א. בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד על הכרעת הדין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א. טובי), מיום 31.10.04 בת.פ. 3975/02, לפיה הורשעו הנאשמים - המערערים בע"פ 122/05 (להלן: "המערערים"), בעבירה לפי סעיף 2 (א) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), בכך שהטעו את הצרכניות על ידי הצגת מצג שווא לפיו יינתן להן טיפול קוסמטי, וכן על ידי מצג שווא כי מחירם של המוצרים במועד ביקור נציגות המכירות מטעמם, הינו מחצית ממחירם המלא הנדרש ברגיל, ובנוסף הורשעו המערערים בעבירה לפי סעיף 14 (א) לחוק, בכך שסירבו לבטל שלא כדין עיסקה ברוכלות שנכרתה עם העדה גב' קוטביץ.
המערערים זוכו מיתר האישומים המיוחסים להם.
ביום 24.11.04 ניתן גזר דינו של בית משפט קמא לפיו נדונה המערערת מס' 1 (החברה בע"מ) לתשלום קנס בסך 18,000 ש"ח, והמערער מס' 2 לתשלום קנס בסך 12,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו, וכן חוייבו המערערים לחתום על התחייבות בסך 50,000 ש"ח להימנע מביצוע אחת העבירות בהן הורשעו.
בעוד המערערים מלינים בערעורם ע"פ 122/05 על הרשעתם ועל חומרת העונש, קובלת המדינה בערעורה ע"פ 154/05 כנגד האישומים מהם זוכו המערערים ועותרת להרשעתם, וכן קובלת היא כנגד קולת העונש.
ב. הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:
בכתב האישום שהגישה המדינה כנגד המערערים ביום 18.11.02 נטען שהמערערת מס' 1 היא חברה בע"מ המוכרת לצרכנים מוצרי קוסמטיקה באמצעות מוכרניות בדרך של עיסקאות רוכלות בבית הצרכן. המערער מס' 2 הינו בעל מניות ומנהלה של המערערת מס' 1.
בכתב האישום חמישה אישומים. באישום הראשון מוסברת שיטת השיווק של המערערים המתבצעת בדרך של עיסקה ברוכלות. טלפניות מטעם המערערת מס' 1 מתקשרות ללקוחות עתידיים לביתן וקובעות פגישה למוכרנית עם הצרכניות. רשימת הטלפונים נבחרת מתוך מאגר נתונים של חברת בזק. הטלפניות מודיעות לצרכניות, כך נטען בכתב האישום, שהן זכו בהגרלה וזכאיות לקבל:
1. טיפול קוסמטי חינם תמורת מפגש עם קוסמטיקאית בביתן.
2. הנחה של 50% על קניית מוצרים בזמן ביקור המוכרנית.
3. חופשה עולמית באחד מבתי המלון הנבחרים, שלושה לילות פלוס ארוחת בוקר ליחיד בחדר זוגי: (להלן: "שיטת השיווק").
נטען באישום הראשון שהמערערים מטעים את הצרכניות בכך שהם מציגים את המוכרניות כקוסמטיקאיות בעוד שלמעשה הכשרתן המקצועית מצטמצמת למספר מועט של שעות הדרכה במשך יום אחד אצל המערערים.
המערערים מטעים את הצרכניות לגבי מחיר המוצרים, בקובעם כי רק בזמן ביקור
ראשון
של המוכרניות זכאיות הצרכניות לקבל את המוצרים ב-50% הנחה לעומת המחיר שקבע היצרן, כמחירו של המוצר, בעוד שבפועל מעולם לא עלה מחירו של המוצר, גם בקניות נוספות, מעל מחצית המחיר שנקבע על ידי היצרן.
שיטת שיווק זו מטרתה להוות לחץ על הצרכניות כדי שתקנינה מוצרים בכמות גדולה בפגישה הראשונה עם המוכרנית.
המערערים מטעים את הצרכניות בכך שהם יוצרים מצג שווא כאילו זכו הצרכניות בכך שהתקשרו עימם, בעוד שלמעשה שלפו המערערים את שמותיהן של הצרכניות מתוך תוכנה של חברת בזק.
נטען עוד באישום הראשון שהמערערים עברו עבירה בנסיבות מחמירות בגין אופן הפניה לכלל לקוחותיהם כפי שמתואר באישום הראשון, ולפיכך, ייחסה להם המדינה עבירה של הטעיית הצרכן לפי סעיף 2 (א) של חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), וסעיף 23 (א) (ב) לאותו חוק.
ג. באישום השני נטען שביום 21.1.02 הופיעה מוכרנית של המערערים בביתה של הצרכנית, גב' רנטה קוטביץ, שהינה בת 85 וחצי שנים, לאחר תיאום פגישה בהתאם לשיטת השיווק שפורטה לעיל. הגב' קוטביץ רכשה מוצרים מן המערערים בסכום של 547 ש"ח, זאת לאחר שהמוכרנית מרחה על פניה קרם מתוך המוצרים של המערערים. זמן קצר לאחר שנמרח הקרם על פניה, נוצרה תגובה אלרגית לקרם, העור האדים ופניה התנפחו, והיא חשה בעירה ודקירות בפנים, והדבר הצריך טיפול רפואי אנטי-אלרגני.
הגב' קוטביץ פנתה למערערים הן בכתב והן בעל פה, ודרשה לבטל את עיסקת הרוכלות שנעשתה עימה אולם המערערים סירבו לבטל את העיסקה והציעו לה חלופות, כגון, לשלוח אותה לבדיקה למכון כדי לאמת האם קיימת אצלה אלרגיה למוצרים הנמכרים אצל המערערים. למחרת יום הקניה הודיעה הגב' קוטביץ למערערים בכתב על ביטול העיסקה, אך המערערים במכתבם לגב' קוטביץ ביום 26.1.02, התעלמו מדרישת הביטול.
הגב' קוטביץ החזירה למערערים את המוצרים נשוא העיסקה שנעשתה עימה, וזאת ביום 28.1.02 מבלי שבוטלה העיסקה עימה. נטען באישום השני שהמערערים היטעו את הגב' קוטביץ בעיסקה צרכנית, זאת בנוסף למפורט באישום הקודם, וכן סירבו לקבל את ביטול העיסקה למרות שהגב' קוטביץ הודיעה על הביטול בתוך המועד הקבוע בחוק. רק במרץ 2002, לאחר התערבות המאשימה ולאחר שנפתחה חקירה כנגד המערערים, בוטלה העיסקה.
מכאן האישום בעבירה של הטעיית הצרכן, עבירה לפי סעיף 2 לחוק, לרבות סעיף 23 (א) לאותו חוק, וכן סירוב לבטל עיסקה ברוכלות, בניגוד לסעיף 14 (א) לחוק וסעיף 23 (ב) (4) של אותו חוק.