1. המערער, הגיש ערעור על החלטת כב' הרשם מיום 13.11.05, אשר קבלה את בקשת המשיב לבטל פסק דין, שניתן בהעדר הגנה.
2. עובדות הרקע
2.1 המערער, הגיש תביעה כנגד הנתבע להחזר הלוואה שנתן לו בסכום של 50,000$ , במסגרת הסכם שנחתם בין הצדדים בארה"ב. התביעה הוגשה ביום 16.12.04.
2.2 הנתבע הגיש ביום 1.3.05 בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל טענת התיישנות.הבקשה נדחתה והנתבע חוייב בתשלום של 4000 ש"ח + מ.ע.מ לתובע. כן הורה השופט שם כי כתב ההגנה יוגש בתוך 30 יום.
2.3 ביום 5.9.05 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. ביום 25.9.05 ניתן על ידי כב' הרשם פסק דין בהעדר הגנה המחייב את הנתבע בהחזר ההלוואה.
2.4 ביום 30.10.05 פנה הנתבע לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה מנימוקים שונים. כב' הרשם מצא לנכון לבטל את פסק הדין, וזוהי ההחלטה נשוא ערעור זה.
3. דיון
3.1 בבקשה לביטול פסק הדין נטען כי בשל טעות משרדית לא הוגש כתב ההגנה במועד. זה אומנם הוכן להגשה,עוד ביוני 2005, והעתקו נשלח לתובע, אך לא לבית המשפט. עוד טען הנתבע לעניין סיכויי ההצלחה של הגנתו.
3.2 כב' הרשם מצא כי קודם להגשת בקשת התובע למתן פסק דין בהעדר, קבל עותק מכתב ההגנה, אומנם ללא חותמת נתקבל. כב' הרשם מצא כי כנגד מחדלי הנתבע לפעול להגשת כתב ההגנה לתיק בית המשפט במועד, עומד מחדלו של התובע בכך שלא פרט בבקשתו לקבלת פסק דין כי בידיו נמצא עותק של כתב ההגנה. תוך החלת חובת תום הלב, מצא לנכון כב' הרשם לבטל את פסק הדין ולחייב את הנתבע בהוצאות.
3.3 בדיון בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הגנה, על בית המשפט לענות על שתי שאלות מצטברות : מהי סיבת המחדל להגשת כתב ההגנה במועד, וכן מהם סיכויי ההגנה של הנתבע אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת. (ע"א 3645/92 קלנר נ. לופוביץ פד מז 4 עמ 133 בעמ' 139 , רע"א 8292/00 יוספי נ. לוינסון תק -על 2001, (1) עמ 1120 ).
3.4 המערער יוצא כנגד העובדה שכב' הרשם אמץ את גרסת הנתבע לענין משלוח כתב ההגנה לתובע וטוען מעבר לכך כי גם אם היה מקבל את כתב ההגנה לא היה כל פסול בדרישתו לקבל פסק דין. עוד טוען המערער כי כב' הרשם לא התייחס לסיכויי הגנתו של המשיב, ואין ההחלטה מנומקת דייה.
3.5 אין זה נהוג שערכאת ערעור תתערב בקביעה עובדתית, כאשר לקביעת עובדה זו יש ביסוס בחומר הראיות, ולו לכאורה. לשון המכתב שנשלח לב"כ התובע, ונוסח הפקס שנשלח בתגובה עולים בקנה אחד עם מסקנתו העובדתית של כב' הרשם לפיה צורף כתב ההגנה למכתב שנשלח לב"כ התובע.במכתב שנשלח לב"כ התובע שתי פסקאות קצרות במיוחד. אחת מציינת שמצורף למכתב כתב ההגנה. השניה מציינת שמצורפת המחאה על סך 4000 ש"ח. בתגובה, שלח ב"כ התובע פקס שבו רשם כי הוא מאשר בתודה את קבלת המכתב בצירוף ההמחאה, של 4000 ש"ח, אשר חסרה את המ.ע.מ. תגובת ב"כ התובע בפקס חסרה התייחסות לענין כתב הגנה שחסר, או שלא צורף. מכאן ההגיון הסביר מסיק לכאורה שמכתב שצורפו לו שני נספחים, ומאשרים קבלתו ללא הסתייגות, משמע, לא חסרים הנספחים. די בהסקת מסקנה זו לצורך דיון בבקשה לביטול פסק הדין.
3.6 כלל חשוב ובסיסי הוא כי על צדדים בהליך משפטי מוטלת חובה לפעול בתום לב. לענין זה ראה דברי כב' הנשיא ברק-
"חובתו זו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים "בדרך מקובלת ובתום לב", מטילה עליו את החובה לפעול, כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו. המבחן לפעולתו זו אינו מבחן סובייקטיבי, ואינו מותנה בגישתו האינדיבידואלית של בעל הדין באשר לנכון ולראוי (בג"צ 59/80 [5]; ע"א 701/79 [4] הנ"ל). המבחן הראוי הוא זה, הלוקח בחשבון את נסיבותיו המיוחדות של המקרה, אך מעביר נסיבות אלה בכור ההיתוך של ההתנהגות ההגונה והסבירה. במסגרת זו יש לדרוש, כי בעלי דין לא יהיו זאבים זה לזה, אם כי אין לדרוש, שיהיו מלאכים זה לזה. יש לעמוד על כך כי יתנהגו זה כלפי זה כבני אדם הגונים וסבירים. אי-קיומה של חובה זו עשוי להביא, בנסיבות מתאימות, לכך כי הפעולה המשפטית לא תשתכלל."
(ברע 80 / 305 רפאל שילה נ' שלמה רצקובסקי לה (3) 449, עמוד 461-462).
3.7 יש להדגיש ולהבהיר. אין כל דופי בהגשת בקשה לקבלת פסק דין בהעדר הגנה,גם אם לנתבע יש לכאורה סיבה מוצדקת למחדלו, שכן לכל תובע זכות מוקנית לבירור יעיל של תביעתו. גם במקרה זה לא היה מנוע התובע מסיבה כלשהיא לפנות כדי לקבל פסק דין. אך, במסגרת חובתו לניהול הליכים בתום לב, היה עליו לציין שכבר בחודש יוני 2005 נשלח אליו על ידי התובע מכתב המציין שכתב ההגנה מצורף.
3.8 שכן, ממה נפשך? מדוע זכאי בעל דין לקבלת פסק דין בהעדר הגנה ? על מנת שלא לאפשר לבעל הדין המתגונן למשוך את הליכי המשפט, לעכב את הדיון, ליצור סחבת מכוונת, להשאיר את התיק תלוי ועומד ובדרך זו לנגוס בזכות התובע למימוש מהיר ויעיל של תביעתו. אלא שכאן מוחזק התובע כיודע שכתב הגנה כבר הוכן ונשלח לו. למעשה נשמט בכך הבסיס הרעיוני שהוא בתכלית הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.
3.9 בנסיבות אלו, מצאתי כי החלטת הרשם ליתן משקל להתנהגות ב"כ התובע בענין זה, מוצדקת.
3.10 התנהגות בחוסר תום לב בהפעלת זכות עשוייה למנוע מבעל דין מלטעון לפיה (רע"א 2413/02 לוקרנו חב' להשקעות בע"מ נ כנרת אגודה שיתופית בע"מ פד נח 2 עמ 889 בעמ 900 ). המערער מוחזק כיודע כי כבר שלושה חודשים לפני שפנה בבקשה למתן פסק דין, נשלח אליו כתב ההגנה. לפיכך מנוע המערער לטעון כי טענות ההגנה אינן ברות סיכוי.
3.11 גם אם לא תמצא את המערער כמנוע - כי אז לענין סיכויי ההגנה- כפי שכבר צויין, יש השפעה למשקל המיוחס לסיבת המחדל, כשבאים לדון בסיכויי ההגנה. לאור המשקל הגבוה שניתן לתת בנסיבות לסיבת המחדל, יש די בטענות ההגנה הכלליות שנטענו כדי ללמד על סיכויי הגנה באשר הם.
4. לסיכום
4.1 לא מצאתי לנכון לשנות מקביעתו של הרשם. הערעור נדחה.
4.2 המערער ישא בשכ"ט ב"כ המשיב בסכום של 1500 ש"ח + מ.ע.מ שישולמו בתוך 30 יום מהיום.