פסק-דין בתיק ע"פ 8356/10

המשנה לנשיא מ' נאור:

           בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-תפ"ח 1096/07 מיום 18.10.2010 (השופטות ר' אבידע, ח' סלוטקי והשופט מ' לוי). בגזר הדין הוטל על המערער עונש מאסר של 15 שנים וכן מאסר על תנאי, זאת לאחר שהורשע בעבירות ניסיון לרצח, החזקת נשק וקשירת קשר לביצוע פשע. המערער טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר עימו יתר על המידה ומבקש להקל בעונשו.

רקע

1.        נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן אשר ייחס לו ביצוע עבירות החזקת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירות ניסיון רצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין; עבירת קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1( לחוק העונשין.

           לפי המתואר במסגרת האישום הראשון, במהלך שנת 2006 הצטרף המערער לארגון חמא"ס. ביום 6.9.2006 קיבל המערער את הצעתו של אחר להצטרף אליו להטמנת שני מטעני נפץ ולהפעילם נגד כוחות צה"ל. בשעות הלילה, יצא המערער יחד עם חוליית פעילים כשהם חמושים ברובי קלצ'ניקוב והטמין יחד עם חברי חולייתו את המטענים. לאחר מכן, נותרו חלק מחברי החולייה והתחבאו במקום כדי להפעיל את המטענים כאשר כוחות צה"ל יעברו במקום. מאוחר יותר, עברו במקום חיילי צה"ל והתעמתו עם חברי החולייה. המערער ואחרים ברחו מהמקום. למחרת הגיעו המערער ואדם אחר למקום בו הטמינו את המטענים, פירקו אותם ונטלו אותם בחזרה. בגין מעשיו אלו ייחס כתב האישום המתוקן למערער עבירת נשיאת נשק שלא כדין ועבירת ניסיון לרצח. כתב האישום הגדיר את מעשיו של המערער כניסיון לגרום למותם של חיילי צה"ל משום היותם אזרחי ישראל וכדי לפגוע בביטחון המדינה.

           לפי המתואר במסגרת האישום השני, ביום 15.9.2006 פנה אל המערער פעיל חמא"ס והציע לו להיות "שהיד". המערער הסכים לבצע פיגוע התאבדות כדי לפגוע בישראלים. באותו יום, קיבל המערער לידיו שני רימוני יד, והסתירם בביתו. בגין מעשיו אלו ייחס כתב האישום המתוקן למערער עבירת קשירת קשר לבצע עבירות מסוג פשע, דהיינו ניסיון לגרום למותם של חיילי צה"ל משום היותם אזרחי ישראל וכדי לפגוע בביטחון המדינה.

           לפי המתואר במסגרת האישום השלישי, במועד הסמוך לסוף שנת 2006 הסכים המערער לבצע פיגוע נגד חיילי צה"ל. בהמשך, נשא המערער רובה מסוג קלאצ'ניקוב, רימוני יד ומטען צד. לאחר מכן, הטמינו המערער וחבריי חולייתו מטען בסמוך לבית ספר בכוונה להפעילו נגד חיילי צה"ל. משלא עברו חיילי צה"ל עד שעות הבוקר של אותו אירוע, פירקו חבריי החולייה, ובכללם המערער, את המטען ונטלוהו עימם. בגין מעשיו אלו ייחס כתב האישום המתוקן למערער עבירת נשיאת נשק וחומר נפץ שלא כדין ועבירת ניסיון לרצח. כתב האישום הגדיר את מעשיו של המערער כניסיון לגרום למותם של חיילי צה"ל משום היותם אזרחי ישראל וכדי לפגוע בביטחון המדינה.

           לפי המתואר באישום הרביעי בכתב האישום, במהלך אחד הלילות בחודש מרץ 2007, סמוך לשעת חצות, נפגש המערער עם חברים אחרים בחוליית חמא"ס. המערער והאחרים הניחו מטען במקום שעשוי היה להיות בדרכם של חיילי צה"ל. בשעה 5:00 לפנות בוקר, משלא עברו כוחות צה"ל במקום עד אותה השעה, פירקו המערער והאחרים את המטען ונטלוהו עימם. בגין מעשיו אלו ייחס כתב האישום המתוקן למערער עבירת נשיאת חומר נפץ שלא כדין ועבירת ניסיון לרצח. כתב האישום הגדיר את מעשיו של המערער כניסיון לגרום למותם של חיילי צה"ל משום היותם אזרחי ישראל וכדי לפגוע בביטחון המדינה.

2.        במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, תוקן כתב האישום והמערער הודה ברוב עובדותיו, למעט המילים: "לבצע עבירות מסוג פשע" המופיעות באישום השני וכן המילים: "משום היותם אזרחי מדינת ישראל" המופיעות לאורך כל כתב האישום. סנגורו של המערער טען כי סעיפי החיקוק שיוחסו למערער בכתב האישום המתוקן, אינם מתאימים להודאתו. בית המשפט המחוזי דחה את הטענות, וקבע בהכרעת דין מפורטת כי יש להרשיע את המערער בעבירות המתוארות בכתב האישום.

3.        במסגרת הטיעונים לעונש עתרה המשיבה להטיל על המערער עונש מאסר לתקופה ארוכה, ומאסר על תנאי. בא כוח המשיבה עמד נסיבות ביצוע העבירות, שמטרתן הייתה לפגוע בחיילי צה"ל ובביטחון המדינה. בא כוח המשיבה הגיש לבית המשפט פסיקה ממנה ביקש ללמוד על רף הענישה הראוי בעניינו של המערער.

           בא כוח המערער ביקש מבית המשפט להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער לצורך קביעת העונש הראוי בעניינו. בא כוח המערער עמד על המציאות החברתית ברצועת עזה, בה חי המערער, וביקש ללמוד ממנה על מערכת הלחצים שהופעלו עליו כדי לעבור את העבירות. בא כוח המערער טען כי יש להתחשב בכך שהמטענים אשר המערער היה מעורב בהטמנתם לא התפוצצו, וכי הוא מעולם לא ירה לעבר חיילי צה"ל. נטען כי העבירות שביצע המערער מצויות ברף הנמוך של עבירות הביטחון. עוד ביקש בא כוח המערער להתחשב בעובדה כי למערער עבר פלילי וביטחוני נקי וכן בגילו הצעיר.

4.        בית המשפט המחוזי קבע כי העבירות בהן הורשע המערער הן עבירות חמורות, שכן יש בעבירות אלו כדי לפגוע באופן ממשי בביטחון המדינה. נקבע כי בעבירות כאלה יש להעדיף את שיקולי ההרתעה על פני שיקולי ענישה אחרים. עוד נקבע כי המערער נטל חלק פעיל ודומיננטי בתכנון פעולות טרור, וכי מעשיו מצביעים על מעורבות מתמשכת במעשי טרור ותמיכה בהם. נקבע כי לעובדה כי תוכניות המערער לא יצאו אל הפועל יש לתת משקל קטן, אם בכלל. בית המשפט ציין כי לזכותו של המערער עומדים גילו הצעיר, עברו הנקי וכן הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן. בית המשפט הטיל על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 15 שנה ו-24 חודשי מאסר על תנאי.

5.        על גזר דינו של בית המשפט הגיש הוגש הערעור שבפנינו. באת כוח המערער טוענת כי היה על בית המשפט לתת משקל לעובדה כי מעשיו של המערער הם מעשים גבוליים. כך למשל, נטען כי עבירות ניסיון הרצח בהן הורשע המערער אינן משקפות עבירת ניסיון לרצח "במובן הקלאסי", זאת כיוון שמדובר בניסיונות בלתי מגובשים ומידת המסירות והמחויבות של המשתתפים בהם הייתה מינימאלית. כן נטען כי הנזק שיגרם למערער כתוצאה מהעונש הכבד שהוטל עליו, אינו הולם את חומרת העבירות בהן הורשע. באת כוח המערער טוענת כי מעשיו של המערער אינם "מעשי טרור", זאת כיוון שהמעשים היו מכוונים כנגד כוחות צה"ל בעת כניסתם לרצועת עזה. עוד נטען כי היה על בית המשפט לתת משקל רב יותר לשיקולים לקולא הקיימים בעניינו של המערער, ובפרט לעובדה כי תוכניותיהם של המערער ושותפיו למעשיו לא התממשו, ולא נגרם כל נזק.

6.        המדינה תומכת בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

7.        לא ראינו מקום להיעתר לערעור. עונש של 15 שנות מאסר בפועל בוודאי שאינו עונש קל, אולם מנגד יש לתת משקל לחומרתם של מעשי המערער. המערער הוכיח התמדה במטרה ונחישות לפגוע בחיילי צה"ל. אכן אין המדובר בעבירת ניסיון לרצח במובנה הקלאסי, אך מדובר במעשים שסכנתם רבה, ועל כן ישנה חשיבות ביצירת הרתעה משמעותית מביצועם. העונש שהוטל על המערער משקף את חובתם של בתי המשפט לתרום את חלקם בהגנה על חיילי צה"ל המבצעים את תפקידם.

8.        כללם של דברים: אין מקום להתערבות בעונש. הערעור נדחה.

המשנה לנשיא

השופט י' עמית: