השופט יגאל פליטמן
1. המערער הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת נטע רות; בל 1776/03), בו התקבל בחלקו ערעורו על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30.03.03 (להלן -
הוועדה). בית הדין קמא פסק, כי "
עניינו של המערער יוחזר לוועדה על מנת שתבחן את תלונותיו של המערער בגין ההגבלה בכיפוף ויישור הברך על מנת שתשקול האם יש לתת בגין כך אחוזי נכות באופן נפרד לפי סעיף 48 לרשימת הליקויים וכן על מנת שתתייחס לטענות המערער לעניין צליעה והגבלה במתיחת רגל ימין ותנמק האם יש לקבוע אחוזי נכות בשל כך. כמו כן, תנמק הוועדה את קביעתה לפיה הפגיעה העצבית איננה קשורה לחבלה בברך".
2. במהלך הדיון בפנינו הסכים המוסד לביטוח לאומי (להלן -
המוסד) להוסיף על הנחיות בית הדין קמא לוועדה. המערער סבר כי בכך אין די, לפיכך התבקשנו ליתן רשות ערעור ולראות בבקשת רשות הערעור הודעת ערעור. לאחר בחינת בקשת רשות הערעור, היא ניתנת באופן מסוייג אך לעניינים המפורטים בסעיפים 5 ו - 6 להלן. לאור הסכמת המוסד להוסיף על הנחיות בית הדין קמא, אנו נותנים להסכמה זו אף תוקף של פסק דין, כמפורט להלן.
3. טרם נבוא לבחינת טענות המבקש, נביא את החלטת הוועדה, כדלקמן:
"הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר קובו מיום 24.10.02. אינה מקבלת את ממצאי בדיקתו לגבי הפגיעה העיצבית של העצב. מדובר בתסמונת התעלה באיזור צוואר הפיבולה מימין ללא כל קשר לארתרוסקפיה ולחבלה בברך. אין הוועדה קובעת נכות בגין הדלדול בשריר היות ודלדול זה משני לממצאים התוך פרקיים ואינו חלק נפרד מהפגיעה התוך פרקי. מאחר וקיימת הגבלה בכפוף והעדר נעילה מלאה של הברך, נכותו 20% 48 (2) (ז)
II
. הוועדה עיינה במסמכים שבתיק ולא מצאה כל תיעוד לעבר רפואי בברך ימין שקדם לתאונה. אין מקום לתק' 15 עובד מלא".
4. נקדים ונציין, כי לא מצאנו לקבל את רוב טענות המערער. כך לא מצאנו כי היה על בית הדין קמא להשיב את עניינו של המערער לוועדה מדרג ראשון. בית הדין מעביר תחת שבט ביקורתו המשפטית את
החלטת הוועדה
הרפואית לעררים, וככל שנמצא בה פגם, מושב הדיון לפתחה בצירוף הנחיות. החלטת הוועדה מדרג ראשון נבלעת בהחלטת וועדת העררים, אשר בוחנת את כלל עניינו של הבא בפניה. זאת ועוד. לשיטת המערער, יש לחלק את פגיעתו כתוצאה מן התאונה בעבודה למספר רב של "פלחי פגיעה" ולקבוע בגין כל אחת ואחת מתלונותיו נכות בנפרד. נראה כי לשיטתו יש לקבוע אחוזי נכות בגין נזק במיניסקוס עם
LOCKING, בצד אחוזי נכות בגין אי יציבות, בצד אחוזי נכות בגין שינויים ניווניים (אוסטיאופורוזיס) ובמצטבר לאחוזי נכות בגין דלדול בשריר, צליעה, הגבלה בתנועה וכיו"ב. נציין, כי על פני הדברים נראה כי חלוקה זו מלאכותית. מכל מקום, איננו מוצאים לקבוע עמדתנו ביחס לטענה זו בכללותה, משבית הדין קמא השיב את עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתבחן האם בגין תלונות המערער וממצאיה, יש מקום לקבוע למערער אחוזי נכות על פי סעיפים נוספים במבחנים. הסמכות לקבוע ממצאים וליישם את סעיפי המבחנים באשר להם, נתונה לוועדה, וזו תחליט במנומק האם כלל הליקויים באים במסגרת הסעיף שקבעה, או שיש מקום לקבוע את הנכות לפי סעיפים אחרים לחלופין או במצטבר.
5. נוסף על האמור, נתייחס בקצרה לשאר טענות המערער:
א. לשיטת המערער, הוועדה לא עשתה מלאכתה נאמנה ואף נפל פגם בהרכבה, משלא נמנה על חבריה נוירולוג. לא מצאנו לקבל טענות המערער לעניין זה. לדידנו, לא נפל פגם, ממין אלה המצדיקים השבת העניין לוועדה בהרכב שונה, בהתנהלות הוועדה. הוועדה התכנסה מספר פעמים, שמעה את תלונות המערער, בדקה אותו, ביקשה בדיקות נוספות ואף התייחסה לחוות הדעת מטעמו. אשר לטענות בדבר חסרונו של נוירולוג - המערער עצמו המציא חוות דעת של
אורטופד, אשר חיווה דעתו אף באשר לפגיעה העיצבית של הפרונאוס. איננו סבורים כי הוועדה בהרכבה הנוכחי, אינה מסוגלת אף היא, כמומחה מטעם המערער, להתייחס לפגיעה האורטופדית ולבחון האם כתוצאה הימנה נגרמה אף פגיעה נוירולוגית, הקשורה אליה בקשר סיבתי רפואי, ואשר בגינה יש לקבוע אחוזי נכות. עם זאת, וכפי שצויין בהחלטה מיום 21.09.05, הוועדה תשקול האם יש מקום להיעזר ביועץ לוועדה בתחום הנוירולוגי.
ב. הוועדה בדקה את המערער ולא מצאה אי יציבות צדדית. מסקנתה זו מבוססת על בדיקתה, ולא מצאנו מה היה על הוועדה להוסיף על ממצאיה. אף המומחה מטעמו של המערער לא ציין בחוות הדעת אי יציבות צדדית ואף לא פסק אחוזי נכות בגינה. וכך מצויין בחוות הדעת "
כל התקופה מהתאונה ולאחר הניתוח התהלך בעזרת קביים היות ורגלו הייתה ננעלת והיה מישר אותה בקושי רב".
ג. הוועדה ציינה את השינויים הניווניים ואת הדילדול בשריר שמצאה, אך הבהירה כי תופעות אלה נכללות בסעיף במבחנים שבמסגרתו נפסקה נכות המערער, קרי נזק במיניסקוס עם
LOCKING. תשומת ליבו של המערער לכך, שהחלופה האחרת להתייחס לכלל מצבו, היא לפי סעיף 48 (2) (ז) (
IV), שאומנם מתייחס לחלק גדול מתלונות המערער, קרי: "מצב לאחר ניתוח הוצאת המיניסקוס, קיימים שינויים ניווניים ארטרוטיים קלים ודלדול קל של השרירים", אך בצידו קבועים 10% נכות בלבד ולא 20% כפי שנקבעו למערער. משכך לא מצאנו לקבל את טענות המערער, בדבר הטעות שבאי פסיקת אחוזי נכות בנפרד בגין תלונותיו אלה.
ד. בית הדין קמא השיב את עניינו של המערער לוועדה, לעניין ההגבלה הנטענת בכיפוף ויישור הברך וההגבלה במתיחת רגל ימין. המערער טוען כי היה על בית הדין קמא, להתייחס במפורש לטענתו לעניין "קיצור רגל ימין בכ - 2.5 ס"מ". סבורים אנו, כי בדיוק לעניין זה כיוון בית הדין, במונח "הגבלה במתיחת רגל ימין". אך למען הסר ספק, תתייחס הוועדה אף לטענתו בדבר "קיצור הרגל".
ה. פגיעה בשריר שוק ימין - המערער טוען בסוגיה זו לשניים אלו: קרע בשריר השוק ופגיעה בעצבוב השוק המקרין אף על כף רגל ימין ואצבעותיה. אשר לטענה, כי "בעקבות הטיפול הפזיותרפי קרע בשריר השוק", הרי שבדו"ח חדר מיון מיום 04.03.01, מצויין "קלינית אין קרע שרירי, וגם במידה וקיים, חסר משמעות קלינית... אין קשר לארתרוסקופיה". עם זאת, מוכנים אנו להסכים עם המערער, כי זהו עניין לוועדה לענות בו. לפיכך הוועדה תבחן האם למערער קרע בשריר השוק, והאם להערכתה, הנסמכת על בדיקתה ועל המסמכים הרפואיים, קרע זה קשור לתאונה או לטיפול במבקש בעיקבותיה. טענות המערער באשר לפגיעה העיצבית בשוק, זכו להתייחסות בית הדין קמא, כמצוטט בסעיף 1 לעיל וראו בעניין זה אף להלן.
ו. אשר לטענה בדבר אי התייחסות הוועדה "לפגיעה העצבית של הפרונאוס" - הוועדה התייחסה לעניין זה, ולא מצאה אותו קשור לתאונה. יחד עם זאת, מצא בית הדין קמא להשיב לוועדה עניין זה, על מנת שתפרט פירוט יתר את קביעתה להיעדר קשר סיבתי. המערער, טוען באשר לפגיעה זו, כי הימנה נגזרים אף "הגבלה בתנועת הקרסול הימני, תופעת כיווץ כף רגל ימין, הגבלה בתנועות האצבעות, הגבלה בתנועות מפרק כף הרגל. תופעת נימול באצבעות כף הרגל ובכף הרגל". למען תהא התמונה שלמה, תבחן הוועדה את כלל תלונותיו של המבקש בנוגע לפגיעה העיצבית, תבדוק האם קיימת פגיעה כאמור הקשורה בקשר סיבתי לפגיעה בעבודה, וככל שהתשובה תהא בחיוב, תבחן האם בשל הפגיעה והשלכותיה יש לקבוע אחוזי נכות בנוסף על אלו שנפסקו.
ז. הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956 (להלן - התקנות) - תאריך הפגיעה בעבודה הינו 27.11.00. נוסח תקנה 15 במועד זה מעמיד דרישה "לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנוסתיו" של הנפגע בעבודה כתוצאה מן הפגיעה. עיינו בכלל המסמכים הרבים שהגיש המערער ולא מצאנו טענה לירידה בהכנסות. לטענת המערער "שיניתי את צורת העבודה שלי. היום אני נוסע ברכב ממפעל למפעל במקום ללכת ברגל. היום אני עובד עם רכב צמוד...". כן טוען המערער, כי אינו רואה כל אפשרות למציאת עבודה חלופית אם יפוטר. אלא שהתאונה הייתה בשנת 2000. עומדות רגלינו בשערי שנת 2006, והמערער אינו טוען כי פוטר כתוצאה מן התאונה. זאת ועוד, תקנה 17 לתקנות עוסקת באפשרות לקביעת דיון מחדש בהפעלת תקנה 15. מנגנון זה נועד להתמודד עם שינויי עיתים ונסיבות, הכל כקבוע בתקנה. משכך, ובהעדר טענה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסות, אין אלא לדחות את טענת המבקש בעניין זה ולאשר את קביעת בית הדין קמא, כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בנוגע לאי הפעלת תקנה 15. עם זאת יובהר, כי ככל שהוועדה תשנה את אחוזי הנכות שנקבעו ותוסיף עליהם, יהיה עליה לשוב ולבחון האם יש מקום להפעיל את תקנה 15.
6. הנה כי כן, נדחות רוב רובן של טענות המערער. עם זאת מצאנו להוסיף מעט על הנחיות בית הדין קמא לוועדה, זאת על מנת יושלם הדיון בפניה. לפיכך יהיו ההנחיות לוועדה כדלקמן:
א. הוועדה תבחן את תלונותיו של המערער בגין ההגבלה בכיפוף ויישור הברך ובגין הצליעה וההגבלה במתיחת רגל ימין, לרבות תלונותו בדבר "קיצור רגל ימין בכ - 2.5 ס"מ". הוועדה תשקול האם יש לפסוק, בגין ממצאיה באשר לתלונות אלה, אחוזי נכות במצטבר לאחוזי הנכות שנקבעו בגין נזק במיניסקוס עם
LOCKING.
ב. הוועדה תבחן האם למערער קרע בשריר השוק, והאם להערכתה, הנסמכת על בדיקתה ועל המסמכים הרפואיים, קרע זה קשור לתאונה או לטיפול במבקש בעיקבותיה.
ג. הוועדה תבחן את
כלל תלונותיו של המבקש בנוגע לפגיעה העיצבית, תבדוק האם קיימת פגיעה כאמור הקשורה בקשר סיבתי לפגיעה בעבודה, וככל שהתשובה תהא בחיוב, תבחן האם בשל הפגיעה ותוצאותיה יש לקבוע אחוזי נכות בנוסף על אלו שנפסקו.
ד. ככל שהוועדה תשנה את אחוזי הנכות שנקבעו ותוסיף עליהם, היא תבחן שוב האם יש להפעיל את תקנה 15.
ה. הוועדה תנמק החלטתה ורשאית היא, ככל שתמצא לנכון, להיעזר ביועץ לוועדה בתחום הנוירולוגי.
7.
סוף דבר
- עניינו של המערער יושב לוועדה, בהרכבה הנוכחי, על מנת