כב' השופט זיאד הווארי:
1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת מיום 01/12/04 (כב' השופט דני צרפתי) בתיק אזרחי 3894/99, בו נתקבלה באופן חלקי תביעת המערערת לחיוב המשיב בפיצויים בגין הנזקים אשר נגרמו לה.
2.
רקע עובדתי:
א. המערערת ילידת 1952, פנתה בחודש 12/92 למשיב כירורג ברפואת שיניים, לצורך טיפול בבעיית שיניים ופה, עקב תנודות חלקיות של השיניים שנותרו בפיה.
ב. המשיב בדק את המערערת, קבע כי יש לבצע עקירה של כל השיניים, וכן לבצע שיקום על ידי תותבות. במעמד זה נקבעה עלות הטיפול. ביום 08/08/93 החל המשיב בביצוע הטיפול למערערת.
ג. המשיב עקר את כל 17 השיניים אשר נותרו בפה המערערת, והרכיב בפיה תותבות זמניות, עליונה ותחתונה.
ד. בחודש יוני 1996, החליף המשיב למערערת את התותבת הזמנית העליונה בתותבת קבועה.
ה. בחודש דצמבר 1996 עברה המערערת ניתוח קוסמטי לעיבוי השפתיים.
ו. בשנת 2000 עברה המערערת טיפול שיקומי אצל ד"ר אבניאלי, שכלל החלפת התותבת הקבועה העליונה, החלפת התותבת הזמנית, והתקנת תותבות קבועות, וכן השתלת ארבעה שתלים בלסת התחתונה.
3.
ההליכים בבית משפט קמא:
המערערת הגישה לבית משפט קמא תביעת נזיקין נגד המשיב, בה טענה כי המשיב כירורג ברפואת שיניים, נתן לה טיפול רשלני, אשר התבטא בכך, כי המשיב לא אבחן נכונה את מצב השיניים, לא ביצע צילום רנטגן ו/או אחר בטרם קביעת האבחנה ודרכי הטיפול, וגם לאחר התחלת הטיפול, לא ביצע צילום כלל, לא הותיר בפיה של המערערת שיניים בריאות ו/או שורשים על מנת שניתן יהיה לחבר התותבות ללסת ו/או לשיניים, ולא התקין בפי המערערת שתלים לקיבוע התותבות, לא התאים למערערת תותבות לאחר התייצבות הלסת, ובחר להותיר בפיה תותבות זמניות בלתי מתאימות ואינן פנקציונליות, הכין תותבות על פי מדידה בלתי מדוייקת וניסה לשפר התאמתן ללסת ע"י ריפוד ידני בלתי מקצועי ואינו מתאים, לא טיפל במערערת כמתחייב ממצב המשנן והפה, לא הסביר למערערת את מהות הטיפול ואת הסיכונים הכרוכים בו, ולא הסביר לה על קיומן של שיטות טיפול אחרות, לא ניהל רשומה רפואית נאותה ומקובלת. בנוסף לא נהג כפי שרופא שיניים סביר היה נוהג בנסיבות העניין.
המערערת צירפה לתביעתה חוות דעת של ד"ר דורון אבניאלי, אשר קבעה כי היה כשל טיפולי מתמשך של המשיב, הן ברמת תוכנית הטיפול, הן ברמת הביצוע והן בהמשך המעקב הפוסט-טיפולי. בחוות דעתו קבע ד"ר אבניאלי נכות בשיעות של 8,5%.
המשיב בהגנתו טען, כי עת שפנתה אליו המערערת היא סבלה מדלקת חניכיים חריפה בפה, ומניידות בדרגה גבוהה, הוא הסביר למערערת שיכולה להווצר אי התאמה בתותבות עם ריפוד זמני, אך היא איננה חמורה. בנוסף הסביר לה כי חלים שינויים ברקמות וספיגת העצם, ויש לבצע מדי פעם ריפוד זמני כדי להתאים התותבות לתופעות הנ"ל. המשיב טען עוד, כי מאחר והמערערת התלוננה כי התותבת העליונה אינה מתאימה לה, הוא הציע לה להחליף את התותבת העליונה ללא תשלום. המשיב הכחיש כי הפנה את המערערת לטיפול פלסטי או קוסמטי, לשיטתו פנייתה של המערערת לטיפול כזה היה מאוחר ואף מזיק. המשיב הוסיף וטען, כי המערערת לא הופיעה להתקנת ריפוד סופי למרות שהוזמנה, וכתוצאה מכך חלה שקיעה של התותבת וצניחת השפתיים.
מטעם המשיב הוגשה חוות דעת רפואית של ד"ר בלומנפלד ישראל, לפיה איבחן המשיב נכון ואף טיפל במערערת בצורה נכונה ומקובלת, על פי הצילום אשר עמד לרשותו ולרשות ד"ר אבניאלי קבע ד"ר בלומנפלד כי אין ספק לגבי ספיגת עצם הלסתות ובצורך לעקור את כל השיניים. לאור זאת, הגיע למסקנה כי התותבת העליונה עומדת בכל הסטנדרטים, ואין צורך להחליפה, השיקום בלסת התחתונה אינו קשור לעקירת השיניים, והוא מהווה שיקום סופי, לכן יש לחייב את המערערת בעלות זו. בסופו של דבר, קבע ד"ר בלומנפלד כי אין שום עדות לרשלנות רפואית של המשיב או חוסר ידע רפואי מצידו.
ד"ר בלומנפלד נתן השלמה לחוות דעתו לאחר שניתנה חוות דעת של ד"ר גלוקמן - המומחה של בית המשפט - בסיכום חוות הדעת קבע ד"ר בלומנפלד, בין היתר, כי הטיפול של המשיב לא גרם למערערת כל נזק, אין קשר בין הטיפול שקיבלה התובעת אצל ד"ר אבניאלי לבין הטיפול אשר עברה אצל המשיב.
בסיכום של חוות דעתו של ד"ר קלוגמן נאמר כי:
"אין כל עדות בכרטיס הטיפולים של ד"ר לסטר שאכן בוצעה בדיקה קלינית או נתגלו ממצאים קליניים ותוכנית טיפול ולא נמצאו צילומי הרנטגן. לאור העובדה שד"ר לסטר הינו מומחה לכירורגיה פה ולסת, ולא לשיקום הפה לפי דעתי גב' טרם לא קיבלה טיפול שיניים סביר אצל ד"ר לסטר".
4.
פסק הדין של בית משפט השלום:
בית משפט קמא ניתח לעומק את ראיות הצדדים, לרבות חוות הדעת של מומחי הצדדים, וכן המומחה מטעם בית המשפט, ובסופו של דבר קיבל חלקית את התביעה, ופסק למערערת סכום של 20,000 ש"ח בגין כאב וסבל, סכום של 8,500 ש"ח בגין הפסד ימי עבודה, סכום של 5,000 ש"ח בגין הוצאות. בנוסף חייב את המשיב בהוצאות התביעה בסך - 2,500 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך - 7,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.
באשר לנטל השכנוע, בית משפט קמא קבע, כי העדרו של תיעוד רפואי לעניין האבחנות הרפואיות של המשיב, בעיקר היעלמו של הצילום הפנורמי שתיעד את מצב שיניה של המערערת עובר לבדיקה ב- 12/92, מחייבים את העברת נטל השכנוע אל המשיב. עוד קבע, כי העדרו של הצילום הפנורמי לא איפשר למומחים, הן מטעם בית המשפט והן מטעם המערערת, לבחון ולהתחקות אחר נכונות האבחנה של המשיב, כאשר היעדרו של תיעוד באשר לממצאי בדיקתו הקלינית של המשיב, לרבות רישום מידת הניידות שנצפתה, מצב הפה, סימני הדלקת ועומק הכיסים, מהווה אף הוא חסר המטיל ספק באבחנות המתוארות בזמן התביעה על ידי המשיב. בשל הנזק הראייתי אשר נגרם למערערת כתוצאה מהעדרם של רישומים רפואיים בזמן אמת, נבצר ממנה לברר ולהוכיח את העובדות הנוגעות לטיפול שקיבלה ולמצב בריאותה, על כן מוצדק להעביר את נטל השכנוע אל כתפי המשיב. בעניין זה הוסיף בית משפט קמא כי אמנם בדיקת מידת ניידות השיניים, ומצב התחזוקה של הפה נבחנות בעיקר בבדיקה קלינית שמבצע הרופא, ולא ניתן לבחון אותם בצילום פנורמי, אולם אילו היה הצילום הפנורמי, אשר שימש את המשיב במהלך הבדיקה הקלינית של המערערת ברשות המומחים, למועד עריכת חוות דעתם, ניתן היה באמצעותו לבחון את נכונות עיקר אבחנת המשיב, לרבות על דרך של בדיקת עומק הכיסים ומידת ספיגת העצם שיש בהם כדי ללמד ולהצביע על מידת הניידות של השיניים, היקף הדלקת וסיכויי השיקום של השיניים.