השופט ח' מלצר:
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני), בגדרו נדחתה תביעת המערערים כנגד המשיבים בעילה של הפרת זכויות יוצרים.
נעמוד ראשית על עיקרי העובדות הצריכות לעניין.
2. המערערים הם יורשיו של הבלשן אברהם אבן-שושן ז"ל (להלן: אבן-שושן). אבן-שושן, שהלך לבית עולמו בשנת 1984, היה מחברו של "המילון החדש", העברי-עברי (להלן: המילון, או מילון אבן-שושן), כמו גם של מספר חיבורים נוספים (להלן: היצירות הנוספות).
חברת קריית ספר בע"מ (להלן: קריית ספר), שמנהלה מאז שנת 1979 היה מר אברהם סיוון (להלן: סיוון) היתה המוציאה לאור של המילון והיצירות הנוספות, כנגד תמלוגים לאבן-שושן, וזאת בהתאם לסדרת הסכמים שנכרתו בין הצדדים בתקופות שונות (להלן: הסכמי ההוצאה לאור; סיוון וקריית ספר יכונו למען הנוחות יחד: המוציאים לאור).
המשיבה 1 (להלן: המשיבה) עוסקת בשיווק ספרים, ונהגה לרכוש עותקים ממילון אבן-שושן (אך לא מן היצירות הנוספות) מן המוציאים לאור. המשיבים 3-2 הם מנהלי המשיבה ובעלי מניותיה (כולם ביחד יקראו להלן: המשיבים).
3. שורשיה של ההתדיינות המשפטיות רבת השנים הנוכחית שבין הצדדים נטועים בסכסוך קודם, נושן עוד יותר, שבין המערערים לבין המוציאים לאור. נידרש איפוא ראשית לפרטי סכסוך זה, עד כמה שהם נחוצים להבנת ענייננו.
ההליכים הקודמים בין המערערים לבין המוציאים לאור
4. בשנת 1993 העלו המערערים טענה כי סיוון מפר את הסכמי ההוצאה לאור, מגיש דיווחים כוזבים על מכירות, מאחר בתשלום התמלוגים, ואיננו מעדכן את המילונים, כפי חיוביו החוזיים. נוכח האמור הודיעו המערערים לסיוון, בתאריך 26.7.1993, על ביטול הסכמי ההוצאה לאור. סיוון הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה לסעד הצהרתי נגד המערערים, שיכריז כי ביטול ההסכמים היה שלא כדין. המערערים הגישו תביעה שכנגד לצו מניעה קבוע, שיורה לסיוון ולקריית ספר לחדול מפעילות ההוצאה לאור של המילונים.
5. בגדרי תביעתם עתרו המערערים לצו מניעה זמני, שיאסור על סיוון וקרית ספר להמשיך ולהוציא לאור את המילונים עד להכרעה בתובענות (ה"מ 9775/93). בית המשפט (כב' השופט א' שטרוזמן) דחה את הבקשה, בקובעו שכל עוד לא הוכרע הדין לחובת המוציאים לאור, ומשלא מן הנמנע כי בנסיבות העניין ייקבע כי אין עילה לביטול ההסכמים - אין הצדקה לאסור עליהם את המשך ההוצאה לאור עד לבירור התביעה. בית המשפט הדגיש עוד, כי לכאורה אפילו ההיפך הוא הנכון, והמוציאים לאור: "אינם צריכים להרפות מכל מאמץ להצלחת המכירה של ספרי המחבר". בפועל נראה כי המוציאים לאור אכן לא הרפו מכל מאמץ, והמשיכו בשיווק המילונים.
יצוין כי בגדרי ההליכים המשפטיים הנ"ל צירפו המערערים כנתבעים אף משווקים שונים של המילון והיצירות הנוספות, אך בין אלו לא נכללו המשיבים כאן, ולא נידרש איפוא לסוגיה זו, שאין לה השלכה ישירה על ענייננו, מעבר למה שעוד יאמר בהקשר זה בהמשך.
6. בתאריך 22.12.1998 הוציא בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' חיות) פסק דין חלקי בתובענות האמורות (שיכונה למען הנוחות: פסק הדין החלקי בעניין סיוון). בית המשפט קבע כי המוצאים לאור הפרו את ההסכמים עם המערערים, ועל כן בדין ביטלו המערערים את ההסכמים בשנת 1993. בית המשפט סיווג את הסכמי ההוצאה לאור כהסכמים למתן רישיון הפצה בלעדי (להבדיל ממכר של זכויות היוצרים במילונים). בפסק הדין ניתן גם צו מניעה קבוע, האוסר על סיוון וקריית ספר לעשות שימוש נוסף כלשהו בזכויות היוצרים במילון וביצירות הנוספות, לרבות הוצאתם לאור, הפצתם או מכירתם, בין בעצמם ובין באמצעות אחרים, וזאת אף אם עותקים מאותן יצירות הוכנו לפני ביטול ההסכמים.
בית המשפט המחוזי דן אף בשאלת השפעת ביטולם של ההסכמים על מערך הזכויות הכולל שבין בעלי הדין שם. נקבע, כי הודעת הביטול הפקיעה את ההסכמים כדין, ומאותו מועד היו הצדדים חייבים להשיב זה לזה את שקיבלו מכוח ההסכמים. בפסק דין הודגש כי משבוטלו ההסכמים: "לא היתה לסיוון ולקרית ספר, מאז מועד הביטול, זכות לעשות שימוש כלשהו בזכות היוצרים בארבע היצירות, על מהדורותיהן ונגזרותיהן השונות, וכל שימוש כזה, שנעשה על ידם מאז נכנס הביטול לתוקפו ב-26.7.1993, מהווה הפרה של זכות היוצרים במובן סעיף 2 לחוק זכות יוצרים, על כל המשתמע מכך" (שם, בפיסקה 55).
7. בהמשך הדברים נתן בית המשפט המחוזי פסק דין כספי משלים, ביחסים שבין המערערים לבין המוציאים לאור. הוא פסק כי המוציאים לאור יפצו את המערערים, בין היתר בגין המכירות שביצעו בתקופה שלאחר ביטול ההסכם ועד למתן פסק הדין החלקי בתביעת סיוון. כיוון שהמוציאים לאור נמנעו מלמסור מידע כלשהו לעניין המכירות האמורות, כפי שחייבים היו לעשות, העמיד בית המשפט את שיעור הפיצוי על 150% מסכום התמלוגים, בחישוב שנתי, שהיו מגיעים למערערים בשנה שקדמה לביטול הסכמי ההוצאה לאור, שנת 1992, וסך הכל - כעשרה מיליון ש"ח. יוער מיד כי לטענת המערערים לפנינו, הם לא זכו בפועל ליהנות מתשלום כלשהו, שכן המוציאים לאור העבירו זה מכבר את כל עסקיהם לחו"ל.
8. המערערים והמוציאים לאור ערערו על פסק הדין החלקי, כמו גם זה המשלים, לבית משפט זה. הערעורים נדחו, בכפוף לשינוי אחד, והוא סיווג ההסכמים כחוזי מכר להעברת זכויות היוצרים במיליון לסיוון ולקריית ספר תמורת תמלוגים - ולא בחוזי רישיון (ע"א 1567/99 סיוון נ' שפר, פ"ד נז (2) 913 (2003); להלן: פסק הדין בערעור בעניין סיוון)). בית משפט זה הטעים כי משבוטל החוזה על המוציאים לאור להשיב את הנכס שקיבלו על פיו - היינו זכות היוצרים על המילונים.
עתה ניתן לפנות להליכים שבין בעלי הדין כאן - יורשיו של אבן שושן מזה, ומשווקת המילונים ובעלי מניותיה מזה.
ההליכים שבין המערערים לבין המשיבים
9. המשיבים לא היו צד להליכים המשפטיים שתוארו עד הנה. המשיבים המשיכו לרכוש מן המוציאים לאור מילונים במהלך בירורה של התביעה בעניין סיוון, וכן המשיכו בשיווק המילונים - זאת אף לאחר מתן פסק הדין החלקי בעניין סיוון, בחודש דצמבר 1998. בתאריך 3.5.1999 שלחו המערערים מכתב למשיבים שבגדרו הם טענו כי נודע להם לאחרונה שהמשיבים משווקים את המילונים וממשיכים לעשות כן, כי ניתן צו מניעה האוסר על המוציאים לאור לפעול בכל הקשור למילונים, ועל כן המשיבים נדרשים אף הם, בין היתר, לחדול מהפצת המילונים (להלן: הודעת ההתראה). המשיבים טענו בתשובה כי לא היו ערים לקיום ההליכים ולפסק הדין החלקי בעניין סיוון, והוסיפו ועמדו על זכותם להמשיך ולשווק את המילונים שרכשו מן המוציאים לאור, וזאת מכוח תקנת השוק - כפי שאכן עשו בפועל, אף לאחר קבלת הודעת ההתראה.
10. בשנת 2000 הגישו המערערים תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המשיבים, שבה נטען כי המשיבים המשיכו וממשיכים לשווק את המילונים גם לאחר מתן פסק הדין החלקי בעניין סיוון וצו המניעה הקבוע, ואף רכשו כמות גדולה של מילונים שלושה שבועות בלבד קודם למתן פסק הדין הנ"ל. כל אלה, טענו המערערים, מהווים הפרה של זכויות היוצרים שלהם במילונים. כן טענו המערערים כי גם שיווק המילונים שקדם לפסק הדין החלקי נגוע בהפרת זכות היוצרים, שהמשיבים ודאי היו ערים לה, נוכח ההדים להם זכה הסכסוך המשפטי שבין המערערים לבין המוציאים לאור. המערערים ביקשו צו מניעה קבוע שיאסור על המשיבים להמשיך ולשווק את המילונים, מינוי כונס נכסים ותפיסת המילונים שבידי המשיבים, צו המורה למשיבים לאסוף את המילונים ולמסור פרטים על המחזיקים בהם, צו למתן חשבונות על המכירות המפרות מאז יום ביטול ההסכם עם סיוון, ותשלום פיצוי כספי בסך 300 אלף ש"ח.