רקע כללי
1. בערב שבת, 9/8/02, במהלך ריצה שהתקיימה בבסיס אימונים חטיבתי (להלן: "
בא"ח") "XXX", בשעות אחר הצהריים, איבד טוראי אהוד שניאור ז"ל (להלן:"
המנוח") את הכרתו ובסמוך לכך נקבע מותו. אסון נורא אירע. עולמה של משפחת שניאור חרב עליה באחת. את השבר הנורא שנגרם לה לא נוכל לרפא. את האובדן לא ניתן להשיב. השלכותיה הפליליות של תאונת אימונים זו הן נשוא דיוננו.
2. בגין מותו הטראגי של המנוח הוגש לבית הדין הצבאי המחוזי, שבמחוז שיפוט מז"י (להלן:"
בית הדין המחוזי" או "
הערכאה קמא"), כתב אישום כנגד סמל נתנאל סופר (להלן:"
המערער"), במסגרתו יוחסו למערער העבירות הבאות: עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:"
חוק העונשין"); ועבירה של התעללות, לפי סעיף 65(א) לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו- 1955 (להן:"
חש"ץ") ולפי סעיף 29(א)(ב) לחוק העונשין. לאחר שמיעת ראיות בבית הדין המחוזי, הורשע המערער בשתי העבירות אשר יוחסו לו, והושתו עליו:שנתיים מאסר לריצוי בפועל; מחצית השנה מאסר מותנה, למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירה שיש בה יסוד של רשלנות או פזיזות, הגורמות למוות או לחבלה חמורה לאדם; שנת מאסר מותנית, למשך שנתיים, לבל יעבור עבירה של התעללות; וכן הורדה לדרגת טוראי.
לפנינו ערעור על הכרעת הדין, ולחילופין ערעור על גזר-הדין, שהוטל על המערער בגין הרשעתו בעבירות האמורות.
ממצאי הערכאה קמא
3. הנסיבות העובדתיות, על יסודן הורשע המערער, פורטו בהרחבה בהכרעת-דינו של בית הדין המחוזי, ובתמצית:
"טור' אהוד שניאור ז"ל (להלן: 'המנוח'), שירת בבא"ח אדם, כחניך במסגרת טירונות ו'אימון מתקדם'... המנוח שירת במחלקה של 'דובדבן', בפיקודו של המ"מ סג"ם איתי יגל והמ"כים גיא גרשון והנאשם.
ביום ו', 09/08/02, בשעות אחה"צ, היה על המנוח, כמו על יתר חיילי המחלקה, לבצע ריצה למרחק של שני ק"מ עם אפוד, ללא מגבלה של זמן. הריצה הייתה חלק מתוכנית האימונים של המחלקה. בפועל, הנאשם, שהיה מפקד האימון, הורה לחיילים לרוץ שני ק"מ תוך פרק זמן של תשע דקות. הנאשם הוסיף, כי חייל שלא יעמוד בזמן שקצב, ייאלץ לשוב על הריצה. המנוח, כמו מרבית החיילים במחלקה, סיים את המקצה הראשון בפרק זמן שעלה על תשע דקות. כעבור מספר דקות, שבו המנוח והחיילים לבצע מקצה דומה, נוסף. אף הפעם, לא סיימו החיילים את הריצה בזמן שנקצב. לאחר מספר דקות, יצאו חיילי המחלקה לריצה שלישית. כעבור כשבע דקות מתחילת הריצה, התמוטט המנוח ונפל.
המנוח קיבל טיפול רפואי ראשוני במקום ופונה באמצעות אמבולנס צבאי לביה"ח 'אסף הרופא'. בביה"ח, בסמוך למועד הגעתו, נקבע מותו של המנוח.
בעקבות האסון ננקטו צעדים במישור הפלילי ובמישור הפיקודי. בית הדין המחוזי סקר בפסק-דינו הליכים אלה... ננקטו מספר צעדים פיקודיים. ממפקד הבסיס, אל"ם מושקטו, נשלל קידום שהובטח לו קודם לכן. המג"ד הודח מתפקידו ונקבע, כי למשך שנתיים יבצע תפקידי מטה בלבד. המ"פ הודח מתפקידו, נפסל לתפקיד מ"פ ובעקבות כך סיים את דרכו בצבא. המ"מ הודח מתפקידו, נפסל מלשמש בתפקיד פיקודי למשך שנה ושוחרר מצה"ל. המ"כים הודחו מתפקיד פיקודי ונפסלו מלשמש כלוחמים. המחלקה עצמה פורקה ופוזרה.
בנוסף, הועמדו לדין הנאשם והמ"כ גיא גרשון. גיא גרשון הועמד לדין בגין חלקו באירועים מיום ה' 08/08/02, קודם לפטירתו של המנוח. הוא הורשע ונענש בגין מעשיו הנ"ל ...".
4. הכרעת הדין של בית-הדין המחוזי קבעה ממצאים אודות מהימנות העדים ומשקלן של העדויות שהושמעו בפניו, ואודות השתלשלות האירועים שהובילו לתוצאה הטראגית. עיקרם של הממצאים העובדתיים, שנקבעו על-ידי בית הדין קמא, יוצגו להלן על-פי סדרם הכרונולוגי.
5. ביום 14/3/02 התגייס המנוח לצה"ל והתנדב לשרת ביחידת "דובדבן". בחלוף כחודשיים ובעקבות חבלה חמורה בכף רגלו, שאירעה במהלך שבוע שדאות, נאלץ המנוח להפסיק ולהתאמן עם מחלקתו. במצוות רופאיו הוא חזר ליחידה רק כעבור למעלה מחודש, ב-17/6/02, כשהוא מוגבל, מבחינה רפואית, ובכפוף להמלצת רופא מומחה בדבר מתן: "פטור מפעילות מאומצת למשך חודש ימים, עם חזרה לפעילות בהדרגה, הליכה עם 'איירקסט' בפעילות מאומצת במהלך שלושה חודשים, פטור מנעליים צבאיות למשך שלושה חודשים". כעבור כחודש הופנה המנוח לאורטופד, אשר המליץ לו, בתאריך 12/07/02, "לחזור לפעילות רגלית רגילה בצורה מדורגת. ז.א. בשלב זה, יש צורך לבצע תרגילי סיבולת: ריצה למרחקים קצרים, ניתורים, תרגילי מתיחה. להמשך פעילות רגיל עוד שלושה שבועות". כן המליץ הרופא על 21 ימי "ב'". בעקבות המלצה זו, המליץ רופא המרפאה בבא"ח אדם, בתאריך 17/07/02, על "חזרה לפעילות מודרגת".
הנה כי כן, מספר שבועות לפני תום "האימון המתקדם" של מחלקתו, ולאחר תקופת החלמה ממושכת, שב המנוח ליחידה. בכדי לקלטו באופן ראוי, ולאור פניית המ"פ, סרן משה וקנין (להלן: "
המ"פ"), הכינה מדריכת כושר גופני, סמל עדי קורן, תכנית אימונים ספציפית, מדורגת, אשר הועברה למנוח בפיקוח מפקד מחלקתו, סג"מ איתי יגל (להלן: "
המ"מ").
6. ביום ב', 05/08/02, לאחר שהמנוח אישר למ"מ, כי השלים את תוכנית האימונים המיוחדת והמדורגת שנקבעה לו, הוא חזר להתאמן בצוותא עם שאר חיילי המחלקה. המ"מ עידכן את המ"כים אודות הקשיים המתעוררים עקב חזרתו של המנוח לשגרת האימונים, לאחר חודשיים בהם לא התאמן עם יתר חבריו למחלקה. יצויין, כי חזרתו המדורגת למחלקה עלתה בקנה אחד עם המלצות רופאיו ועם הוראה 3 להוראות זרוע היבשה (להלן: "
מז"י") בנושא כושר קרבי הקובעת, כי חזרה לפעילות מלאה, למי שנעדר מהיחידה במשך למעלה מארבעה שבועות תתבצע לאחר שלושה שבועות של אימון הדרגתי. ואכן, במהלך ריצת מד"ס שנערכה באותו היום, יום ב', רץ המ"מ לצידו של המנוח והתרשם כי האחרון חש בטוב, וכך גם ציין בפניו המנוח כשנשאל, כיצד הוא מרגיש.
אירועי יום ה'
7. בערב יום ה', 8/8/02, יצאו המ"פ והמ"מ אל מחוץ לבסיס האימונים. על-פי הוראת המ"פ, תידרך המ"מ את המערער הן ביחס לאימון הגופני שהיה אמור להתבצע באותו ערב והן בנוגע ל"ריצת אפוד", לאורך שני ק"מ, שהייתה מתוכננת ליום המחרת. המ"מ הנחה את המערער להשתדל, בתיאום עם המד"סית, להמיר ריצה זו ב"בוחן מסלול", כדי לשפר את תוצאות החיילים באותו הבוחן. עוד ביקש המ"מ מהמערער, קודם עזיבתו את המחנה, "שלא לעשות שטויות". באותו ערב, רצו חיילי המחלקה כ-4 ק"מ במשך 18 דקות. המנוח התקשה לרוץ והשתרך מאחור ושני חיילים ממחלקתו נאלצו לתמוך בו על-מנת שישלים את הריצה. מאוחר יותר במהלך הערב, המנוח לא חש בטוב, מיעט לאכול, נראה תשוש ואף ויתר על מקלחת ו"שעת ת"ש" ופרש למיטתו מוקדם מהרגיל.
8. במהלך הלילה החליטו המערער וגיא, שני המ"כים של המחלקה, "להקפיץ" את חיילי המחלקה, "הקפצת כוננות". המנוח לא התייצב למסדר הכוננות. שני המ"כים גמרו אומר לברר את הסיבה להיעדרותו ולהענישו. הם פקדו על תומר קינן (להלן: "
תומר"), להורות למערער להתייצב בפניהם עם פק"ל מים (במשקל 13 ק"ג) ומקלע "נגב" (במשקל 7.2 ק"ג). המערער שאל את המנוח מדוע לא התייצב ל"הקפצה" והמנוח השיב כי לא התעורר, מענה אשר נתפס בעיני המערער כתירוץ או ניסיון התחמקות.
בסמוך להתייצבותו, הלין המנוח בפני המערער כי אינו חש בטוב וביקש להיבדק