השופט י' דנציגר:
לפנינו ערעור על הכרעת הדין מיום 25.9.2011 ועל גזר הדין מיום 21.11.2011 שניתנו בעניינו של המערער בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין, ר' בן-יוסף) בתפ"ח 1063/09.
במסגרת הכרעת הדין הורשע המערער בעבירות הבאות: בעילת קטינה שטרם מלאו לה 16 שנים (ריבוי מקרים) לפי סעיף 346(א)(1) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה סדום בנסיבות אינוס בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים לפי סעיפים 347(ב) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות (ריבוי מקרים) לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין; תקיפת בת זוג הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות (שני מקרים) לפי סעיפים 380 ו-382(ג) לחוק העונשין; הדחת קטינה לסם מסוכן (ריבוי מקרים) לפי סעיף 21(א)(1) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); איומים (שני מקרים) לפי סעיף 192 לחוק העונשין; היזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק העונשין; הטרדה באמצעות מתקן בזק (ריבוי מקרים) לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.
במסגרת גזר הדין הושת על המערער עונש של שש שנות מאסר לריצוי בפועל החל מיום מעצרו. כמו כן הושתו על המערער שני עונשי מאסר על תנאי - האחד, 18 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שתוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא לא יעבור עבירות מסוג פשע לפי סימנים ה' ו-ח' לפרק י' לחוק העונשין או עבירות פשע לפי פקודת הסמים המסוכנים; השני, 10 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שתוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא לא יעבור עבירות מסוג עוון לפי סימן ח' לפרק י' לחוק העונשין או עבירות אחרות בהן הורשע. כמו כן, חויב המערער בתשלום פיצוי בסך 20,000 ש"ח למתלוננת.
תמצית עובדות כתב האישום
1. כתב האישום שהוגש כנגד המערער כלל ארבעה אישומים, שעניינם מערכת היחסים שהתנהלה בין המערער (יליד 1979) לבין המתלוננת (ילידת 1992) בין קיץ 2007 לראשית 2009:
(א) על פי האישום הראשון נטען כי המערער בעל את המתלוננת בהסכמתה בשתי הזדמנויות במהלך הקיץ של שנת 2007. האירוע הראשון התרחש בדירת מכרים משותפים בשכונת הדר בחיפה, במסגרתו הוביל המערער את המתלוננת לחדר השירותים בעודו בגילופין ובעל את המתלוננת בטרם מלאו לה 16 שנים, בהחדירו את איבר מינו לאיבר מינה. האירוע השני התרחש כחודשיים לאחר מכן ובמסגרתו בעל המערער את המתלוננת במקום לא ידוע בהחדירו את איבר מינו לאיבר מינה.
(ב) על פי האישום השני נטען כי במהלך חודש מרץ 2008, לאחר שנפרדו דרכיהם של המערער והמתלוננת, יצר המערער קשר טלפוני עם המתלוננת ובעקבותיו נפגשו השניים בדירת אימה של המתלוננת בתל-אביב, שם הדיח המערער את המתלוננת לשימוש משותף בסם מסוג חשיש אותו הביא עימו ולאחר מכן בעל המערער את המתלוננת בהסכמתה בטרם מלאו לה 16 שנים, בהחדירו את איבר מינו לאיבר מינה.
(ג) עניינו של האישום השלישי - והמרכזי שבאישומים - במעשים שונים שביצע המערער במתלוננת בתקופה בה התגוררו יחד בחדר בתל-אביב, בין החודשים אוגוסט 2008 וינואר 2009. על פי האישום השלישי נטען כי במהלך תקופת המגורים המשותפת, במספר רב של הזדמנויות ובמועדים שאינם ידועים, תקף המערער את המתלוננת והיכה אותה בראשה ובגופה שלא כדין: במקרה אחד כעס המערער על המתלוננת בטענה שהגישה לו מזלג מלוכלך, תפס אותה בצווארה, חבט ראשה בקיר מספר פעמים ולאחר מכן חנק אותה עד גרימת חבלות בצווארה; במקרה אחר היכה המערער את המתלוננת בראשה באמצעות מצקת העשויה מברזל ולאחר מכן רדף אחריה, תפסה והמשיך להכותה בראשה באמצעות המצקת; במקרה נוסף חבט המערער ברגלה של המתלוננת באמצעות מטאטא, משלא נענתה לקריאתו לסור אליה; במספר מקרים היכה המערער את המתלוננת לאחר שלא שמעה את נקישותיו בדלת הכניסה לדירה; במקרה נוסף, שהתרחש בדירתו של חבר, היכה המערער את המתלוננת באפה באמצעות מרפקו. כמו כן, נטען כי במהלך תקופה זו נהג המערער, מעת לעת, לכלוא את המתלוננת שלא כדין בחדר למשך 12 שעות או יותר על ידי נעילת דלת החדר ונטילת המפתח ואסר עליה לצאת.
בנוסף נטען במסגרת האישום השלישי כי במהלך תקופת המגורים המשותפת, במספר הזדמנויות ובמועדים לא ידועים, בעל המערער את המתלוננת וביצע בה מעשי סדום בהסכמתה בטרם מלאו לה 16 שנים. כמו כן נטען כי באותה תקופה בעל המערער, במספר הזדמנויות ובמועדים לא ידועים, את המתלוננת שלאבהסכמתה החופשית. באותם מקרים נטען כי המערער שכנע את המתלוננת לקיים עימו יחסי מין ומשנעתרה לבקשתו, החדיר איבר מינו לאיבר מינה, כאשר במהלך יחסי המין נהג להכות את המתלוננת ולמשוך בשיערה. נטען כי למרות בקשותיה של המתלוננת מהמערער לחדול ממעשיו, הוא לא פסק עד שבא על סיפוקו. עוד נטען כי באחד המקרים ביקש המערער מהמתלוננת לקיים עימו מין אנאלי ומשנעתרה לו החדיר איבר מינו לפי הטבעת שלה. משגברו כאבי המתלוננת, היא צעקה ובכתה וביקשה מהמערער לחדול ממעשיו, אך המערער לא פסק ממעשיו עד שבא על סיפוקו, וכתוצאה מכך נגרמו למתלוננת חבלות בפי הטבעת ודימומים.
בנוסף נטען במסגרת האישום השלישי כי במהלך תקופת המגורים המשותפת, בהזדמנויות רבות ובמועדים לא ידועים, הדיח המערער את המתלוננת להשתמש בסמים מסוכנים בכך ששכנע אותה להשתמש עימו בסמים מסוג: חשיש, LSD, "חגיגת" וקנביס. עוד נטען כי במקרה אחד הזריק המערער לזרועה של המתלוננת תערובת שרקח בעצמו מחומרים שונים, ולאחר שהמתלוננת חשה ברע בעקבות הזרקה זו איים המערער להרוג אותה אם תספר על כך למישהו. כמו כן נטען כי במהלך תקופת המגורים המשותפת איים המערער במספר הזדמנויות על המתלוננת שלא כדין ובכוונה להפחידה שיהרוג אותה אם תתלונן עליו או תספר למישהו על מעשיו.
(ד) עניינו של האישום הרביעי בתקופה בה חזרה המתלוננת להתגורר בבית אמה בתל-אביב, לאחר שהמערער והמתלוננת נפרדו בחודש ינואר 2009. על פי אישום זה, בין החודשים מאי ואוגוסט 2009 או בסמוך לתקופה זו הטריד המערער את המתלוננת, את אמה ואת אחותה בצלצולי טלפון ובמשלוח הודעות טקסט מטרידות ומאיימות מספר רב של פעמים. עוד נטען כי המערער הגיע בתקופה זו במספר הזדמנויות לביתה של המתלוננת בשעות לא שגרתיות במטרה להטרידה, דפק בדלת ודרש לדבר עם המתלוננת, והשחית את קירות חדר המדרגות ודלת המעלית בבית המתלוננת כשהוא חורט עליהם כתובות ומסרים מטרידים שכוונו כנגד המתלוננת. כמו כן נטען כי ביום 9.8.2009 הגיע המערער לדירת המתלוננת במטרה להטרידה במזיד. המתלוננת פתחה את הדלת לבקשת המערער אך סירבה לבקשתו לשוב לחיות עימו. בתגובה מנע המערער מהמתלוננת לשוב לביתה, תקף אותה בכוח והרימה על ידיו ונשאה לכיוון המדרגות. המתלוננת הצליחה לברוח מהמערער ולחזור לדירה ובעקבות זאת דפק המערער על דלת הכניסה ובעט בה בחוזקה ושבר את ידית הדלת. באירוע נוסף מיום 15.8.2009 נטען כי המערער הניח בחזית ביתה של המתלוננת שקית ובה חבל תלייה וחפצים נוספים במטרה להפחידה או להקניטה. באירוע נוסף מיום 27.8.2009 נטען כי המערער השחית פעם נוספת בזדון את קירות הבניין ודלת המעלית כשהוא חורט עליהם מסרים מטרידים כנגד המתלוננת.
תשובת הנאשם לכתב האישום ותיקון כתב האישום
2. בפתח משפטו ובטרם השיב לכתב האישום, טען בא כוחו של המערער כי המערער אינו כשיר לעמוד לדין בהתאם לסעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 וכי המעשים שיוחסו לו נעשו תחת גדרי סייג אי השפיות שבסעיף 34ח לחוק העונשין. לאחר קבלת חוות דעת פסיכיאטריות דחה בית המשפט את הטענות. המערער אינו תוקף את קביעותיו של בית המשפט בסוגיה זו ועל כן לא נפרט מעבר לכך.
המערער טען בתשובתו לכתב האישום בבית המשפט המחוזי כי לא ידע את גילה האמיתי של המתלוננת ולא ידע שהיא בת פחות מ-16 שנים. לטענת המערער, הוא קיים לראשונה יחסי מין עם המתלוננת בחודש אוגוסט 2008, עת סבר שהיא בת למעלה מ-16 שנים. עוד טען המערער כי בתקופה שבין אוגוסט 2008 לינואר 2009 השניים לא התגוררו יחד ולא חיו כזוג אלא המתלוננת הייתה מגיעה מדי פעם לדירתו ולכל היותר נשארת שם מספר ימים בכל פעם. לעניין עבירות הסמים, המערער הודה כי היה שימוש משותף שלו ושל המתלוננת בסמים אשר הובאו לעיתים על ידו ולעיתים על ידי המתלוננת, אך טען שלא הדיח את המתלוננת לשימוש בסם. לעניין האישום השלישי טען המערער כי יחסי המין שקיים עם המתלוננת היו יחסי מין "רגילים" בהסכמה והכחיש שתקף אותה למעט במספר הזדמנויות בהן נתן לה "מכה" או תפס אותה בחוזקה. המערער הכחיש את עבירות הכליאה והאיומים. לעניין האישום הרביעי, המערער הודה בעובדות האישום, לרבות הגעתו לביתה של המתלוננת במספר מקרים וחריטת כתובות על קירות הבית. בנוגע לאירועים מיום 9.8.2009 ו- 15.8.2009 הודה המערער בעובדות האישום אך טען שהרים את המתלוננת בצחוק ולא מתוך כוונה לתקוף אותה וכי החבל שהשאיר בפתח דלתה הוא חבל שהמתלוננת נתנה לו בעבר כדי שיתלה את עצמו.
3. בעקבות עדותה של המתלוננת הודיעה המשיבה על תיקון כתב האישום באופן הבא: באישום הראשון התבקש בית המשפט להרשיע את המערער בעבירה אחת בלבד של בעילה אסורה בהסכמה (בגין האירוע בדירה בחיפה); באישום השלישי הסכימה המשיבה לראות בכל הבעילות ומעשי הסדום שהתרחשו בתקופת המגורים המשותפת בטרם מלאו למתלוננת 16 שנים כמעשים שנעשו בהסכמתה של המתלוננת, והותירה את אישום האינוס אך ורק בנוגע למקרים שהתרחשו בתקופה זו לאחר שמלאו למתלוננת 16 שנים. כמו כן, חזרה בה המשיבה מהאישום בעניין כליאת השווא. יתר האישומים נותרו על כנם.
הכרעת הדין
4. בית המשפט המחוזי (השופט ר' בן-יוסף) סקר במסגרת פסק הדין את העדויות השונות שנשמעו לפניו, הן מצד התביעה והן מצד ההגנה. חלק מרכזי בהכרעת הדין הוקדש לבחינת עדותה של המתלוננת, אותה הגדיר בית המשפט כ"ליבת גרסת התביעה". בית המשפט ציין בפתח הדברים כי עדותה של המתלוננת ביחס לעבירות המין הינה עדות יחידה על פי סעיף 54א(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 ולכן על בית המשפט לנמק מדוע הוא מסתמך על העדות ומדוע אין צורך ב"תוספת ראייתית פורמאלית" לצורך ההרשעה. כמו כן ציין בית המשפט כי עדותה של המתלוננת הינה עדות יחידה אף ביחס לחלק גדול מעבירות הסמים והאלימות הפיזית שנכללו בכתב האישום, אף כי לחלק מהעבירות היו ראיות ועדויות תומכות.
בית המשפט קבע כי עדותה של המתלוננת והתנהלותה במהלך החקירה "לא הייתה נקייה מקשיים" ומחייבת "לנהוג [ב]זהירות בבחינת משקל עדותה". בית המשפט ציין כי ביום 12.10.2009, לאחר הגשת כתב האישום, התייצבה המתלוננת במשטרה ומסרה גרסה לפיה כל תלונתה כנגד המערער הינה תלונת שווא וכי המתלוננת הודתה במהלך עדותה בבית המשפט כי שיקרה לסובביה בסוגיות שונות (שיקרה לאמה ולאחותה בקשר לגילו של המערער; שיקרה למערער בנוגע לגילה בעת שנפגשה עימו לראשונה). למרות הקשיים הללו, קבע בית המשפט כי התרשם שעיקרי הדברים הם אמת. בית המשפט קבע כי תוכן הדברים, תשובותיה של המתלוננת לשאלות שנשאלה (אף שאלות קשות הנוגעות לפרטיותה), אופן מסירת הדברים, אותות האמת שניכרו בטון קולה, מבע פניה ושפת גופה שידרו אמינות. כמו כן נקבע כי דברי המתלוננת על דוכן העדים שכנעו בכנותם, אף כאשר עומתה עם אמירות אחרות שלה, כי עדותה של המתלוננת לא הייתה מתלהמת או מוקצנת וכי בתשובותיה אף מסרה עובדות שהיה בהן כדי לסייע לגרסת המערער (כגון התנהגותה הקולנית בעת קיום יחסי מין עם המערער והודאתה כי לעיתים היא זו שרכשה את הסמים לשימוש המשותף או יזמה את המגעים המיניים עם המערער). בית המשפט ציין כי הוא ער לעובדה שגרסת המתלוננת "הייתה כבושה במעט" - כאשר מדובר בתלונה שהוגשה כשבעה חודשים לאחר שהמתלוננת עזבה את בית המערער וכמעט שנתיים לאחר שהחלו יחסי המין בין המתלוננת לבין המערער - אולם קיבל את הסברה של המתלוננת שטענה שכלל לא התכוונה להתלונן כנגד המערער ועשתה כן רק לאחר שהמערער הגיע שוב ושוב לביתה והטריד והפחיד אותה. כמו כן דחה בית המשפט את טענת המערער כי עברה הנפשי של המתלוננת, אשר כלל ניסיונות אובדניים וטיפולים פסיכיאטריים, מערער את מהימנותה וציין כי אין במצבו הנפשי הבעייתי של עד כדי לפגוע במהימנותו כאשר בית המשפט מתרשם שהעד כשיר לעדות ועדותו אמינה.