1. בפנינו ערעור של מר חמדאן יזבק (להלן: "
המערער") על פסק-דינו של בית משפט השלום בטבריה, אשר קיבל את תביעתו השטרית של מר אמיר דור (להלן: "
המשיב") ובנוסף חייב את המערער בתשלום הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח.
2. ביום 30.3.04 הגיש המשיב נגד המערער בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בטבריה בגין שיק ע"ס 719,550 ש"ח, ז"פ 23.6.97 (להלן: "
השיק"). המערער הגיש התנגדות לביצוע השיק. ביום 14.10.04 ניתנה למערער רשות להתגונן.
3. יצויין, כי בהתנגדותו העלה המערער טענות מטענות שונות כנגד ביצוע השיק, כאשר בסעיף 10 לתצהירו התומך בהתנגדות הצהיר המערער, "
הנני מצהיר כי הכתוב בשיק לרבות החתימה שבו אינו כיתובי והחתימה איננה חתימתי".
4. בישיבת קדם המשפט מיום 14.9.05 הודיעו ב"כ הצדדים על הסדר דיוני, לפיו:
"ב"כ הצדדים: היות והנתבע הצהיר בסעיף 10 לתצהירו,
כי "הכתוב בשיק לרבות החתימה שלו אינו כיתובי והחתימה איננה חתימתי", הגענו להסכמה לפיה, ימונה גרפולוג מטעם בית המשפט אשר יחווה דעתו בשאלה אם החתימה המתנוססת על השיק נשוא התביעה במקום המיועד לחתימתו של המושך הינה חתימתו של הנתבע. כמו כן, המומחה יתבקש לחוות דעתו בשאלה האם המושך ניסה לזייף את חתימתו. מסכימים שחוות דעתו של המומחה תהא מכרעת, כפוף לזכות הצדדים להפנות אליו שאלות הבהרה ולזמנו לחקירה נגדית, במובן זה, שאם ייקבע שהחתימה הינה חתימתו של הנתבע או אז התביעה תתקבל ואם ייקבע שהחתימה אינה חתימתו של הנתבע התביעה תדחה. בכל מצב בית המשפט יכריע בשאלת הוצאות המשפט ושכ"ט עורכי הדין. מבקשים ליתן להסכמה זו תוקף של החלטה ולקבוע את זהותו של המומחה" (ההדגשות במקור).
לבקשת הצדדים, אישר בית משפט קמא את ההסדר הדיוני הנ"ל ונתן לו תוקף של החלטה ומינה את הגרפולוגית גב' תמר שביט כמומחית מטעם בית המשפט (להלן:"
המומחית").
5. בחוות-דעתה מיום 7.11.05 (מ/1) הגיעה המומחית למסקנה, לפיה, "
מתוך הבדיקות של המאפיינים הגראפיים בחתימה שבמחלוקת ובדוגמאות החתימה של מר יזבק חמדאן, ומתוך ההשוואות שערכתי ביניהן, ועל סמך דעתי המקצועית ונסיוני, אני מסיקה באופן חד משמעי כי החתימה שבמחלוקת נכתבה על ידי מר יזבק חמדאן".
6. בהתאם לזכותו על-פי ההסדר הדיוני, שלח המערער שאלות הבהרה למומחית (מ/2) וחקרה חקירה נגדית על חוות-דעתה. יצויין, כי המערער שלח את שאלות ההבהרה (26 שאלות) לאחר "
שאיתר מומחה על מנת להתייעץ איתו", כעולה מדברי ב"כ המערער בישיבה מיום 26.12.05 (עמ' 4 לפרוטוקול).
7. בית משפט קמא לא התיר למערער להגיש חוות-דעת גרפולוגית מטעמו בפתח חקירתה הנגדית של המומחית. כמו כן, בית משפט קמא דחה את טענותיו של המערער כנגד חוות-דעתה של המומחית, אשר עשתה עליו רושם טוב, אמין ומקצועי ולא מצא כל סיבה לפסול את חוות-דעתה.
בהתבסס על חוות דעת המומחית ועל ההסדר הדיוני פסק בית משפט קמא, כי דין התביעה להתקבל.
8. לטענת המערער, טעה בית משפט קמא בכך, שלא התיר למערער להגיש חוות דעת מטעמו ובכך שאימץ את חוות דעת המומחית חרף טענות המערער כנגד ממצאי חוות-הדעת, מסקנותיה, אופן עריכתה ואי-מילוי המומחית למטלה שהוטלה עליה בעניין נסיון זיוף החתימה. המערער מדגיש בסיכומיו, כי "השיקול הארי" לפסילת חוות דעתה של המומחית "הנו גרימת עיוות דין", וזאת בהינתן גובה החיוב (כ-שני מליון ש"ח), מועד הגשת השיק לביצוע (בחלוף כ- 7 שנים) וזהות התובע (בנו של המוטב).
עוד טוען המערער, כי בית משפט קמא טעה באופן התייחסותו לעובדה, כי המומחית סמכה את ידיה על חתימות מוזמנות וזאת בניגוד לספרות המקצועית ו/או למקובל בתחום הגרפולוגיה.
טענתו האחרונה של המערער הינה, כי משבחר המשיב להגיש את השיק לביצוע כאשר זמן פרעונו חל ביום 23.6.97, רק ביום 30.3.04, אין זה מתקבל על הדעת שהוא ייהנה מפסיקת הפרשי הצמדה וריבית בגין התקופה מיום 23.6.97 ועד ליום 30.3.04.
9. המשיב חוזר על טענתו (בש"א 1504/07) כי הערעור הוגש באיחור ומטעם זה יש להורות על מחיקתו. לגוף העניין, טוען המשיב, כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא. לטענתו, לאור האמור בחוות הדעת, אשר נותרה בהירה ואיתנה על אף שאלות ההבהרה והחקירה הנגדית שנערכה למומחית, צדק בית משפט קמא עת אימץ את מסקנותיה ופסק לטובת המשיב.
10. אין בטענותיו של המערער כל ממש. בית משפט קמא היה רשאי לאמץ את חוות-דעת המומחית, כפי שעשה; לא מצאנו כי נפלה טעות בפסק-דינו של בית משפט קמא המצדיקה את התערבותנו.
נתייחס להלן לטענותיו השונות של המערער.
"חוות דעת מכרעת"
11. נקודת המוצא הינה, כי "
הזכות להביא מומחים, כמו הזכות להביא ראיות בכלל, היא זכות יסוד ואין לשוללה אלא בצורה מפורשת בחוק", כפי שנפסק ברע"א 7431/96
יפת השמש חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' רחמים אלוני ו-54 אח', פ"ד נא(2), 574. משכך, כשממנה בית המשפט מומחה מטעמו בהסכמת הצדדים, אין בעצם המינוי למנוע מהצדדים להביא ראיות אחרות שיש להם, אף באותם עניינים אשר מי שנתמנה כאמור נתבקש לחקור בהם, אך הצדדים רשאים, כשמסכימים על מינויו של מומחה, להסכים גם שממצאיו או חוות דעתו יחייבום ללא שיהיו רשאים להביא ראיות לסתור; הכל תלוי בטיב ההסכמה שבין הצדדים ובכוונתם בעת ההסכמה (ראה ע"א 332/80
חיטרמן נ' מוצרים כימיים בע"מ, פ"ד ל"ז(1), 401).
משכך, נשאלת השאלה, האם ההסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים במקרה דנן, מגביל אותם בהבאת חוות דעת של מומחים מטעמם. לצורך ההכרעה בשאלה זו יש לבדוק את טיב ההסכמה שבין הצדדים ולהתחקות אחרי כוונתם בעת ההסכמה.