השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר ד' פלפל) בת.א. 1056/05 מיום 30.8.2010, בו התקבלה תביעת המשיבה באופן חלקי ונקבע כי המערערת תשלם לה סך של 1,934,534 ש"ח בגין נזקים ואובדן רווחים שנגרמו למשיבה עקב התנהלותה של המערערת. כמו כן, חויבה המערערת לשלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ש"ח והוצאות משפט בהתאם לשומת הרשם.
רקע עובדתי
1. המשיבה, אחד העם מזון והשקעות בע"מ (להלן: המשיבה), הפעילה במשך שבע שנים מסעדה בשם "אחד העם 28" (להלן: המסעדה) בקומת הקרקע בבניין הממוקם ברח' אחד העם 28 בתל אביב, ושמצוי בבעלות המשיבה 4, חברת בנין פלטין בע"מ (להלן: פלטין). בימים 18.4.2003 ו-19.4.2003 נערכו שני ניסיונות הצתה במסעדה. הניסיון הראשון כשל אך הניסיון השני צלח והמסעדה נשרפה כמעט כליל. נכון למועדי ההצתה התקיים בין המשיבה לבין פלטין חוזה שכירות, שתוקפו עד ליום 31.5.2004. בחוזה השכירות נקבע כי למשיבה שמורה אופציה להאריך את השכירות בחמש שנים נוספות, עד ליום 31.5.2009, ככל שתודיע על כך עד תום שנת 2003. במסגרת חוזה השכירות נקבע שהמשיבה מתחייבת לבטח את הנכס המושכר ואת פעילותה בו כמסעדה וכי עליה לרשום את פלטין כמוטבת נוספת בפוליסה. נכון למועדי ההצתה המסעדה בוטחה על ידי המערערת, הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: המערערת), בפוליסה מסוג "רב ביטוח בתי עסק" (להלן: הפוליסה), שנועדה בין היתר להעניק כיסוי לאירועים נזיקיים כגון שריפה.
2. ביום 18.4.2003 בוצע, כאמור, ניסיון הצתה במסעדה, שגרם לנזקים מינוריים יחסית. בעקבות ניסיון ההצתה הגיע למסעדה שמאי מטעם המשיבה 2, סורדם (סוכנויות 1980) בע"מ (להלן: סורדם) חברה שסיפקה שירותי שמאות לחברות ביטוח, ובהן המערערת, והוסכם שיוצב שומר במקום מטעם המשיבה 3, נטרול רשת בטחון בע"מ (להלן: נטרול). נציג סורדם אישר לבעלי המשיבה כי המערערת תישא בעלות השמירה. יום למחרת, בליל 19.4.2003, הוצתה המסעדה בשנית ונשרפה כמעט כליל. בית המשפט המחוזי קבע כי התברר בדיעבד שהשומר, אשר לטענתו לא תודרך ולא ידע על ניסיון ההצתה הראשון, עזב את המקום למשך כ-20 דקות והלך לאכול במרחק מה מהמסעדה וכששב כבר עלתה המסעדה באש ובמקום כבר פעלו כוחות כיבוי ומשטרה.
3. ביום 28.4.2003 (דהיינו, תשעה ימים לאחר השריפה) שלחה המערערת מכתב למשיבה בו הודיעה לה כי הפוליסה עבור המסעדה תבוטל כעבור חודש ממועד ההודעה (קרי ביום 28.5.2003). בעקבות זאת פנתה פלטין למשיבה והתריעה בפניה כי על פי חוזה השכירות ביניהן מחויבת המשיבה לבטח את המקום, וכי היעדר ביטוח מהווה הפרה של חוזה השכירות.
4. המשיבה העריכה את נזקיה הישירים מהשריפה בסך של 1,330,692 ש"ח והגישה ביום 14.5.2003 תביעה לתגמולי ביטוח למערערת. המערערת הכירה באירוע כמקרה ביטוח המזכה את המשיבה בתגמולי ביטוח על פי הפוליסה ומינתה את חברת סורדם לערוך שמאות לנזק. בהמשך, הגישה המשיבה ביום 29.5.2003 תביעה משלימה בעניין אובדן הרווחים.
5. ביום 13.6.2003 נשלח למשיבה מכתב מחברת סורדם, בו היא מפנה את תשומת ליבה לכך שהמבנה בוטח אצל המערערת גם על ידי פלטין בפוליסה נפרדת (במקביל), ולפיכך בטרם ישולמו תגמולי הביטוח בגין הנזקים למבנה, על המשיבה ופלטין להגיע להסדר בנוגע לזהות מקבל תגמולי הביטוח בגין נזק זה וליידע את חברת סורדם.
6. ביום 18.6.2003 הודיעה פלטין למשיבה כי היא טרם עמדה בהתחייבותה להציג פוליסת ביטוח תקפה למסעדה, בה רשומה פלטין כמוטבת, וכי מדובר בהפרה יסודית של חוזה השכירות. פלטין הודיעה כי אם המשיבה לא תציג פוליסת ביטוח תקפה, תבטל פלטין את החוזה ללא כל התראה או ארכה נוספת. כחודש לאחר מכן, ביום 14.7.2003, הודיעה פלטין למשיבה כי חוזה השכירות מבוטל, כיוון שלא הוצגה פוליסת ביטוח תקפה עד למועד זה, ותוך שהיא מציינת בהודעתה כי המערערת מסרבת לבטח את הנכס בו פעלה המסעדה כל עוד זו תמשיך להיות מושכרת למשיבה.
7. ביום 16.7.2003, כשלושה חודשים לאחר אירוע השריפה השני וכחודשיים לאחר הגשת תביעת תגמולי הביטוח על ידי המשיבה, שלחה המערערת מכתב למשיבה, אליו צורפו שני שיקים בסך כולל של 316,509 ש"ח, כשהיא מציינת במכתב שמדובר בסכומים שאינם שנויים במחלוקתהמשולמים בגין נזקי אש לתכולה, לאחר הפחתת דמי ההשתתפות העצמית וביטוח חסר.
8. להשלמת התמונה יצוין כי המשיבה ופלטין הגיעו ביניהן להסכם, בהמשך לדרישת המערערת, בנוגע לזכאות לדרוש (ולקבל) את תגמולי הביטוח בגין הנזקים למבנה מכוח הפוליסות שהוצאו אצל המערערת. בהתאם להסכם, פלטין זכאית לדרוש ולקבל מהמערערת את תגמולי הביטוח בגין הנזקים למבנה, מכוח הפוליסה שהוצאה על ידה בלבד. עוד נקבע בהסכם, כי במועד קבלת הפיצוי מהמערערת בגין הנזקים למבנה תעביר פלטין לידי המשיבה סך של 102,500 ש"ח, כהחזר על השקעותיה במושכר. כמו כן נכלל בהסכם סעיף ויתור הדדי על טענות ותביעות, בכפוף לביצוע ההתחייבויות שנקבעו בו.
9. ביום 11.1.2005 הגישה המשיבה תביעה בסך 7,441,932 ש"ח לבית המשפט המחוזי. במסגרת התביעה תבעה המשיבה מהמערערת תגמולי ביטוח על פי הפוליסה בגין נזקים לתכולה (בנוסף לסכומים ששולמו), בגין נזקים למבנה ובגין אובדן רווחים על פי הפוליסה. בנוסף תבעה המשיבה מהמערערת פיצויים עבור אובדן רווחים עתידיים עד לתום תקופת האופציה.
מלבד המערערת צורפו לתביעה גם חברות סורדם ונטרול (המשיבות 3-2) כנתבעות. שתי החברות צורפו כנתבעות לאור טענותיה של המשיבה כי התרשלו בשמירה על המסעדה בעקבות ניסיון ההצתה הראשון - סורדם בהיותה הגורם שמינה את נטרול לשמור על המסעדה ונטרול בהיותה הגורם האחראי לשמור על המסעדה ואשר העובד מטעמה (השומר) התרשל והפקיר, כך נטען, את המסעדה ואיפשר את השריפה.
כמו כן, צירפה המשיבה את פלטין (המשיבה 4) כנתבעת, בטענה שהתעמרה בה וניצלה את ההזדמנות שנקרתה בדרכה בעקבות השריפה כדי לסלק את המשיבה מהנכס, תוך שאינה מתחשבת באופן סביר בקשייה של המשיבה בעקבות העיכוב בקבלת תגמולי הביטוח מהמערערת. עוד נטען כי בעליה של פלטין, ששימש גם כדירקטור במערערת, הוא שגרם לעיכוב זה, בכדי להביא להפרת חוזה השכירות על ידי המשיבה.
למען שלמות התמונה יצוין כי המשיבה צירפה כנתבעים גם את המשיבים 6-5 - עו"ד כץ (המשיב 5), שימש כבא כוחה של המשיבה לאחר השריפה וייעץ לה בנוגע להסדר שנחתם עם פלטין; מר בן-משה (המשיב 6), שימש כסוכן הביטוח שטיפל בהוצאת הפוליסה - וטענה כי התרשלותם בייצוגה גרמה לנזקיה. כפי שיפורט להלן, התביעות כנגד המשיבים 6-2 נדחו על ידי בית המשפט המחוזי ואינן עומדות במוקד הערעור דנן.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
10. חלק הארי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מוקדש לדיון בטענות המשיבה כנגד המערערת. בית המשפט דן בארבע שאלות, אשר שתיים מתוכן עומדות לפנינו במסגרת הערעור.
א. תגמולי ביטוח בגין נזקים לתכולה (סוגיית ערכי הכינון)
11. בית המשפט חייב את המערערת לשלם למשיבה תגמולי ביטוח נוספים, מעבר לתגמולים ששולמו על ידה. בית המשפט קבע כי פוליסת הביטוח כוללת סעיף כינון ולפיכך המערערת מחויבת לשלם פיצויים בגין ערך הציוד שהמשיבה הייתה רוכשת כחדש, ולא רק פיצויים בגין הנזק הממשי (ערך הציוד שנשרף כמשומש). בית המשפט ציין כי על פי ההלכה המנחה שנפסקה בע"א 191/80 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מלון דבורה בע"מ, פ"ד לה(4) 714 (1981) (להלן: עניין מלון דבורה) בסוגיית הכינון, ישנם שני תנאים לתשלום תגמולי ביטוח בערכי כינון: ראשית, המבטח מחויב לשלם הוצאות כינון רק לאחר שהמבוטח נשא בהן ולאחר שהכינון הושלם; שנית, הכינון הושלם בתוך התקופה המוגבלת להשלמתו על פי הפוליסה. בית המשפט קבע כי אין מחלוקת שבענייננו המשיבה לא עמדה בשני התנאים האמורים, כיוון שלא שבה להפעיל את המסעדה לאחר השריפה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי בעניין מלון דבורהנקבע עוד כי המבטח מחויב לשלם מיד את סכום הנזק הממשי, מבלי להמתין להשלמת הכינון. לפיכך נקבע כי המערערת מחויבת לשלם ערכי כינון מאחר שהיא השהתה את התשלום עבור הנזק הממשי, ולכל הפחות עבור הסכומים שלגביהם לא הייתה מחלוקת, במשך שלושה חודשים לאחר קרות אירוע הביטוח (כחודשיים לאחר שהוגשה לה התביעה לראשונה וכחודש וחצי לאחר שהמשיבה הגישה תביעה בגין אובדן רווחים). בית המשפט קבע שהמערערת אחראית לעיכוב וכי עיכוב זה הוא שמנע מהמשיבה מלבצע את השיפוץ. אי ביצוע השיפוץ גרם לכך שזכאותה של המשיבה על פי הפוליסה לערכי כינון נפגעה. לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט כי על המערערת לשלם למשיבה את ההפרש בין פיצויי הכינון לפיצויי השיפוי בסך 151,847 ש"ח.