השופט ע' פוגלמן:
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטיםי' צבן, נ' סולברג וג' כנפי-שטייניץ), שבו הורשע המערער בעבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) וכן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 224 לחוק, ונגזר עליו עונש מאסר עולם.
נגד המערער הוגש אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים. לפי המיוחס בכתב האישום, המערער קשר יחד עם חמישה אנשים לחטוף את סאמי אבו-נסירה (להלן: המנוח) ולרצחו. ביום 27.3.2004 בשעות הערב שהה המנוח בדירתו בשכונת קטמון בירושלים, ועימו שהו מוחמד ברגית (להלן: מוחמד או עד המדינה), אחי המנוח סמיר אבו-נסירה (להלן: סמיר), טארק חמאמרה (להלן: טארק) ואנשים נוספים. לאחר שסמיר וטארק עזבו את הדירה, הגיע למקום ח'אלד ג'אבר (להלן: ח'אלד) שהתפרץ לעבר המנוח בטענה שהוא איפשר לזוגתו של הראשון להתארח בדירתו. לאחר דין ודברים שבסיומו עזב ח'אלד את דירת המנוח, יצאו המנוח ומוחמד מהדירה ונסעו ברכבו של האחרון לכיוון צפון ירושלים כדי לרכוש סמים. לאחר נסיעה קצרה, הבחין המנוח במכונית לבנה שבה נהג אחיו סמיר שסימן להם לעצור. לאחר שיחה קצרה, הסכימו המנוח ומוחמד להצטרף לרכבו של סמיר, שבו ישבו גם טארק וח'אלד, והחמישה נסעו ברכב אחד לכיוון צפון העיר. כשהגיע הרכב לשביל עפר בשכונת בית חנינא, הורה ח'אלד למוחמד ולמנוח לצאת מהרכב. שם ארבו להם אימן כואזבה - בן-דודו של המערער (להלן: אימן), איבראהים ברגית - אחיו של מוחמד (להלן: איבראהים) והמערער עצמו, כששלושתם רעולי פנים. אימן החזיק אקדח, והאחרים החזיקו בידיהם מקלות, מוטות ברזל ושבריה. שלושת רעולי הפנים התנפלו על המנוח ומוחמד והיכו אותם. אימן קשר למוחמד את הידיים ואיים עליו, בזמן שח'אלד וטארק היכו אותו. כמה מהמעורבים הובילו אז את המנוח לעבר מטע זיתים סמוך, כפתו את ידיו מאחורי גבו והטיחו בו האשמות שונות. בשלב מסוים הסירו שלושת רעולי הפנים את כיסויי הפנים ומוחמד זיהה אותם. לאחר מכן, התירו כמה מבין המעורבים את החבל שבו קשרו את מוחמד, ניגשו אל המנוח שראשו היה מכוסה בבד שחור, וקשרו את החבל סביב צווארו. בהמשך, השליכו את החבל מעבר לענף העץ ומשכו בחבל כך שהמנוח נתלה למספר דקות כשהחבל מתהדק סביב צווארו, מה שהביא למותו. לאחר מספר דקות, הורידו את גופת המנוח, ואימן וידא את מותו בכך שדרך על הגופה. המערער והאחרים הרימו את גופת המנוח והניחו אותה ברכבו של סמיר. או אז עזבו הנוכחים את המקום בשני כלי הרכב, ובהגיעם למקום שומם באזור ענאתא השליכו את גופת המנוח מהרכב. לאחר מכן, הגיעו המערער והאחרים לבית יוסף ברגית (להלן: יוסף), אח נוסף של מוחמד, שסייע להם להיפטר ולשרוף את בגדיהם המוכתמים בדם על מנת להעלים ראיות. בשלב זה, נסעו המערער והאחרים למקום שבו הושלכה גופת המנוח, והשליכוה לתוך ערימת זבל בוער.
חקירת הפרשה החלה יום למחרת האירוע, כאשר מוחמד פנה לקצין המודיעין של תחנת משטרת ציון, אליהו טיאר (להלן: טיאר), שעימו היה מצוי בקשר כמקור משטרתי. בעקבות אותה פנייה, נפגשו החוקרים עם מוחמד, שביקש תמורה בעבור מידע שימסור בנוגע למבצעי רצח. במקביל, נתקבלה במשטרה הודעה על מציאת גופת המנוח באזור ענאתא. מוחמד מסר פרטים רבים על נסיבות הרצח, אך סירב למסור פרטים על מבצעיו. באותו יום ממש התחיל מוחמד לשאת בעונש מאסר של 30 חודשים שנגזר עליו בעקבות הרשעתו בעבירות אחרות. בינו לבין המשטרה התנהל משא ומתן בנוגע למסירת המידע אך זה התקדם בקצב איטי. ביום 17.8.2004 נחתם הסכם עד מדינה עם מוחמד, שבמסגרתו הוא התחייב למסור את מלוא המידע על שתי פרשיות רצח, ובהן פרשת רצח המנוח. בתמורה, התחייבה המדינה לספק למוחמד הגנה בעת מאסרו ולאחר שחרורו; לא להעמידו לדין בגין עבירות הקשורות בשתי הפרשות; לשלבו במסלול שיקום; לפעול לקיצור שליש ממאסרו וכן ליתן הגנה למי מבני משפחתו שיימצא תחת איום. בעקבות חתימת ההסכם, מסר מוחמד הודעה המפלילה את המערער ואחרים, שעליה התבסס כתב האישום שתואר לעיל. המערער ואימן נעצרו בחודש ספטמבר 2006 במהלך ביצוע שוד בירושלים, אך בשלב הראשון המערער לא נחקר בעניין הרצח. ביום 23.9.2006 הוכנס מוחמד לתא המעצר שבו שהה המערער כדי לדובבו. בשיחה זו, שהוקלטה ותומללה, אישר המערער כי נכח בזירת הרצח וכן דיבר על מעורבותו בגדר קבוצת האנשים שביצעה את המעשה. במסגרת החקירה הסמויה, קיים חוקר המשטרה פואד כהן (להלן: החוקר פואד) שיחות עם המערער על אירוע הרצח מבלי שגבה ממנו אימרה באזהרה. גם שיחות אלה הוקלטו ותומללו. ביום 19.10.2006 נפתחה חקירה גלויה שבמסגרתה נגבו ארבע הודעות של המערער בנוגע לרצח. כמו כן ליווה החוקר פואד את המערער בסיור הובלה והצבעה בזירת האירוע.
פסק-דינו של בית המשפט המחוזי
בית המשפט קמא הרשיע את המערער בעבירות של רצח ושיבוש מהלכי משפט וגזר עליו עונש מאסר עולם. הרשעתו של המערער נסמכה בעיקרה על הראיות הבאות: עדותו של מוחמד המייחסת לו מעורבות במעשה; אמרותיו של המערער עצמו בחקירתו במשטרה (שהועדפו על פני הגרסה שמסר בבית המשפט); שיחת הדיבוב המוקלטת בין מוחמד לבין המערער מיום 23.9.2006 והשחזור המצולם שביצע המערער מלווה בחוקר פואד.
בית המשפט מצא כי בגרסתו של מוחמד "יש אי התאמות, סתירות, דברים סתומים... עם זאת, אין סתירות של ממש בסיפור הגרעיני שהציג...". כן נקבע כי יש ראיות התומכות בכך שלמצער גרעין גרסתו הוא אמת. בנוסף נקבע כי ניתן ללמוד מאמרותיו של המערער במשטרה - בחקירותיו, בשיחת הדיבוב ובשחזור - כי הוא נכח בזירת האירוע ונטל חלק במעשה הרצח. בית המשפט דחה בפסק-דינו טענות "מעין-זוטא" שהמערער העלה וזנח באופן חלקי במסגרת ההליך, בקובעו כי לא הוכח כי ההודעות שמסר המערער במשטרה נגבו ממנו תוך הפעלת אמצעים בלתי כשרים, וכן כי התנהלותו בשחזור המוסרט אינה תומכת בטענתו כי החוקר פואד הדריך אותו לומר את אשר אמר. נקבע כי עדותו בבית המשפט, שבה הכחיש כי נכח במקום האירוע, לא רק שאינה עולה בקנה אחד עם אמרותיו במשטרה, אלא יש בה משום הכחשה גורפת. התמוטטות גרסתו בבית המשפט, אל מול הודעותיו במשטרה והראיות הנוספות, הביאה את בית המשפט לקבוע כי המערער שיקר בעדותו וכי יש להעדיף את אמרותיו במשטרה, בשחזור ובשיחת הדיבוב.
עוד נקבע כי חלקו של המערער במעשה נושא כתב האישום אינו מתמצה בסיוע לרצח, כי אם יש לראות בו שותף מלא למעשה כמבצע בצוותא. בין היתר, נמצא כי המערער ידע מראש כי "המשימה" שאליה הוא יוצא עם חבריו היא להביא למותו של אדם, ועל אף טענתו כי אמר שאינו רוצה להיות מעורב בכך, הוא נשאר במקום ובכך הביע את הסכמתו ליטול חלק במעשה. כמו-כן, נטל המערער חלק פעיל באירוע נושא כתב האישום, בהמתינו למנוח עם שניים נוספים כשהוא רעול פנים ובידו מקל, ואף השתתף בתקיפת המנוח עם הגעתו לזירה. בית המשפט שלל אפשרות שהמערער שימש כשומר ממרחק, בזמן שחבריו ביצעו את המעשה, מכיוון שהטענה הועלתה באופן סתמי וממילא אינה עולה בקנה אחד עם פרטים מוכמנים שמסר המערער במהלך השחזור. בית המשפט קמא קבע כי עצם העובדה שהמערער לא נטל חלק פיסי בהמתה, אינה הופכת את פעולותיו לפעולות עזר.
למען השלמת התמונה יצוין כי בעניינם של המעורבים האחרים ברצח (אימן, איבראהים, יוסף, ח'אלד, סמיר וטארק) הוגש כתב אישום נפרד בבית המשפט המחוזי בירושלים (תפ"ח 7075/06). אימן הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של הריגה ונשפט לעונש של 12 שנות מאסר. איבראהים הורשע בעבירת רצח ושיבוש מהלכי משפט, ונשפט למאסר עולם (פסק-דין מיום 24.9.2009). יוסף הורשע, על יסוד הודאתו, בעבירה של סיוע לאחר מעשה ונשפט לשישה חודשים וחצי מאסר בפועל (בחופף לתקופת המעצר שבה היה נתון). ח'אלד, סמיר וטארק זוכו מחמת הספק, בהסכמת המדינה, מהעבירות נושא כתב האישום (פסק-דין מיום 6.5.2009).
טענות המערער
הערעור שלפנינו מכוון להכרעת הדין של בית המשפט המחוזי, וניתן לחלקו לארבעה ראשים:
(א) עדות מוחמד - לטענת המערער, עדות זו היא שקרית ורצופת סתירות. לדבריו, למוחמד היה מניע ברור להפליל אותו ואת חבריו בביצוע הרצח כדי לקבל טובות הנאה מהמדינה וכדי להרחיק את עצמו ממעורבות בפרשה. המערער מדגיש כי מוחמד התייצב מול מפעילו במשטרה למחרת האירוע, בניסיון להתחמק מעונש מאסר שהוטל עליו בתמורה למסירת מידע על האירוע. בנימוקי הערעור, מונה המערער סתירות רבות לכאורה בין עדות מוחמד לבין ראיות חיצוניות בתיק, וכן הוא מתייחס לסתירות פנימיות בגרסתו, שעל חלקן עמד גם בית המשפט קמא. לדבריו, לא ניתן לבסס את הרשעתו על עדות זו, שגם בית המשפט קמא הטיל ספק במידת מהימנותה. בהשלמה לטיעון בעל-פה, חוזר המערער ועומד על קשיים בגרסת מוחמד. לטענתו, גרסתו ה"קורבנית" של מוחמד - שלפיה הוא נפל קורבן למזימת הנאשמים יחד עם חברו המנוח - איננה מתיישבת עם ההיגיון, ואילו התרחיש המסתבר יותר הוא שדווקא מוחמד היה שותף למעשה. כיצד ניתן אפוא לבסס את הרשעת המערער על גרסת מוחמד? בנסיבות המקרה, כך המערער, לא היה מקום לנהוג לפי כלל פלגינן דיבורא, וליתן אמון בחלק מגרסת מוחמד תוך דחיית חלק אחר בה.
(ב) הודעותיו של המערער במשטרה והשחזור המצולם - הגם שהמערער זנח את הטענות לעניין קבילות אמרותיו במשטרה (טענות הזוטא), הוא טוען כי יש לייחס להודאותיו במעשים משקל נמוך על רקע נסיבות גבייתן ולהעדיף את הגרסה שמסר בעדותו בבית המשפט. זאת בין היתר, בשל לחצים נפשיים שהופעלו עליו במהלך חקירתו; היעדר תיעוד של ראשית החקירה; הבטחת טובות הנאה על-ידי חוקריו אם ישתף פעולה. המערער טוען כי קיימות סתירות בגרסה שמסר בחקירתו, המלמדות כי הדברים לא היו ידועים לו ממקור ראשון, אלא הושמו בפיו על-ידי החוקר פואד ועל-ידי מוחמד. בין היתר, נטען כי המערער לא ידע פרטים מהותיים רבים הנוגעים לאירוע: אופן המתת המנוח (בתלייה); מקום קבורתו; זהות הנוכחים בזירת האירוע (בין היתר, המערער מסר במשטרה כי יוסף נכח באירוע, בעוד שבעדות מוחמד הוגבל חלקו לסיוע שלאחר המעשה); מספר כלי הרכב שהיו בזירה וכן הלאה. אשר לשחזור, נטען כי המערער הודרך על-ידי החוקר פואד, ואמר את אשר נאמר לו להגיד. המערער טוען כי החוקרים פואד ומרעי הבטיחו לו כי אם ישתף פעולה, וימסור מידע לשביעות רצונם - הם יסייעו לו לצלוח בשלום את האישומים בעבירת השוד שבגינה נתפס בתחילה.
(ג) שיחת הדיבוב בין מוחמד לבין המערער - לטענת המערער הגם שניתן ללמוד משיחה זו על נוכחות המערער בזירת האירוע ומעורבותו בפרשה, עולה כי אין בידיעתו פרטים מהותיים על אודות הרצח עצמו, ואף נראה כי תפקידו של המערער - ככל שעולה משיחה זו - היה של שומר, שאף הגן על מוחמד ומנע מאחרים להרגו. המערער מוסיף וטוען כי מדובר בתרגיל מניפולטיבי, שהביא לזיהום החקירה, שכן בעורמתו הרבה, הביא מוחמד את המערער לקשור את גרסתו בגרסת מוחמד עצמו. המערער מציין כי מוחמד פעל על-מנת לעורר אצלו תחושות של פחד, בכך שאיים כי בכוחו להביא לכך שהוא יישא בעונש מאסר ממושך. כל זאת, כדי לגרום למערער להתיישר עם גרסתו הקורבנית של מוחמד.
(ד) השוואה בין דינו של המערער לבין דינם של המעורבים האחרים- נטען כי אימן שהיה הנאשם הראשי והמבצע העיקרי הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של הריגה בלבד, ונגזרו עליו 12 שנות מאסר בפועל. זאת, על אף שחומר הראיות שנאסף נגדו לא נפל בהיקפו או בעוצמתו מחומר הראיות שקשר את הנאשם לעבירות המיוחסות. עוד נטען כי מעורבים אחרים בפרשה אף זוכו, כאמור, מחמת הספק בהסכמת המדינה. להשקפת המערער, כך היה מקום לעשות גם בעניינו.
טענות המשיבה
המשיבה סומכת את ידיה על פסק-דינו של בית המשפט קמא, וטוענת כי אין מקום להתערב בקביעות המהימנות והעובדה שקבעה הערכאה הדיונית. להשקפתה, הראיות להרשעת המערער בעבירת הרצח היו מוצקות, נסמכו על מקורות רבים ולא הותירו כל מקום לספק בדבר אשמתו. המשיבה אינה חולקת על בעייתיות בהיבטים מסוימים של עדותו של מוחמד, אך סבורה כי בית המשפט התמודד עימה כדבעי ונקט בזהירות המתחייבת בקובעו כי ליבת גרסתו של מוחמד היא אמת; בין היתר, על סמך חיזוקים אובייקטיבים חיצוניים. המשיבה מדגישה כי בנסיבות העניין אין צורך בתוספת ראייתית מסוג סיוע לעדותו של מוחמד, מכיוון שאין מדובר בהרשעה על סמך עדות עד מדינה כעדות יחידה. בצד האמור, נטען כי גרסת המערער בבית המשפט באשר למעורבותו באירוע נושא כתב האישום הייתה בלתי עקבית, מתפתחת ומשתנה, וכך גם ביחס לטענותיו אודות אמצעים פסולים שהופעלו נגדו במהלך חקירתו במשטרה. טענות הזוטא שטען המערער נזנחו על-ידו, ואף נדחו באופן חד-משמעי על-ידי בית המשפט קמא. דברים ברוח דומה השמיעה המדינה גם ביחס לטענות המערער שעניינן השחזור. לדברי המשיבה, בית המשפט קמא דחה בדין את טענות המערער כי החוקר פואד הדריך אותו, ואף מצא כי שאלותיו של המערער היו ניסיונות מניפולטיביים לדלות מהחוקר מידע על אודות מצב החקירה. המשיבה מוסיפה ושוללת את טענות המערער בנוגע לשיחת הדיבוב המוקלטת בין המערער למוחמד. גם במסגרת שיחה זו, קושר המערער את עצמו לזירת האירוע, אם כי טוען כי הוא שימש "כשומר בלבד" ואף גונן על מוחמד עצמו מפני פגיעתם של האחרים. לפיכך, המשיבה סבורה כי בדין הועדפו האמרות שמסר המערער במשטרה - הקושרות אותו למקום האירוע ולמעורבות במעשה הרצח - על-פני הכחשתו הגורפת את נוכחותו במקום האירוע בבית המשפט.
אשר להכרעה במשפטם של המעורבים האחרים - המשיבה סבורה כי מארג הראיות בתיקים השונים לא היה זהה ומכאן ההבדל בהכרעות; מה גם שלא נקבעו כל קביעות סותרות בהליכים השונים. המשיבה מדגישה כי איבראהים, שניהל אף הוא הליך הוכחות כמו המערער, הורשע בסופו של דבר בעבירת רצח ונשפט למאסר עולם. המשיבה אמנם ניאותה לחתום על הסדר טיעון עם אימן, שבמסגרתו הורשע האחרון בעבירת הריגה בלבד, אך השיקול שהביא לקבלת ההסדר היה תרומתו בהבאת ראיות בתיק רצח אחר. באשר למעורבים הנוספים שזוכו מחמת הספק בהסכמת המדינה, טענה האחרונה כי התמונה הראייתית בעניינם הייתה שונה מזו שבעניינו של הנאשם.
יוער כי לבקשת המערער, התרנו לו להגיש השלמת טיעון בכתב, לאחר הדיון בעל-פה, וזו הוגשה ביום 30.4.2012. התייחסות המדינה להשלמת הטיעון הוגשה ביום 13.5.2012.