א. הערעור שבפנינו הוא על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ד. פיש), בתיק פלילי 1516/04, מיום 14.9.06, לפיו נקבע כי המערער אדי אלוני (להלן: "המערער"), ירצה את העונש של שישה חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, ולא בעבודת שירות.
ב. העובדות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:
כנגד המערער שהיה הנאשם מס' 2, וכנגד נאשם נוסף, הוגש כתב אישום לבית משפט קמא, כשכתב האישום עניינו פרשה של שימוש במחשבי בנק הדואר על ידי הנאשמים לביצוע פעולות פיקטיביות בחשבונות של אחרים ומשיכת כספים מאותם חשבונות על ידי מתן הוראות תשלום דרך תקשורת אלחוטית לאחר שהותקן נתב בסניף הדואר לשם כך.
לאחר שנשמעה שורה של עדי תביעה, הושג הסדר טיעון בין שני הנאשמים לבין המדינה, במסגרתו הוסכם על תיקון כתב האישום, הודאת הנאשמים בעבירות שבכתב האישום המתוקן, וכן רמות הענישה ודרכי הענישה.
ג. באישום הראשון נטען שהנאשמים קשרו קשר לפיו עשו שימוש במחשבי בנק הדואר לפעולות פיקטיביות בחשבונות של אחרים.
המשיבה ייחסה לשני הנאשמים עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכן חדירה לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת, לפי סעיף 5 לחוק המחשבים תשנ"ה-1995 (האישום השני שבכתב האישום התייחס רק לנאשם מס' 1).
המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, וכן צירף את ת.פ. 40029/04, של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שבו יוחסו למערער עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א) (1) של חוק העונשין, שימוש ברכב ללא רשות, (לפי סעיף 413 ג' לחוק העונשין), וסיוע להחזקת נשק שלא כדין (לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין), כשעל פי המתואר באותו כתב אישום היה המערער מעורב עם אחרים בתוכנית לביצוע שוד רכב המוביל כסף לבנק המצוי בתחום הרשות הפלשתינאית, כשהמעורבים, ובהם גם המערער, נתפסו בסמוך לפני ביצוע מזימתם בדירה בטול כרם שם התכוננו לצאת לפעולה.
ד. בהתאם להסדר הטיעון הוסכם שעל הנאשם מס' 1 לרצות 30 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו, מתוכם 14 חודשים ו-21 ימים בחופף לתקופת מעצרו, כשיתרת תקופת המאסר תהא על תנאי לתקופה של שלוש שנים.
לגבי המערער הוסכם להטיל עליו עונש מאוחד בגין שני התיקים (התיק נשוא הדיון והתיק שצורף), כך שיהא על המערער לרצות 6 חודשי מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות, ובנוסף יוטל עליו מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 15,000 ש"ח.
המערער הופנה לממונה על עבודות שירות ובחוות דעתו מיום 19.9.05 ציין הממונה שהמערער יכול לעבוד בכל עבודת שירות ללא מגבלה, אך הוסיף:
"לא נמצא מתאים מן הטעם שנגדו עומדת ותלויה החלטה לבצע הפסקה מינהלית בתיק 3585/01. תיק זה מצוי כיום בעתירה. למותר לציין כי אין אנו נוהגים להמליץ על העסקת עובד שירות שנגדו עומד צו המורה על מאסר ובפרט כשמדובר במועמד שנשפט בגין עבירה שבוצעה תוך כדי ריצוי מאסר בעבודות שירות"
ה. המערער עתר כנגד החלטתו של הממונה על עבודות שירות, בעע"א 239/06, של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, וביום 21.6.06 ניתנה החלטתו של כב' השופט ר. שפירא.
כעולה מעיון בהחלטה הנ"ל שבעע"א 239/06, נדון המערער ביום 23.10.03 ל-6 חודשי מאסר בפועל במסגרת ת.פ. 3585/01 של בימ"ש השלום בחיפה, ונתאפשר לו לרצות את עונשו בעבודות שירות והוא אכן החל לרצות את עונשו בהתאם.
ואולם, במהלך ריצוי העונש שהוטל על המערער בת.פ. 3585/01, היה המערער מעורב בביצוע עבירות אחרות (נשוא הדיון שבפנינו), הוגש כנגדו כתב אישום והוא אף נעצר, ולפיכך, המליץ הממונה על עבודות שירות, ונציב שב"ס, הורה על הפסקת עבודות השירות, כשעל המערער לרצות את יתרת התקופה במאסר בפועל ממש.
ו. כנגד ההחלטה הנ"ל הגיש המערער עתירת אסיר בעע"א 584/05, ובית המשפט הורה אז על קיום שימוע נוסף, בציינו שבמסגרת השימוע הנוסף על עורך השימוע לשקול, בין היתר, את העובדה שקיים הסדר טיעון בתיק המאוחר (דהיינו, התיק הנדון בפנינו ת.פ. 1516/04), ויביא את הדבר במסגרת מכלול השיקולים.
השימוע הנוסף נערך ובסיכומו של השימוע החליט עורך השימוע להמליץ על הפסקת עבודות השירות בגין התיק הראשון (ת.פ. 3585/01), וזאת למרות שהודע לו על הסדר הטיעון.
המלצתו של עורך השימוע אושרה על ידי נציב שב"ס.
כב' השופט ר. שפירא כתב עוד בהחלטתו מיום 21.6.06 שבכל הנוגע לתיק המאוחר (הנדון בפנינו), החליט הממונה על עבודות שירות שלא להמליץ על ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות וזאת בשים לב להמלצתו הנ"ל על הפקעת עבודות השירות וריצוי עונש המאסר בדרך של מאסר בפועל ממש בגין התיק הראשון (ת.פ. 3585/01).
ז. העתירה שבעע"א 239/06 התייחסה לשתי ההחלטות, דהיינו, גם ביחס לת.פ. 3585/01 (התיק הראשון), שלגביו החליט הממונה להורות על הפסקת עבודות השירות, וגם ביחס לתיק הנדון בפנינו (ת.פ. 1516/04), שלגביו החליט הממונה שלא להמליץ על ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות.