פסק-דין בתיק עפ 7478/04

השופטת ר. ברקאי:

1.    לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום באשדוד (כב' השופט ש. חמדני) בת.פ. 2544/02, אשר ניתן ביום 12.10.04, לפיו הוטלו על המערער העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו וקנס כספי בסך 50,000 ש"ח או 150 ימי מאסר תמורתו, בגין שורה של עבירות מס.

2.    המערער הפעיל אולם אירועים באשדוד והשכיר נכסים שבבעלותו. המערער  הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, ב-6 עבירות מס שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

באישומים 1 עד 3 הורשע המערער בעבירות של השמטת הכנסה מדו"ח לפי סעיף 220 (1) לפקודת מס הכנסה וניהול פנקסי חשבונות כוזבים, עבירה לפי סעיף 220 (4) לפקודת מס הכנסה. העבירות מתייחסות לשנות המס 97, 98, ו-99 כשהמערער תיקן בדיעבד פרטים בטפסי הזמנת האירועים והפחית מהכנסותיו בשנת המס 97 סך של 700,000 ש"ח, בשנת המס 98 סך  של 600,000 ש"ח ובשנת המס 99 סך של 380,000 ש"ח.

באישומים 4 עד 6, הורשע הערער בעבירות של מסירת ידיעות כוזבות בדו"ח מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, עבירות לפי סעיפים 117 (א) (3) + 117 (ב) לחוק מס ערך מוסף והעבירות הנדונות מתייחסות לשנות המס 97, 98, 99 כשהמערער לא כלל בדוחות התקופתיים למע"מ את מלוא העסקאות והשתמט מתשלומי מע"מ. כך הודה ב-12 עבירות לשנת המס 97, שאז השתמט מתשלום מע"מ בסך 110,000 ש"ח, בשנת המס 98 ב-5 עבירות והשתמטות מתשלום מע"מ בסך 100,000 ש"ח ובשנת המס 99 ב-11 עבירות בהשתמטות עבירות מע"מ בסך 110,000 ש"ח. נמצא כי, במטרה להתחמק מתשלומי מס הכנסה ומע"מ, השמיט המערער מהכנסותיו סך כולל של 1,680,000 ש"ח כשדיווח רק על חלק מהכנסותיו.

במסגרת הסדר טיעון שבא בפני בית משפט קמא, הסכימה התביעה להגביל את טיעוניה לעונש לענישה  של מאסר בפועל שלא תעלה על  12 חודשים וכן מאסר מותנה, וקנס בסך 50,000 ש"ח. כן הוסכם כי הסנגורית תוכל לטעון באופן חופשי.

3.    ב"כ המערער טענה כי טעה בית משפט קמא בכך שהטיל על המערער את העונש המצוי ברף העליון ביותר של עסקת הטיעון מבלי שהתחשב בעובדה כי המערער שילם את מלוא חובו לשלטונות המס ובכך באופן מעשי רק דחה את מועדי התשלום ולא נמנע מתשלומם בפועל וכי לא התחשב בעובדה כי המערער נקלע לביצוע העבירות הנדונות בשל הלחץ שהופעל עליו בזמנים הרלבנטיים לביצוע העבירות על ידי בנק נושה שלא הותיר בפניו כל ברירה אלא לעבור את העבירות בהן הורשע כאמור. כמו כן טענה הסנגורית כי טעה בית משפט קמא משלא התחשב במצבו הנפשי הקשה של המערער בעת ביצוע העבירות ובעת מתן גזר הדין עד אשר נזקק לטיפול פסיכיאטרי ושב לאיתנו. וכי לא נתן כל משקל לקולא לנוכח מצב הבריאותי הקשה של בתו הקטינה של המערער אשר נמצאת בארצות הברית עם עמה לאחר ניתוח השתלת לב ריאות. הוסיפה וטענה הסנגורית המלומדת כי טעה בית משפט קמא בכך שלא התחשב בחסכון הזמן הרב אשר נחסך עקב הודעתו של המערער בכתב אישום אשר כלל בתוכו 98 עדים אשר היה מביא להתארכות ההליכים שנים ארוכות. 

4.    עבירות המס אותן ביצע המערער לאורך תקופה ארוכה ובהיקפים כה גדולים, הינן עבירות חמורות אשר מצדיקות הטלת עונש מרתיע מתאים. הלכה ידועה היא שבמסגרת הענישה בגין עבירות מס, מביעה החברה את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס וזאת בדרך של הטלת ענישה מחמירה של מאסר בפועל. ענישה שכזו נועדה למנוע פגיעה בקופה הציבורית שהרי אי הגשת דוחות במועד והעלמת הכנסות משמעותה שימוש פרטי בכספי הציבור. מדיניות ענישה בנסיבות אלה מחייבת הטלת עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח.

בתי המשפט אשר נדרשו לסוגיה זו חזרו והביעו עמדתם בשורה ארוכה של פסקי דין כי בעבירות כלכליות מסוג זה חייב לצאת מפי בית המשפט מסר מרתיע בדרך של ענישה מכאיבה. ראה רע"פ 3757/04 זיידן נ' מדינת ישראל, דינים עליון, כרך סח 97, שם חוזרת כב' השופטת פרוקצ'יה על מדיניות בתי המשפט לפיה :

"למותר לחזור ולהדגיש את חומרתן של העבירות הכלכליות מסוג אלה שנעברו על ידי המבקש, ואת הצורך להביא מסר ענישה מרתיע לגביהן נוכח תוצאותיהן ההרסניות למשק, לכלכלה, לחברה ולערך השוויון בעמידה בנטל המס שהוא אבן יסוד במערכת אכיפת חוק תקינה".

          וכך מאשר בית המשפט העליון ברע"פ 3515/02 אמיר בן ראובן אסרף נ' מדינת ישראל , דינים עליון , כרך סז 567 עונש מאסר בפועל של 7 חודשים וקנס כספי של 50,000 ש"ח שהושת על המערער בגין ארבע עבירות על פקודת מס הכנסה, הנוגעות לשימוש בחשבוניות פיקטיביות. בית המשפט דחה את הערעור וראה בענישה הולמת הגם שהמערער הסיר את מרבית המחדלים אל מול שלטונות המס והגם נסיבותיו האישיות ופועלו  הציבורי. ראה לעניין זה גם רע"פ 1875/98 ו- 1890/98 אורן בנגב מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד נ"ד (4) 529.

כמו כן ראה גם את פסק דינו המקיף של דעת הרוב אשר נכתבה על ידי כב' הנשיא השופט פלפל בע"פ 7481/02 (מחוזי ב"ש) אברהם אדר נ' מדינת ישראל (מיום 18.5.05) שם סקר בית המשפט בהרחבה את מדיניות בתי המשפט הקוראת להטלת עונשי מאסר מכבידים בעבירות כלכליות, כשאין חולק כי עבירות המס נמנות עליהן.

5.    בנסיבות המקרה שבפני יש לייחס חומרה רבה למעשיו של הנאשם, אשר  העלים הכנסות בהיקפים של מאות אלפי שקלים ומסר ידיעות כוזבות  מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס כשהוא מעשיר את הכנסותיו על חשבון קופת הציבור, לאורך תקופה ארוכה של 3 שנים. המדובר במספר ניכר של עבירות אשר בוצעו תוך זדון ותחבולה להתחמק מתשלומי מס. בית משפט קמא נתן את הדעת למדיניות בתי המשפט ואף נכון ראה בהגבלת המדינה בטיעוניה לעונש כמי שעשתה חסד רב עם הנאשם בהתחשב בחומרת העבירות ובהיקפן. בית משפט קמא נתן את הדעת לעובדה כי הנאשם הסיר את המחדלים ואף נתן את הדעת למצבו הכלכלי, המשפחתי והבריאותי ועל כן אישר את הסדר הטיעון ולא הטיל על הנאשם עונש העולה על רף הענישה העליון, אותו ביקשה המאשימה להשית על הנאשם. נסיבות אישיות ומצב בריאותי לקוי של המערער אינן יכולות בנסיבות העניין להצדיק ענישה שתמנע מהשתת מאסר בפועל מקום בו ראוי להטילו. (ראה לעניין זה רע"פ 6307/03 דניאל ויניב התקנות ושירותים בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל , דינים עליון, כרך סד 799). יש לציין כי, אך נכון היה בנסיבות אחרות, אילולא שילם את המס, להשית על נישום המבצע עבירות כדוגמת אלה שביצע המערער עונשים חמורים עוד יותר מאלה שהושתו בפועל על מערער זה.

6.    סוף דבר, לא מצאתי כל נסיבה המצדיקה הקלה בענישה מזו שהוטלה על ידי בית משפט קמא. בית משפט קמא איזן את השיקולים הנוגדים והשית על המערער עונש מידתי ההולם את הנסיבות ואשר אינו מצדיק את התערבותו של בית משפט זה. אשר על כן הייתי מציעה לחברי לדחות את הערעור ולהשאיר את הענישה שנקבעה על כנה.

   ר. ברקאי - שופטת    

אני מסכים.

                                                                                                ________________

                                                                                                     י. פלפל - נשיא

אני מסכים.