פסק דין העוסק בטענות בדבר הצדקה להפחית מזונות שנקבעו בהסכם בשל שינוי נסיבות

פסק דין זה מכריע בתביעת התובע להפחתת מזונות אשר סוכמו בהסכם גירושין.

רקע כללי:

1. הצדדים להליך זה נישאו ביום 11.3.2002 ונולדו להם שלושה ילדים – ל', ילידת ינואר 2003 (בת כ-19 שנים); ר', ילידת ספטמבר 2006 (בת כ-16 שנים); ז' יליד יולי 2012 (בן כ-10 שנים).

2. ביום 25.4.2018 חתמו הצדדים על הסכם גירושין ("הסכם הגירושין") אשר הסדיר, בין היתר, את חלוקת זמני השהות של הילדים עם הוריהם, הנשיאה בהוצאות הילדים וחלוקת הרכוש.

   בכל הנוגע למזונות סיכמו הצדדים, כך:

   "4.מזונות הילדים

   4.1האב ישלם לידי האם למזונות כל אחד מהילדים סך של 1300 ש"ח (אלף שלוש מאות ₪) לחודש עד לגיל 18 או עד לשחרורו מצבא סדיר, במועד המאוחר מביניהם (לא כולל עתודה אקדמאית).

   4.2 מוסכם כי בהגיע הילדים לגיל 18 יופחתו דמי המזונות בשיעור של 23%.

   4.3 דמי המזונות ישולמו בכל 10 לחודש החל מיום הפירוד האמור בסעיף 5.6 [הכוונה למועד עזיבת האיש את בית המגורים – י.ש.] להלן והם יהיו צמודים לתוספת היוקר של השכירים במשק.

   4.4 בנוסף לתשלום המזונות האמורים לעיל, האב מתחייב לשאת במחצית ההוצאות החריגות של הילדים, לרבות הוצאות הקשורות בבריאותם ואשר אינן מכוסות ע"י קופ"ח, כגון טיפולי שיניים, פסיכולוג, הוצאות הכרוכות במתן שיעורים פרטיים, חוגים, ספרי לימוד, "סל שירותים לביה"ס", טיולים שנתיים וכיוצ"ב.

    4.5 האם תקבל את קצבת הביטוח הלאומי המשולמת עבור הילדים.

    4.6 למען הסר ספק מובהר כי המזונות ישולמו באופן שוטף והאב לא יהא רשאי לקזז מדמי המזונות סכום כלשהו בתקופת היעדרם של הילדים מהארץ לצורך טיול בחו"ל".

3. עוד סוכם (בסעיף 5 להסכם הגירושין) כי מחצית הזכויות בנכס מקרקעין הרשום על שם הנתבע תועבר על שם התובעת (המדובר במקרקעין הרשומים בתור חלק מחלקה -- בגוש -----, "נכס המקרקעין" או "הדירה"), כי הדירה תימכר ותמורתה תחולק בחלקים שווים בין הצדדים.

   כן סוכם, כי עד למועד מכירת הדירה, דמי השכירות המופקים ממנה, בסך של 5,000 ש"ח ישולמו לתובעת בגין מדורם של הילדים.

4. הסכם הגירושין אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 22.5.2018 ("פסק הדין").

   טענות התובע

5. לאחר חתימת הסכם הגירושין, הנתבעת ("האישה") החתימה את התובע ("האיש") על מסמך נוסף שמחייב אותו בתשלום סך של 1,300 ש"ח נוסף לסכומים הקבועים בהסכם הגירושין. המסמך לא צורף לכתב התביעה, לא הובהר מתי נחתם ההסכם ומה תוכנו וכל שנטען, כי נסיבות החתימה יתוארו בפני בית המשפט (סעיף 12).

6. האישה נשואה לאחר, מתגוררת עם בן זוגה, נולדה לה ילדה והיא מתגוררת עם ילדיהם של הצדדים; שני ילדיו של בן זוגה ובתה. כל השכירות משולמת על ידי האיש וזאת שעה שמתגוררים עם האישה חמישה אנשים נוספים שאינם קשורים לאיש ואין לו חבות כלפיהם.

7. סך כולל של 9,000 ש"ח שולם על ידי האיש גם כשהיה במצב כלכלי קשה, בתקופת משבר הקורונה ופיטוריו מעבודתו. הוא לקח הלוואה בכדי לשאת בתשלום אך כיום אינו מסוגל לשלם את הסכומים בהם הוא מחויב.

8. התרחש שינוי נסיבות - האיש מובטל מעבודתו בשל משבר הקורונה. אין לו הכנסות מלבד קצבת אבטלה בסך של כ-8,000 ש"ח כאשר קודם לכן היה משתכר סך של כ- 10,000 ש"ח.

   מצבו הכלכלי מתדרדר והוא שקוע בהלוואות. אין לו בית מגורים, הוא מתגורר בשכירות עם בת זוגו אשר משלמת את דמי השכירות ומסייעת לו כלכלית. אין לו נכסים או רכוש בעל ערך, למעט נכס מקרקעין אשר היה רשום על שמו ואשר מחצית הזכויות בו הועברו לאישה.

9. הכנסותיה של האישה כבעלת עסק ל------- ו-------- הן בסך של קרוב ל - 50,000 ש"ח, העסק עובד בהיקף גדול ובעל שם ומוניטין כבירים.

10. הבסיס להגשת התביעה להפחתת המזונות הוא שינוי הנסיבות - הרעה במצבו הכלכלי של האיש וההלכה החדשה אשר קבעה כללים חדשים ומנחים בדבר קביעת גובה המזונות אותם ישלם הורה. על פי הלכת בע"מ 919/15 צרכי הקטינים מעל גיל 6 יש לחלק בין ההורים בהתאם ליחס ההכנסות הפנויות ובהתחשב בחלוקת זמני השהות הקיימת.

11. מצבה הכלכלי של האישה מאפשר לה לשאת בלפחות מחצית מהוצאות הקטינים ויש להביא בחשבון את גובה השתכרותה.

    טענות הנתבעת

12. התביעה להפחתת המזונות הוגשה פחות משנתיים ממועד חתימת הסכם הגירושין, כאשר אם קיים שינוי במצבו הכלכלי של האיש הוא חל לטובה. בהקשר זה הוזכר, כי האיש הצהיר בפני בית המשפט בדיון שהתקיים ביום 29.6.2020 על יכולתו לרכוש את חלקה של האישה בנכס מקרקעין ובכך יש ללמד על מצבו הכלכלי.

13. מעיון במסמכים שהציג התובע נדמה, כי הכנסותיו במזומן מסתכמות בסך של כ-10,000 ש"ח וכן יש לזקוף הכנסות נוספות המתקבלות מדמי שכירות בסך כולל של כ-7,500 ש"ח (כך עולה מהפקדות סכומים במזומן כפי שנלמד מעיון בתדפיסי חשבון הבנק).

    בנוסף, האיש קיבל שלושה מענקים חד פעמיים מביטוח לאומי, כאשר אחד מהם הוא בסך של 23,339 ש"ח שיש בו כדי ללמד על גובה הכנסותיו.

14. בהקשר זה נטען עוד, כי לאחר הגשת התביעה ובטרם התבררה הפסיק האיש לשלם את רכיב המדור; כי נכס המקרקעין נמכר בסך של 3,800,000 ש"ח והצדדים עתידים לקבל את יתרת התמורה; כי מלאו לבתם הבכורה של הצדדים 18 שנים, כך שסכום המזונות המשולם עבורה הופחת, בהתאם להוראות הסכם הגירושין.

15. הוכחשה הטענה לגבי חיוב התובע בסכום נוסף על סכום המזונות בסך 1,300 ש"ח והוסבר, כי מדובר בתקופה בה התגוררו בדירה ב--------אשר דמי השכירות עבורה היו 6,400 ש"ח. על פי ההסכם האישה שילמה את דמי השכירות מתוך חלקה בפירות הנכס המשותף וסכום נוסף בסך 1,300 ש"ח שולם מכספי השכרת הבית.

16. אשר למצבה הכלכלי טענה האישה, כי כשנה לפני הגשת התביעה חדלה לעבוד שכן לא שבה למעגל העבודה לאחר לידה ובן זוגה פנה להליכי חדלות פירעון. היא מתקיימות מהכנסות דלות מעסק ביתי ומדמי אבטלה. עוד נטען בהקשר זה, כי האישה נטלה הלוואה בסך 100,000 ש"ח לצורך הקמת העסק.

17. אשר להסתמכות על הלכה חדשה שהתקבלה טענה האישה, כי לא מתקיימים כל זמני שהות וכי אין לה הכנסות פנויות על כן אין בהלכה כדי לתמוך בטענות האיש.

    ראיות הצדדים

18. ביום 30.5.2021 האיש הגיש תצהיר עדות ראשית אליו צורפו תלושי שכר, דף תנועות בחשבון הבנק ואישור המל"ל לתקופות העיסוק.

19. ביום 11.7.2022 הגישה האישה תצהיר עדות ראשית אליו צורפו, בין היתר, דפי חשבון הבנק.

20. בתום ישיבת ההוכחות סיכמו הצדדים, כי יוגשו מסמכים עדכניים. ביום 18.11.2021 הגישה האישה דו"חות רווח והפסד ופירוט יתרת הלוואות. ביום 4.1.2022 הגיש האיש דפי חשבון עדכניים ואישור על תשלום דמי אבטלה לשנת 2020.

    דיון והכרעה

21. בפתח פרק זה של פסק הדין, אסקור בקצרה את הדין בענין טענות להפחתת מזונות שנקבעו בהסכם בין הצדדים מהטעם של שינוי נסיבות ואת יישום הדברים בענייננו. לאחר מכן אבחן את הטענה בדבר השפעת ההלכה שנקבעה במסגרת בע"מ 919/15 פלונית נ' פלוני (19.7.2017; "בע"מ 919/15").

22. המסגרת המשפטית לדיון בטענה להפחתת מזונות שנקבעו בהסכם בשל שינוי נסיבות

    בע"א 413/78 אשתר נ' אשתר, פ"ד לד(1) 57 (1979) הבהיר בית המשפט העליון, כי הנטל להוכחת שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי סכום מזונות אשר הוסכם בהסכם מוטל על כתפי התובע וכי מדובר בנטל כבד (ראו גם ע"א 1880/94 קטן נ' קטן מט(1) 215 (1995)).

    כאשר נטענת טענת שינוי נסיבות, על בית המשפט לבחון האם מדובר בשינוי נסיבות מהותי לרעה והאם מדובר בשינוי היורד לשורשו של פסק הדין שנתן תוקף להסכמות הצדדים ומהווה את נקודת המוצא המחייבת (ע"א 315/78 לוי נ' לוי, פ"ד לג(1) 22 (1978); ע"א 552/83 מבורך נ' טייב לח(1) 526 (1984); ע"א 381/86 אבין נ' אבין (31.12.1986)).

    המושג "שינוי נסיבות" יפורש באופן דווקני כך שהתפתחויות שנוצרו לאחר פסק הדין וניתן היה לצפות אותן מראש אינן שינוי נסיבות מהותי בכדי שלא להפר את האיזון בין סופיות הדיון למצבי חיים משתנים (בע"מ 3148/07 פלונית נ' פלוני (13.6.2007)) עוד נפסק באותו ענין, כי במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט יש לבחון את מכלול הנסיבות של יחסי הצדדים, תום לב והוגנות.

    בבג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פ"ד סו(1) 369 נדרש בית המשפט העליון, בין היתר, להבחנה בין תביעה עצמאית של קטין בדבר מזונותיו ותביעה לשינוי מזונות אשר מהווה חריג לכלל של מעשה בית דין ולגביו יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי המצדיק את שינוי סכום המזונות (ראו גם בע"מ 57-08 פלוני נ' פלוני (6.3.2008).

    בעמ"ש (חיפה) 53288-03-18 פלוני נ' פלונית (13.11.2018) סיכם בית המשפט המחוזי את עיקרי ההלכה בענין דיון מחדש בגובה דמי מזונות. בית המשפט הבהיר, כי ניתן לחזור ולפנות בבקשה בנושא מזונות שנפסקו בכפוף להוכחת תנאי כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית; כי שינוי נסיבות המצדיק בחינת המזונות בשנית נדרש להיות מהותי; וכי הבחינה היא מהמועד בו ניתן פסק הדין.

    בית המשפט באותו הענין סיכם וקבע, כי שינוי בשיעור המזונות יעשה בכפוף לשלושה תנאים מצטברים:

    (1) הצדדים השאירו פתח מפורש או מכללא לשינוי נסיבות; (2) מבקש השינוי פעל בתום לב; (3) עקב השינוי המהותי בנסיבות, לא יהיה זה צודק להשאיר את פסק הדין על כנו, אחרת עלול להיוותר עיוות דין.

    לענין פסיקת המזונות לאחר הוכחת שינוי הנסיבות הובהר, כי בית המשפט אינו בודק איזה סכום מזונות היה פוסק היום אילו הנתונים הובאו בפניו במסגרת תביעת מזונות חדשה אלא האם חל שינוי נסיבות מהותי ביחס לתנאי פסק המזונות המקורי.

    (ראו גם עמ"ש (חיפה) 47200-12-20 א. נ' ב. (27.6.2021)).

23. המשמעות של קביעת המזונות בהסכם בהקשר של דיון מחדש בגובה המזונות

    בפסק הדין המנחה בענין זה, ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 קבע בית המשפט, כך:

    "לצורך העניין שלפנינו אין נפקא מינה, אם פסק הדין הקודם ניתן על יסוד הסכמה, אליה הגיעו הצדדים, או על יסוד הכרעה, המתבססת על העדויות, שנשמעו במשפט.

    בשני המקרים גם יחד תמה בכך ההתדיינות בין הצדדים בשלב הקודם האמור, ונקבע סכום המזונות, להם זכאי מי שתבע אותם.

    בכך גם נוצרה נקודת המוצא, הפסוקה לכל תביעה עתידה: כידוע, פסק-דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות. 

    אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים  בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות. עיקרו של דבר, מבחינה זו אין שוני בין פסק-דין, שהושג על יסוד הסכמה בין הצדדים, לבין פסק-דין, שהכריע בפלוגתאות על יסוד הראיות."

    בתי המשפט השונים חזרו, פעם אחר פעם, על הלכה זו.

    כך למשל, בעמ"ש (חיפה) 47200-12-20 א. נ' ב. (27.6.2021) הבהיר בית המשפט כי בסוגיה של דיון מחדש בגובה המזונות בשל שינוי נסיבות מהותי אין שוני בין פסק דין שהושג על יסוד הסכמה בין הצדדים ובין פסק דין שהכריע בפלוגתאות על יסוד הראיות.

    בעמ"ש (חיפה) 45821-03-20 פלונית נ' פלוני (12.11.2020) ציין בית המשפט כי אבחנה דיכוטומית בין מזונות שנקבעו בהסכם ולבין פסק דין בהקשר של תביעה להפחתת מזונות אינה נטועה בדין וציין את הדווקנות הנדרשת ביחס לשינוי נסיבות מהותי בפתיחת דיון מחודש בתיקי מזונות.

    כך, ההלכה היא שאין הבדל בין הסכמה של הצדדים ופסק דין שקבע מזונות לאחר דיון שבחן את הדברים לגופם והתבסס על ראיות וכי שינוי הנסיבות הנדרש בשני המקרים (בין במקרה של מזונות שנפסקו בפסק דין ובין במקרה של הסכמה של הצדדים) הוא מהותי וקיצוני.

    יתר על כן, כאשר מדובר במזונות שנקבעו בהסכם שאושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין החילה הפסיקה מעמד מיוחד וקבעה, כי השינוי של המזונות יעשה רק במקרים חריגים וראויים בין היתר מאחר והסכם גירושין ממצה מכלול הסדרים, ויתורים ואיזונים אשר אינם פרושים בפני בית המשפט; בהתבסס על שיקולים של יציבות וודאות; ומאחר וההסכם מבטא את ההסכמה לגבי צרכי הקטינים (תלה"מ (תל אביב) 28665-02-19 ש.ר. נ' א.פ. (6.9.2020)).

24. אם כן, בנקודה זו אסכם - הנטל להוכחת שינוי הנסיבות מוטל על האיש; כי מדובר בנטל כבד; כי יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי; וכי הבחינה ביחס לשינוי הנסיבות היא ביחס לנקודת הזמן בו ניתן פסק הדין.

    עוד אדגיש, תוך הסתמכות על עמ"ש (חיפה) 45821-03-20 שהוזכר לעיל, כי גם כאשר נקבע שחל שינוי נסיבות מהותי המצדיק בחינת הדברים מחדש, "אין בית המשפט פועל בחלל ריק הואיל והמצב שהיה קיים בעבר הוא נקודת מוצא מחייבת ויש להידרש רק לאותה סוגיה בה חל שינוי הנסיבות האמור" על כן "אין לו לבית המשפט לבחון את הנתונים מבראשית".

25. אבחן את יישום הדברים במקרה שלפניי.

    האם הוכיח האיש שינוי נסיבות מהותי בהיבט של מצבו הכלכלי המצדיק דיון מחודש בסוגית המזונות שהוסכמו ואושרו?

26. כאמור, הסכם הגירושין אושר וניתן לו תוקף של פסק דין ביום 22.5.2018. במסגרת הסכם הגירושין הוסכם על תשלום מזונות בסך 1,300 ש"ח עבור כל אחד מהילדים עד לגיל 18 או עד לשחרור מצבא סדיר במועד המאוחר מביניהם וכי לאחר מועד זה, יופחתו דמי המזונות בשיעור של 23%. עוד סוכם, כי עד למכירת הדירה ישולם סכום של 5,000 ש"ח בגין מדור הקטינים.

27. בכתב התביעה ובתצהיר טען האיש, כי שינוי הנסיבות מקורו בהרעה במצבו הכלכלי של האיש. האיש טען כי הוא מובטל מעבודתו בשל משבר הקורונה ואינו מתפרנס כלל מלבד קצבת אבטלה בסך של כ-8,000 ש"ח תחת משכורת חודשית בסך של כ - 10,000 ש"ח (סעיף 16 לכתב התביעה). בכתבי הטענות האיש לא הבהיר מה היה משלח ידו בעת גיבוש ההסכם ולא הציג אסמכתאות לשיעור ההכנסות במועד מתן פסק הדין אך וטען, כי מצבו הכלכלי השתנה בקיצוניות בשל הפסקת העבודה וגידול בהתחייבויות (סעיף 22 לכתב התביעה).

28. בשונה מכתב התביעה, בעדותו טען האיש, כי במועד הגירושין הרויח סך של 12,000 ש"ח נטו (עמ' 32, ש' 18).

29. ממסמכים שהוגשו לבית המשפט ביום 29.7.2020 עלה, כי בתקופה הרלבנטית הועסק האיש בחברת ----------------------(5 חודשים), בחברת ------------------- (7 חודשים), לאחר מכן הועסק בחברת ------------- (חודשיים) ובחברת ------------------ (17 חודשים).

30. האיש לא הציג אסמכתאות לטענה, כי במועד עריכת הסכם הגירושין (חודש מאי 2018) הרויח סך של כ-10,000 ש"ח. לא הוצגו תלושי שכר לתקופה בה נחתם ההסכם או בסמוך לה ולא הוצגו ראיות אחרות התומכות בטענה בענין שיעור השכר הנטען.

    מדפי החשבון שהוגשו ביום 4.1.2022 (לאחר שמיעת חקירות העדים) עולה, כי בחודש אוגוסט ואוקטובר 2018 הרויח האיש סך של 12,050 ש"ח; בנובמבר 2018 הרויח סך של כ-11,000 ש"ח; ובדצמבר 2018 הרויח האיש סך של כ-10,000 ש"ח.

    מתלושי השכר שהוגשו ביום 29.7.2020 עולה, כי במהלך שנת 2019 (לאחר אישור הסכם הגירושין) הרויח האיש סך של כ-10,000 ש"ח נטו (לאחר הפחתות הניכויים לרבות הפרשה לקרן השתלמות).

    בחודש ינואר 2020 הרויח האיש סך של כ-17,000 ש"ח (נטו).

31. התקבולים משכר עבודה בתקופה זו נלמדים גם מעיון בדפי החשבון שהוגשו ביום 4.1.2022.

    עוד נלמד מעיון דפי החשבון שהוגשו באותו המועד, כי מבוצעות הפקדות במזומן (בסכומים שונים שנעים בין 1,500 ש"ח ו-5,500 ש"ח) וכי מועברים לאיש סכומים בהוראת קבע (בסך 5,000 ש"ח ו-4,000 ש"ח).

    כאשר נשאל האיש בעדותו לגבי העברות הכספים המתועדות בדפי החשבון לא הוצגה גרסה סדורה בענין זה. נטען, כי מדובר בהעברה לחשבון אחר אשר הוחזרה בהעדר יתרה מספקת (עמ' 32, ש' 19 - עמ' 33, ש' 2) אולם יש קושי עם הסבר זה שהציג האיש, מאחר ומדובר בסכומים שמועברים לחשבון הבנק של האיש וימים ספורים לאחר מכן מועברים לחשבון אחר (כך למשל בימים 10.7.2020 ו-14.7.2020 וכן בימים 10.4.2020 ו-19.4.2020).

    הקושי בגרסת האיש בהקשר זה נעוץ גם בכך שבמועד העברת הכספים לחשבון הבנק במהלך חודש מאי 2020, היתרה היתה בסך 12,346 ש"ח, כך שלא יתכן שמדובר בהעברה כספית שהוחזרה בהעדר כיסוי מספק (פעולות מיום 10.5.2020 ו-11.5.2020).

32. עוד נלמד מדפי החשבון לגבי מצבו הכלכלי של האיש, כי בסמוך להגשת התביעה הועבר לידי האיש מענק מביטוח לאומי בסך של 23,339 ש"ח; חודש לאחר מכן, ביום 8.6.2020 הועבר מענק נוסף בסך של 8,521 ש"ח וביום 24.7.2020 סך של 1,596 ש"ח. בעדותו טען האיש, ביחס לסכום האחרון, כי לא מדובר במענק אלא בדמי אבטלה ששולמו לו (עמ' 33, ש' 22-17). ביחס לסכום הראשון ציין האיש, כי הוא אינו יודע מהו סכום זה ומה מקורו (עמ' 33, ש' 36 - עמ' 34, ש' 9), אולם מאישור תשלומי אבטלה לשנת 2020 שהוגש ביום 4.1.2022 נלמד, כי מדובר בדמי אבטלה.

33. בחקירתו אישר האיש, כי במועד בו הוגשה התביעה, ביום 29.6.2020, בעת דיון שהתנהל במסגרת תלה"מ 13433-10-19 הביע האיש רצון לרכוש מחצית מנכס המקרקעין וניתנה לו שהות האם יש לו אפשרות כזו (עמ' 30, ש' 13-4). מכאן נלמד, כי בעת הגשת התביעה מצבו הכלכלי של האיש היה שפיר שאם לא כן, לא היה מציג מצג, כי הוא מעונין ומסוגל לרכוש את מחצית הזכויות בנכס.

34. אשר למצבו הכלכלי כעת העיד האיש כי פתח עסק ל-------אשר נמצא בתחילת דרכו וכי רכש רכב לשם פעילות העסק (עמ' 33, ש' 19-11; עמ' 34, ש' 30-26). עוד העיד האיש, כי יש לו חסכון של כ-9,000 ש"ח (עמ' 34, ש' 11-10).

35. מהמסמכים העדכניים שהוגשו לאחר שהתקיימו ישיבת ההוכחות עולה, כי האיש הפקיד סכומים במזומן (כך, במהלך חודש ספטמבר 2021 הופקד סך של 8,000 ש"ח; במהלך חודש אוגוסט 2021 הופקד סך של 6,000 ש"ח והתקבל תקבול נוסף של 2,000 ש"ח; כי במהלך חודש יולי 2021 התקבל מענק מביטוח לאומי בסך של 7,751 ש"ח; כי במהלך חודש יוני 2021 התקבלו תקבולים בסך כולל של למעלה מ-20,000 ש"ח (מתוכם סך של כ-4,000 ש"ח במזומן) ובחודש מאי 2021 התקבל סכום מביטוח לאומי בסך 8,519 ש"ח.

36. בנוסף לסכומים האמורים, מועברים לאיש סכומים בהוראת קבע (סך חודשי של 3,900 ש"ח אשר מועבר לבנק אחר) וכן מועברים סכומים שונים מחשבון בבנק הפועלים (יתכן שמדובר בהעברות מאמו של האיש, אולם הדברים אינם ברורים (עמ' 33, ש' 35-23).

37. "מאישור תשלומי אבטלה לשנת 2020" שהגיש האיש ביום 4.1.2020 עולה, כי שולמו לאיש תשלומי קצבה באבטלה בשנת 2020 בסך כולל של 81,652 ש"ח (עבור התקופה שבין מאי - דצמבר 2020).

38. אם כן, כאשר נבחנים מלוא הנתונים ומתבצעת השוואה בין מצבו הכלכלי של האיש בסמוך למועד חתימת ההסכם (כאמור, לא הוצגו מלוא המסמכים הנדרשים לתקופה המדויקת אלא רק בסמוך) ומועד הגשת התביעה נלמד, כי אכן בתקופת הקורונה היה האיש מובטל אולם היו לו הכנסות בתקופה שלאחר פיטוריו הן מביטוח לאומי והן תקבולים במזומן.

    מעיון בתדפיסי התנועות בבנק (בהתייחס להיקף ההכנסות וההוצאות והיתרה הממוצעת) עולה, כי מצבו הכלכלי של האיש לא היה שונה באופן מהותי וקיצוני בתקופה שסמוכה למועד חתימת הסכם הגירושין, עת הועסק כשכיר והתקופה בה הוגשה התביעה.

    אמנם, מעדות האיש עולה, כי הקים לאחרונה עסק של ------ואין לו הערכה לגבי היקף ההכנסות הנוכחי אולם אין בכך כדי לבסס את הטענה לגבי שינוי נסיבות מהותי, כפי שנטען בתביעה.

39. אוסיף, בהקשר של הדיון במצבו הכלכלי של האיש, כי לאחר שהוגשה התביעה בתם הבכורה של הצדדים עברה את גיל 18, כך שעל פי הוראות הסכם הגירושין, החיוב במזונות עבורה הופחת.

40. עוד אוסיף, כי במסגרת תלה"מ 13433-10-19 ניתנה ביום 13.2.2022 החלטה המאשרת את מכירת נכס המקרקעין תמורת סך של 3,800,000 ש"ח. מדיווח כונס הנכסים שמונה במסגרת אותו הליך עולה, כי לא ידוע האם המכר יחוייב במס שבח ואם כן מה יהיה סכום המס וכי על נכס המקרקעין חל היטל השבחה בסך של כ-23,000 ש"ח. בנוסף עולה מהדיווח, כי נפרע חוב למועצה וכי רשומה על זכויות החכירה של האיש משכנתא לטובת אביו בסך של 400,000 ש"ח.

    על כן, על אף שבשלב זה לא ידוע הקיף החבות הרובצת על קופת הכינוס, ברור שבידי הצדדים תיוותר יתרה מכובדת וכי הכינוס מצוי בשלביו הסופיים, כך שיועברו לידי האיש בתקופה הקרובה סכומים שוודאי ישפרו את מצבו הכלכלי באופן משמעותי ומהותי.

41. לאור האמור, כאשר לקחתי בחשבון את משך הזמן הקצר שחלף ממועד אישור ההסכם; את מצבו הכלכלי של האיש בסמוך למועד אישור ההסכם ביחס למצב הנוכחי (כפי שמשתקף מדפי החשבון); את העובדה כי תקופת האבטלה היתה בעקבות משבר מגיפת הקורונה ופתיחת עסק חדש על ידי האיש; כאשר נבחנים מלוא הנתונים לגבי מצבו הכלכלי לרבות השינוי הנובע מהקטנת היקף המזונות והתקבולים שעתידים להתקבל ממכירת הדירה, איני סבורה שהוכח שינוי מהותי ומשמעותי במצבו הכלכלי של האיש במידה הנדרשת כדי לקבוע שינוי נסיבות המצדיק קביעת סכום מזונות מופחת.

42. אדגיש, כי בין מועד אישור ההסכם והגשת התביעה חלפו כשנתיים. מדובר בפרק זמן קצר והשינוי שנבע מתקופת האבטלה לא גרר שינוי מהותי במצב הכלכלי לאור תשלום דמי האבטלה והפקדת סכומים נוספים ממקורות שונים.

    האם הוכיח האיש שינוי נסיבות מהותי בהיבט של מצבה הכלכלי של האישה. 

43. כאמור, בד בבד עם הטענה להרעת מצבו הכלכלי של האיש טען האיש כי מצבה הכלכלי של האישה השתפר ממועד אישור ההסכם. האיש לא פרט מה היה משלח ידה של האישה במועד אישור ההסכם ומה היו מקורות הכנסותיה.

44. מעדותה עלה, כי עבדה בחנות ל------משך כמה חודשים ולאחר מכן ב------ב----(עמ' 36, ש' 12-8). מהמסמך שצורף לכתב ההגנה עולה, כי פוטרה ביום 1.1.2020.

45. אשר למצבה הכלכלי כעת העידה האישה, כי במהלך תקופת הקורונה התקיימה מתשלומי ביטוח לאומי בסך חודשי של 5,000 ש"ח; כי בכדי להתקיים כלכלית בן זוגה עבד כ---------; כי לא היו לה הכנסות נוספות וכי פתחה את העסק בחודש מרץ 2021. (עמ' 36, ש' 29-23 ועמ' 38, ש' 23-20).

    מעיון בתדפיסי חשבון הבנק שצרפה האישה לכתב ההגנה עולה, כי העסק הופעל עוד קודם למועד הנטען על ידי האישה שכן הועברו כספים לידיה עבור------ במהלך חודשים יוני ויולי 2020, כאשר בחודש יוני 2020 הועברו בסך הכל סכומים העולים על 5,000 ש"ח ובחודש יולי 2020 סכום כולל של 320 ש"ח. אולם מדובר בהיקף פעילות מצומצם ביותר, שכן בחודש אוגוסט 2020 אין תיעוד לתקבולים מלבד קצבת ילדים, מזונות ודמי ביטוח לאומי.

46. עוד העידה האישה, כי משולמים לה מזונות בסך כולל של 3,900 ש"ח (עמ' 38, ש' 7; והדברים עולים גם מתדפיסי החשבון שהוגשו).

47. מהמסמכים שהגישה האישה ביום 18.11.2022 עולה, כי סך רווחיה במהלך שנת 2021 היה סך כולל של 76,353 ש"ח (סך חודשי ממוצע של כ-6,362 ש"ח) וכי יתרת ההלוואות שנלקחה וטרם נפרעה היא סך של כ-90,000 ש"ח.

    האישה העידה, כי היא מתגוררת בדירת 100 מטר (היא, בן זוגה וחמישה ילדים) עבורה היא משלמת 3,700 ש"ח (עמ' 36, ש' 32 - עמ' 37, ש' 2).

48. כאמור, האיש לא הציג תמונה ברורה לגבי מצבה הכלכלי של האישה במועד עריכת ההסכם והיא גם לא נחקרה על היקף הכנסתה במועד זה, אולם מהנתונים שהציגה האישה עולה, כי מצבה הכלכלי כעת אינו איתן ולא ניתן לקבוע, כי הוא השתפר במידה ניכרת מהמועד בו נחתם ההסכם.

49. בהקשר למצבה הכללי של האישה יש לציין, כי במסגרת הסכם הגירושין סוכם, כי הילדים ישהו עם האב בכל שבת שניה מיום שישי בשעה 12:45 ועד למוצאי שבת בשעה 20:00 (סעיף 3.2.2 להסכם הגירושין) ובאשר לשהות באמצע השבוע סוכם, כך:

    "האב יאסוף את הילדים מבית האם בימים ב' ו-ד' בשעה 17:00 ויחזיר אותם לבית האם בשעה 20:00. האב יברר עם מקום עבודתו את האפשרות כי באחד מהימים ילונו הילדים בביתו והוא יחזיר אותם ישירות למסגרות החינוך למחרת בבוקר. במידת האפשר, יבואו הצדדים בדברים ויקבעו את היום המדויק שבו ילונו הילדים אצל האב"

    (כך סוכם במעמד הדיון, הדברים מפורטים בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 22.5.2018 (הפרוטוקול לא צורף לתביעה על אף שמדובר בחלק מההסכמות שאושרו וקיבלו תוקף של פסק דין)).

    מעדות האישה עולה, כי לאחר הגירושין שהו הילדים עם האיש כמוסכם אולם מהתקופה בה חי האיש עם בת זוג חדשה אין מפגשים (עמ' 37, ש' 13-7).

    האיש אישר, כי על סמך חלוקת זמני השהות נקבעו המזונות (עמ' 30, ש' 23-22) אך ציין, כי כך הוכתב לו. עוד אישר האיש, כי מזה שנתיים לא מתקיים קשר בינו ובין הקטינים (עמ' 30, ש' 19).

    יודגש, כי הדיון בהקשר של זמני השהות מובא בהיבט של ההשפעה על מצבה של האישה והנטל הכלכלי הנובע מהעדר זמני שהות עם האיש. כך, גם בנתון זה יש כדי להשפיע על הערכת מצבה הכלכלי.

50. אם כן, כאשר נשקלים מלוא הנתונים שהוצגו ביחס למצבה הכלכלי הנוכחי של האישה וההשפעה של העדר זמני שהות לא מתגבשת מסקנה כי הוכח שיפור במצבה הכלכלי.

    טענת האיש בדבר תשלום המדור בשים לב למספר הנפשות המתגוררות בבית האישה

51. כאמור, בהסכם הגירושין סוכם כי עד למכירת דירת המגורים, דמי השכירות המופקים ממנה בסך של 5,000 ש"ח יעברו לאישה עבור מדורם של הילדים. לטענת האישה, בפועל שולמו לאיש דמי שכירות בסכום גבוה מהסכום שצוין בהסכם (סעיף 9 לתצהיר עדות ראשית ועמ' 36, ש' 3-1).

52. מהסכם הגירושין עולה, כי הצדדים סיכומו על תשלום סכום מוסכם שישולם על חשבון המדור (ללא תלות בעלות המדור בפועל) וכי סכום זה ישולם למשך זמן מוגבל אשר לאחריו לא ישולמו דמי מדור.

    משכך, היות ודמי המדור המוסכמים אינם נגזרים מהסכום המשולם בפועל עבור מדור הקטינים אלא סכום קבוע, אין בטענה לגבי מספר הנפשות כדי להשפיע על סכום המזונות ואין בטענה זו כדי לבסס הצדקה להפחתת המזונות.

    מעבר לכך, מעדות האישה עולה, כי התגוררה בדירה ב------ושילמה 4,500 ש"ח עבור השכירות וכי החל מחודש מרץ 2021 היא משלמת דמי שכירות בסכך 3,700 ש"ח (עמ' 36, ש' 32 - עמ' 37, ש' 2). כך, על אף הרחבת משפחת האישה, דמי השכירות ועלות המגורים פחתו.

    אולם כאמור, מאחר ונקבע סכום קבוע, אין בשינוי בתשלום דמי השכירות כדי להשפיע על סכום המדור שנדרש האיש לשלם בהתאם להוראות ההסכם.

53. בהקשר זה יש להידרש לטענת האיש, כי לאחר שנחתם הסכם הגירושין הוחתם על ידי האישה על מסמך נוסף שמחייב אותו בתוספת של 1,300 ש"ח בחודש (סעיף 12 לתביעה). המסמך לא צורף, לא הובהר מתי ובאילו נסיבות נחתם מסמך זה, בגין מה חוייב בסכום זה ובאיזה תקופה שולם הסכום הנטען. כל שנאמר בהקשר זה הוא שהנסיבות יתוארו בפני בית המשפט וכי האיש מעביר לאישה סך כולל של 9,000 ש"ח.

    גם בתצהיר העדות הראשית שהגיש האיש לא הוסבר דבר לגבי אותו מסמך נוסף מעבר לטענה כי חתם על מסמך כלשהו המחייב אותו לשלם סכום נוסף (סעיף 6 לתצהיר).

54. גם כאשר נחקרה האישה, לא הובהר המקור לחיוב הנטען הנוסף. כאשר נשאלה האישה על תשלום סכום נוסף של 1,300 ש"ח מעבר לדמי המזונות השיבה, כי אין לה ידיעה על איזה נספח מדובר (עמ' 38, ש' 7); כי משולם לה סכום של 3,900 ש"ח בלבד וכי אין לה מושג לגבי הטענה בדבר חיוב נוסף (עמ' 38, ש' 11).

    על אף שבתצהירה טענה האישה בהתייחס לסכום זה, כי מדובר בסכום שאינו קשור למזונות הקטינים אלא לדמי שכירות בתקופה בה התגוררו ברחוב ----- ב-----(סעיפים 13-12 לתצהיר) לא נחקרה האישה על טענה זו ולא עומתה עם טענת האיש לפיה משולמים לה סכומים נוספים מעבר לסכומים המצויינים בהסכם הגירושין.

55. מעבר לכך שהאיש לא הציג את המסמך שנחתם לכאורה ומחייב אותו בתשלום סך נוסף על הסכומים שסוכמו בהסכם הגירושין, גם לא הוצגה אסמכתא המעידה על ביצוע התשלום בפועל ומעיון בדפי החשבון של שני הצדדים לא עולה, כי משולם לאישה סך חודשי של 9,000 ש"ח מאת האיש, כנטען על ידיו.

56. עוד יצוין בהקשר זה, כי האיש לא טען כי יש לבטל את החיוב בדמי המדור בסכום שהוסכם בין הצדדים החל ממועד מסוים, היות והדירה אינה מושכרת; לא הבהיר ממתי ומדוע הדירה אינה מושכרת אלא הטענה בענין הסכום שמשולם נטענה על ידי האיש רק בהקשר של גובה הסכום הכולל המשולם ביחס למצבו הכלכלי.

    טענת האיש לשינוי נסיבות מהותי בשל פסק הדין של בית המשפט העליון במסגרת בע"מ 919/15

57. אחד הטעמים שהציג האיש לשינוי הנסיבות המצדיק הפחתת סכום המזונות היה פסק הדין שניתן בבע"מ 919/15 ואשר קובע, בין היתר, כי "בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל ובשים לב למכלול נסיבות המקרה" (כך סוכמה ההלכה בפסק הדין).

    עוד נקבעו בפסק הדין הוראות ביחס ליישום עקרון זה במקרה של משמורת פיזית משותפת בכדי ליצור אחידות וסדר בנושא ולהביא לחלוקה הוגנת ושוויונית של מזונות הילדים.

58. הסוגיה של השפעתה של ההלכה החדשה ביחס למזונות שנקבעו קודם למתן פסק הדין האמור (בין אם מדובר במזונות שנקבעו בפסק דין חלוט שאישר הסכם או פסק דין חלוט שניתן לאחר הליך משפטי) נדונה במסגרת בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.1.2021). בית המשפט העליון נדרש "לעשות סדר" (במילותיה של כבוד השופטת ע. ברון) בשאלת תחולתה הרטרואקטיבית של ההלכה לאור פסיקות סותרות ומגוונות של הערכאות הדיוניות.

    באותו ענין נדרש בית המשפט לבקשת רשות ערעור על פסק דין שדחה תביעה להפחתת מזונות שעה שהלכת בע"מ 919/15 נקבעה בין מתן פסק הדין בערכאה הראשונה ובין שמיעת הערעור בבית המשפט המחוזי.

    בפסק הדין של כבוד השופט נ. הנדל (אשר אושר על ידי חבריו להרכב) נקבע, כי הלכת בע"מ 919/15 אינה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות מהותי המצדיק פתיחת תיק מזונות וכי כאשר מדובר בתביעה להפחתת מזונות לא תשמש ההלכה החדשה עילה לשינוי נסיבות שכן תוצאה זו תפגע בעקרון סופיות הדיון ותפתח פתח רחב שיפגע ביציבות חיי המשפחה (סעיף 12 לפסק הדין).

    עוד נקבע, כי "הלכה חדשה אינה פותחת מחדש הליכים שהסתיימו בפסק דין חלוט. זוהי הכרעה המעדפיה את סופיות הדיון - על הערכים המגולמים בה- על פני הטענה שיש חוסר צדק בכך שהליך משפטי הוכרע בעבר על ידי הלכה ששונתה" (סעיף 13).

    בהמשך הדברים מנה כבוד השופט הנדל טעמים נוספים לעמדה בדבר מעמדו של פסק הדין שניתן ודחיית ההתייחסות להלכה החדשה כשינוי נסיבות המשפיע רטרואקטיבית - שמירה על יציבות משפחתית ועקרון טובת הילד; חשש להפרת מערך האיזונים בין הצדדים (שכן ההחלטות בענין מזונות הן לרב חלק ממכלול הסכמות, חלקן בלתי הפיכות); והשלכות רוחב בהביט של היקף התיקים שיושפע מהחלה רטרואקטיבית (סעיף 13).

    לסיכום קבע בית המשפט באותו הענין, כך:

    "יש להקנות להסכם גירושין יציבות ואמינות "אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט"... מידת זהורות יש לנקוט גם לגבי שינוי שיעור המזונות שנקבע בפסק דין שאישר הסכם שעניינו מזונות בלבד אשר נחתם לרב לאחר משא ומתן מייגע, הליכי יישוב סכסוך או גישור. זאת על מנת למנוע כרסום בעקרון כיבוד הסכמים, ולשם שמירה על חופש החוזים ועל אינטרס ההסתמכות.

    אך כאמור - גם כאשר לא מדובר בפסק דין שמבוסס על הסכם, אלא לאחר התדיינות משפטית, אין מקום לפתחו מחדש, אלא במקרים בולטים בהם עולה בידי מבקש השינוי להוכיח שינוי נסיבות מהותי.

    ...

    לנוכח האמור לעיל, סבורני כי הלכתבע"מ 919/15 אינה מהווה עילה לפתיחת הליכי מזונות חלוטים. זאת ועוד, אין בהלכת 919/15 כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו – בין בפסק דין חלוט שאישר הסכם כולל או הסכם קונקרטי, ובין בפסק דין חלוט שניתן לאחר הליך משפטי - טרם שנפסקההלכה זו".

59. על כן, הטענה בענין תחולת ההלכה החדשה אינה מהווה טעם, כשלעצמו, המצדיק הפחתת המזונות.

    אוסיף, על אף שהענין אינו נדרש, כי גם אילו היה מקום להחיל את העקרונות של פסיקת בע"מ 919/15, בנסיבות הענין, בהעדר חלוקה של זמני שהות ובשים לב למקורות ההכנסה של הצדדים - ספק אם היה בהלכה החדשה כדי להוביל לתוצאה הכספית הנטענת על ידי האיש בסעיף 27 לכתב התביעה.

    לסיכום הדברים:

    בהסתמך על הפירוט לעיל, מאחר ולא הוכח שינוי נסיבות מהותי בהיבט של מצבם הכלכלי של הצדדים; כאשר נלקח בחשבון השיקול של הפחתת הסכום לתשלום בשל בגירותה של בתם הבכורה של הצדדים; השיפור העתידי במצב הכלכלי של הצדדים לאור הליך מימוש נכס המקרקעין והתקבולים שעתידים להתקבל בקרוב; ולאור ההלכה לפיה הלכת בע"מ 919/15 אינה חלה רטרואקטיבית - אני מורה על דחיית התביעה.

    לאחר ששקלתי את האופן בו נוהל ההליך, את היקף הראיות שהוצגו, את העבודה שהושקעה על ידי הצדדים והעלויות הכרוכות בכך, אני מחייבת את האיש בהוצאות האישה בסך 15,000 ש"ח אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

    אני מתירה את פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

    המזכירות תמציא פסק דין זה לצדדים ותסגור הליך זה.

     

    ניתן היום, כ"ח אייר תשפ"ב, 29 מאי 2022, בהעדר הצדדים.