פסק-דין בתיק עא 116/08

1.         בפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת ספרא ברנע שניתנה ביום 8.1.08, ואשר לפיה נדחתה בקשת המערערת למחיקת כותרת "סדר דין מקוצר" בתביעה אשר הגישה המשיבה.

2.         לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות.

3.         המערערת הזמינה מהמשיבה עבודות חשמל ותקשורת בפרויקט במושב מבקיעים.

בין הצדדים נחתם הסכם עבודה, וכן כתב כמויות (מפרט-חוזה) בו תומחרו עבודות החשמל והתקשורת שהיה על המשיבה לבצע ( נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה ).

המערערת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי הנטען, ומשכך הגישה המשיבה נגדה תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך של 289,070 ש"ח.

את התביעה ביססה המשיבה, בין היתר, על חשבון סופי אשר הוגש על ידה למערערת, אך לא אושר על ידי האחרונה.

4.         המערערת טוענת כי אין התביעה מקיימת אחרי הוראת תקנה 202 (1)(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומשכך, אין היא ראויה לידון בסדר דין מקוצר.

5.         תביעה על סכום קצוב

לטענת המערערת, כל עוד שהעבודות נשוא התביעה הינן במחלוקת בין הצדדים, אז אין בפנינו "סכום קצוב" הניתן לחישוב אריתמטי פשוט בהתאם להלכה הפסוקה.

בחנתי את טענתה הנ"ל של המערערת, והגעתי למסקנה כי דינה להדחות.

בטענה זו מערבבת המערערת בין שני יסודות. לעניין החישוב האריתמטי, די בעיון בכתב הכמויות המוסכם בין הצדדים בכדי לקבוע כי בפנינו סכום הניתן לקביעה באופן אריתמטי גרידא.

לעניין היקף העבודה המוסכם, הנני מפנה לדבריו של ד' בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה 7 (2004), עמ' 120, שלפיהם אמר:

"למותר לציין כי סכום התביעה חייב להיות אמנם קצוב אך איננו חייב להיות מוסכם. כפירתו של הנתבע בפרט זה או אחר של החשבון תהיה טעונה בירור בשעת הדיון ( אם תינתן רשות להתגונן ), אך איננה פוסלת את התביעה מלהיות בת סדר דין מקוצר". 

אי לכך, דין טענתה הנ"ל של המערערת , להדחות כאמור.

6.         קיומה של ראיה בכתב

כאמור, התביעה מתבססת בין היתר על כתב כמויות חתום על ידי הצדדים, וכן על חשבון סופי שאינו חתום על ידי המערערת.

בהקשר זה מפנה המערערת לדף 7 בחשבון הסופי הכולל פרק בשם "פרק 09 קיזוזים וחיובים". תחת פרק זה מופיעות עבודות שלא בא זכרן בכתב הכמויות המוסכם בין הצדדים. לשיטת המערערת, מצב דברים זה פוסל את הגשת התביעה בסדר דין מקוצר, שכן לדידה, לא מתקיים התנאי של קיום ראיה בכתב הקושרת את הנתבע לעבודות "חדשות" אלה.

גם טענה זו אין בידי לקבל, ומפנה שוב לדבריו של ד' בר אופיר, בע' 114-115, שלפיהם אמר:

"הלכה פסוקה היא כי בתביעה על הפרת חוזה די בכך שתובא ראיה בכתב לחוזה עצמו, ואין צורך להביא ראיה בכתב לענין הפרת החוזה כתנאי מוקדם לתביעה בסדר דין מקוצר. ואם הוכח קיומו של החוזה בראיה בכתב, כי אז כשרה התביעה על הפרתו לבוא לפני בית המשפט בסדר דין מקוצר. וכשיש בידי התובע ראיה בכתב על עשיית ההסכם וקיומו, מותר לו לתבוע בסדר דין מקוצר לא רק אותן תביעות שהזכות לתובען קבועה בהסכם עצמו, אלא גם כל אותן תביעות הנובעות מהפרתו או מסיכולו של ההסכם ... במילים אחרות: די בכך שתהיה לתובע ראשית ראיה בכתב על קיום החוזה, ואין צורך בראיה בכתב על העילה כולה." ( ההדגשה אינה במקור ).