מבוא
1. תביעת פיצויים בגין נזקי גוף.
התובע, יאיר משה (להלן: "התובע"), עובד חברת בועז משה תשתית פיתוח ובנייה בע"מ (להלן: "צד ג'"), המצויה בבעלות אחיו, בועז משה, נפגע בתאונת עבודה ביום 29.12.02. קיר, שיועד להריסה, קרס, וקורת בטון פגעה בעיקר ברגלו של התובע. באירוע, על פי הנטען, היה מעורב "טרקטור קטן", רכב הנקרא גם "בובקט", אשר בבעלות הנתבעים 1 ,2 והמבוטח בידי הנתבעת 3 (להלן: "הרכב" או "הבובקט"). הדיון פוצל, כך שתחילה התבררו נסיבות האירוע ושאלת סיווגו האפשרי כ"תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפיצויים").
התובע והצד השלישי טוענים לתחולת חוק הפיצויים; הנתבעים, מטבע הדברים, סוברים אחרת.
תחולת החוק - כללי
2. כידוע, תאונת דרכים מוגדרת בסעיף 1 לחוק כדלהלן: " 'תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".
3. ההגדרה כוללת הגדרה בסיסית, שלוש חזקות חלוטות מרבות וחזקה חלוטה ממעטת אחת. ברע"א 8061/95
עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ (3) 532 (1996), נקבע אופן הבדיקה בגדרה יתברר האם האירוע עומד בהגדרה זו אם לאו. ראשית, יש לבדוק האם מתקיימת הגדרת הבסיס; במידה שנשללה אפשרות זו, יש לבדוק את תחולתן של החזקות המרבות, ואם אחת מהן מתאימה, יש לוודא כי המקרה אינו נופל בגדרה של החזקה הממעטת.
הגדרת הבסיס כוללת בחובה שבעה רכיבים: (1) מאורע; (2) נגרם; (3) לאדם נזק גוף; (4) עקב; (5) שימוש; (6) רכב מנועי; (7) למטרות תחבורה.
המושג "רכב מנועי" או "רכב" משמעו: "רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות".
הדיבור "שימוש ברכב מנועי" מוגדר בחוק כדלהלן: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה על ידי משתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות התדרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן, התנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט, טעינתו של מטען או פריקתו, שהרכב עומד".
על הפעולה שנעשתה "למטרות תחבורה" להכניס את כלי הרכב בגדרם של אותם סיכונים שיוצרת הובלת אנשים או מטענים ממקום למקום (ראו ע"א 5847/96
חברה ישראלית לקירור ואספקה בע"מ נ' סובח (פ"ד נ (3) 819 (1996), וכן עניין
עוזר הנ"ל, בעמ' 563). בבירור מטרת השימוש יש לבדוק את מטרתו הסובייקטיבית של המשתמש אלא אם כן השימוש כרוך מעצם טבעו בסיכון תחבורתי (ראו גם רע"א 7509/98
כהן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח, פ"ד נד(1) 250 (2000) וכן דנ"א 1963/00
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' כהן , תק-על 2000 (2) 276 (2000)).
נסיבות התאונה
4. בכתב התביעה נטען כי "... בזמן שהטרקטור ביצע הריסה של אחד מקירות המבנה, ובעקבות ההריסה קרס לפתע אחד הקירות, והקיר וקורה נפלו על התובע, שעמד ליד הקיר, ובעקבות פעולת הטרקטור נגרמו לתובע נזקי גוף קשים... " (סעיף 6. ג.). בתצהיר עדותו הראשית, כמו גם זה של אחיו, בועז, מופיעה גרסה זהה. נהג הבובקט, שמואל אדרי, מסר אף הוא תצהיר נסיבות. לטענתו, "... משה הורה לי לשבור ולפתוח פתח של כ - 2 מטרים באחד המבנים על מנת להרחיב את פתח הכניסה שכבר היה קיים במבנה. לפני התחלת עבודת ההריסה סימן לי משה באמצעות מסור דיסק לחיתוך קירות את מסגרת האיזור אותו אני אמור להרוס. משה עזב את המקום ואני התחלתי בעבודת ההריסה. הרסתי את רוב חלקו העליון של הקיר. מצד ימין נותר משקוף שהיה משוחרר בחלקו עקב פירוק הקיר. במהלך העבודה ראיתי את משה מגיע לכיווני והולך לאיזור חזית הבובקט. מיד שראיתי אותו מולי עצרתי את עבודות ההריסה ונסעתי לאט לאחור למרחק של כ- 1 מ' מהקיר. ראיתי את משה מתקרב למשקוף הימני הרופף בקיר ומנענע אותו כדי לנתקו בכוח מהקיר. לפתע הקורה העליונה של הקיר העשויה כולה בטון התמוטטה על התובע ופגעה ברגלו" (סע' 5 - 11 לתצהיר).
ניתן להיווכח מיד, כי גרסתו של אדרי מפורטת וסדורה, לעומת גרסתו הכללית והלקונית של התובע. המצהירים העידו בפניי. התובע ואחיו טענו שהתובע עמד ליד הקיר במשך כל עבודת ההריסה. אדרי שב והעיד כי התובע משך ידנית את הלוח, המשקוף, והקורה נפלה עליו (עמ' 21 לפרוטוקול), וביתר פירוט: "... אני הייתי ליד הקיר, עובד, הוא בא משמאלי, עבר משמאל לצד ימין מאחוריי, ראיתי אותו מתקרב למבנה, עצרתי שניה את הבובקאט מעבודה והוא משך את הלוח והקורה נפלה" (עמ' 23 לפרוטוקול). עוד סיפר אדרי כי התקשר למעבידו, אמיר מרקוס, וסיפר לו אודות המקרה. אמיר מרקוס מאשר בתצהירו, כי אדרי סיפר לו על כך שהתובע נפגע מקורה, שנפלה לאחר שנענע בידו משקוף רופף (סע' 12 - 13 לתצהירו). נקודה זו לא נתערערה בחקירה נגדית.
דומני כי מבין ארבעת העדים הללו, רק אדרי הוא נעדר אינטרס; כל השאר הם עדים מעוניינים, ואף בעלי דין ממש. אדרי, נהג הבובקט, כבר מזמן לא עובד אצל הנתבעים (עדות מרקוס, עמ' 26 לפרוטוקול), ואינני רואה כל סיבה מדוע לא לקבל את גרסתו בדבר נענוע המשקוף הרופף בידי התובע, מה שהביא לקריסת הקורה על רגלו.
אני קובע, על כן, כי אדרי פעל עם הבובקט כרבע שעה עד עשרים דקות לשם ערעור הקיר והריסתו; התובע, שעמד רוב העת בסמוך, ניגש אל הקיר ואדרי, בהבחינו בו, נסע מעט לאחור והמתין; התובע נענע משקוף רופף בידו, ואז קרס הקיר והקורה נפלה ופגעה ברגלו.
נסיבות האירוע במבחן החוק
5. לא הוכח כי הבובקט הוא "רכב מנועי". אנו יודעים עליו מן העדויות כי מדובר בסוג של רכב יחסית קטן מימדים, מעין "טרקטור בזעיר אנפין", אשר בקידמתו ניתן לחבר, בין היתר, כף או וו, כאמצעי הריסה. נהג הבובקט, שמואל אדרי, העיד כי: "המכשיר לא דורש רישיון ולא מצריך טסט. הוא לא נע על כבישים... " (עמ' 20 לפרוטוקול). ההגדרה הבסיסית בחוק, כמפורט לעיל, קובעת: "רכב הנע בכח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית", כאשר המונח תחבורה יבשתית פורש בספרות ובפסיקה כהובלה של אנשים ומטען ממקום יבשתי אחד למקום יבשתי אחר (לדוגמא עניין
סובח הנ"ל וכן אליעזר ריבלין,
תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב פיצויים (מהדורה שלישית) 60), כאשר המעבר הנדרש הוא מאיזור גיאוגרפי אחד לאזור גיאוגרפי אחר ומעבר זה נמדד בקיומו של סיכון תעבורתי (ראו גם ע"א 9474/02
אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ, פ"ד נח (1) 337 (2003) (להלן: "עניין
לוינסון"). הדגש המרכזי בישום הגדרה זו הינו בבדיקה, האם עיקר ייעודו של הכלי לשמש לתחבורה יבשתית, היינו האם עיקר ייעודו הוא להעביר אנשים או מטען ממקום למקום. בבדיקה זו מגולמות שתי דרישות נפרדות אך מצטברות. הדרישה האחת, היא שלפחות אחד מיעודיו של הרכב יהיה לשמש לתחבורה יבשתית; ואילו הדרישה האחרת היא שיעוד תחבורתי זה יהיה עיקר יעודו של הרכב. הדרישה האחרונה נבחנת לפי טיבו של הרכב, היינו לאור השאלה למה נועד הרכב לשמש בדרך כלל. די בכך שבדרך כלל עיקר יעודו של הרכב הוא תחבורה יבשתית ואין צורך כי הרכב ישמש, במועד התרחשות התאונה עצמה, לתחבורה יבשתית.
בפרשת
לוינסון דן בית המשפט העליון בטרקטורון שכונה גם "מיני מעמיס" וקבע, כי אינו עונה להגדרה הבסיסית בהגדרת "רכב מנועי", באשר יש הכרח שיעוד תחבורתי יהווה את עיקר יעודו, ובאותו מקרה עסקינן בטרקטורון שעיקר יעודו לשמש כלי עבודה. מאחר ובאותו עניין לא הוכח ואף לא נטען שהטרקטורון כשיר לגרירת מטענים, או שעיקר שימושו בחקלאות, כי אז לא הוכח כי הינו טרקטור. כמו כן שלל בית המשפט את היותו של הכלי "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכח מיכני בכביש", שכן זו מחייבת כשירות משפטית נורמטיבית לפי דיני התעבורה ובין היתר מהירות מקסימלית. גם בנסיבות המקרה דנן, לא הוכח כי בטרקטור עסקינן, שכן עיקר שימושו אינו בחקלאות אלא בעבודות בניה ופיתוח; מימדיו הקטנים ואופי השימוש בו בפועל, היינו הריסה, מלמדים על כך. ביחס לחזקה המרבה הדנה ב"מכונה ניידת", לא הובאה כל ראיה בדבר כשירותו הנורמטיבית של טרקטורון מסוג זה לנוע בכביש על פי דיני התעבורה, ולפיכך גם עניין זה לא הוכח. אשר לתנאי הרביעי בהגדרה הבסיסית, בדומה לעניין
לוינסון, ניתן לקבוע כי עיקר יעודו הוא לשמש כלי עבודה ולפיכך, אין עסקינן ברכב מנועי.
6. הגם שאין המדובר ב"רכב מנועי", הוציאה הנתבעת 3 פוליסת ביטוח לבובקט. סיטואציה כזו נדונה עוד לפני פרשת
לוינסון, בע"א 5757/97
אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה, פ"ד נג (5) 849 (1999) (להלן: "עניין
חמאדה"; עתירה לדיון נוסף בפרשה זו - נדחתה בדנ"א 65/00
אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה (2000)). במקרים אלה נפסק, כי אם מההתקשרות בפוליסת הביטוח יש ללמוד כי הצדדים הסכימו לראות באותו כלי כרכב מנועי כמשמעו בחוק הפיצויים, יש להחיל עליו את הוראות פקודת הביטוח וחוק הפיצויים כאילו היה רכב מנועי במובן חוק הפיצויים; העובדה כי בדיעבד הסתבר שאין מדובר ברכב מנועי לפי חוק הפיצויים, אינה משנה את תוכן ההסכמה האמורה ואין בה כדי לפגוע בתוקף ההתקשרות. על
-פי התקשרות זו, ההנחה היא כי הכלי הוא רכב מנועי כמובנו בחוק הפיצויים, ולכן על המבטחת לשלם פיצויים לכל נפגע בתאונה שבה מעורב המחפר, אם חובה כזו הייתה חלה עליה לפי פקודת הביטוח וחוק הפיצויים, זאת מתוקף היות הפוליסה חוזה מול המבוטח או חוזה לטובת צד שלישי.