פסק-דין בתיק עתמ 1038/06

1.      בעתירה שבפני תוקפות העותרות את החלטת המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") ליתן היתר בניה להקמת תחנה לתדלוק ושרותי דרך למשיבה 2 (להלן: "מ.ש.ס"), בשטח הידוע כחלקה 88 גוש 6058 הנמצא באור יהודה.

על החלטת המשיבה ביקשו העותרות לערער בפני ועדת הערר לתכנון ובניה, אך נדחו, בהחלטה מנומקת של יו"ר הועדה מיום 8.1.06, בה נקבע כי לא עומדת לעותרות זכות לערעור על החלטת המשיבה.

משכך, פנו העותרות לבית המשפט בעתירה שבפני.

      2.   העותרת 1 מפעילה (באמצעות העותרת 2) תחנת תדלוק הממוקמת סמוך למגרש עליו מבקשת מ.ש.ס להקים תחנת תדלוק מתחרה.

על רקע זה, ובשל חששן של העותרות כי הענקת היתר הבניה והקמת תחנת תדלוק בסמוך, תפגע בהן מבחינה כלכלית (ראה סעיף 4 לעתירה), עותרות הן לביטול היתר הבניה, תוך שהן מעלות שורה של טענות המצדיקות לדעתן היענות לעתירה.

המשיבות, כל אחת מטעמה ומנימוקיה, מתנגדות לעתירה, על פי שורה של טעמים שפורטו בתשובותיהן.

נסיונות הצדדים להגיע להסדר לא צלחו, על אף שלבקשתם נדחה המועד להגשת התגובות. 

משכך, ומשהוגשו התגובות והתשובות (הצדדים ותרו על הגשת כתבי סיכומים), הגיעה עת ההכרעה.

3.      טוענת העותרת כי מתן היתר להקמת תחנת תדלוק טעונה אישור הועדה המחוזית, על אף שמדובר בהקמת תחנת תדלוק בשטח שיעודו לתעשיה, לפי ת.ב.ע החלה על האזור.

מוסיפה ומצביעה העותרת על פגמים בהליכים שקדמו להוצאת ההיתר, כמו העדר חתימת בעלי הקרקע על הבקשה והעדר חוות דעת של גורמים מוסמכים ומומחים בטרם הוצאת ההיתר, כנדרש וכמתחייב.

מוסיפות ומצביעות העותרות על קיומה של חריגה ניכרת מהמותר בשטח הבנוי שהותר לבנות במסגרת ההיתר, ועל פגמים תכנוניים שונים במבנה התחנה ובדרכי הגישה אליה.

אף "הבהילות", או זריזות היתר, באישור הבקשה והענקת ההיתר (תוך 4 ימים, לטענתה), מצביעה על התנהלות בלתי תקינה של המשיבה בענין זה.

המשיבה דוחה טענות העותרות ומבהירה כי ההיתר ניתן על ידה לאחר קבלת כל האישורים הנדרשים ממשרד הבריאות ואיכות הסביבה ומרשות כבוי האש. אף הסדרת דרכי הגישה לתחנה ותנועת כלי הרכב במקום נבדקו.

מוסיפה וטוענת המשיבה כי במקרה זה אין צורך באישור הועדה המחוזית לשם מתן ההיתר ואף לא בחתימתו של בעל המקרקעין. די בחתימת בעל זכות החכירה לצורך זה.

מ.ש.ס, אשר לה ניתן היתר הבניה, מתנגדת אף היא לעתירה ומעלה בתגובתה טענות בדבר חוסר תום לב ונקיון כפיים מצד העותרות, אשר המניע האמיתי לעתירתן נעוץ ברצונן למנוע תחרות הוגנת בין שתי תחנות תדלוק סמוכות. היא כמובן סומכת ידה על החלטת ועדת הערר.

4.       דיון

השאלה המרכזית הטעונה הכרעה היא האם מתן היתר להקמת תחנת תדלוק ע"י המשיבה טעונה, במקרה זה, אישור הועדה המחוזית.

משהגעתי למסקנה כי אכן דרוש אישור כזה, כפי שטוענות העותרות, מתייתר הצורך להתייחס לשאר טענותיהן, אשר רובן ככולן אינן מבוססות מבחינה עובדתית ואינן מצדיקות הענות לעתירה.

על השטח הרלבנטי חלות שלוש תכניות בניה: ת.מ.א 18, שהיא תכנית המתאר הארצית לתחנות תדלוק (תיקון מס' 2 מ-1996) ותכניות המתאר המקומיות: מ.א.א/7 ו-מ.מ.א/100.