פסק-דין בתיק עע 224/05

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.            הערעור שבפנינו נסוב על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם כדן יחיד; עב 300061/98) אשר דחה את תביעת מר סביר להגדלת משכורתו הקובעת לצורך פנסיה, אולם קיבל את תביעתו כי יש להצמיד את הפנסיה לפי הטבלה מאוגוסט 1981.

מר סביר ערער על אופן חישוב משכורתו הקובעת לצורך פנסיה ומענק הפרישה שלו.

ואילו המערערת עיריית אשדוד (להלן: " העירייה") ערערה על טבלת השכר הקובעת לצורך חישוב ההצמדה של הפרשי הפנסיה והמענק פרישה של מר סביר.

א.        רקע

2.                 המערער (להלן: " מר סביר") עבד בעיריית אשדוד משנת 1961 עד לשנת 1981. לגבי השנים 1981-1986 התנהלו הליכים משפטיים שונים שבסופם ניתן פסק דין המצהיר, כי פיטוריו של המערער חלים מיום 25.8.1981. במהלך השנים ניהל מר סביר הליכים משפטיים רבים ביניהם הליכים משמעתיים, כאשר התביעה מושא הערעור שבפנינו החלה להתנהל בשנת 1988.

3.                 בית הדין האזורי בבאר שבע תיאר היטב את הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים, לכן נביאם בלשונו:

 "1.     התובע עבד בשירות הנתבעת עד ליום 25.8.81.

2.      בין הצדדים נתגלעו חילוקי דעות לעניין תפקידי התובע וזכויותיו והוסכם בין הצדדים להעביר את הנושא שבמחלוקת  לבוררות.

3.      ביום 21.7.78 ניתן פסק הבוררות בעניין תפקידי התובע, זכויותיו וחובותיו (להלן: "פסק הבוררות").

4.      התובע הגיש שתי תביעות לבית הדין האזורי לעבודה במסגרתם תבע, בין היתר, אישור פסק הבוררות שניתן בחודש 7/78 וכן תביעה למימוש זכויותיו העולות מאותו פסק הבוררות.

         פסק הבוררות המגדיר את תפקידי התובע אושר בהסכמת הצדדים ביום 18.12.79 על ידי כבוד הרשם צוקר וחלקו השני של פסק הבוררות לעניין זכויות התובע אושר על ידי פסק הבוררות ביום 21.7.81 על ידי כבוד השופט רבי.

5.      ביום 2.10.79 הגיש התובע לבית הדין האזורי, תביעה כספית כנגד הנתבעת שעילתה זכויות לתקופה שקדמה לפסק הבוררות (תב"ע לט/345-3). כעבור שנה, ביום 14.2.80 הגיש התובע תביעה נוספת לעניין זכויותיו לאחר מתן פסק הבוררות (תב"ע מא/12-2) שתי התביעות נסמכו על פסק הבוררות. במהלך הדיון בתובענות נטען, כי לבית הדין האזורי אין סמכות עניינית לדון בתביעות הכספיות כנגד הנתבעת מכיוון שעילת התביעה של התובע איננה נובעת מיחסי עובד ומעביד  אלא מפסק הבוררות.

לפיכך, בהחלטה מיום 10.12.91 הועברו שתי התביעות לבית משפט  השלום באשדוד ואוחדו במסגרת ת.א. 385/84 אריה סביר נ' עיריית אשדוד.

6.      בטרם נשמע ההליך  בבית משפט השלום, הורשע המשיב  בבית הדין האזורי למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות  וניתן גזר דין בהליך המשמעתי, בו הוחלט להכריז על פיטורי המשיב החל מיום 25.8.81, היום בו הפסיק לעבוד במבקשת.

         כמו-כן החליט בית הדין למשמעת, לאשר למערער קצבת פרישה ומענק בעד תקופת עבודתו בפועל במבקשת, דהיינו עד ליום 25.8.81, כאשר נקבע, כי קצבת הפרישה והמענק ישולמו לפי חוק שירות  המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל  - 1970.

         הערעורים של המשיב ושל  המבקשת על החלטת בית הדין למשמעת, נדחו בבית המשפט העליון בפס"ד שניתן ביום 29.1.86 (ער"מ 1/86 וער"מ 2/86).

7.      משרתו של התובע כמנחה לחינוך נוער וחברה בוטלה על -ידי החלטת  מועצת העירייה מיום 11.1.81 "בתיקון סמנטי" להחלטת מועצת העירייה ביום 4.7.79 .

8.      בבית משפט השלום, אליו העביר בית הדין האזורי את תביעותיו של התובע, ביקש התובע בחודש פברואר 87 לתקן את תביעתו, עקב הזמן שחלף מאז הוגשו התביעות הראשונות והצורך למצות את התביעות. בית המשפט החליט שלא לאפשר תיקון כתב התביעה.

         בית המשפט הוסיף, כי בפני התובע פתוחה הדרך לפנות לבית משפט המוסמך, בו יוכל להגיש תביעתו כשהיא מתייחסת למועדים משנת 1981 ועד היום (מדובר  בהחלטה במסגרת  הבקשה לתקן את התביעה  שהוגשה בפברואר 87).