1. במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ"ר 5846729 (להלן:
"הרכב הראשון") ושל רכב מ"ר 7204017 (להלן:
"הרכב השני"). המשיבה, בעלת הזיכיון לפי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה - 1995 (להלן: "
החוק"), חייבה את העורר בפיצוי והחזר הוצאות (להלן: "
פו"ה"), כמשמעותם בס' 12 לחוק ובתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט-1999 (להלן: "
תקנות האכיפה"), עקב אי תשלום במועד של חיובי אגרה שהושתו על העורר בגין נסיעות שבוצעו בכלי הרכב בכביש האגרה.
2. בכתב הערר, שהוגש ביום 18.10.06 טוען העורר כי "שולם פסק דין על סך 6,039 ש"ח עבור חשבוניות שכבר שולמו", קרי - לטענתו שילם פעמיים את אותם החיובים. העורר מבקש סעדים שונים ובכלל זה לחייב את המשיבה "בחיוב מיוחד בגין גביית אותם כספים", "החזרת סכום התביעה בשל העובדה שהחשבוניות שבתביעה שולמו", "לחייב את כביש 6 בתוספת הוצאות +טיפול+שכ"ט". בסה"כ מבקש העורר לחייב את המשיבה בסך של 21,262 ש"ח, זאת לאחר קיזוז סך של 1,116 ש"ח ששילם עבור חשבונית נספח
ח' לתגובת המשיבה. עוד טוען העורר, כי חשבוניות מהמשיבה לא נתקבלו כלל ארו שנתקבלו באיחור. כן מוסיף העורר ומלין על כך שחשבוניות ה- "מקור" (קרי - חיובי הנסיעות) הגיעו לאחר שכבר שילמן בפועל (מאחר וקיבל אודותיהן הודעה טלפונית מאת המשיבה) ו/או יחד עם חיובי הפו"ה.
3. בתגובתה לערר טענה המשיבה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחייתו.
4. העורר אינו חולק על כך שביצע את הנסיעות הרלוונטיות בכביש האגרה, ואינו כופר בחובתו לשלם עבורן את האגרה הקבועה.
5. היות ובמסגרת שקילת האפשרות להאריך את המועד להגשת הערר יש ליטול בחשבון את שאלת הסיכויים, לטענה בדבר איחור בהגשת הערר, נתייחס לאחר שנבחן את הערר לגופו.
6. עיון בפרטי החשבוניות שצירפה המשיבה מעלה, כי לעורר הופקו בסה"כ 21 חשבוניות רלוונטיות. חשבוניות נספחים
א' - ט' לתגובת המשיבה הופקו בגין הרכב הראשון. מתוכן, החשבוניות הראשונות, חשבוניות האגרה
א-ג', ד' ו -
ו' לתגובת המשיבה שולמו באיחור ובגין כך חוייב העורר בפו"ה במסגרת חשבוניות נספחים
ה' ו -
ז' בהתאמה. חשבונית נספח
ז' כללה, לצד חיוב הפו"ה, גם חיוב אגרה בגין נסיעות חדשות (חשבונית "משולבת"). בהתאם לתקנה 5 לתקנות האכיפה, החשבוניות שכללו חיובי פו"ה נשלחו אל העורר בדואר רשום כאשר לפי רישומי הדואר שצירפה המשיבה "אין נתונים עבור הברקוד המבוקש".
חשבוניות נספחים
י' -
כא' מתייחסות לרכב השני. מתוכן, חשבוניות האגרה נספחים
י', טז' - יח' שולמו במועד. חשבוניות האגרה נספחים
יא', יג', יד',יט' ו -
כ' שולמו באיחור. העורר חוייב בחיובי פו"ה בגין אי תשלום במועד ואלו כלולים בחשבוניות נספחים
יב', טו', כא' לתגובת המשיבה. רישומי הדואר שלצד שתיים מן החשבוניות שנשלחו בדואר רשום מציינים אף הם "אין נתונים עבור בהברקוד" (חשבוניות
יב' ו -
טו') ולפי הרישום שלצד חשבונית אחת (נספח
כא') דבר הדואר נמסר לנציג הנמען.
7. מניתוח הנתונים שהוצגו לנו ברור שלא עסקינן במי שניסה להתחמק מתשלומיו למשיבה. העורר שילם למשיבה חלק נכבד מחיוביו, לרבות חיובים בגין אי תשלום במועד בשיעור ניכר. בנוסף, המשיבה לא כפרה או הפריכה את טענת העורר לפיה ברשותו שבעה כלי רכב נוספים העושים שימוש בכביש האגרה במסגרת מנוי וזאת ללא כל בעיות. העורר איננו אותו משתמט אשר עמד לנגד עיני המחוקק עת קבע כי הוצאות הגביה של המשיבה תושתנה על כתפי אלו המסרבים לשלם או המשתמטים מתשלום.
8. המשיבה מצידה, לא הציגה בפנינו ראיה כלשהי בנוגע למשלוח החשבוניות שלטענתה נשלחו בדואר רגיל, לא ביחס לעצם המשלוח ולא ביחס למועדו. כפי שנקבע על ידינו לא פעם בעבר (ראה למשל ערר 1352/04 בעניין מוריס סבג), מקום בו מכחיש העורר קבלתן של החשבוניות שנשלחו בדואר רגיל, או טוען כי הן נתקבלו באיחור, וטענתו זו אינה מופרכת על פניה, ספק אם יכולה המשיבה להסתמך על החזקה הקבועה בתקנות האכיפה בדבר מסירתן של החשבוניות.
המשיבה לא הציגה בפנינו כל ראיה לגבי מועד משלוח החשבוניות שנשלחו בדואר רגיל. היות וכך לא ניתן לקבוע את תחולתה של החזקה הקבועה בתקנה 5 (ב) לתקנות האכיפה שעל פיה
"חשבון שנשלח בדואר רגיל ... ושולמו בעדו, מראש, דמי הדואר, יראו כאילו הגיע לתעודתו ביום הרביעי שלאחר תאריך הוצאת החשבון". על פי לשון התקנה, ראש לכל על החשבון להיות "חשבון שנשלח", וכיצד נדע על כך שהחשבון נשלח אם כל שבפנינו בעניין זה הוא טענה בעלמא במסגרת כתב התשובה של המשיבה ואמירה כללית של נציגתה לפיה
"על פי הרישומים הקיימים במערכת המשיבה, החשבוניות הנ"ל נשלחו" (ס' 6 לתצהיר שצורף לתגובת המשיבה). נוסיף שבעבר כבר הבהרנו (ראה למשל בערר 306/04 בעניין מכוניות מוריה) שבתצהיר שצורף לתגובת המשיבה אין כדי להוות ראיה לכך שדברי הדואר אכן נשלחו.
לעניין זה מתאימים דברי בית המשפט השלום בתל אביב ( הפ (ת"א) 200811/07
שוורץ
אבי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פורסם באתר נבו) שנאמרו אמנם בהקשר של דיני הביטוח ברם הם יפים גם לעניינינו:
"אמנם, הוצג תדפיס מחשב של המשיבה, על-פיו נשלחו התראות למבקש (נספח ג3 לתשובה), אך תדפיס זה אינו יכול להוות ראיה לכך, שההתראות אכן נשלחו בפועל למבקש, וכל-שכן שהוא אינו מוכיח את מסירתן בפועל למבקש."
העורר עמד על טענתו לפיה הוא שילם מיידית כל חיוב שהתקבל אצלו במועד. בהעדר ראיה מצד המשיבה כאמור בנוגע לעצם ולמועד משלוח החשבוניות, יש לפטור העורר מחיובי הפו"ה שהושתו עליו עקב אי תשלומם במועד של חיובי אגרה שנכללו בחשבוניות שנשלחו בדואר רגיל, היינו מחיובי הפו"ה הכלולים בחשבוניות נספחים
ה', ז', טו', כא' לתגובת המשיבה. החיוב הכלול בחשבונית
יב' בוטל על ידי המשיבה מיוזמתה ואנו פטורים מלדון בו.
9. חשבונית נספח
ז' הינה, כאמור, חשבונית משולבת, הכוללת לבד מחיוב הפו"ה גם חיוב בגין נסיעות חדשות. חיוב הנסיעות שבחשבונית לא שולם על ידי העורר במועד ועקב כך הוא חויב בחיוב הפו"ה שבחשבונית
ח'. לטענת העורר, הוא לא קיבל את חשבונית
ז' אלא רק את העתקה וזאת במועד התייצבותו בנקודת השירות ביום 26.7.04. במועד זה כבר חלף המועד האחרון לתשלום החשבונית ונוכח רישומי הדואר שלצידה, "אין נתונים עבור הברקוד", לא ניתן לקבוע כי היא נמסרה לעורר במועד, לא בפועל ולא מכוח חזקת מסירת הדואר הרשום שבתקנה 5(ג) לתקנות האכיפה. לא זו אף זו, ביום 26.7.04 שילם העורר חיוב אגרת נסיעות הכלול בחשבונית נספח
ו' ולא ברור מדוע המשיבה לא הציעה לעורר לסלק גם את חיוב האגרה שבחשבונית נספח
ז' לתגובתה, גם אם העורר לא ביקש זאת באופן מפורש - ואחת היא מאיזה טעם נמנע מכך, או אם ידע או לא ידע אודות החיוב העומד. אנו מניחים כי אילו הייתה עושה כן, סביר שהיה נחסך חיוב הפו"ה שבחשבונית נספח
ח' חרף האיחור בתשלום חשבונית
ז', משום שבאותה עת טרם הופקה חשבונית
ח'.
קיצורם של דברים, דינו של חיוב הפו"ה שבחשבונית
ח' ביטול.
10. כעת נדון בסוגיית האיחור בהגשת הערר, ובהליכי ההוצל"פ.
11. למעשה, החשבונית היחידה, מבין אלו שנכללו בתיק ההוצל"פ, שביחס אליה ניתן לקבוע כי היא הפכה חלוטה קודם שנפתח תיק ההוצל"פ היא חשבונית נספח
ז' לתגובת המשיבה. העתק חשבונית זו נמסר לידי העורר, לטענתו, ביום 27.6.04 בעוד תיק ההוצל"פ נפתח כשנה לאחר מכן - ביום 1.7.05. אלא שגם ביחס ליתר החשבוניות קיים איחור ניכר בהגשת הערר. העורר אינו חולק על כך שהערר הוגש כ - 14 חודשים לאחר שקיבל את האזהרה מלשכת ההוצל"פ. העורר הסביר שיהוי זה בכך שהוא היה בשלב זה במו"מ עם בא כוח המשיבה, התייצב במשרדו והגיע עימו להסדר תשלומים. לטענת העורר, הובהר לו כי "רק לאחר שישולמו כל התשלומים הם ידברו איתי, ולאחר ששילמתי את כל התשלומים לא היה עם מי לדבר ואז הגעתי לשלב של וועדת הערר". העורר הוסיף וטען כי הוא למד לדעת על האפשרות להגיש ערר רק לאחר ששילם את כל חיובי ההוצל"פ (שולמו ביום 30.3.06 או סמוך לכך).
לאחר ששקלנו את טענות העורר ואת מצב הדברים המשפטי הקיים, החלטנו לעשות שימוש בסמכות שבס' 22 לחוק בתי דין מנהליים התשנ"ב - 1992, ולהאריך את המועד להגשת הערר עד המועד בו הוגש, אך יחד עם זאת להשית על העורר תשלום חלק מנזקי ההשתהות כמפורט להלן.