פסק דין חלקי בתביעת לשון הרע

      1.  התובע הגיש בחודש נובמבר 2014 תביעה נגד הנתבע על סך 2,600,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע.

2. התובע (להלן גם: "כנפו") הוא תושב אשדוד. עו"ד בהכשרתו. מנכ"ל ומבעלי קבוצה עסקית. בתקופה הרלוונטית לתביעה כיהן כמ"מ ראש העיר אשדוד, חבר מועצת עיר, ומאוקטובר 2013 עד לחודש ינואר 2016 כיהן כיו"ר ועדת משנה לבניין ערים בעיריית אשדוד (להלן: "הועדה המקומית").

3. הנתבע (להלן גם: "סער" או "גינזבורסקי") אף הוא דמות פוליטית באשדוד. הוא פעיל חברתי וציבורי. התמודד בבחירות שנערכו בשנת 2013 לרשויות המקומיות למועצת העיר אשדוד אך רשימתו ונציגיה לא נבחרו למועצת העיר.

הנתבע נותן שירותים מקצועיים גם למקומון באשדוד הנקרא "השבוע באשדוד" (עמ' 56 שורות 23-29 לפרוטוקול מיום 30/6/16). אתר האינטרנט של מקומון זה פותח על ידו ולדבריו אף מאוחסן בשרת שלו (עמ' 57 לפרוטוקול שורות 26-29).

כחלק מפעילותו החברתית – ציבורית הוא מפרסם במדיה השונה ביקורת על תוכנית מע"ר דרום.

 4. מע"ר דרום הוא פרויקט נדל"ן גדול שאמור לקום בקרבת חוף ימה של אשדוד.

            מדובר בבדיקה תכנונית כוללת למרכז עסקים ראשי (מע"ר) של העיר אשדוד. זהו מתווה הכולל קווים מנחים בשטח המע"ר, שלהם תהיינה כפופות תכניות המתאר שיתוכננו לשטח המע"ר בעתיד.

שטח המע"ר נפרס על פני כ- 350 דונם והוא אינו בנוי כיום. מצדו האחד – הוא גובל בחוף הים. מצדו השני  - פארק עירוני. חלק מהקרקע היא בבעלות פרטית וחלק בבעלות רשות מקרקעי ישראל.

5. על פי כתב התביעה, הבדיקה התכנונית למע"ר דרום הועלתה לאישור הועדה המקומית מספר חודשים לפני הגשת התביעה. בשל מספר סיבות וביניהן מבצע "צוק איתן" נדחתה ההצבעה.

בתחילת חודש אוקטובר 2014 עלתה הבדיקה התכנונית של המע"ר על סדר יומה של הועדה המקומית. לאחר שגורמי המקצוע הציגו את התוכנית בפני חברי הועדה הצביעה הועדה ברוב קולות בעד אישור התוכנית. הבדיקה התכנונית הועברה לעיון הועדה המחוזית לתכנון ובנייה על פי בקשתה על מנת שתחווה עליה את דעתה.

6. כתב התביעה הוגש בגין פרסומים שנעשו ע"י גינזבורסקי במספר עמודי פייסבוק:

(1)        עמוד "מנקים את אשדוד"  - עמוד מסוג קהילה. תמונת הפרופיל של העמוד כוללת את הכיתוב: "אשדוד נלחמת בשחיתות". בפרטי ההתקשרות של העמוד מופיעים מספר הסלולר וכתובת המייל של הנתבע וקישור לאתר "שמים עין והתנועה הירוקה – אשדוד".

הפרסומים באותו עמוד פתוחים לצפייה באופן ציבורי גם למי שאינו מוגדר כ"עוקב אחר העמוד".

(2)        עמוד "סער גינזבורסקי – "Saar Ginzburski- עמוד פייסבוק מסוג Public Figure תמונת הפרופיל  של העמוד היא תמונה של הנתבע.

בתיאור העמוד מצוין כי סער הוא פעיל ציבורי אשדודי, יזם הייטק ממובילי המאבק בשחיתות  השלטונית  באשדוד  ומקים  תנועת  "שמים  עין". בפרטי ההתקשרות של

 העמוד מופיעים מספר הסלולר וכתובת המייל של סער וכן קישור לאתר                                "שמים עין והתנועה הירוקה – אשדוד". מנהל העמוד הוא הפרופיל הפרטי של סער. הפרסומים פתוחים לציבור גם למי שאינו מוגדר כ"עוקב אחר העמוד".

(3)        עמוד "שמים עין" – עמוד פייסבוק מסוג קהילה. תמונת הפרופיל כוללת את הכיתוב "אשדוד נלחמת בשחיתות". גם בתיאור עמוד זה נכתב כי התנועה שומרת על אשדוד ממושחתים. בפרטי ההתקשרות מופיע קישור לאתר "שמים עין והתנועה הירוקה – אשדוד". אחד ממנהלי העמוד הוא הפרופיל הפרטי של סער. הפרסומים פתוחים לצפייה לציבור גם למי שאינו מוגדר כ"עוקב אחר העמוד".

(4)        עמוד  "אשדוד מתחרפנת" – עמוד פייסבוק מסוג Political Organization. תמונת הפרופיל כוללת את הכיתוב "אשדוד נלחמת בשחיתות".  בתיאור העמוד ובמטרה נכתב כי "שומרים על אשדוד משחיתות, מהתחרדות, ומכל אלו שרוצים לקחת לנו אותה" ובתיאור הכללי כתוב:

"שמים ז' על הפוליטיקאים הקטנים, שמים ז' על השקרנים, שמים ז' על אלו שרוצים לשדוד את הקופה, שמים ז' על שלטון הבאבות ושמים ז' על אלו שחושבים שיפחידו אותנו".

בפרטי ההתקשרות של העמוד מופיעים גם כאן מספר הסלולר וכותבת המייל של סער, וקיים קישור לאתר "שמים עין והתנועה הירוקה אשדוד". גם פרסומים בדף זה פתוחים לצפייה באופן ציבורי ולא רק למי שמוגדר כ"עוקב".

(5)        עמוד סער גינזבורסקי – זהו הפרופיל הפרטי של סער. גם פרסומים בעמוד זה פתוחים לצפייה באופן ציבורי.

7. אין מחלוקת עובדתית על כך שגינזבורסקי ביקש לעורר דיון ציבורי סביב תוכנית מע"ר דרום.

            דיון ציבורי סביב תוכנית מע"ר דרום הוא לגיטימי לכשעצמו, וגם כנפו לא טוען אחרת.

התביעה הוגשה בגין פרסומים שלטענת כנפו מציגים אותו כמושחת.

על כך שגינזבורסקי ביקש להציג את כנפו באור שלילי – אין חולק.

 להמחשה אצטט מתוך פרק א' לסיכומי באי כוחו של גינזבורסקי – הנתבע:

"...הנתבע הוא פעיל חברתי מרכזי ודמות פוליטית באשדוד, והוא שם לעצמו למטרה לעורר את הדיון הציבורי סביב הרחבת מע"ר דרום והליכי האישור שלה בועדה שבראשות התובע.

לשם כך פרסם הנתבע מספר פרסומים המציגים את התובע באור שלילי, כפוליטיקאי המזיק לעיר אשדוד ולתושביה, הכוללים מידע רב אודות הפרויקט והליכי האישור. כמו גם התבטאויות בשפה נשכנית, לעיתים שפת רחוב, כלפי התובע".

8. להשלמת התמונה אציין כבר עתה, כי הפרסום הראשון שכותרתו: "הולילנד של אשדוד", היה ביום 1/4/14. יום קודם לכן, בתאריך 31/3/14, ניתנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב הכרעת הדין המרשיעה בעניין פרויקט הולילנד בירושלים (ת"פ (ת"א) 10291-01-12 מדינת ישראל נ' צ'רני (31.1.14)) במסגרתה הורשעו, בין היתר, מהנדס עיר לשעבר, ראש עיר לשעבר וראש ממשלת ישראל לשעבר.

9. הפרסומים בגינם הוגשה התביעה הם כדלקמן:

(9.1)      הפרסום הראשון – "הולילנד של אשדוד":

ביום 1/4/14 פרסם סער בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו את הפרסום הבא:

"השמועות אומרות שוועדת בניין ערים בוטלה ואין החלטה על הולילנד אשדוד כי לא היה רוב לרעים... האם יכול להיות שסוף סוף הפוליטיקאים שלנו התחילו לפחד ויש סיכוי שדברים כבר לא יהיו אותו דבר?"

כנפו טוען, כי בפרסום זה החל סער בקמפיין נגטיבי ושלילי כלפיו. הוא הוצג בהקשר של "הולילנד של אשדוד", ואלו שתומכים בתוכנית מכונים "רעים".

כנפו טען, כי יש בפרסום כדי לבזות אותו ולפגוע במשרתו הציבורית ובפרנסתו.

סער טוען, כי הכינוי "הולילנד של אשדוד" הוא הבעת דעה על פרויקט, חפץ דומם בטענה שעומדות מאחוריו קנוניות פוליטיות וקידום מקורבים וכל הגנות תום הלב עומדות בגין פרסום זה.

 השימוש בביטוי "הרעים" מבלי לציין שם, אף הוא מוגן על פי החוק. מה עוד שמדובר בהבעת דעה.

(9.2)      התמונה הפוגעת הראשונה

ביום 13/6/14 פירסם סער בעמוד הפייסבוק "מנקים את אשדוד" את הפרסום הבא:

 כנפו טען, כי בשים לב לכך, שפרויקט הולילנד הפך לסמל ויזואלי של שחיתות בנדל"ן ובמסגרתו גם הורשע בפלילים יו"ר הועדה המקומית בירושלים מר אורי לופליאנסקי, הרי צירוף תמונתו למילים שנכתבו בפרסום בצירוף תמונת פרויקט הולילנד, יוצרת זיקה וזהות בינו ובין פרשת הולילנד ובין מעשי שחיתות בנדל"ן.

סער טוען, כי ההשוואה בין פרויקט הולילנד, שהוא אכן מושחת, לבין מע"ר אשדוד היא השוואה מתחייבת: בשני הפרויקטים מדובר במתן זכויות בנייה חריגות בפרויקט. התנגדות התושבים לא נתקבלה, ובשני הפרויקטים מדובר בבניינים רבי קומות במקום בנייה נמוכה.

נטען, כי לנתבע עומדות הגנות תום הלב גם ביחס לפרסום זה.

(9.3)      התמונה הפוגעת השניה:

ביום 19/7/14 לאחר שכבר ניתנו גזרי הדין בפרשת הולילנד (ת"פ (ת"א) 10291-01-12 מדינת ישראל נ' צ'רני ),ובזמן מבצע "צוק איתן" פורסם בעמוד הפייסבוק "מנקים את אשדוד" הפרסום הבא:

 כנפו טוען, כי תמונת מר אהוד אולמרט, שהורשע זמן קצר קודם לכן בפרשת הולילנד, בצירוף תמונת פרויקט הולילנד ובצירוף הכיתוב שנכתב בפרסום ובו מופיע מפורשות שמו של התובע, מייחסים לו שחיתות של ממש.

סער טוען, כי הפרסום לפיו הישיבה אמורה להתכנס, הוא אמת. דעתו כי אין זה ראוי לתאם ישיבה לזמן מלחמה, היא הבעת דעה לגיטימית על התנהגותו של התובע.

 לנתבע כתושב אשדוד יש אינטרס אישי כשר וחובה מוסרית וחברתית לעצור כל מעשה שחיתות ולהגן על העיר.

(9.4)      פרסום בעמוד הפייסבוק "מנקים את אשדוד" מיום 12/6/14 (נספח ז' לכתב התביעה).

בפרסום מופיעות שתי תמונות של דפי שער מקומונים באשדוד. מקומון אחד שמו "מגזין" ומקומון שני הוא "השבוע באשדוד".

מעל התמונות מופיע הכיתוב: "... מי הם הגורמים הרשמיים במדינה שרוצים להפוך את מע"ר דרום לאזור הצפוף ביותר במזרח התיכון? למה גבי כנפו כל כך להוט להעביר את מע"ר דרום?".

כנפו טוען, כי הביטוי: "להוט להעביר" בהקשר זה הוא לשון הרע, אשר מייחס לו ברמיזה מניע פסול לתמיכתו באישור הבדיקה התכנונית.

באמצעות הצגת כותרות המקומונים, יש משום רמז לקשר פסול נטען בין כנפו לבין ג'קי בן זקן שהוא מבעלי המקומון "המגזין".

פרסומים אלו חזרו באותו יום (12/6/14) גם בעמודי הפייסבוק "שמים עין" (נספח ח' לכתב התביעה), בעמוד הפייסבוק הפרטי של הנתבע (נספח ט' לכתב התביעה), בעמוד הפייסבוק "אשדוד מתחרפנת" (נספח י' לכתב התביעה).

סער טען, כי אכן כנפו היה להוט לקדם את מע"ר דרום. תהייתו של הנתבע היתה הבעת דעה לגיטימית על כך שאיש ציבור אינו צריך לקדם פרויקט שנוי במחלוקת בזמן קצר כל כך.

כמו כן נראה שיש מניע פסול לקדם את התוכנית וגם אם אין מניע שכזה, הרי אדם סביר המכיר את הקשרים בין התובע לג'קי בן זקן יניח את קיומו של מניע פסול שכזה לפחות למול שתיקת התובע.

לנתבע כתושב אשדוד יש אינטרס אישי כשר וחובה מוסרית לעצור מעשה שחיתות ולהגן על העיר.

 (9.5)      ביום 17/6/14 פרסם הנתבע בעמוד הפייסבוק "מנקים את אשדוד" את הפרסום הבא: (נספח י"א לכתב התביעה)

"חשוב מאוד שתדעו שנכון לעכשיו התוכנית של מע"ר דרום צפויה לעבור בעיקר על קולות החרדים... כרגע על פי כל הסימנים צפויים להצביע בעד: 4 חברי מועצה של אגודה, 3 חברי מועצה של ש"ס, גרשוב וגבי כנפו. אתם מבינים עכשיו טוב מי אלו שמוכרים אתכם? מחר ברבע לשש בערב אם העתיד שלנו חשוב לכם, בואו איתנו לבניין העירייה!".

כנפו טוען, כי השימוש במונח "מוכרים אתכם" הוא "לשון הרע", בכך שמייחסים לו אינטרסים זרים, העדפת טובתם של אחרים על פני טובתם של תושבי העיר, קבלת החלטות שלא על בסיס מקצועי ושימוש לרעה בכוח הציבורי. לטענתו יש בכך כדי לבזותו, לפגוע במשרתו ופרנסתו.

פרסום זה חזר באותו יום גם בעמוד הפייסבוק "שמים עין" (נספח י"ב לכתב התביעה) וכן בעמוד הפייסבוק "אשדוד מתחרפנת" (נספח י"ג לכתב התביעה).

סער טען, כי מדובר בהתבטאות, שהיא הבעת דעה לגיטימית על התנהלותו של כנפו,  וכי יש לו, כתושב אשדוד אינטרס אישי כשר וחובה מוסרית לעצור כל מעשה שחיתות ולהגן על העיר.

(9.6)      ביום 25/7/14 פרסם הנתבע בעמוד הפייסבוק "מנקים את אשדוד" את הפרסום הבא:

"גבי כנפו, תתבייש! בזמן שחלקנו מגוייסים, חלקנו מתאבלים, חלקנו רצים להתרים ציוד ומזון לחיילים וכולנו מבוהלים ודואגים, אדון כנפו ממשיך לחרוש מזימות ומזמן את הישיבה בנושא מע"ר דרום ליום שלישי הקרוב בתקווה להעביר את התכנית המבישה שלו כשלא נשים לב. אחר כך החברים שלו מתעצבנים כשאני שואל למה כל כך חשוב לו להעביר את התכנית הזו... תתקשרו לגבי, תשלחו לו הודעות בפייסבוק ותשאלו אותו איך הוא לא מתבייש.

גבי כנפו, אל תבזה את עצמך ותודיע מיידית על דחיית הישיבה!".

הפרסום צורף נספח י"ד לכתב התביעה.

 נטען כי הביטויים "גבי כנפו תתבייש", "ממשיך לחרוש מזימות" ו"התכנית המבישה שלו" והטענה כי התובע מנסה להסתיר מהציבור את פעילותו, הם בגדר לשון הרע.

על פרסום זה חזר הנתבע באותו יום גם בעמוד הפייסבוק "שמים עין" (נספח ט"ו לכתב התביעה), בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו (נספח ט"ז לכתב התביעה) ובעמוד הפייסבוק "אשדוד מתחרפנת" (נספח י"ז לכתב התביעה).

סער טען, כי מדובר בהבעת דעה על התנהלותו של כנפו, בכך שהוא כינס ישיבת ועדה בזמן מלחמה. מדובר בהבעת דעה ולנתבע יש אינטרס אישי, כשר, וחובה מוסרית וחברתית לעצור כל מעשה שחיתות ולהגן על העיר.

(9.7)      ביום 27/7/14 פרסם הנתבע בעמוד הפייסבוק "מנקים את אשדוד" קישור לכתבה בעניין הרווח הצפוי ליזם ג'קי בן זקן כתוצאה מבנייה בשטח מע"ר דרום ומעליה נכתב:

"זה ברור למה ג'קי בן זקן בוחש בשביל לאשר את מע"ר דרום אבל צריך לשאול את גבי כנפו למה לו כל כך בוער להעביר את מע"ר דרום בזמן של מצב חירום לאומי כשכולנו לא קשובים

בכלל וההחלטה יכולה לעבור בלי התייחסות ציבורית. שימו לב בעוד יומיים גבי כנפו מוכר את כולנו בעזרת קולותיהם של החרדים שהם אלו שמכריעים עבורנו מה יהיה במע"ר דרום".

הפרסום צורף נספח י"ח לכתב התביעה.

כנפו טען, כי בפרסום זה נכתב כמעט מפורשות, שיש קשר נסתר ומושחת בינו ובין ג'קי בן זקן. זוהי "עליית מדרגה" בעוצמת לשון הרע בחומרתה ויש בפרסום כדי לבזות אותו וכדי לפגוע במשרתו הציבורית ובפרנסתו.

סער חזר על פרסום זה  באותו יום גם בעמוד בפייסבוק "שמים עין" (נספח י"ט לכתב התביעה) ובעמוד הפייסבוק הפרטי שלו (נספח כ' לכתב התביעה).

סער טען להגנת תום הלב גם ביחס לפרסומים אלו.

(9.8)      ביום 27/7/14 פרסם הנתבע בעמוד הפייסבוק "מנקים את אשדוד" תמונה ובה תצלומים של התובע, מר אבי אמסלם ומר מרדכי ליברמן כאשר מתחת לתצלומים מופיע הכיתוב:

"ביום שלישי, אם לא נעשה משהו, הם ימכרו אותנו ליזמים!".

מתחת לכיתוב מופיע תצלום של זירת נפילת טיל במהלך מבצע צוק איתן וכן תחת הכותרת: "מנקים את אשדוד" נכתב: "כמו גנבים בלילה, בחסות המלחמה שאנו נמצאים בה ומונעת מאיתנו להיאבק כמו שצריך, הם הולכים ביום שלישי למכור את העתיד שלנו ואת מע"ר דרום ליזמים בראשות ג'קי בן זקן. לא רק זה, אם לא ישתנה משהו מאוד מהותי, ההחלטה הזו, החלטה משמעותית אך ורק עבור התושבים החילוניים, תעבור רק בזכות רוב חרדי.

על פי ההערכה וממה שהצלחנו לאסוף כרגע רק גבי כנפו וחברי המועצה החרדים צפויים להצביע בעד ויש חמישה חברי מועצה מתנדנדים – הלן גלבר, יהודה פרנקל, ולדימיר גרשוב, לובה בורשטיין ובוריס גיטרמן. זה הזמן שלכם להתקשר גם אל חברי המועצה החרדים ולבקש מהם לא לקחת חלק בהצבעה וגם אל חברי המועצה המתלבטים ולשכנע אותם להצביע נגד".

 לצורך הנוחות נסרק בזה הפרסום, נספח כ"א:

 הנתבע חזר על פרסום זה  באותו יום גם בעמוד הפייסבוק "שמים עין" (נספח כ"ב לכתב התביעה) וכן בעמוד הפייסבוק "אשדוד מתחרפנת" (נספח כ"ג לכתב התביעה) וכן בעמוד הפייסבוק הפרטי שלו (נספח כ"ד לכתב התביעה).

כנפו טען, כי כאשר משווים את פעולת חברי הועדה המקומית לפעולתם של "גנבים בלילה", משמעות הדבר הוא שחברי הועדה שבראשם עומד התובע עושים דברים אסורים, בהיחבא, תוך פגיעה בציבור והעדפת אינטרסים זרים.

כאשר עושים שימוש בביטוי "למכור", וגם כאשר נוקבים בשמו של "הקונה" – יזמים בראשות ג'קי בן זקן, שוב מבקש הנתבע ליצור קישור מכפיש וישיר בין התובע לבין בן זקן כאשר יש בכך כדי לבזותו ולפגוע במשרתו הציבורית ובפרנסתו.

סער טען להגנת אמת בפרסום ולתום לב. לטענתו, ברור שאין מדובר ב"גנב" ו"מוכרים" בפירוש המילולי  הרגיל אלא צריך לפרש את הדברים על פי הנסיבות וההקשר.

הכוונה היא שהתובע מתנהל בצורה מתחמקת ולא עניינית ומנסה לקדם דברים בהיחבא מהעין הציבורית. מדובר באמת וכן בהבעת דעה מוגנת.

(9.9)      ביום 28/7/14 פרסם הנתבע בעמוד הפייסבוק "מנקים את אשדוד" את הפרסום הבא:

"תשאלו את גבי כנפו למה הוא מוכר אותנו בעזרת החרדים לג'קי בן זקן והחברים... ותתקשרו גם לחברי המועצה הלן גלבר, בוריס גיטרמן, לובה ברונשטיין וולדימיר גרשוב ותשאלו אותם איך הם עדיין מתלבטים?

היי זה סער, הרבה שואלים למה אני כל כך כועס על גבי כנפו וחברי המועצה החרדים שמוכרים אותנו לג'קי בן זקן. אז כדי שזה יהיה ברור לכם ושגם תוכלו להעביר את זה לחברים מוגש לפניכם הסיפור במספרים. עכשיו תתקשרו לגבי כנפו ותשאלו אותו למה כל כך חשוב לו למכור את העתיד שלנו לג'קי בן זקן?

מחר אמורה להיות ההצבעה – היום, תתקשרו לחברי המועצה המתלבטים: הלן גלבר, בוריס גיטרמן - קהילת אשדוד, ולדימיר גרשוב ולובה בורשטיין ותשכנעו אותם לא למכור אותנו לג'קי בן זקן!!!

ותתקשרו לחברי המועצה החרדים ותגידו להם שיפסיקו להעמיק את השסע בינינו ולא ייקחו חלק בהחלטה הזו שלא רלוונטית אליהם!".

 הפרסום צורף נספח כ"ה לכתב התביעה.

פרסום זה הופיע באותו יום גם בעמוד הפייסבוק "שמים עין" (נספח כ"ו לכתב התביעה) וכן לעמוד הפייסבוק "אשדוד מתחרפנת" (נספח כ"ז לכתב התביעה).

נטען כי הצגתו של התובע כמי ש" מוכר" את תושבי העיר ואת עתידם לג'קי בן זקן וליזמים נוספים, מציג את התובע, כמי שמקיים קשרים מושחתים ומי שאינו נאמן לתושבי העיר ולתפקידו כמשרת ציבור.

סער חזר בכתב הגנתו על טענותיו להגנות אמת בפרסום ותום לב.

(9.10)    ביום 7/8/14 פרסם הנתבע בעמוד הפייסבוק "מנקים את אשדוד" את התמונה אשר פורסמה לראשונה ביום 13/6/14 בליווי הכיתוב הבא:

"יאללה חברים, האנשים הרעים חזרו לעבודה רגילה והגיע הזמן שגם אנחנו... תבחרו לכם את אחת התמונות, תשתפו ותספרו לחברים שלכם שגבי כנפו והחרדים מוכרים את אשדוד. הישיבה ככל הנראה מתוכננת ל- 19 לחודש, נעדכן כשיהיה תאריך סופי.

בינתים אתם מוזמנים להיכנס לאתר ולרשום את עצמכם ולהירתם לעזרה at/http/www.ashdodeye.co.il- מע"ר דרום – ההולילנד של אשדוד".

הפרסום צורף נספח כ"ח לכתב התביעה.

פרסום זה הופיע באותו יום גם בעמוד הפייסבוק "שמים עין" (נספח כ"ט לכתב התביעה) וכן בעמוד הפייסבוק "אשדוד מתחרפנת" (נספח ל' לכתב התביעה).

התובע טען, כי הביטוי "האנשים הרעים" מתייחס לאלה המקדמים את אישור הבדיקה התכנונית שהוא עומד בראשם. הוא מוזכר בשמו, כמי שעם אחרים (החרדים) "מוכר את אשדוד".

הנתבע חזר על טענותיו להגנות אמת בפרסום ותום לב.

(9.11)    ביום 5/9/14 פרסם הנתבע בעמוד הפייסבוק "מנקים את אשדוד" את הפרסום הבא:

"היי זה סער, אני בודק אמיתות של סיפור שהעבירו לי, אולי מישהו מהקוראים מכיר יותר לעומק קשר שלכאורה קיים בין ג'קי בן זקן, גבי כנפו ורקפת רוסק עמינח?"

הפרסום צורף כנספח ל"א לכתב התביעה. באותו יום חזר הנתבע על אותו פרסום גם בעמוד הפייסבוק שלו (נספח ל"ב לכתב התביעה).

כנפו טען, כי בפרסום זה נחזה הנתבע לבדוק בתמימות אמיתות שמועה שהגיע לאוזניו, אך משמעות הפרסום בהקשר בו הוא מצוי, בתוספת סימן שאלה בסוף, היא להפיץ בציבור, נתון שקרי ומכפיש לפיו  יש לו קשר עם ג'קי בן זקן ועם מנכ"לית בנק לאומי מתוך ניסיון לרמז על שחיתות, קשרים לא ראויים, ניגוד עניינים וכיוצ"ב.

אפנה להגנתו של סער בעניין מתוך סיכומי בא כוחו: "לא ברור מה טענתו של התובע כלפי פרסום זה, שניכר על פניו שאין מדובר בטענה עובדתית אלא בשמועה לא מבוססת הדורשת בדיקה". (סעיף 48 לסיכומים).

(9.12)    ביום 5/9/14 שיתף הנתבע בעמוד הפייסבוק "מנקים את אשדוד" סטטוס של גב' תמי אברהמי כדלקמן:

"אם הוא משקר שוב ושוב ושוב אולי כדאי לתפסיקי להאמין לו?

# גבי כנפו

# דברים שאני אומרת לעצמי

#גבי כנפו ימכור את אשדוד#".

(צורף נספח ל"ג לכתב התביעה).

בסטטוס זה נעשה שימוש בפונקציית האשטאג, המאפשרת "לשייך" מילה או צירוף מילים למעין מאגר, שבו יופיעו כל הסטטוסים האחרים, שבהם נעשה שימוש באותו האשטאג.

כך לדוגמה, השימוש בהאשטאג #גבי כנפו יצרף את הסטטוס למאגר שבו יופיעו כל הסטטוסים שבהם הוזכר גבי כנפו בצורת האשטאג וכך גדלה החשיפה לסטטוסים.

כנפו טען, כי למרות שמדובר בסטטוס של משתמשת אחרת, הרי שהשיתוף שלו גרם לפרסום לשון הרע עליו. חזרה על דיבה היא דיבה.

פרסום זה הופץ על פי התובע לכל אחד מהעוקבים של דף הפייסבוק "מנקים את אשדוד".

סער טען, כי גם לגבי ביטוי זה קיימת הגנת אמת דיברתי והגנת תום הלב, שכן מדובר בהבעת דעה במסגרת שיח פוליטי. כמו כן העובדה שהתובע לא תבע את זו שכתבה את הסטטוס מעידה על חוסר תום ליבו ועל כך שהוא יודע כי אין בפרסום זה לשון הרע כלל.

 (9.13)    ביום 14/9/14 פרסם הנתבע בעמוד הפייסבוק "מנקים את אשדוד" את הפרסום הבא:

"אדוני ראש העיר, דוקטור יחיאל לסרי, מספיק !!! אתה לא יכול להמשיך להתחבא מאחורי הטענה שלך לניגוד עניינים ולתת לאחד הנושאים הכי חשובים בתולדות העיר להמשיך להתנהל ככה. אם גבי כנפו לא מסוגל לנהל את בניין ערים, עדיף שתשלח אותו הביתה ותן את המשימה למישהו שמסוגל לבצע! ההתנהלות של גבי כנפו בנושא מע"ר דרום היא מבישה, מסריחה ומעוררת המון המון חשדות, אי אפשר להתנהל ככה בעירייה ששואפת למנהל תקין".

הפרסום צורף נספח ל"ד לכתב התביעה. באותו יום חזר הנתבע על אותו פרסום גם בעמוד הפייסבוק שלו (נספח ל"ה לכתב התביעה) וכן בעמוד הפייסבוק "שמים עין" (נספח ל"ו לכתב התביעה) וכן בעמוד הפייסבוק "אשדוד מתחרפנת" (נספח ל"ז לכתב התביעה).

נטען, כי הביטויים "מבישה", "מסריחה" ו"מעוררת המון המון חשדות" הם ביטויים המבטאים לשון הרע בדרך חריפה מתוך רצון ליצור ניגוד חד וברור בין התנהלותו של התובע לבין מנהל תקין.

הנתבע טען, כי הפרסום מבוסס על עובדות וכן מהווה הבעת דעה מוגנת וביקורת מוצדקת.

(9.14)    ביום 5/10/14 (היום שבו אושר הקונספט התכנוני למע"ר בועדה המקומית) פרסם הנתבע בעמוד הפייסבוק "מנקים את אשדוד" את הפרסום הבא:

"בושה גדולה, פרויקט מע"ר דרום אושר היום. שלושה אנשים חתומים יותר מכל על התוצאה, חבר המועצה משה דנינו אשר נגוע בניגוד עניינים ולא סיפר לועדה שאח שלו עובד

בחברת אוצר השקעות ומשווק יחידות דיור במע"ר וחבר המועצה אבי אמסלם מש"ס שהשבוע קיבל הבטחה למינוי כממונה על הרשות למלחמה בהתמכרויות והיום אפילו לא הגיע  לדיון  על  המע"ר  אלא  הגיע  להצבעה  בלבד.  התוצאה  הייתה שוויון וגבי כנפו הכריע

בקול הכפול שלו כיו"ר הוועדה שהוא מוכר אתכם לחברים שלו. בהמשך הערב אעלה עדכונים וסרטונים מהערב. כמובן שהרשויות החוק יעורבו כבר מחר בנוגע להצבעות של דנינו ואמסלם. חוץ מזה, צריך להחמיא לעשרת חברי המועצה, חלקם מהקואליציה שהתנגדו  ונלחמו כנמרים – נעים שומר, יהודה פרנקל, שמעון כצנלסון, צבי צילקר, הלן גלבר, אלי לחמני, שירלי אסולין, אלון חסן, אבינועם שושן, גרשון פלדמן. הסיפור רק מתחיל.

 ורק בשביל שממש תאהבו את התוצאה תדעו שמתוך עשרה תומכים, ששה היו חברי הסיעות החרדיות שאין להם יד ורגל במע"ר".

פרסום זה צורף כנספח ל"ח לכתב התביעה.

על פרסום זה חזר גם בעמוד הציבורי שלו (נספח ל"ט) וכן בעמוד הפייסבוק "שמים עין" (נספח מ' לכתב התביעה) וכן בעמוד הפרטי שלו (נספח מ"א לכתב התביעה).

התובע טען, כי שוב חוזר הנתבע על אותה סיסמא שחוקה, שקרית ומכפישה ולפיה הוא מוכר את תושבי העיר ל"חברים שלו", בעלי האינטרסים במע"ר דרום.

הנתבע טען גם כאן להגנות בדבר אמת בפרסום והגנת תום הלב.

10. התובע טוען כי לכל פרסום נעשו שיתופים וכן בוצעו פעולות "לייק" באופן שבו הוא אינו יכול לאמוד את מספרן וכי פרסומים אלו, לפחות 52 במספרם, גרמו לו נזקים.

            בכתב התביעה לא צוינו נזקים ספציפיים מלבד נזקים של עוגמת נפש ובושה.

התובע ביקש לפסוק פיצוי בגין נזקים, לרבות הטלת פיצויים עונשיים ולחלופין פיצוי סטטוטורי לפי סעיף 7 א לחוק איסור לשון הרע במכפלת הפרסומים (52).

כמו כן ביקש להורות לנתבע לפרסם על חשבונו תיקון והכחשה ולהסיר את הפרסומים.

סכום התביעה הועמד על סך 2,600,000 ₪.

הדיון פוצל בין סוגיית האחריות לבין סוגיית הנזק, ולפיכך פסק דין חלקי זה ניתן רק בשאלת האחריות.

11. התובע רואה בפרסומים נגדו קמפיין הכפשה, במהלכו חזר הנתבע שוב ושוב הן בתמונות והן במלל על הקשר בין התנהלותו / מעשיו ובין השחיתות בפרשת הולילנד.

גם בפרסומים שבהם לא מופיע שמו, אזי ההאשמות הפוגעות בעניין ההתנהלות בנושא מע"ר דרום מכוונות בעיקר אליו, שהיה אז יו"ר הועדה המקומית.

התובע הדגיש כי אין אמת בפרסומים נגדו, וכי הנתבע בסיכומיו למעשה זנח את הגנת "אמת בפרסום", וטען רק להגנת תום הלב.

עוד הדגיש, כי במקרה דנן, הנתבע אינו יכול ליהנות מהגנת תום הלב.

12. תמצית טענות הנתבע בכתב ההגנה:

א)         הנתבע הדגיש כי כל שעשה היה במסגרת פעילותו הציבורית והחברתית. הוא מתח ביקורת לגיטימית על מהלכיו של התובע שנועדו לקדם את מע"ר דרום וטען כי לאחר

שהתובע הבין כי פעילות הנתבע עשויה לפגוע בו בהמשך כהונתו כנציג ציבור, וביכולתו לגרוף רווחים לכיסו ולכיסם של חבריו על חשבון תושבי העיר,  הוא החליט לתבוע אותו על מנת להשתיקו.

ב)         הנתבע פירט את הסתייגויותיו מפרויקט מע"ר דרום ומהליכי אישור והרחבת התוכנית.

הדגיש, כי היו לו רשימה ארוכה של אינדיקציות ורמזים לשחיתות בהליכי אישור התוכנית.

בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע ביום 17/12/14 נתן החלטה בבקשת ביזיון בית משפט בתיק עת"מ 18109-06-14 אדווית בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה – אשדוד.

מדובר היה בעתירה של חברה שייצגה יזמים אשר החזיקו קרקעות על חוף הים ובמסגרת חילופי שטחים קיבלו זכויות במע"ר דרום שבוטלו על ידי ראש העיר.

ב"כ הנתבע מאשר, כי ביקורת בית משפט לעניינים מנהליים היתה אמנם נקודתית והוא השיב את הנושא של מע"ר דרום לדיון בועדה המקומית אך טען, כי יש בכך כדי להפוך גם את יתר דיוני הועדה לחשודים בקיום דיוני סרק או בכאלה שתוצאותם נקבעה מראש.

ג)          הנתבע טען לקיומם של קשרים בין בעלי אינטרסים במע"ר דרום ורשימת אשדוד בתנופה והתובע.

הכוונה היא לחברות הקשורות למר ג'קי בן זקן, לחברות בבעלות איש נדל"ן ששמו יהודה אמסילי, יזם נדל"ן מר קלוד נחמיאס, ויזם נדל"ן מר שמואל סיבוני.

את טענותיו הוא ביקש להשתית על כתבות באתרי אינטרנט שונים (נספחים 11-13).

 ד)         כמו כן ביקש ללמוד מרשימת התורמים לבחירות המקומיות בשנת 2008 ושנת 2013  כי רשימת "אשדוד בתנופה" של כנפו, מגייסת חלק ניכר מכספיה מקבלני העיר.

הם אלו שמרוויחים מהחלטות מועצת העיר והועדה המקומית וקיים חשש של ממש כי האינטרס של התובע הוא לדאוג לטובתם של הקבלנים.

אציין כבר עתה, כי מרשימה זו עולה, כי כל תורם לא תרם מעל 5,000 ₪ וזאת לאור מגבלת סעיף 16 (ב) (1) לחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשנ"ג – 1993.

הסכום הכולל של התרומות הן בגין בחירות 2008 והן בגין בחירות 2013, מאותם גורמים "מקורבים" לטענת הנתבע, הוא בסך הכל 260,000 ₪.

לפיכך לא אדרש בגוף פסק הדין לנושא התרומות, שכן הוא אינו מאשש את גרסתו של סער.

ה)         סער טען, כי אשתו של כנפו מועסקת על ידי החברה לפיתוח אשדוד שהיא חברה עירונית. גם היא מקדמת את מע"ר דרום. בראשה עומד מר יהודה אבידן המקורב בעצמו לג'קי בן זקן, וגם  חבר מועצה בשם משה דנינו הצביע בעד התוכנית שהיה בעלה, כניגוד עניינים (סעיף 46 לכתב ההגנה).

אציין כבר עתה בעניין זה, כי מעדותו של סער עלה, כי בעבר עבדה גם אשתו כדירקטורית בחברה עירונית. סער הדגיש, כי אין בכך כל שחיתות (ראה סעיף 10 לסיכומי התשובה) למרות שב"כ התובע בסיכומיו (סעיף 7) הסביר, מדוע אין כך הדבר.

אצא מנקודת מוצא ולפיה לא נפל פגם בעניין זה בכל הקשור לסער ואשתו, ואגזור "גזרה שווה" בעניין זה גם על הטענה בנוגע לאשתו של התובע. מדוע לאשתו של כנפו אסור לעבוד בחברה עירונית כאשר לאשתו של סער, הדבר מותר? לא הוכח ולו בראשית בראיה כי העסקתה של אשתו של כנפו בחברה עירונית הובילה לשחיתות כלשהי, בכל הנוגע למע"ר דרום; וגם לעניין זה לא אדרש בגוף פסק הדין.

ו)          סער טען כי חיזוק לכך שקידום מע"ר דרום נעשה תוך קידום אינטרסים זרים ניתן ללמוד מהעובדה שמע"ר דרום מקבלת "דחיפה של בולדוזרים" ואילו תכניות בינוי אחרות בעיר שלא קשורות לקבלנים ומקורביהם מקבלות עדיפות משנית. (מפנה לנספח 15 לכתב ההגנה).

 ז)          סער טען, כי מדובר בתביעת השתקה (SLAPP) אשר נועדה להרתיע אותו  וכן פעילים נוספים מלהתקרב לנושאי שחיתות, שחגים סביב התובע ויש לדחותה כבר מטעם זה.

            ח)         נטען כי לגופו של עניין, יש לדחות את התביעה.

הפרסומים מעלים דעות ועובדות. הדעות מהוות ביקורת ציבורית על ממלא תפקיד ציבורי. קיימת לנתבע הגנת תום הלב מכוח חוק איסור לשון הרע סעיפים 15 (2) - חובה מוסרית וחברתית. מכוח סעיף 15 (3) – הגנה על עניין אישי כשר של הנתבע ומכוח 15 (4) – הבעת דעה על התנהגות בתפקיד ציבורי וזאת נוסף להגנת אמת בפרסום.

סער מדגיש, כי כנפו עצמו ייחס שחיתות בהקשר לפרויקט מע"ר דרום, שכן הוא פרסם סטטוס בפייסבוק ביום 27/12/14 (ראה עמ' 102 לכתב ההגנה) שם הוא רמז על כך שראש העיר הקודם פעל באופן לא תקין בחילופי שטחים שנעשו.

על כן, אם לכנפו מותר לרמוז על שחיתות בשירות הציבורי, מדוע לנתבע אסור?

13. לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית, היה נדמה כי סער לא הצליח להוכיח בתצהיריו, כי תוכן פרסומיו בנוגע לשחיתות שבה נגוע כנפו, הם בגדר "אמת דיברתי".

לאחר שמיעת העדויות – כבר היה ברור שהוא לא הצליח להוכיח אמיתות כל הפרסומים. לכן באי כוחו, ובצדק, התמקדו בסיכומיהם בהגנת תום הלב (גם כאשר נטען באשר לחלק מהפרסומים כי הם אמיתיים ומדויקים – נטען זאת בהקשר של הגנת תום הלב לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. ראה פרק ז 2 לסיכומים).

אמנם בסיכומי התשובה, טענו ב"כ הנתבע כי אין זה נכון שזנחו את טענת ההגנה "אמת דיברתי" (סעיף 12) ולכן אתייחס בקצרה גם לטענת הגנה זו, אך לגופו של עניין, צדק ב"כ התובע בטענתו בסיכומיו ולפיה בפועל בסיכומי הנתבע נזנחה הגנת "אמת דיברתי".

14. לאחר סיום שמיעת ההוכחות ואף לאחר הגשת הסיכומים ובטרם ניתן פסק דין ביקש הנתבע לצרף "ראיות נוספות" לצורך הוכחת טענתו בדבר היותו של כנפו בניגוד עניינים בכל הנוגע לתוכנית מע"ר דרום (בקשה מס' 25).

נטען כי בישיבת ועדת בניין וערים של אשדוד מיום 28/9/16 פסל עצמו כנפו מלדון בהרחבה נוספת של מע"ר דרום בטענה כי הוא נמצא בניגוד עניינים בשל קשרים שונים בפרויקט. פרוטוקול הועדה לא צורף אך תוכן הדברים לא הוכחש.

כנפו הדגיש כי בפרסומים נשוא התביעה לא ייחס לו סער ניגוד עניינים אלא שחיתות.  הוא טען כי בכל תקופת כהונתו בוועדה עד לסיום כהונתו בינואר 2016 לא היה אפילו במצב של חשש לניגוד עניינים. רק באוגוסט 2016 שקל לקנות דירה בפרויקט, וכך גם הודיע בדיון שהתקיים ביום  28/9/16.

לפיכך החשש לניגוד עניינים לא קשור כלל לפרסומים ולנתונים שהיו בשנת 2014 הרלוונטיים לתביעה.

 הבקשה נדחתה בהחלטתי מיום 6/11/16.

15. לאחר עיון בטענות הצדדים ובמכלול החומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל בחלקה.

16. לפי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק"), "לשון הרע" הוא פרסום אשר עלול:

"(1)      להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)        לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)        לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)        לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

המבחן לפרשנות הפרסום לצורך בחינת השאלה האם הוא מהווה לשון הרע, הוא מבחן אובייקטיבי, דהיינו, "מהי לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מיחס למילים" (ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג (2) 33).

 בהקשר זה נקבע בפסיקה כי הפרסום יפורש על פי המשמעות המקובלת בציבור כולו ועל פי הבנתו של "האדם ברחוב", או "האדם הרגיל", ש"איננו המשכיל ביותר או האיש הירוד ביותר מבחינת התפתחותו" (א' שנהר דיני לשון הרע 110 (1997) (להלן: "שנהר"), וההפניות שם). זאת ועוד, משמטרת החוק היא למנוע פגיעה אין חשיבות לדרך שבה הובן הפרסום על ידי הנפגע, וגם לא לדרך שבה הובן הפרסום בפועל על ידי מי שנחשפו לפרסום (שנהר, בעמ' 111).

17. החוק מתייחס גם למקרה בו פרסום ב"לשון הרע" לא נעשה בדרך ישירה אלא במרומז.

סעיף 3 לחוק קובע במפורש : "אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה" ( שנהר, בעמ' 113). שנהר מציין בספרו הנ"ל כי לשון הרע ברמיזה יכולה להתקיים כאשר מעמידים זה לצד זה שני קטעים, באופן שהדבר עשוי ללמד כי יש קשר בין האמור בהם (עמ' 114), מצב הדומה לזה שבענייננו.

בעמ"ש (ת"א) 47311-10-13 פלוני נ' פלמונית ( 19.5.14) נקבע בקשר ללשון הרע ברמיזה כדלקמן:

"גם לשון הרע נרמזת או משתמעת (מה שמכונה "אינואנדו"), כמוה כלשון הרע לכל דבר וענין. הדבר עולה מס' 3 לחוק... יפים לעניננו דברי כב' השופט המנוח ע' אזר ז"ל בת.א. (ת"א) 31663/01 פילץ צוריאל נ' עיתון "כל השבוע" (2004) (פורסם בנבו): 'וכידוע חוק איסור לשון הרע אוסר לא רק על דיבה ישירה, אלא גם על דיבה עקיפה או משתמעת המכונה בלעז 'אינואנדו'...'".

בהקשר זה יצוין כי בחינת פרשנות הפרסום צריכה להיעשות ככלל תוך בחינת הפרסום בכללותו ובחינת הרושם הכללי מהפרסום, אך יש חשיבות גם לסדר הבאת הדברים (שנהר, בעמ'         118-119).

בית המשפט העליון קבע עוד בד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל נ' הוצאת עיתון הארץ פ"ד לב (3) 337, 354 כי:

 "נכון גם שבדרך-כלל יש לקרוא כתבה בשלמותה כדי לגלות את אופיה. אלא גם זאת יש לזכור, שקורא העתון הרגיל אינו מנתח את אשר מגישים לו ניתוח מדוקדק אלא הרושם הכללי הוא הקובע, ורושם זה מושפע מאוד מסדר הדברים: אם נוצר רושם מסוים בתחילתה של כתבה, הוא לא ימחק על נקלה על-ידי דברים אחרים המופיעים בהמשכה".

ראה  לעניין זה גם ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2)60.

18. ומן הכלל אל הפרט:

            האם עסקינן "בלשון הרע" על פי המבחן האובייקטיבי?

לטעמי התשובה חיובית.

(18.1)    אין חולק על כך שכנפו, כיו"ר הועדה המקומית, הוא איש ציבור אשר חשוף מעצם תפקידו לביקורת ציבורית / פוליטית והוא אינו חסין מביקורת. כך גם תוכנית מע"ר דרום אינה חסינה מביקורת.

אין צורך ואף אין מקום להכריע בשאלה – האם תוכנית מע"ר דרום טובה לתושבי אשדוד (כפי עמדת כנפו) או שמא אינה טובה (כעמדת סער).

חלק מחברי הועדה המקומית הצביעו נגד התוכנית – וזכותם היתה לעשות כן. גם התנגדות חלק מהתושבים לתוכנית היא לגיטימית, ולמעשה – אין על כך חולק.

טענתו של התובע היא, כי מהפרסומים נגדו שנערכו כקמפיין אחד ממושך, בעיתוי שתחילתו – יום לאחר הכרעת הדין בפרשת הולילנד, תוך שימוש במלל ובתמונות ויזואל המקשרות בין תוכנית מע"ר דרום / התנהלותו ובין פרויקט הולילנד (ירושלים); מקשרים בינו לבין מעשי שחיתות.

בגין כך הגיש תביעתו, שכן לטענתו:

א)         הוא אינו מושחת – ולא הוכח אחרת.

ב)         אין מדובר ב"הבעת דעה" לגיטימית או באינטרס ציבורי אחר העומד לנתבע, שכן הוא אינו מושחת.

(18.2)    לא כל הפרסומים בגינם הוגשה התביעה הם בגדר "לשון הרע" אך ברובם יש קישור בין כנפו ובין מעשה שחיתות. קישור אוטומטי הנוצר אצל הקורא.

 (18.3)    אני רואה את מכלול הפרסומים כקמפיין אחד ואין צורך לבדוק  "בזכוכית מגדלת" כל מילה ומילה בכל פרסום ופרסום (כשם שלטעמי בעת פסיקת פיצוי סטטוטורי; בית משפט אינו צריך אוטומטית להכפיל את מספר הפרסומים בסכום הסטטוטורי שנקבע בסעיף 7 א לחוק איסור לשון הרע אלא ניתן להפעיל שיקול דעת בעת פסיקת סכום הפיצוי).

לפיכך, גם אם בפרסום הראשון "הולילנד של אשדוד" לא מוזכר שמו של כנפו, ולטעמי עצם המילה "רעים" אינו בבחינת לשון הרע ואינו מצביע לכשעצמו על שחיתות, ולו היה הפרסום היחיד כלל לא היתה עילה תביעה אישית לכנפו בגינו, אזי המשך הקמפיין וביסוס ההקשר בין תוכנית מע"ר אשדוד ובין הולילנד ירושלים, תוך הדגשת היבט השחיתות, ותוך ציון שמו המפורש של כנפו (ראה הפרסומים בסעיפים 9.2, 9.3, 9.4 ואף 9.19 אשר אין בה קישור להולילנד) גורמים לפרסומים ולקמפיין להיות "לשון הרע" כמשמעותו בסעיף 1 לחוק.

(18.4)    הפרסום המוזכר בסעיף 9.4 לפסק הדין מהווה "לשון הרע" כיוון שהוא יוצר קישור בין כנפו  לבין שחיתות, שאם לא כן, מה האינטרס שלו בהפיכת "מע"ר דרום לאיזור הצפוף ביותר במזרח התיכון"?"

הפרסום בסעיף 9.5 לפסק הדין אינו מהווה לטעמי לשון הרע למרות שהוא נוקט במילה "מוכרים".

מטרת הפרסום היא לדווח, כי יהיה רוב לתומכים במע"ר דרום וגם אם ניתן להשתמש בביטוי מוצלח יותר אין בו, בהקשר הדברים משום "לשון הרע". ההקשר הוא פוליטי.

הפרסומים בדבר "המחטף" לכאורה שמבקש גבי כנפו לבצע, ולקיים דיון בוועדה המקומית בעת מבצע צוק איתן (סעיפים 9.6, 9.7, 9.8) מהווים לטעמי "לשון הרע".

לגיטימי ביותר למחות נגד העובדה שדיון יתקיים בעת מלחמה, אך יצירת ההקשר בין קיום דיון לכאורה תוך מחטף ובמחשכים בזמן מלחמה, על מנת לאפשר את "מכירת" אינטרס תושבי אשדוד לטובת יזמים הקרובים (עפ"י הפרסומים) לכנפו – הוא המהווה "לשון הרע"; שכן מיחס לכנפו מעשי שחיתות עלומים, הנכסים לגדר הגדרת "לשון הרע" כמשמעותה בחוק.

 באשר לפרסום בסעיף 9.11:

אינני מוצאת בו משום "לשון הרע", שכן אין בו משום קביעה עובדתית המהווה לשון הרע ביחס לכנפו וגם הפרסום בסעיף 9.12 לכשעצמו אינו מהווה "לשון הרע" ביחס לאיש ציבור, אשר אומרים עליו שהוא "משקר שוב ושוב".

(18.5)    התובע טען, כי מדובר לפחות ב- 52 פרסומים. הנתבע טען כי מדובר ב- 14 פרסומים. מהמפורט לעיל עולה כי חלק מהפרסומים מהווים "לשון הרע". חלקם האחר – לא, ובסך הכל, קוראי הפוסטים של הנתבע לפי ה"מבחן האובייקטיבי" יכלו לקבל את הרושם ולפיו כנפו מושחת, פרויקט מע"ר אשדוד נגוע בשחיתות כדוגמת הולילנד ירושלים, וכי כנפו פועל בשחיתות למען / עם חבריו היזמים.

19. ומכאן יש לבחון את הגנותיו של הנתבע.

יש לבחון האם הפרסומים המהווים לשון הרע חוסים תחת ההגנות שנקבעו בחוק איסור לשון הרע.

הגנות אלה עוסקות בערכים הנעוצים באינטרס הפרט או באינטרס הציבורי אשר משקל חשיבותם עשוי להצדיק גריעה מזכות האדם להגנה על שמו הטוב של האדם, הנגזר מכבודו של אדם. החלת איזון בין ערכים נוגדים אלה על נסיבות העניין שלפנינו תקבע, האם חוסות ההתבטאויות הפוגעניות בשל ההגנה, או שמא נתגבשה אחריות אזרחית לטובת הפוגע (ראה בעניין זה: רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר - סעיף 11 לפסק דינה של כב' הש' פרוקצ'יה (12.11.06)). [להלן: "עניין בן גביר"].

20. הגנת "אמת בפרסום" – סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.

(20.1)    כללי:

סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל  לשון הרע  תהא זו הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".  

שני יסודות מצטברים מגבשים את הגנת "אמת הפרסום":

1. אמיתות הפרסום - זהו יסוד עובדתי בעיקרו וענייננו השוואה בין תוכנו של הפרסום למציאות העובדתית.

אמיתות הפרסום תיבחן על פי מובנו הטבעי והרגיל של הביטוי הפוגעני או ממשמעותו המסתברת עפ"י נסיבות העניין.

2. קיומו של ענין ציבורי הנלווה לפרסום - עניינו של יסוד זה בשאלה האם קיים אינטרס חברתי המצדיק פרסום הביטוי הפוגעני חרף לשון הרע הטמונה בו. ההכרעה ביחס לקיומו של עניין ציבורי נבחנת על רקע נסיבות המקרה.

(ראה לעניין זה פסק הדין בעניין בן גביר - סעיף 20 לפסק דינה של כב' הש' פרוקצ'יה (12.11.06)).

(20.2)    העובדות שיש לבחון את אמיתותן:

התובע ביקש להוכיח  כי תוכנית מע"ר דרום נערכה ע"י  צוות מקצועי בראשות מר שלמה נער, שהיה מהנדס העיר והובא לעדות מטעמו של כנפו.

אין צורך שאקבע, אם הפרויקט "נכון" תכנונית, אם לאו. לא זו הסוגיה שיש להכריע בה בענייננו.

יש לבדוק:

א)         האם הוכח כי כנפו היה בניגוד עניינים בתפקידו כיו"ר הועדה המקומית בשל יחסיו עם יזמים בעלי זכויות במקרקעין שבתחום המע"ר?

ב)         האם נעשה ניסיון על ידי כנפו "לחטוף" הכרעה ע"י זימון הועדה לדיון בעת מבצע צוק איתן.

ג)          האם הוכחה "שחיתות" שדבקה בכנפו בכל הקשור לתוכנית מע"ר דרום?  

ניתן להשיב על כל השאלות הללו בשלילה.

(20.3)    לא הוכח ניגוד עניינים:

            בתצהיר העדות הראשית של סער (סעיפים 48-58)  נעשה ניסיון  לתאר את הקשרים הפסולים של כנפו אשר לטענת סער מעלים "ריח רע" בפעילות של כנפו בתכנית מע"ר דרום.  

 כנפו טען כי, אין לו כל זיקה אישית או עסקית לתכנית או ליזמים.  ביתר פירוט נטען כי אין בינו לבין בן זקן כל זיקה אישית או עסקית. נטען, כי הוכח שסיבוני אינו בעלים של קרקעות במע"ר ואין בינו לבין מר סיבוני כל זיקה אישית או עסקית, פרט לעובדה שכל אחד מהם רכש זכויות ל -7/8 דירה בפרויקט בעיר. כמו כן נטען, כי הנתבע לא הוכיח שיש לעו"ד בוסקילה קשר למע"ר (ראה פירוט בסעיף 18 לסיכומים).        

דומה; כי גם ב"כ הנתבע הבין נכונה כי לא הוכח ניגוד עניינים ובפועל נזנחה כאמור, טענת ההגנה של "אמת בפרסום" בסיכומים הראשיים מטעם הנתבע.

ב"כ הנתבע בסיכומיו מאשר "כי הנתבע אינו יודע האם מדובר בניגוד עניינים המחייב פסילה מדיונים לפי דין וגם אין זה משנה...". (מתוך סעיף 6 לסיכומיו).

הנתבע טוען כי נציג ציבור לא צריך להסתפק בכך שהוא יעמוד בקריטריונים של אי ניגוד עניינים לפי הדין הפלילי אלא יעמוד בקריטריונים מחמירים יותר.

לטעמו היכרות התובע עם ג'קי בן זקן ויזמים נוספים העמידה אותו בניגוד עניינים הגם ש"אין באפשרות הנתבע לדעת את פרטי ניגוד העניינים...". (מתוך סעיף 9 לסיכומיו).

אין דעתי כדעת הנתבע.

בכל הכבוד, קביעה כי התובע פעל בניגוד עניינים לא הוכחה. לא נסתרה טענתו של התובע כי לא היתה לו זיקה אישית או עסקית לתוכנית או ליזמים בכל פרק הזמן הרלוונטי לתביעה.

השתתפות בחתונה אינה מוכיחה לטעמי ניגוד עניינים בנסיבות שעלו משמיעת העדויות.

אין זה סוד שאנשי ציבור מזמינים לחתונת קרוביהם לא רק את אנשי "המעגל הראשון" הקרוב אליהם אלא גם "ידוענים" או "אנשי ציבור" אחרים ועצם השתתפות בחתונה אינה מוכיחה קשר המקים ניגוד עניינים בכל הקשור למע"ר דרום.

הנתבע – שנטל ההוכחה עליו לא הוכיח כי סיבוני בעלים של הקרקעות במע"ר (עמ' 91-92 לפרוטוקול מיום 3/4/16) ואף לא הוכיח קשר של עו"ד בוסקילה למע"ר, ומלבד השערות והנחות שלא הוכחו, אין ראיה לניגוד עניינים.

 בחקירתו הנגדית העיד כנפו (פרוטוקול ישיבת יום 3.4.16 עמ' 90-94), כי הוא מנכ"ל של קבוצת 207 ובעל מניות (קטן) בה ואין בבעלותו חברות נוספות בעיר אשדוד. קבוצת 207 כוללת מספר חברות: מסוף 207, מרין קונטיינר 1986 בע"מ, אייל מטענים והשגחה 1995 בע"מ ומרין קוטיינר קירור בע"מ. מעדותו עלה כי לחברות אלה אין אינטרס בתחום הנדל"ן באשדוד. כן העיד כי הוא יו"ר יובלים. חברת יובלים התקשרה עם חברת דש שהינה  של שמואל סיבוני. העיד כי לא ידוע לו כי לסיבוני יש אינטרסים במע"ר דרום. הוצג בפניו נסח של חברת קי בי ע קבוצת בוני ערים בע"מ (נ/7) לפיו אחד מבעלי המניות היא חברת ד.ש. מתן שירותים ואחזקה בע"מ.

כן הוצג לו דו"ח של שמאי מקרקעין מיום 13.5.13 (נ/8) בנוגע למע"ר דרום לפיו רוכשי המגרשים מצוינת "דמרי-מנור (קי.בי.ע.)".

כנפו העיד כי, חברת קי בי ע (קבוצת בוני ערים בע"מ) זו חברת הנדל"ן הגדולה ביותר באשדוד והיא מכרה את זכויותיה במע"ר לחברת דימרי-מנור כך שלמיטב ידיעתו לחברת קי. בי. ע אין יותר שום אינטרס במע"ר (עמ' 92 לפרוטוקול שורות 17-23). בהמשך העיד יתכן וחברת קי. בי .ע היא חברה משכנת במע"ר דרום אך אין קשר בין חברה משכנת לבעלי דירות. עוד העיד כי הוא שותף  משנת 2012 יחד עם סיבוני וששה נוספים בשבע דירות בבניין.

הוצג בפני כנפו  – "פרוטוקול ישיבת מליאת הועדה" מיום 9.2.14 (נ/9), שם נכתב מפי כנפו: "אני מנסה להיות כמה שפחות בניגוד עניינים, יש פה באשדוד הרבה חברים של כולם שהם קבלנים, ולי, אישית, אין שום קשר עיסקי או יזמי עם אף אחד מהיזמים". (הדגשה שלי – א.כ.). נ/9 מחזק באופן משמעותי את גרסתו של כנפו שהרי מדובר בהצהרה שלו שניתנה בזמן אמת ולא בדיעבד לאחר שעמד על בעייתיות קונקרטית ,כך שהיה מודע ליכולת להימצא בניגוד עניינים והצהיר כי לו באופן אישי אין ניגוד עניינים.

טענת סער לפיה לכנפו היה אינטרס לקדם את התכנית הואיל וחבריו הינם בעלי הקרקעות של מע"ר דרום לא הוכחה ולא הוכח כי כנפו פעל במע"ר דרום תוך כדי  ניגוד עניינים.

(20.4)    האם קביעת ישיבת ועדה במהלך "צוק איתן" (ישיבה שנדחתה בסופו של דבר) נבעה מרצון "לחטוף" החלטה או לנטרל התנגדות?

התשובה שלילית לחלוטין.

 כנפו ביצע הליך מסודר של העברת התכנית בועדה המקומית. לא היו מחטפים כנטען ולא התקיימה כלל ישיבה במהלך "צוק איתן".

העדה מטעם סער- גב' הלן גלבר, חברת מועצה מטעם סיעת "אשדוד שלנו" ופעילה ציבורית באשדוד הצהירה בסעיף 6 לתצהיר עדות ראשית מטעמה כי "לאורך כהונתי כחברת מועצה קיבלתי לא מעט הזמנות לאישור תכנית מע"ר דרום, וכל הישיבות האלו נדחו, וזאת עד לאוקטובר 2014".  בסעיף 7 לתצהירה כתבה: "בחודש אוקטובר 2014 נערכה ישיבה נוספת לאישור מע"ר דרום. מבדיקה שעשיתי במהלך הישיבה, נראה היה אין רוב להעברת התכנית להגדלת יחידות הדיור במע"ר דרום, וזאת בזכות חבר המועצה יהודה פרנקל מסיעתו של גבי כנפו שאמר לי במהלך הישיבה שהוא יתנגד למע"ר דרום בגלל מחסור בכיתות לימוד במע"ר דרום". העדה  אישרה בחקירתה הנגדית ביום 30.3.16 כי היא יודעת שלפחות שתי ישיבות נדחו הואיל ואלי לחיאני שהינו מספר 2 בסיעת "אשדוד שלנו" (ראה שורות 2-3 עמ' 65 לפרוטוקול) ביקש דחיה והיא הבהירה כי "גם אני ביקשתי דחיה כי הייתה לי, היה לי אירוע של קרוב משפחה של  אבי ולי היה חשוב להיות בוועדה מאוד משמעותית..." ובהמשך העידה כי זה תקין מבחינתה שיו"ר הוועדה נענה לדחיות וכן לטעמה זה תקין  שאם נקבעה ישיבה ואז פורצת מלחמה, ממתינים ורואים שהמלחמה לא נגמרת ואז דוחים את הישיבה בשל המלחמה  (עמ' 74 לפרוטוקול).  

אני סבורה כי משמיעת העדויות לא הוכח רצון לבצע מחטף. ישיבת הועדה שנקבעה למועד שנפל במהלך מבצע צוק איתן נדחתה, כמתבקש.

(20.5)    לא הוכחה "שחיתות" שדבקה בכנפו בכל הקשור לתוכנית מע"ר דרום.

(20.5.1) העדים מטעם הנתבע לא הצביעו בעדותם על מעשים שניתן לכנותם  "מושחתים".

(20.5.2) סער בתצהיר עדות ראשית מטעמו העיד כי מיום 14.9.14  אז בוטלה ישיבה שנקבעה ליום זה לצורך אישור מע"ר דרום הואיל והתובע הבין שאין רוב מובהק) ועד ליום 5.10.14 עמלו נבחרי ציבור, ביניהם התובע, לכך שיושג רוב במועצה לאישור התוכנית

 וזאת ע"י הסדרים קואליציוניים במסגרתם: חולקו מאות חלקות קבר לחברי המועצה החרדים האשכנזים שהצביעו בעד התכנית זמן קצר לאחר מכן; חברי המועצה אבי אמסלם ודוד בן חמו שהתבטאו נגד התכנית מונו לתפקידים פוליטיים ( בן חמו מונה כממונה על אגף תברואה ופיקוח בעיר ואמסלם מונה כיו"ר הרשות למלחמה באלימות והתמכרויות) עבור הצטרפותם לקואליציה ומיד לאחר מכן הצביעו עבור מע"ר דרום.    

(20.5.3) נעים שומר אשר העיד מטעם סער – חבר מועצה, איש אופוזיציה, פעיל חברתי ופוליטי באשדוד ועו"ד במקצועו פירט בתצהיר עדות ראשית מטעמו את הסיבות שבעטיין הליך אישור כמות הדירות המוגדלת במע"ר דרום היה פסול לדעתו ולא עלה בקנה אחד עם טובת העיר. בין היתר, טען כי:

 11."בסמוך להצבעה המכרעת במליאת ועדת בנין ערים, הנהלת העירייה הביאה הצעה להקצות חלקות קברים נפרדות לחסידי גור בבית העלמין באשדוד. סיעת אגודת ישראל המונה 4 חברי מועצה, אשר התנגדו בהתחלה לאשר את הגדלת יחידות הדיור במע"ר ל- 3,500 יחידות הצביעה עם הנהלת העירייה בישיבה בה נערכה ההצבעה. אני חושד שייתכן וקיים קשר בין שני הדברים.

12. גם סיעת ש"ס המונה 4 חברי מועצה, הצביעה עם הנהלת העירייה, לכאורה בגלל שניתן להם תפקיד יו"ר רשות העירונית למלחמה בסמים, למרות שתפקיד זה לא הובטח להם בהסכם הקואליציוני.
13. חבר המועצה מר אבי אמסלם מש"ס, לא נכח בדיון שהתנהל בוועדה, אשר נמשך שעות אחדות לפני ההצבעה אולם דקות ספורות לפני ההצבעה בוועדה, הוא הגיע והצביע בעד האישור להגדלת כמות יחידות הדיור. זמן מה לאחר מועד האישור , הוא נבחר לתפקיד יו"ר הרשות העירונית למלחמה בסמים".

שומר בחקירתו הנגדית העיד כי מר אמסלם כיהן כיו"ר הרשות העירונית למלחמה בסמים "מעט מאוד. כמה שבועות, כמה חודשים אולי... לאחר מכן נבחר מאיר בן סימון". עוד הוסיף כי לא פנה בעניין זה לוועדה המייעצת למניעת ניגוד עניינים במשרד הפנים והעיד כי פנה במכתב ליועץ המשפטי לממשלה שיבדוק בדיקה מעמיקה באשר להתנהלות הנהלת העירייה ביחס למע"ר דרום (פרוטוקול מיום 30.3.16 עמ' 18 שורות 14-27).  

לאחר שמיעת ההוכחות התקבל ממר שומר מסמך התשובה ממשרד היועמ"ש (במסגרת בקשה 23) והתברר  כי כבר במועד עדותו (30/3/16) ידע שהיועץ המשפטי לממשלה לא יפתח בבדיקה.

המכתב אשר חתום ע"י עו"ד כרמית יוליס ממחלקת ייעוץ וחקיקה (אזרחי) הוא מתאריך 23/11/15 (ונושא חותמת נתקבל של מר שומר מיום 2/12/15) ונכתב בו מפורשות: "...לא מצאנו נכון להמשיך ולבחון היבטים אלו".

(20.5.6) סער העיד בחקירתו הנגדית כי הוא מניח שהייתה קיימת בעיה באשדוד לחרדים למצוא חלקת קבורה בגלל מנהגי הדת שלהם ובאופן עקרוני לכל אחד יש זכות להיקבר איפה שהוא גר (עמ' 112 לפרוטוקול שורות 3-16).

סער הבהיר בחקירתו כי לא הוא זה שקישר בין הפתרון של הקצאת הקברים להצבעה של החרדים בענייני תכנון ובנייה כי אם ציין זאת לאחר שנעים שומר עשה את הקישור בין הדברים  (עמ' 112 לפרוטוקול שורות 17-21). 

באשר למינוי של בן חמו אישר בחקירתו הנגדית, כי בן חמו לא הגיע כלל לישיבה  וזה גרם לכך שלא יהיה רוב לתכנית. כמו כן כאשר נשאל אם פנה אליו לשאול למה לא הגיע לישיבה, השיב כי הוא  לא ענה לו לטלפונים וכי לא ביקש מעורכי דינו לזמן אותו לדיון (עמ' 112 שורות 22-32 – עמ' 113 שורות 1-3). 

כלומר – מחקירתו הנגדית לא ניתן היה ללמוד כי מציאת פתרון קבורה לחרדים ומינויו של בן חמו לתפקיד זה או אחר גבלו בשחיתות בכל הנוגע למע"ר דרום – ככלל, ולכנפו – בפרט.

(20.5.7) כנפו הצהיר בתצהיר עדות ראשית מטעמו, כי לא עשה שום עסקה פוליטית כדי להשיג תמיכה בתכנית מע"ר דרום. הבהיר כי הקואליציה מורכבת מגורמים פוליטיים והיו בה שינויים שסביבם התקיימו משאים ומתנים אך מעולם לא הותנתה הצטרפות של גורם מסוים לקואליציה בתמיכה בתכנית מע"ר. הודגש כי הועדה המקומית עוסקת בנושאים מקצועיים ואין בה משמעת קואליציונית וכי צוין בהסכמים הקואליציונים כי:

"חברי הקואליציה מתחייבים למשמעת קואליציונית ולהצביע במועצת העיר ובוועדות השונות על פי החלטות ראש העיר, הנהלת העיר וראשי הוועדות בהתאם למדיניות ראש העיר וחזונו. כלל זה לא יחול על הצבעות בוועדת בניין ערים".   

ההסכמים קואליציונים צורפו כנספח ט' לתצהיר התובע.

מעיון בהסכם הקואליציוני שבין סיעת "אשדוד בתנופה" וסיעת "ש"ס" מיום 21.11.2013 עולה כי תפקיד בחברה העירונית למאבק בהתמכרויות וסמים מסוכנים   בסמים הובטח לש"ס עוד בהסכם קואליציוני (ראה סעיף 11 ד. להסכם הקואליציוני) .

עוד עולה מהחומר שלפניי כי אחד מאלו שלכאורה לפי סער, הבטיחו לו הבטחות שונות (בן חמו)  , כלל לא הגיע לדיון שבו אישרו את התוכנית ומשלא זומן אף להעיד באשר לנסיבות אי הגעתו הטענה בנוגע אליו כלל לא הוכחה והיא נעדרת כל ביסוס.  

(20.5.8) זאת ועוד - כנפו הזמין את סער לדיון פתוח בנושא תכנית מע"ר דרום, במסגרתו יכול היה בזמן אמת לשאול את כל שאלותיו בנושא באופן ישיר וענייני.

למפגש שהתקיים ביום 16.6.14 הוזמנה גם גב' שרון מארק (פעילה סביבתית בעיר אשדוד) ונכחו בה התובע ומהנדס העיר (מר שלמה נער). תמליל המפגש צורף כנספח י' לתצהיר עדות ראשית מטעם כנפו.

בסעיף 28 לתצהיר עדות ראשית מטעם כנפו מצוין כי: "בפגישה הציג מהנדס העיר בהרחבה את השיקולים המקצועיים שעמדו בפני עורכי התכנית והתובע ביקש מהנתבע ומגב' מארק להציג את שאלותיהם והשגותיהם. במהלך הפגישה לא העלה הנתבע (ואף לא הגב' מארק) כל טענה מהטענות אותן הוא מעלה בתצהירו ואותן הוא פרסם בפרסומיו, ואף לא שאל כל שאלה בעניין זה. בפרט, לא העלה כל טענה בדבר שחיתות מידות, "הולילנד של אשדוד", שותפות עסקית שלי עם מי מבעלי העניין במע"ר או מנהל לא תקין".        

ב"כ הנתבע טוען בסיכומיו, כי טענת כנפו לפיה סער לא פנה אליו באופן אישי לבירור טענותיו אינה יכולה, לעמוד הואיל וברגע שכנפו הסתיר ממנו בפגישתם ביום 16.6.14 את המידע שהיה בידו אודות בעלי אינטרסים בקרקעות מע"ר (ומידע נוסף), הוא איבד את הזכות לטעון שהיה על סער לברר עימו את פרטי טענותיו (ראה סעיף 41 ג לסיכומי הנתבע).

            טענה זו נטענת בעלמא ואינה מבוססת כלל. הנתבע לא הצביע על שאלות שנשאלו על ידו  במהלך הפגישה בנוגע  לקשרים של התובע עם בעלי אינטרסים בקרקעות וכי לא ניתנו תשובות לשאלות ששאל.    

             גם מהנדס עיריית אשדוד בתקופה הרלוונטית מר שלמה נער התייחס  למפגש שהתקיים ביום 16.6.14 והצהיר בהקשר זה כי עוד לפני הדיון בוועדה המקומית הציע כנפו לקיים ישיבה בה תוצג התכנית למתנגדים מהציבור, יוסבר ההיגיון התכנוני ויתאפשר להם להשמיע טענותיהם וכך היה. עוד העיד כי "אף אחד משניהם (הכוונה לסער וגב' שרון מארק – הוספה שלי א.כ.) לא הציג בפנינו כל טענה תכנונית ממשית נגד תכנית האב, ובכלל. מעבר לפגישה זו לא זכורה לי אפילו פעם אחת שמר גינזבורסקי פנה אלי בבקשה למידע, בטענות תכנוניות או אחרות, בשאלות, בהערות או בכל דרך שהיא".     

(20.5.9) לא התרשמתי כי נעשה ניסיון כלשהו על ידי התובע להסתיר פרטים או קשרים כלשהם. 

            מהנדס העיר בתקופה הרלוונטית – מר שלמה נער שהעיד מטעם התובע אישר שהכל נעשה כדין ועדותו לא נסתרה כלל.

            בתצהירו אישר נער, כי עם כניסתו לתפקיד בשנת 2010 נחשף להליכי תכנון שונים לגבי מע"ר דרום הן מצד יזמים מקומיים והן ע"י הרשות המקומית בהחלטות עקרוניות שהתקבלו במליאת הועדה המקומית לתכנון ובניה (מליאת הועדה המקומית) הכל במטרה לנצל את הקרקע באופן מיטבי.

            כמות יחידות הדיור נגזרה מצרכים תכנוניים מובהקים בשטח שמלכתחילה תוכנן לבנייה רוויה במרכז העיר כאשר מול עיניו של הצוות המקצועי שגיבש עמדה ההערכה ש"השימוש הטוב ביותר" במשאב הקרקע שהוא בין האחרונים מסוגו באשדוד הוא בניה בצפיפות מירבית בהתאם לקיבולת השטח.

            נער הצהיר כי לא היה מוביל את התכנית אילולא בדק ומצא שתוספת יחידות הדיור משיגה את המטרות המקצועיות והתכנוניות באופן מיטבי.

            התוכניות הושלמו עוד לפני הבחירות בשנת 2013. לאחר הבחירות כשכנפו נכנס לתפקידו כיו"ר הועדה המקומית שנער הציג בפניו את התוכנית על כל היבטיה.

כנפו שלא היה מעורב כלל בהליך התכנוני, לאחר שלמד את התוכנית הודיע לנער כי סומך ידיו על המלצות הצוות המקצועי ועל כן הוא תומך בתכנית ובכוונתו להביא אותה לדיון בפני הועדה המקומית.

היו מספר דחיות של המועד שנקבע לדיון בתכנית במליאת הועדה, דחיות מסוג זה אינן חריגות ובסופו של דבר הובאה התכנית לדיון בוועדת המשנה לבניין ערים בסופה אושרה התכנית.  

(20.5.10)           כפי שכבר הדגשתי לעיל, לא כאן המקום לבחון אם התוכנית טובה מבחינה תכנונית אם לאו.

עלי רק לבחון, אם סער הוכיח כי פעולות כנפו ביחס למע"ר דרום גבלו בשחיתות, וניתן לקבוע מפורשות, כי לא הוכחה שחיתות מצידו של כנפו בכל הקשור למע"ר דרום.   

(20.5.11)           מעדותו של סער עולה כי יש לו לשון משתלחת, ובקלות יתרה הוא מכתיר אנשים בתואר "מושחתים".  סער העיד כי, כחלק מהפעילות הציבורית שלו הוא משתמש במילים גסות (פרוטוקול מיום 30.3.16 עמ' 61 שורות 23-27) וכי קמפיין הבחירות שלו היה "הכי בוטה שנשמע אי פעם באשדוד" (עמ' 61 שורות 29-31).      

בית משפט אינו יכול לחייב את סער להשתמש בלשון נקיה, אך אם הוא מפרסם לשון הרע ומתברר כי הוא לא הצליח להוכיח נכונות הפרסום, אזי לא עומדת לו טענת הגנת "אמת בפרסום". עליו לשאת בתוצאות מעשיו.

                                    לסיכום:

מהאמור עד עתה עולה כי לא עומדת לנתבע הגנת "אמת בפרסום" ביחס לפרסומים המהווים  לשון הרע ומשכך נדחית הטענה בדבר הגנה לפי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.

21. הגנת "תום הלב" – סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע

(21.1)    רקע נורמטיבי: 

על מנת שתקום הגנת תום לב מפני פרסום המהווה הוצאת לשון הרע נדרש המפרסם לעמוד בשני תנאים מצטברים:

הראשון - כי הפרסום נעשה בתום לב.

השני - כי הפרסום נעשה בגדר אחת מ- 12 החלופות הנסיבתיות שמונה החוק בסעיף 15.

(21.2)    כב' הש' א' פרוקצ'יה ציינה בפסה"ד בעניין בן גביר (סעיפים 22-23) כי מושג "תום הלב" בחקיקה הישראלית אינו בעל משמעות אחידה וכך גם בהקשר של דיני  לשון הרע בנוגע לכל אחת מההגנות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.

ראה לעניין זה גם דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך, סעיף 66 לפסק דינו של כב' הנשיא (כתוארו דאז) הש' גרוניס (18.9.14)).

בהקשר זה כב' הש' פרוקצ'יה מצטטת מתוך ספרו של שנהר דיני לשון הרע (תשנ"ז) בעמ' 260:

"מהותו של תום הלב הנדרש בכל אחת מההגנות יתבטא, לפיכך, בדרישה לדרך התנהגות מסוימת ולמצב נפשי מסוים, אשר בהצטרפם לעשיית הפרסום בנסיבות הנדרשות בהגנה הספציפית יצדיקו את הפגיעה בנפגע לאור האינטרסים שלמענם נוצרה ההגנה".   

(21.3)    המחוקק יצק תוכן למושג "תום לב" בהקשר ללשון הרע באמצעות חזקות הוכחתיות המצביעות בדרך החיוב מתי מתקיימת חזקת דרישת תום הלב ובדרך השלילה באילו נסיבות היא נשללת.

אם הוכיח המפרסם כי הפרסום נעשה באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק וכי הפרסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות העניין, תחול החזקה שלפיה המפרסם היה תם לב (סעיף 16 (א) לחוק איסור לשון הרע).

לעומת זאת, חזקה שלילית היא כי מפרסם לא היה תם לב אם נתקיימה אחת הנסיבות הבאות: אם הפרסום לא היה אמת והמפרסם לא האמין באמיתותו; אם הפרסום לא היה אמת והמפרסם לא נקט אמצעים סבירים לברר את האמת עובר לפרסום; או אם הוכח שהמפרסם התכוון לפגוע במידה החורגת מהמידה הסבירה הנדרשת להגנת הערכים המוגנים ע"י הגנת תום הלב (סעיף 16 (ב) לחוק איסור לשון  הרע; וכן ע"א 6903/12 Canwest Global Communication Corp.  נ' לייפסיק - סעיף 49 לפסק דינו של כב' הש' ע' פוגלמן  (22.7.15)).

 (21.4)    בדנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך  (18.9.14)  בסעיף 7 לפסק דינו  הסביר כב' הש' הנדל כי סעיף 16 לחוק אינו רק כלל ראייתי אלא גם מפתח להבנת מהות הגנת תום הלב ובהקשר זה נפסק כי:

" החזקה החיובית מסתפקת בבדיקת הפרסום ומידת סבירותו, ואילו החזקות השליליות מתמקדות גם במפרסם – ואף ביסוד הנפשי שלו. החזקה השנייה מבין החזקות השליליות בודקת גם "יסוד עובדתי" של המפרסם. המסקנה מסקירה זו היא שאכן תום לב בהקשר של לשון הרע כולל היבטים אובייקטיביים וסובייקטיביים. הרשימה ב"סעיף החזקות" איננה ממצה את כל האפשרויות שיכולות ללמד על קיומו או היעדרו של תום לב. ברם, כאמור, היא מצביעה על כיוון. בתמצית: על הפרסום להיות סביר, אין לפרסם דבר שהמפרסם לא האמין באמיתותו, יש לנקוט מראש אמצעים סבירים לשם בחינת אמיתות הפרסום, ואל למפרסם להתכוון לפגוע יתר על המידה...". (הדגש אינו במקור – א.כ.).

(21.5)  כב' הש' פרוקצ'יה בחנה את אלמנט הסבירות בחזקת תום הלב בפסק דינה בעניין בן גביר בסעיף 24, נפסק, כי מדובר בענין נורמטיבי ערכי אשר תלוי בנסיבות העניין ומבקש לאזן בין חופש הביטוי להגנה על כבוד האדם ושמו הטוב. 

יסוד הסבירות מחייב בחינה של מידתה ואיכותה של הפגיעה על רקע נסיבות המקרה והערכה נורמטיבית האם הפגיעה ראויה להערכה; התנהגות המפרסם טרם הפרסום,

בשעת הפרסום ולאחריו משמעות בעלת משקל בהקשר לסבירות הפרסום; טיב הפרסום ותוכנו משליכים על סבירות הפרסום. פרסום שנועד כולו לפגוע, להעליב ולבזות עשוי להחשב חורג מן הסביר, וחזרה על התבטאויות פוגעניות בהזדמנויות נוספות עשויה לשלול תום לב.   

(21.6)    הכלל הוא כי נטל ההוכחה הקבוע בסעיף 16 (א) לחוק כי הפרסום נעשה בתום לב מוטל על כתפי הנתבע, בעוד שנטל ההוכחה הקבוע בסעיף 16 (ב) לחוק כי הפרסום נעשה שלא בתום לב מוטל על כתפי התובע.

הנטל לפי סעיף 16 (ב) עובר לתובע במידה והנתבע הוכיח כי קמה לו חזקת תום הלב לפי סעיף 16 (א) לחוק (דנ"א 2527/16 פלונית נ' עו"ד אורי דניאל - סעיף 22  להחלטת כב' הנשיאה השופטת נאור (9.8.16)).   

 (21.7)    זאת ועוד; בע"א 6903/12 Canwest Global Communication Corp.  נ' לייפסיק סעיף 52 לפסק דינו של כב' הש' ע' פוגלמן  (22.7.15)) הובהר כי במידה ובימ"ש קובע כי הפרסומים לא בוצעו בתום לב לפי סעיף 15 לחוק, ממצא פוזיטיבי זה מייתר את הצורך להידרש לחזקות תום הלב בסעיף 16 לחוק.

בעניין זה יפים גם הדברים של כב' הש' לוין בע"א 670/79 הוצאת עיתון הארץ  בע"מ נ' מזרחי פ"ד מא (2) 169, 188:  

"סעיף 16 קובע חזקות ראייתיות שמותר להחילן רק כל עוד אין קיימת ראיה פוזיטיבית בדבר קיומו או אי קיומו של תום לב..." 

22. יש לבחון האם במקרה דנן עומדת הגנת תום הלב:

            (21.1)    אני סבורה, כי הנתבע אינו יכול בנסיבות העניין ליהנות מהגנת תום הלב.

הנתבע נסמך על סעיפים  15 (2), 15 (3) ו- 15 (4)  לחוק הקובעים הגנה כאשר:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

...

(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;

(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו עניןם אישי כשר;

(4) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות".

(22.2)    אף על פי שהנתבע שם לעצמו כמטרה לעורר את הדיון הציבורי סביב הרחבת מע"ר דרום והליכי אישור התכנית בועדה שבראשות כנפו ולשם כך פרסם פרסומים המציגים את התובע באור שלילי כפוליטיקאי המזיק לעיר אשדוד ותושביה, הכוללים מידע אודות התכנית והליכי האישור "כמו גם התבטאויות בשפה נשכנית, לעיתים שפת רחוב, כלפי התובע" (ראה סעיף 1 לסיכומי הנתבע) לא התקיימו בענייננו נסיבות אשר הצדיקו את הפרסומים ללא בדיקה נאותה של העובדות ותוך שימוש בביטויים קשים ומשמיצים.

 רצונו הלגיטימי של סער לכך שתאושר רק תוכנית תכנונית טובה לטעמו וזאת לטובת כלל תושבי אשדוד אינו נותן לגיטימציה לכך שהוא יתאר את יו"ר הועדה המקומית כמושחת בקמפיין מתמשך מבלי שנעשתה בדיקה סבירה באשר לכך. כך גם באשר לניגוד העניינים.

אמירות התובע בפרסומים לא נכתבו כהבעת דעה  אלא כ"עובדה". לא הוצגו בפני ראיות כי עובדות אלו נבדקו בידי סער ובכך יש כדי לשלול את טענת תום הלב.  סער לא עשה מאמצים לבדוק מראש את אמיתות הפרסומים, לרבות בישיבה שהתקיימה ביום 16/6/14 במסגרתה יכל לשאול שאלות, לו היה מעוניין בקבלת תשובות.

זאת ועוד, אני סבורה, כי  הפרסומים  היו בלתי מידתיים ביחס לאינטרסים עליהם ביקש המחוקק להגן בסעיף 15 לחוק. מדובר בפרסומים הכוללים קביעות עובדתיות מרחיקות לכת, בתפוצה רחבה ועל כן מהווים חריגה מהתחום הסביר בנסיבות העניין.    

גם אופיו וצורתו של הפרסום עשוי ללמד על תום ליבו  של המפרסם. למשל פרסום שייקבע כי הוא זהיר ומתון עשוי ללמד על קיומו של תום לב בעוד שבנסיבות מסוימות שימוש בלשון חריפה ומשתלחת עשוי ללמד על העדרו (סעיף 68 לפסק דינו של כב' הש' גרוניס בדנ"א 2121/12).  

זאת ועוד; אין זה ראוי כי עוצמת הפגיעה הנובעת מן הפרסום תעלה על הנדרש לצורך קיום חובת הפרסום ומכאן שעל המפרסם לדייק בתיאור של העובדות ולשקפן באופן הדוק ומאוזן (סעיף 77 לפסק דינו של כב' הש' גרוניס בדנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך).

אינני מקבלת את טענות הנתבע כי פרסומיו היו אמיתיים, מדויקים ונבדקו כדבעי.

הטענה בנוגע  לאמיתות הפרסומים נדחית משהגעתי למסקנה כי לא ניתן ליהנות מהגנת אמת בפרסום. לכך יש להוסיף כי אף לא ראיתי שנעשה ניסיון רציני כן ע"י סער  לברר מול כנפו את טענותיו בנוגע להתנהלותו של  כנפו  המקימה לעמדתו מעשי שחיתות או מול גורם אחר.

לסיכום עניין זה:

ממכלול הנסיבות ולאחר שמיעת העדויות אני סבורה כי הנתבע לא פעל בתום לב ואינו יכול ליהנות מהגנת סעיף 15 לחוק.

 לסיכום:

לאור האמור לעיל, משהגעתי למסקנה כי חלקם של הפרסומים הוא בגדר "לשון הרע", וכי הקמפיין בכללו היווה פרסום לשון הרע נגד התובע, ומשהגעתי למסקנה כי לא עומדות לנתבע הגנות סעיף 14 ו- 15 לחוק איסור לשון הרע, דין התביעה להתקבל בנוגע לסוגיית האחריות.

24. הוצאות ייפסקו בפסק הדין הסופי..

            הוראות בנוגע לבירור שאלת הנזק יינתנו בנפרד.

25. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' כסלו תשע"ז, 20/12/2016 20 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.