השופט נ' סולברג:
1. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד"ר עודד מודריק) מיום 25.1.2012 אשר בו הושת על המשיב צו מבחן למשך 3 שנים, הוארך מאסר-על-תנאי שלחובתו, הוטל תשלום פיצוי לכל אחד מארבעת המתלוננים בסך של 1,500 ש"ח, וחתימה על התחייבות בסך של 5,000 ש"ח להימנע מעבירה במשך 3 שנים. המדינה מערערת על קולת העונש.
העבירות
2. המשיב הורשע על-פי הודאתו בהסדר טיעון בשלוש עבירות של שוד בנסיבות מחמירות ובעבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות. אלו הם מעשיו: בצהרי יום 4.4.2010 הגיע המשיב למכולת בבת-ים, על מנת לגנוב כסף מהקופה. המשיב הגיח מאחורי גבו של המוכר, הטיח בראשו שני בקבוקי שמפניה, המוכר נפל ארצה, צעק לעזרה והנאשם נמלט; בחצות אותו לילה, הגיע המשיב לקיוסק בתל-אביב, ניפץ בקבוק וודקה בחוזקה על ראשו של המוכר, ובאמצעות בקבוק וודקה שני חבט במוכר בגופו, כשזה מנסה להחלץ מאחיזתו של המשיב ולברוח מהקיוסק. לאחר שהמוכר ברח, הטיח המשיב את הקופה על הדלפק, הקופה נשברה, והמשיב גנב ממנה 1,000 ש"ח; ביום 18.3.2010 בשעה 03:30 לפנות בוקר הגיע המשיב למאפית "הטאבון" בהרצליה על מנת לגנוב כסף מהקופה. המשיב ביקש מהמוכר להכין עבורו דבר מאפה, ובשעה שהמוכר עשה כן, הוציא המשיב מכיס מעילו מוט ברזל המשמש מפתח לגלגלי מכונית וחבט במוכר בכתף ימין. לאחר מכן טיפס על דלפק עץ באופן מאיים, נופף במוט הברזל ואיים על המוכר כי אם לא ימסור לידו כסף מהקופה, יהרוג אותו. מפאת חששו, מסר המוכר למשיב סכום כסף במזומן מהקופה בסך של כ-5,000 עד 6,000 ש"ח. לפי דרישת המשיב, מסר לו המוכר גם את מכשיר הטלפון הנייד שלו; ביום 22.3.2010 בשעה 04:40 לפנות בוקר הגיע המשיב למסעדת "רולדין" על מנת לגנוב כסף מהקופה. המשיב ביקש ממוכר במקום להכין עבורו דבר מאפה, אך זה השיב כי המסעדה טרם נפתחה. או אז הוציא המשיב מכיס מעילו מוט ברזל המשמש מפתח לגלגלי מכונית, וחבט בחוזקה בראשו של המוכר. המשיב תפס את המוכר בצווארו ומשכו אל עבר הקופה, בדרישה להעביר לידיו את הכסף שבקופה. בחששו כי רב, מסר המוכר לידי המשיב סך של 1,000 ש"ח מהקופה. ארבעת הנפגעים במעשי השוד הנ"ל, פונו לקבלת טיפול רפואי; לאחד נגרמו חתכים בראש ובאצבע, לאחר בוצעו בראשו חמישה תפרים.
גזר הדין של בית המשפט המחוזי
3. בית המשפט המחוזי ציין בגזר דינו כי מעשי השוד הנ"ל בוצעו זמן לא רב לאחר שהמשיב סיים לרצות קרוב לשלוש שנות מאסר בעקבות ביצוע עבירות אלימות חמורות אחרות. לחובת המשיב גם תלוי ועומד מאסר-על-תנאי בר-הפעלה למשך שנה. מצב דברים זה דורש לכאורה ענישה ממשית - לדברי בית המשפט המחוזי - בכללה מאסר לתקופה לא מבוטלת. אלא שלמן שנת 2010 נמצא המשיב בתהליך שיקומי. תחילתו בקהילה טיפולית סגורה "הדרך", המשכו בהוסטל בכרמיאל, ועד כה מדובר בהצלחה גדולה. בחודש יולי 2011 החל המשיב לעבוד כטבח בבית מלון, את מלאכתו הוא עושה נאמנה, ושירות המבחן צופה עתיד חיובי מאד. המלצת שירות המבחן לבית המשפט המחוזי הייתה להטיל על המשיב צו מבחן למשך שנתיים על מנת לעקוב אחר התקדמותו, וכמו כן לחייב את המשיב בפיצוי כספי לקורבנותיו. בית המשפט המחוזי היסס בעניין העונש הראוי. מחד גיסא, ענה בו פיו של המשיב באומרו ש"כל חיי גרמתי נזק לאחרים", ואכן הוא היה "פגע רע לכל סביבותיו", כאמור בגזר הדין. מאידך גיסא, לפי התרשמותו של בית המשפט המחוזי, לעת הזאת נמצא המשיב במציאות חדשה, הוא בן 28 ונראה כי פתח פרק שונה בחייו. מעשי העבירה שביצע עד כה היו פועל יוצא מן השימוש בסמים ובאלכוהול. משהוסרה לכאורה המכשלה הרעה הזאת, ביקש בית המשפט המחוזי להעמיד במבחן את החלטתו הנחרצת של המשיב לשוב למוטב. לפיכך האריך בית המשפט המחוזי את עונש המאסר-על-תנאי התלוי ועומד לחובת המשיב; העמידו בפיקוח שירות המבחן למשך שלוש שנים; הורה למשיב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה במשך שלוש שנים; וחייבו בתשלום פיצויים בסך של 1,500 ש"ח לכל אחד מארבעת קורבנות העבירות הנ"ל.
עיקרי הערעור
4. בערעורה טוענת המדינה כי טעה בית המשפט המחוזי בהעדיפו את שיקול השיקום על פני שיקולי הגמול וההרתעה, וכי לא ניתן למשיב עונש אשר הולם את חומרת העבירות שביצע ואת הנזק שגרם למתלוננים. נימוקו של בית המשפט המחוזי אמנם שובה-לב, לטענת המדינה, אך שגוי, ומחייב התערבות בית המשפט שלערעור. בעבר כבר ניתנה למשיב הזדמנות, אך עד מהרה, לאחר ניסיון שיקומי, חזר לבצע את העבירות הנ"ל. אין הצדקה למתן הזדמנות נוספת, ואין מקום להטיל את הסיכון מפני המשיב לפתחו של הציבור. לא פעם ולא פעמיים שילם הציבור את המחיר היקר והכבד כפועל יוצא ממתן ההזדמנויות למשיב. ריבוי העבירות, האלימות, המסוכנות, והעובדה כי בעברו של המשיב תהליך שיקומי מוצלח לכאורה, אך המשיב חזר לסורו, כל אלה חייבו לגזור עליו עונש מאסר מוחשי בפועל.
עיקרי התשובה
5. מנגד טען ב"כ המשיב ברגש על תהליך השיקום הקשה והעקבי שעבר המשיב. חרף קשיים רבים ואמיתיים ונגד כל הסיכויים, הוכיח המשיב כי הוא מסוגל לחזור למוטב. לעת הזאת הוא שורד, "כל יום זו מלחמה חדשה". מכיוון שאיננו יודעים מה ילד יום, לטענת ב"כ המשיב, ניתן צו מבחן ופיקוח למשך שלוש שנים, ואם יכשל המשיב בתהליך השיקום, יחזור לבית המשפט וניתן יהיה לגזור עליו את שנות המאסר שהמדינה מבקשת. תסקיר שירות המבחן אמנם איננו מחייב, אך מן הראוי ליתן לו משקל ממשי, מה גם שנוצרה אצל המשיב ציפייה, כשהדיונים בבית משפט קמא נדחו מעת לעת בהסכמה (לעניין זה השיבה ב"כ המדינה בהפנייה לפרוטוקול בית המשפט המחוזי שם צויינה עמדתה המפורשת לעונש של מאסר בפועל, וכי אינה רוצה "לנטוע בלבו של הנאשם אשליות"). המשיב עובד לשביעות רצון מעבידו, מתנדב באשפוזית בחדרה, וגורמי הטיפול ממליצים להמשיך ולתחזק את החלמתו מהתמכרויותיו. המשיב עושה כמיטב יכולתו, כלל הגורמים משקיעים משאבים, והחשש הוא רב שכל אלה ירדו לטמיון, לטענת ב"כ המשיב, אם יוחלט לשלוח את המשיב לבית הסוהר.
עמדת שירות המבחן
6. שירות המבחן התרשם לחיוב מהמשיב, על כך שעבר במהלך השנה וחצי האחרונות תהליך טיפול משמעותי בנושא גמילתו מסמים. כיום, בשונה מהעבר, מגוייס המשיב להמשך שיקומו, וקיימת אצלו התובנה על חשיבות המשך ההליך הטיפולי. המשיב נקי מסמים, נמצא בשיחות מעקב בשירות המבחן, ביטא שביעות רצון מההליך הטיפולי שעבר בקהילת "הדרך" ובהוסטל בכרמיאל. לעת הזאת מבין המשיב את הנזק ההרסני שנגרם לו בשל השימוש בסמים, ואת הפגיעה בו-עצמו וכלפי סביבתו כתוצאה מהשימוש בסמים ואורח החיים העברייני. ניסיון החיים והמחקר המדעי מלמדים על כך שבטיפול בהתמכרויות ישנן מעידות ונסיגות. על רקע זה ניתן להסביר את ההצלחה הקודמת בקהילה במלכישוע שעבר המשיב כנער, ואת הכישלון שבעקבותיה. קצינת המבחן ציינה כי אין "תעודת ביטוח", אבל נראה שאת התהליך עבר המשיב עד כה בהצלחה גמורה, יצא למבחן העיקרי והקשה של החיים והוא מוכיח רצינות בכל הרבדים. שירות המבחן ממליץ להימנע משליחת המשיב למאסר ולהמשיך את תהליך השיקום.
דיון והכרעה
7. ההתלבטות היא קשה. המשיב ניהל אורח חיים עברייני במשך תקופה ארוכה, ויחד עם זאת עשה מאמצים רציניים ועקביים על מנת להשתקם ולחזור למוטב. אין מדובר בדברים שמן השפה ולחוץ, ולא בצעדים ספורים, אלא במהלך ממושך. תוצאותיו עד כה הן חיוביות. המשיב ראוי לעידוד ולתמיכה. נטיית הלב היא כנטייתו של בית המשפט המחוזי. ברם, שומה עלינו לחשוב לא רק על המשיב אלא גם על המתלוננים; לא ליתן משקל מכריע לשיקולי הענישה האינדיבידואליים, אלא להתחשב במידה ממשית גם בשיקולי הגמול וההרתעה. עלינו לשוות לנגד עינינו את המוכר בקיוסק שעל ראשו ניפץ המשיב בקבוק וודקה, והיכה אותו בגופו באמצעות בקבוק וודקה שני על מנת לשדוד את כספו; את המוכר בחנות המכולת שבראשו הטיח המשיב שני בקבוקי שמפניה, ואלה הותירו את חותמם בגופו ובנפשו; מוכרים אחרים, כמתואר, במאפיה ובמסעדה, ספגו מנחת זרועו של המשיב באמצעות מוט ברזל, על מנת לשדוד את כספם, עמל-יומם. מוכר, אופה, זבן, כל אחד מאלה מוחזק כ"הולך תמים ופועל צדק" (תהילים ט"ו, ב), זכאי להגנה, ומצווים אנו לעמוד על המשמר. התחשבות יתרה במשיב כמוה כהתאכזרות אל כל אחד מאלה ואל אחרים שכמותם. את כל המעשים הללו עשה המשיב למען בצע כסף. לא שת לבו לפחדם של קורבנותיו, לא חס על גופם וחמס את ממונם. הם נזקקו, מי ברב ומי במעט, לטיפול רפואי. הפצעים שבגופם הגלידו, אך אין לדעת מה נותר בנפשם. מבלעדי עונש מאסר של ממש בגין מעשי השוד שהמשיב חזר ושנה בהם, על רקע עברו הפלילי והזדמנויות שניתנו לו - אי-אפשר; ההתחשבות בתהליך השיקום המוצלח וזריקת עידוד במבט צופה פני עתיד, יבואו לידי ביטוי בתקופת מאסר קצרה יחסית ובהפעלת עונש המאסר-על-תנאי בחופף. תהא זו הזדמנות למשיב להוכיח אם כנים דבריו, אם אכן השתקם וחזר למוטב, אם יתמיד בכך חרף שהותו בחברה עבריינית מאחורי סורג ובריח. שם יוכל גם במקביל להמשך השיקום, לסייע בהתנדבות לאחרים, כפי שעשה לאחרונה מחוץ לכתלי הכלא. אציע אפוא לחבריי לקבל את הערעור במובן זה שנגזור על המשיב 12 חודשי מאסר; נפעיל בחופף את עונש המאסר-על-תנאי מת"פ 6732/05, ונשאיר בתוקפם את שאר רכיבי גזר הדין.
השופט ס' גובראן:
אני מסכים.