השופט י' דנציגר:
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' ברקאי) בע"א 18472-07-10 מיום 26.10.2010, בו התקבל ערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע (השופט ג' גדעון) בת"א 3959/04 מיום 9.5.2010, במסגרתו נדחתה על הסף מחמת השתק פלוגתא תביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקש.
רקע וההליכים הקודמים שהתקיימו בין הצדדים
1. בשנת 1996 חתמה המשיבה כערבה על כתב ערבות להלוואה בסך 120 אלף ש"ח שנתן המבקש לחברת "סיגר רחל שווק 1996 בע"מ" (להלן: החברה). בשלב מסוים הפסיקה החברה לעמוד בהחזר החוב. בעקבות זאת, ביום 19.5.1997, הגיש המבקש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד החברה והערבים לחוב ובהם המשיבה. למשיבה יוחס חוב בסך של כ-127 אלף ש"ח.
2. המשיבה הגישה בקשת רשות להתגונן. במסגרת בקשתה טענה, בין היתר, כי המבקש לא מימש באופן מיידי בטוחות שניתנו בידיו להבטחת החזר ההלוואה. טענה זו שימשה בסיס לטענתה כי המבקש לא הקטין את נזקו. כן טענה המשיבה כי חבותה כערבה הותנתה בחתימתם של ערבים נוספים להחזר ההלוואה, וכי מאחר שאלו לא חתמו על כתבי ערבות, דין כתב הערבות מטעמה להתבטל.
3. ביום 20.7.1998 דחתה רשמת בית משפט השלום בבאר-שבע (הרשמת, כתוארה אז, ד' בית-אור) את בקשת המשיבה כי תינתן לה רשות להתגונן (להלן: ההחלטה הראשונה). באשר לטענתה הנוגעת למימוש הבטוחות נקבע כי:
"לא ברורה לי בדיוק הטענה אותה מעלה המבקשת [המשיבה בענייננו - י.ד.] בהקשר למשאית וליחידת הקירור [הבטוחות - י.ד.], אך אין מחלוקת כי המשאית נמכרה בהליכי הוצאה לפועל ואין גם מחלוקת וכך גם טוענת המבקשת [המשיבה - י.ד.] בשני תצהיריה, כי גם יחידת הקירור נמכרה.
יוצא, איפוא, כי גם הטענה ולפיה היה על המשיב להקטין את נזקו ולממש את השיעבוד, אין בה כל ממש, שכן הוברר וגם המבקשת מודה בכך, כי הבטוחות נמכרו והתמורה שנתקבלה מהם שימשה לכיסוי חובם של הנתבעים. ומכל מקום סך של 42,108 ש"ח שנתקבל ממימוש מכירת המשאית זוכה בחשבון העו"ש ביום 30.01.97 וכן זוכה חשבון העו"ש בסך נוסף של 5,008 ש"ח ביום 07.02.97.
המסקנה היא כי גם טענה זו דינה להידחות" (סעיף 22 להחלטה).
4. על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 1244/98 - סגן הנשיא, השופט י' פלפל והשופטים י' טימור ו-נ' הנדל) שנדחה, ולאחריו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 3607/99 - השופטים דורנר, טירקל ואנגלרד). בית משפט זה קיבל את בקשת רשות הערעור וקבע כי למשיבה תינתן רשות להתגונן, אך רק בטענה כי חבותה הותנתה בחתימתם של ערבים נוספים.
5. הדיון הוחזר לבית משפט השלום בבאר-שבע על מנת לברר את התביעה לגופה, וביום 7.8.2008 ניתן פסק דינו של בית משפט השלום (השופטת ס' כהן) אשר דחה את התביעה. ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ע"א 1154/08 - השופטת ש' דברת) התקבל והמשיבה חויבה בתשלום מלוא הסכום שנתבע על ידי המבקש. בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה לבית משפט זה (רע"א 4676/09) נדחתה בהחלטתו של השופט א' רובינשטיין מיום 1.10.2009.
6. בשנת 2004, בעוד שתביעת המבקש תלויה ועומדת לפני בית משפט השלום, הגישה המשיבה תביעה כנגד המבקש (להלן: התביעה שכנגד) ובה נטען כי מעשים ומחדלים שונים של המבקש, עליהם אעמוד להלן, הסבו למשיבה נזק אותו יש לקזז מכל סכום שייפסק לטובת המבקש במסגרת התביעה שהוגשה על ידו. במסגרת התביעה שכנגד טענה המשיבה, בין היתר, כי המבקש נמנע מלממש תוך זמן סביר את המשכון על הבטוחות. כמו כן, טענה המשיבה כי מעשים ומחדלים אחרים של המבקש עולים כדי ביצוע עוולה של רשלנות מצידו המצדיקה את פיצוייה.
7. לאחר שנדחתה כאמור בקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה לבית משפט זה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי במסגרתו התקבלה תביעתו של המבקש הפך חלוט, הגיש המבקש בקשה לדחייה על הסף של התביעה שכנגד מחמת קיומו של מעשה בית דין ועקב העדר עילה. בית משפט השלום בבאר-שבע (השופט ג' גדעון) קיבל את הבקשה.
במסגרת החלטתו, קבע בית משפט השלום כי טענותיה של המשיבה הנוגעות לרשלנות המבקש באי בדיקת מצבה של החברה ומצבה שלה נטענו באופן כללי וסתמי בכתב התביעה ועל כן אינן יכולות לבסס עילת תביעה. באשר לטענה בדבר התרשלות המבקש במימוש הבטוחות, נקבע כי זו זהה במהותה לטענה שהועלתה על ידי המשיבה במסגרת בקשת הרשות להתגונן וכי ההחלטה הראשונה במסגרתה נדחתה טענתה בעניין זה וכן פסק הדין שקיבל את תביעת המבקש יוצרים השתק פלוגתא ביחס לטענות אלה.
8. ערעור שהגישה המשיבה על פסק דין זה התקבל על ידי בית המשפט המחוזי (השופטת ר' ברקאי) ביום 26.10.2010. במסגרת פסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי אמנם פסק הדין שניתן בתביעת המבקש יוצר מעשה בית דין לעניין חבותה של המשיבה כלפי המבקש מחמת ערבותה לחבות החברה, אך כי ההחלטה הראשונה, במסגרתה נדחתה בקשת המשיבה כי תינתן לה רשות להתגונן בטענה כי המבקש לא מימש את הבטוחות במהירות מספקת, אינה יוצרת מעשה בית דין החוסם את האפשרות להגיש תביעה בעילה נזיקית כלפי המבקש. בית המשפט קבע בהקשר זה כי ההחלטה הראשונה לא קבעה ממצא כלשהו לגופו של עניין וכי כאשר לא ניתנת רשות להתגונן לגבי טענות מסוימות, רשאי הנתבע לנקוט בהליך נפרד ולפרוס שם את טענותיו.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.
טענות המבקש
9. המבקש טוען - באמצעות באת כוחו, עו"ד קלי וחדט - כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מנוגד להלכה שנקבעה על ידי בית משפט זה ברע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (טרם פורסם, 8.3.2009) (להלן: עניין וינשטיין) ואף להלכות שניתנו קודם לעניין וינשטיין. לטענתו, בפסק דין זה נקבע כי אין צורך בקביעת ממצא פוזיטיבי על מנת שהחלטה בבקשת רשות להתגונן תיצור השתק פלוגתא ודי בכך כי לרשות הצדדים עמדה אפשרות לטעון את טענותיהם. בהקשר זה מוסיף המבקש וטוען כי טענת המשיבה בנוגע למימוש הבטוחות נדונה והוכרעה לגופה במסגרת ההחלטה בבקשה ליתן רשות להתגונן. על יסוד האמור, טוען המבקש כי נוצר כלפי המשיבה השתק פלוגתא. המבקש מוסיף וטוען כי בנוסף לקיומו של השתק פלוגתא, פסק הדין שניתן בתביעתו וכן ההחלטה הראשונה מקימים אף השתק עילה כלפי המשיבה. עוד טוען המבקש כי תביעת המשיבה אינה אלא ניסיון נוסף לערער על פסק הדין שקיבל את תביעתו וכי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עומד בסתירה לעקרון סופיות הדיון ומעודד התדיינות משפטית שאין לה כל תכלית. המבקש טוען גם כי בקשתו מעוררת שאלה משפטית כללית ולפיכך היא מצדיקה מתן רשות ערעור.
תגובת המשיבה