ע"א, רע"א
בית המשפט העליון
|
5658-04,5659-04
06/10/2010
|
בפני השופט:
1. א' גרוניס
2. מ' נאור
3. א' חיות
|
| - נגד - |
התובע:
בנק לאומי לישראל בע"מ
עו"ד גאון אורי
עו"ד אזרן יניב
עו"ד לחמני רוית
|
הנתבע:
1. קנית ניהול השקעות ומימון בע"מ
2. גמל תשואה להשקעות בע"מ
3. קניון חולון ניהול ואחזקה בע"מ
4. קניון הנגב ייזום וניהול בע"מ
5. קנית ניהול והפעלה ירושלים בע"מ
6. מליסרון בע"מ
7. מקרקעי מרכז בע"מ
8. קניון אביב-ניהול ואחזקה בע"מ
9. אבנת בע"מ
10. המשביר לצרכן ישראל בע"מ בפירוק
11. ז.מ. מותגי אופנה בע"מ בפירוק
12. הכונס הרשמי (משיב פורמלי)
עו"ד וקסלמן גלעד
עו"ד לקנר ברוריה
עו"ד בן-שחר אהרן
עו"ד פינס עמית
עו"ד מושקוביץ יעל
עו"ד כשר גיא
עו"ד מזרחי חגית
עו"ד דורון יגאל
עו"ד גדיש עומר
עו"ד כהן אבנר
עו"ד קנטור ישראל
|
| פסק-דין |
השופטת מ' נאור:
אילו חובות נכללים בגדר המונח "דמי שכירות" הקבוע בסעיף 354(א)(3)(ג) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות) עליהם יחול דין קדימה בפירוק חברה? זוהי השאלה הניצבת בפנינו בהליך זה.
העובדות, ההליכים והחלטת בית המשפט המחוזי
1. המשיבות 1-9 (להלן: המשיבות) הן המשכירות וחברות הניהול של קניונים שונים בארץ, שהתקשרו בחוזי שכירות עם המשיבות 10 ו-11 אשר הפעילו בתחומן רשתות אופנה וביגוד (להלן: הרשתות). המשיבה 9 היתה המשכירה וחברת הניהול גם יחד, בעוד ששאר המשיבות התאגדו בנפרד, חלקן כמשכירות וחלקן כחברות ניהול (המשיבות 5,4,3, ו-8 הן חברות הניהול של המשיבות 2,1 ו-7 בהתאמה). נגד הרשתות ניתן ביום 3.11.2002 צו הקפאת הליכים, ולאחר מכן, ביום 23.10.2003, צו פירוק. המשיבות הגישו לנאמני הרשתות תביעות חוב ביחס לדמי השכירות של הנכסים המושכרים על-ידי הרשתות. התביעה הוגשה בתקופת הקפאת ההליכים כתביעת חוב בדין קדימה לפי סעיף 354(א)(3)(ג) לפקודת החברות. בתביעת החוב נכללו גם דמי ניהול הנכסים, לרבות הוצאות שירותי נקיון, חשמל ודמי חניה (להלן במאוחד: מרכיב דמי הניהול). הנאמנים לא הכירו בתביעת המשיבות לתשלום מרכיב דמי הניהול כחוב בדין קדימה. המשיבות ערערו על החלטת הנאמנים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בית המשפט המחוזי (כב' הנשיא גורן) ביקש את עמדת הנאמנים לעניין פרשנות המונח "דמי שכירות" בפקודת החברות, קיבל את ערעור המשיבות ופסק כי יש להכיר בחובות בגין מרכיב דמי הניהול כחובות בדין קדימה לפי הסעיף האמור. בית המשפט המחוזי הורה לנאמנים לדון בגובה תביעות החוב בהתאם להחלטתו.
2. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי הכלל הפרשני החותר להרמוניה חקיקתית מוליך למסקנה כי המונח "דמי שכירות" המופיע בחוקים השונים בחקיקה האזרחית טעון פרשנות אחידה. לגישתו כולל המונח "דמי שכירות" בפקודת החברות "לא רק את 'גרעין התשלום' עבור ההחזקה והשימוש, אלא גם את התשלומים הנלווים לו אשר בלעדיהם לא יתאפשר שימוש תקין במושכר". בית המשפט הדגיש כי "במציאות המודרנית בה מרוכזות חנויות רבות בתוך קניון אחד, לא ניתן, למעשה, להשכיר חנויות ולתפעל אותן ללא חיוב נלווה בדמי-ניהול". על החלטה זו הוגשו הערעור ובקשת רשות ערעור שלפנינו.
ערעור בזכות או ברשות
3. בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק) הוא נושה מובטח בעל שיעבוד צף על נכסי הרשתות ולפיכך מצוי בנחיתות מול הנושים בדין קדימה. הבנק הגיש ערעור וכן בקשת רשות ערעור "למען הזהירות בלבד" על החלטת בית המשפט המחוזי. הבקשה והערעור נדונו בפנינו במאוחד. טרם שנידרש לטענות המהותיות הצריכות הכרעה, יש להידרש לשאלת ההליך הנכון להשגה על החלטת בית המשפט המחוזי.
4. בית המשפט המחוזי הורה לנאמנים לדון בגובה תביעות החוב בהתאם להחלטתו, ומכאן שלכאורה אין מדובר בהחלטה המכריעה באופן סופי בתביעת החוב (ראו: ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק), פסקה 12 לפסק דינו של חברי השופט גרוניס (לא פורסם, 13.7.2008); רע"א 4381/03 ש.כ. מאגרי אנוש בע"מ נ' ז.מ. מותגי אופנה בע"מ, פסקה 8 לפסק דינו של השופט ריבלין (לא פורסם, 14.4.2005) (להלן: עניין מאגרי אנוש); רע"א 10215/01 בלש נ' המפרק-כונס הנכסים הרשמי מחוז באר-שבע, פסקה 4 לפסק דינו של השופט טירקל (לא פורסם, 23.6.2005); השוו: רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ, פ"ד מב(4) 393 (1989)). ניתן, עם זאת, להשאיר את שאלת ההליך הנכון בצריך עיון, שכן ממילא מתעוררת בענייננו שאלה עקרונית בדיני הפירוק המצדיקה מתן רשות ערעור. סוגיית פרשנותו של סעיף 354(א)(3)(ג) לפקודת החברות זכתה, כפי שאראה להלן, להכרעות סותרות בערכאה הדיונית והיא בעלת השלכות רוחב בדיני הפירוק בישראל. גם המשיבות 1-8 והנאמנים ביקשו את הכרעתנו לגוף העניין (המשיבה 9 והכנ"ר לא הביעו עמדתם בשאלת ההליך הנכון). אגש אפוא לטענות המהותיות הצריכות הכרעה ולשם הנוחות אתייחס להלן לטענות הבנק כטענות המערער בערעור.
טענות הצדדים בערעור
5. לטענת הבנק-המערער כלל הפרשנות הרגיל עליו הסתמך בית המשפט המחוזי, נדחה מפני כלל פרשנות ייחודי לדיני חדלות הפרעון. דיני חדלות הפרעון מושתתים על עקרון השוויון בין נושים המחייב, לגישת המערער, פירוש דווקני ומצומצם להוראות דין קדימה שהן חריג לעקרון השוויון. המערער הוסיף כי הוראת סעיף 354(א)(3)(ג) לפקודת החברות הינה הוראה שמקורה בדין האנגלי, שבוטלה זה מכבר, ונעדרת כל הצדקה חברתית או כלכלית. על כן מבקש המערער לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי.
6. המפרקים של הרשתות תומכים בעמדת המערער. לגישתם הכרעה בשאלה הפרשנית מתבקשת נוכח פסקי דין סותרים שניתנו בערכאה הדיונית. המפרקים הפנו בעניין זה להחלטת כב' השופטת אלשיך, במסגרת פש"ר 2195/02 ב-בש"א 3360/04 אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' כונס הנכסים של חברת צ.ס. נכסי הדרכה טכנולוגיים בע"מ (לא פורסם, 2.5.2004) בה נפסק כי יש לאמץ פרשנות מצמצמת למונח "דמי שכירות" באופן שאינו כולל את מרכיב דמי הניהול (וראו החלטה דומה של כב' השופטת אלשיך במסגרת פש"ר 1149/03 ב-בש"א 4677/04 החברה לניהול של דיזנגוף סנטר בע"מ נ' טישמן (לא פורסם, 15.7.2004)). המפרקים הוסיפו שאף אם תאומץ הפרשנות הרחבה של בית המשפט המחוזי, יש לקבוע כי על-פי לשון הוראת סעיף 354(א)(3)(ג) לפקודת החברות, חובות בדין קדימה הינם חובות המגיעים למשכיר בלבד ולא לאישיות משפטית אחרת כגון חברת ניהול.
7. מנגד, המשיבות 1-5 וכן המשיבות 7-8 מבקשות לדחות את הערעור ולאמץ את הפרשנות שקבע בית המשפט המחוזי. לגישתן הפרשנות שניתנה נותנת תוקף לרצון המחוקק בסעיף 354(א)(3)(ג) לפקודת החברות שהורה במפורש על מתן מעמד מועדף לדמי שכירות. עדיפות סטטוטורית זו, כל עוד לא בוטלה, מחייבת. תכליתה מתן "כרית ביטחון" למשכיר באופן המשרת גם את השוכר, שכן היא מאפשרת את המשך פעילות השוכר בנכס ולו לפרק זמן מוגבל. לגישתן המונח "דמי שכירות" משמעו התמורה הכוללת עבור השימוש בנכס והחזקתו. פרשנותן מתאימה את המונח למציאות הכלכלית בה משולמים "דמי שכירות" של חנות בקניון גם ביחס לשירותים חיוניים ושוטפים "הניתנים בפועל לשוכר בקשר לשכירות". הן מדגישות כי תשלום הוצאות התחזוקה השוטפת היווה תנאי יסודי לעסקת השכירות שנחתמה בין הצדדים.
8. המשיבה 6 הצטרפה לעמדת המשיבות הנ"ל והוסיפה כי לדידה תכלית ההוראה היא מתן עדיפות למשכירי נכסים, כחלק ממדיניות חקיקתית שמטרתה לצמצם את הסיכון לו חשופים בעלי מקרקעין בעת חדלות פירעון של שוכרי המקרקעין. המשיבה 6 הוסיפה כי ההפרדה הקיימת לכאורה בין דמי השכירות "המופנים להחזר ההשקעה בנכס ולמתן תשואה עבור ההשקעה במושכר" לבין מרכיב דמי הניהול "המופנה לצורך מתן אפשרות של שימוש בנכס באופן יעיל ומושכל", הינה הפרדה שמקורה בטעמי יעילות ונוחות בלבד. טעמי היעילות והנוחות עניינם, בין היתר, בכך שההוצאות השוטפות הן לרוב הוצאות משתנות מעת לעת על-פי היקף השימוש בנכס המושכר. לשיטתה, לא ניתן בקניון להחזיק בנכס ללא ניהול האחזקה בו ולכן אין לדמי הניהול ערך כלכלי במנותק מן השכירות.
9. המשיבה 9 הצטרפה לעמדת המשיבות הנ"ל וביקשה לדחות את הערעור. עם זאת הדגישה המשיבה 9 כי עניינה שונה במקצת, כיוון שבמועד הרלוונטי היא הייתה הן המשכירה והן חברת הניהול שסיפקה ישירות שירותי ניהול לרשתות. המשיבה 9 הדגישה כי השוכרת נתנה לה בקביעות שיק אחד בגין התשלומים הנדרשים ללא הפרדת מרכיב דמי הניהול ממרכיב דמי השכירות. לפיכך טענה המשיבה 9 טענה חלופית, לפיה אפילו תאומץ פרשנות מצמצמת למונח דמי שכירות, יש לקבוע כי נוכח הוראות חוזה השכירות הספציפי בעניינה והתנהגות הצדדים, תשלום דמי הניהול בעניינה הינו חלק מדמי השכירות ויש להכיר בו כחוב בדין קדימה.
דיון - סעיף 354 לפקודת החברות
10. סעיף 354 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 קובע רשימת חובות בני קדימה, משמע חובות שנפרעים לפני שנפרע חובם של בעלי שעבוד צף ונושים רגילים של החברה, אך לאחר כיסוי הוצאות הפירוק (צפורה כהן פירוק חברות 604-605 (2000) (להלן: כהן פירוק חברות)). בין החובות בדין קדימה מנויים גם "דמי שכירות" המגיעים למשכיר. וכך מורה סעיף 354(א)(3)(ג) לפקודת החברות:
|
354. חובות בני קדימה
(א) לחובות המפורטים להלן יהיה בפירוק דין קדימה לכל שאר חובות, לפי סדר עדיפות זה:
|