השופט ז' המר:
1. ערעור המדינה על זיכויו של המשיב, בת"פ 6863/02 בבית משפט השלום תל-אביב-יפו (כב' השופט ח' אפרתי), ביום 2.5.04, מהעבירות הבאות: גניבה - עבירה לפי ס' 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן:
החוק), זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר - ס' 418 לחוק, שימוש במסמך מזויף - ס' 420 לחוק ונסיון לקבלת דבר במרמה - ס' 415 יחד עם ס' 25 לחוק.
כתב האישום
2. המשיב הינו הבעלים של חברת "הצורפים בע"מ" (להלן:
הצורפים), העוסקת בייבוא, ייצוא והפצה של כלי כסף וחפצי יודאיקה. בין הצורפים ובין חברה נוספת, חברת "שנברגר כלי כסף בע"מ" (להלן:
החברה) נחתם חוזה זכיינות. בעלי החברה הם יצחק שנברגר (להלן:
המתלונן) ואשתו ציפורה שנברגר (להלן:
המתלוננת). המתלוננת הייתה בעת הרלבנטית מורשית החתימה היחידה של החברה.
3. לפי חוזה הזכיינות, הוסכם שהנהלת החשבונות של החברה תנוהל על ידי הגב' צהלה סספורטס (להלן:
צהלה), המשמשת כמנהלת החשבונות של הצורפים. סמוך לפני חודש ינואר 2001 נתגלעו סכסוכים עסקיים בין החברה והמשיב, על רקע חובות שצברה החברה כלפי הצורפים. בחודש ינואר 2001, או בסמוך לכך, העביר המתלונן לצהלה שלושה שיקים ע"ש החברה, לשם תשלום עתידי למע"מ. המתלונן רשם בשורת המוטב את המילה "מע"מ", וחתם על השיקים בחתימתו, בהרשאת המתלוננת.
4. לפי עובדות כתב האישום, במועד לא יאוחר מיום 19.2.01, גנב המשיב את השיקים בכך שלקח אותם מידי צהלה, ושלח בהם יד לשימושו שלו, ושלא למטרה לשמה הופקדו השיקים בנאמנות אצל צהלה. בסמוך לאחר מכן זייף שניים מהשיקים באופן הבא: רשם את המילה "הצורפים" לפני המילה "מע"מ" שהופיעה במרכז שורת המוטב, באופן הנחזה כאילו מולאו השיקים לפקודת "הצורפים בע"מ", והוסיף סכומים ותאריכים שונים כדלקמן: סך 714,129 ש"ח בשיק מס' 856 ו-350,000 ש"ח בשיק מס' 857. בהמשך, הפקיד את השיקים בחשבון הבנק של חברת הצורפים. שני השיקים הנ"ל לא כובדו, והוחזרו על ידי הבנק למפקיד.
5. בתחילת חודש מרץ, זייף המשיב אף את השיק הנוסף על ידי השלמת הסכום והתאריך, והוספת המילה "הצורפים" כמתואר לעיל (שיק מס' 858 בסכום של 1,064,129 ש"ח). המשיב העביר שיק זה לידי אדם בשם גור עמיחי, בעל חברת "איי.גי. מתכות בע"מ".
במעשים אלה ניסה המשיב לקבל מן המתלונן במרמה סכום של 1,064,129 ש"ח.
גרסאות הצדדים בבית משפט קמא
6. כאמור, גרסת המתלונן, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב האישום, הינה כי הוא העביר את שלושת השיקים להנהלת החשבונות של חברת הצורפים, לשם הכנת התשלומים הנדרשים למס ערך מוסף. על כן רשם בשורת המוטב את המילה "מע"מ". השיקים הועברו במסגרת נוהג מקובל בינו ובין הנהלת החשבונות, והמתלונן נהג להעביר שיקים דומים גם עבור תשלומים למס הכנסה ולביטוח לאומי. הרישום נכתב במרכז השורה לא מסיבה מיוחדת, אלא משום שכך נהג המתלונן לעשות.
7. גירסתו של המשיב היתה, כי בשל חוב כספי של המתלונן לחברת הצורפים, הוא ביקש מן המתלונן שיקים לביטחון במספר הזדמנויות. באחת ההזדמנויות, כאשר המתלונן הגיע למשרדי הצורפים לשם הסדרת עניינים שונים, ביניהם העברת שיקים להנהלת החשבונות לשם תשלום חשבונותיו למס ערך מוסף, ביטוח לאומי ומס הכנסה, הוא העלה בפני המתלונן פעם נוספת את בקשתו לקבל שיקים לביטחון. לטענתו, המתלונן נענה לבקשה, והפקיד בידיו מספר שיקים כשבמרכז השורה המיועדת לכתיבת שם הנפרע, כתב המתלונן את המילה "בע"מ". לדברי המשיב, המתלונן רצה להבטיח שהשיקים לא יגיעו לכיסו הפרטי של המשיב, אלא ל"צורפים". לכן רשם מראש את המילה "בע"מ", אך לא ציין את שם החברה כדי שהמשיב יוכל להפקיד את השיקים בחשבון של כל אחת מקבוצת החברות של "הצורפים", לפי הצורך.
המשיב הציע למתלונן לפנות להליך של בוררות באשר לחוב הכספי, אך הלה סירב, והמשיב הגיש תביעה כספית נגד המתלונן לבית המשפט המחוזי (לדבריו נאלץ למשוך אותה לאור החלטת בית הדין לממונות). על מנת להביא את המתלונן לשולחן הדיונים, בפני בורר, ובעצה אחת עם רואה החשבון שלו, הוא מילא את שני השיקים שהיו בידיו בסכום הכולל של החוב, והפקידם בחשבונו, ביודעו שלא יהיה להם כיסוי. לאחר שהשיקים חזרו, הוא עשה ניסיון נוסף לגרום למתלונן להתדיין עמו בבוררות ומילא שיק נוסף על מלוא הסכום, והסב את השיק לצד ג', מתוך מחשבה שמעורבותו של צד ג' תשפיע על המתלונן.
אם כן, גרסת המשיב היא כי מדובר בשימוש לגיטימי בשיקים שניתנו לו לביטחון.
הכרעת הדין של בית משפט קמא
8. בית משפט קמא זיכה את המשיב מחמת הספק מהעבירות שיוחסו לו. בית משפט קמא סבר כי "
הספק המשאיר את תום לבו של הנאשם על כנו שולל את פליליות המעשים" (עמ' 23 להכרעת הדין). נקבע כי לא הוכחה במידת ההוכחה הנדרשת בפלילים הכוונה הפלילית של המשיב בעת ביצוע המעשים שיוחסו לו.
נימוקי הערעור
9. לטענת המערערת שגה בית משפט קמא משזיכה את המשיב. המערערת סבורה כי קביעותיו הבאות של בית משפט קמא מבססות את ההרשעה בעבירות שיוחסו למשיב: השיקים נמסרו לצהלה על ידי המתלונן; המתלונן כתב על השיקים את המילה "
מע"מ" ולא "
בע"מ"; השיקים הועברו למשיב לאחר ניתוק היחסים בין הצדדים במסגרת העברת כל מסמכי החברה.
הקביעות הנ"ל יחד עם הודאתו של המשיב כי הוא זה שמילא את הפרטים בשיקים ודאג להפקדתם או להעברתם לאחר, מוליכות, לעמדת המערערת, מעבר לספק סביר, למסקנה המרשיעה באשר לאשמתו של המשיב.
המערערת סבורה כי גם היסוד הנפשי הוכח מעבר לספק סביר. על מודעותו של המשיב לכך שהוא עושה שימוש בשיקים, שלא למטרה לשמה הם נמסרו, ניתן ללמוד מנסיבות המקרה. גרסתו של המשיב כי המתלונן מסר לו בין שלושה לחמישה שיקים לבטחון עם הכיתוב בע"מ, אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם ניסיון החיים.
דיון
10. בעמ' 4 להכרעת הדין, בפרק המתאר את פרטי האישום, מציין בית משפט קמא כי לשיטת התביעה, זיוף השיקים נעשה על ידי רישום המילה "הצורפים" לפני הכיתוב "מע"מ", "
ואת ראשי התיבות "מע"מ" שינה ל"בע"מ" באופן הנחזה כאילו מולאו השיקים לפקודת "הצורפים בע"מ"". ולא היא. התביעה לא טענה, לא בכתב האישום, ולא בסיכומיה, כי המשיב שינה את התיבה "מע"מ" ל"בע"מ". כל שנטען הוא כי המילה "הצורפים" הוספה לפני המילה "
מע"מ", באופן הנחזה כאילו השיקים נרשמו לפקודת "הצורפים בע"מ". בית משפט קמא ראה בשאלה המוטעית של שינוי האות בתיבה מע"מ שאלה מרכזית במחלוקת, וחלק גדול מן הדיון המיותר וחסר התכלית נסוב סביב נקודה זו.
11. בית המשפט קבע כי
"הנאשם הוא ששינה את הכתוב ו/או שבידיעתו ובעצתו שונה הכתוב" - זאת בניגוד לעדות מומחה התביעה לזיהוי והשוואת כתבי יד (עת/3), שקבע כי הכיתוב המקורי, שנעשה ע"י המתלונן בשיקים, הוא
מע"מ וזה אכן הרישום המופיע בשיקים (וממילא לא נעשה במילה זו כל שינוי).
12. בית משפט קמא הוסיף וציין את השאלה הראויה להכרעה: האם השיקים הועברו להנהלת החשבונות לשם תשלום עתידי למע"מ, או נמסרו למשיב כשיקים לבטחון, להפקדה במידת הצורך עבור אחת החברות של המשיב.
באשר לשאלה זו, לא נהירה לנו קביעתו העובדתית של בית משפט קמא.