פסק-דין בתיק עפ 71513/05

1.         ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום ברמלה (כב' השופט ימיני), בת"פ 5612/03 מיום 4.7.05, לפיו הורשע המערער בעבירה של אי קיום צו ביהמ"ש, לפי סע' 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: " החוק").

            ואלה העובדות הרלוונטיות:

ביום 2.9.99 ציווה ביהמ"ש על המערער בת"פ 50031/98 להפסיק תוך שנה את השימוש במבנה ברח' הורדים 6 רמלה, הידוע כגוש 4354 חלקה 1. נטען כי עד ליום 8.6.03 לא קיים המערער את צו ביהמ"ש, לא הפסיק את השימוש במבנה למטרת גן ילדים ולא קיבל היתר כדין.

2.         בימ"ש קמא קבע כי המערער הודה למעשה בעדותו כי מאז 2.9.99 הגן פועל ללא הפסקה, לא נסגר ולא הופסק השימוש החורג לצורך גן ילדים. מכאן עבר ביהמ"ש לבחון האם קיימת לו הגנה.

מסקנת ביהמ"ש היתה כי ההודעה אותה הציג המערער כהיתר לשימוש חורג, איננה מהווה היתר בניה והדבר אף נרשם בתחתיתה "באותיות קידוש לבנה".

עוד ציין ביהמ"ש כי המערער הודה שלא הצליח למלא אחר כל התנאים שהיו נקובים בהודעות הועדה המקומית.

לפיכך, הרשיע ביהמ"ש את המערער, כאמור, בעבירה של אי קיום צו בימ"ש.

על המערער נגזרו העונשים הבאים:

א.         6 חודשי מאסר על תנאי.

ב.         קנס כספי בסך 40,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו.

ג.          התחייבות להימנע מכל עבירה עפ"י חוק התכנון והבניה על סך 30,000 ש"ח, למשך 3 שנים.

3.         הערעור מתייחס הן להרשעה והן לעונש.

לטענת המערער, לא היה מקום להרשעה, שכן שבועיים קודם לכן קיבל אישור לשימוש חורג, למשך שנה, והתנאים שהיו בו קויימו. כמו כן ציין כי שילם היטל השבחה.

עוד הבהיר כי נפרד מאשתו ולפי הסכם ביניהם, זכויותיו בנכס (מחצית) עברו לפרודתו. בפועל הוא כלל לא מפעיל ולא מנהל את הגן. פרודתו היא זו שמפעילה את הגן, כפי שעולה מכל האישורים לרשויות המס ועדות רואה החשבון. לא ניתן להרשיעו כאשר קיום פסק הדין תלוי באשתו. מכל מקום נעשו נסיונות לקבל היתר, לאור סרוב הועדה המקומית הוגש ערר לועדה המחוזית וזו הורתה להוציא היתר בתנאים.

מאחר ובתנאי ההיתר שהוצא נדרש אישור הג"א, היו הידברויות לקבלת פטור מממ"ד ובסופו של דבר, מטפלים בהוצאת ההיתר בכפוף לדרישות הג"א.

טענה נוספת מתייחסת לדחיית טענת ההגנה מן הצדק. לשיטתו, קיימת אפליה בינו לפעוטונים אחרים, ודרשו ממנו דרישות אשר לא נדרשו מפעוטונים אחרים, לצורך קבלת אישור לשימוש חורג.

4.         ב"כ המשיבה חולק על טענות המערער ומפנה לעדויות הפקחים, אשר הגיעו למקום בשנת 2003 ומצאו שם את המערער מנהל את העסק. הוא הדגיש כי המערער לא הזדרז למלא אחר התנאים להיתר, אלא ניסה לקבל פטור מהדרישות. לשיטתו, אין מקום לטענה כי התנכלו למערער, שכן גם אישור לשימוש חורג ניתן בתנאים, והמערער לא עמד בתנאים שהוצגו לו. מכל מקום, תשלום היטל השבחה לא די בו והוא אינו בא במקום היתר.

5.         דיון ומסקנות

נתחיל בטענה כי המערער העביר את הנכס לאשתו בנפרד.