פסק-דין בתיק ע"פ 296/05

המישנה לנשיא מ' חשין:

           המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. משהורשע כך בדינו נגזר עונשו לחמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים וחצי מאסר בפועל והיתרה על-תנאי. כן חוייב המערער לשלם למתלונן פיצויים בסך 10,000 ש"ח ובנוסף להם 10,000 ש"ח אשר נתפסו ברשותו ואשר שייכים למתלונן.

           הערעור שלפנינו ערעור הוא על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין כאחד.

           כדברו של כתב-האישום, צעד המתלונן יום אחד באחד מרחובות ירושלים ובידו תיק ובו מזומן, כרטיסי אשראי ועוד. המערער בא אל המתלונן מאחור, חבוש כובע גרב ובידו סכין. המערער תפס את המתלונן והחל מושך את התיק מידו. המתלונן התנגד לנסיונות המערער לחטוף את התיק מידו, אך המערער נעץ את הסכין בגופו של המתלונן שתי פעמים, פעם אחת בחזה ופעם אחת בזרוע, ומשנפל המתלונן על הארץ בעט בו המערער בחזהו ונטל את התיק על תכולתו. אין חולקים, לא על מעשה השוד ולא על תקיפתו של המתלונן, והשאלה האחת והיחידה שהיתה שנויה במחלוקת בין בעלי-הדין בבית-משפט קמא היתה השאלה אם היה זה המערער ששדד את המתלונן ותקפו או אם לא היה זה הוא.

           לעניין זהותו של השודד מביא בית-משפט קמא ראיות רבות שהוצגו לפניו בידי התביעה ואשר כולן מצביעות אל עברו של המערער. אין לנו צורך להיכנס לכל הראיות כולן, ונספק עצמנו בהצבעה על ראיה אחת בלבד שמשקלה משקל מכריע הוא. אחד מעדי התביעה, אדם בשם סוס, הודיע למשטרה כי היה זה המערער ששדד את המתלונן. בעקבות כך התקשר אותו סוס בפלאפון אל המערער ואמר לו שהוא יודע כי היה זה הוא, המערער, ששדד את המתלונן. המערער הציע לסוס כי ישלם לו 10,000 ש"ח כדי שלא יפלילו, ובעקבות כך עמד סוס בקשר עם המשטרה. לאחר מכן חבר השוטר ג'ודה אל סוס, ובאותו מעמד טלפן סוס למערער, בשיחה שג'ודה שמעה מילה במילה. באותה שיחה שאל סוס את המערער אם הכין את 10,000 הש"ח, והמערער השיב כי יבוא בסמוך לתת את הכסף לסוס. וכך הווה. המערער הגיע למקום המיועד, והשוטרים שהיו במקום ערכו חיפוש על גופו ומצאו במעילו סך 10,000 ש"ח בשטרות של 200 ש"ח. על כך ניתן להיאמר (כמעט) כי המערער נתפס flagrante delicto.

           ראייה מכריעה זו נתמכה בראיות-מישרין עוד ועוד, ואין צורך כי נשחת מילים לאחר פסק-דינו המפורט והבהיר של בית-משפט קמא.

           עורכת-דין ורד בירגר עשתה כמיטבה, הן בכתב הן על-פה, כדי לערער את היסודות שעליהן נבנה פסק-דינו של בית-משפט קמא, אלא שיסודות אלה כה מוצקים הם עד שאין זה פלא כי חפצה לא עלה בידה.

           אנו מחליטים לדחות את הערעור על ההרשעה.

           אשר לעונש: העונש שנגזר על המערער נוטה באורח מובהק לקולה וממילא אין מקום כי נוסיף ונקל בו. אנו מחליטים אפוא לדחות את הערעור על גזר-הדין אף הוא.

           סוף דבר: הערעור על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין - נדחה.

היום, ד' בתמוז תשס"ה (11.7.2005).

המישנה לנשיא                            ש ו פ ט                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.