לפניי תביעה להשבת כספים שהגישה התובעת, אשל"א בת כ- 81, באמצעות בתה הגב' ד' (להלן: "ד'"), המשמשת אפוטרופוס לגוף ולרכוש התובעת. התביעה הוגשה כנגד בתה השנייה ואחותה של ד' – הגב' ר' (להלן: "ר'" או "הנתבעת") שמשמשת כאפוטרופוס לגוף ביחד עם ד', בטענה כי במשך תקופה ארוכה נטלה הנתבעת כספים רבים מהאם תוך ניצול מצבה הקוגניטיבי והפיזי. את סכום התביעה העמידה התובעת על סך 350,000 ₪.
התביעה הוגשה, כאמור, על ידי ד' בשם אמן של הצדדים. יובהר כי בעת הגשת התביעה האם עצמה כבר הייתה במצב קוגניטיבי ירוד עם דמנציה מתקדמת. מכאן, שחרף היותה בעלת דין התובעת לא יכולה הייתה להביע עמדתה ביחס לתביעה זו והיא הוגשה על ידי ד', לכאורה, בשם התובעת ועבורה.
-
התובעת ילידת 1942, חברת קיבוץ XXXXX, התגוררה בגפה בקיבוץ מעל 40 שנה. לתובעת שתי בנות, ד' ור'. ר' התגוררה ביישוב סמוך למגורי האם, ומשנת 2014 עברה להתגורר בקיבוץ, ואילו הבת ד' מתגוררת בXXXX. כיום, ולמעשה מיום 11.8.19, התובעת חסויה המאושפזת במחלקה לתשושי נפש ב' במרכז הרפואי "XXX" בXXXXX.
-
בשנת 2006 מינתה התובעת את ר' כמיופת כוח בחשבון הבנק של התובעת.
-
בחודש מאי 2018 נדחתה בקשה לשעות סיעוד עבור האם על ידי המל"ל. לאחר ערר שהוגש על ידי האחיות, קיבלה התובעת מחודש יולי 2018 מטפלת מטעם חוק הסיעוד ל-25 שעות שבועיות.
-
ביוני 2018 חתמה התובעת על ייפוי כוח מתמשך אצל עו"ד לארי גולדשטיין בו מינתה את שתי בנותיה כמיופות כוחה למקרה בו לא תוכל לטפל בענייניה בעצמה.
-
ביום 25.12.18 הוגשה בקשה מאת הבת ד' למינויה כאפוטרופוס קבוע לגוף ורכוש התובעת. במסגרת בקשה זו הוגשה תעודת רופא מומחה גריאטריה ד"ר צ' (מיום 7/11/18) שאבחן את התובעת כסובלת מדמנציה מתקדמת והפרעה במצבה הקוגניטיבי, והמליץ על מינוי אפוטרופוס קבוע עבורה לגוף ולרכוש.
-
עוד במסגרת ההליך למינוי אפוטרופוס הוגש תסקיר עו"ס לסדרי דין ולחוק ההגנה על חוסים, בו הומלץ על מינוי הבת ד' כאפוטרופוס על גופה ורכושה של אמה. בתסקיר צוין כי שימוש בייפוי הכוח המתמשכים שניתנו לד' ולר' אינו ישים נוכח מערכת היחסים הקשה בין 2 האחיות. ד' הגישה בקשה לביטול ייפויי הכוח. ב"כ היועמ"ש הייתה צד לבקשה לביטול. לאור הסכמות הצדדים בעניין זה, קבעתי ביום 12.5.19 כי ייפויי הכוח יבוטלו בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ובמעמד זה ניתן צו למינוי הבת ד', בהסכמת הנתבעת, לאפוטרופוס קבוע לגוף ורכוש התובעת.
-
מתחילת שנת 2019 לערך, התובעת מלווה על ידי מטפלת צמודה 24/7, וכאמור מאושפזת מאוגוסט 2019 במרכז "XXX".
-
ביום 11.8.20 הוגשה תביעה זו בנוגע לכספים שנלקחו החל משנת 2006, לכאורה, תוך ניצול מצבה של התובעת על ידי הנתבעת. בישיבת הקדם שהתקיימה ביום 23.12.20, ובהתבסס על החומרים שהונחו בפניי, קבעתי כי יינתנו צווי הסרת חיסיון ביחס לחשבון הבנק של התובעת וביחס לחברות האשראי ביחס לתקופה שתחילתה ביום 1.1.2017 ועד למינוי ד' כאפוטרופוס על האם, קרי, 12.5.19. בכך צומצמה גדר המחלוקת באשר לכספים שהוצאו מחשבון האם לתקופה זו.
-
הנתבעת הגישה מצדה בקשה לצרפה כאפוטרופוסית משותפת על גוף האם במסגרת א"פ 29439-10-20, בטענה כי ד' מנעה ממנה ומבני משפחתה קשר עם האם ומידע בסיסי אודות מצבה. לאחר שמיעת הצדדים קבעתי ביום 23.12.20 כי יש למנות את הנתבעת כאפוטרופוס משותף לגוף אמה, ביחד עם ד'.
-
התקיימו שתי ישיבות נוספות - ישיבת קדם נוספת שהתקיימה ביום 11.5.22, וישיבת הוכחות בה נשמעו הצדדים ועדיהם ביום 19.9.22.
-
אציין כי עלתה שאלת מינוי מומחה רפואי לקביעת כשרותה המשפטית של התובעת בטרם מונה לה אפוטרופוס. הנתבעת התנגדה למינוי מומחה רפואי עד להמצאת כל המסמכים הנמצאים בידי ד' מתוך רצון להימנע מהוצאות מיותרות, כלשונה. תחת מינוי רופא מומחה הוחלט בדיון מיום 11.5.22, בהסכמת הצדדים, כי תזומן לחקירה רופאת המשפחה של התובעת להעיד על התיעוד הרפואי שקיים אצלה והתרשמותה מהתובעת וההחלטה תתבסס על עדותה ועל החומר הרפואי שבתיק.
טענות התובעת:
-
במהלך ניהול ההליך למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש האם התברר לד' כי הנתבעת גזלה במשך תקופה ארוכה כספים מחשבון הבנק של התובעת לצרכים אישיים.
-
התובעת הינה אישה סגורה ומופנמת, בעלת אופי חלש וקורבני, הסובלת מפוסט טראומה, הייתה חברת קיבוץ וחיה בגפה עשרות שנים בצניעות מרבית. מאפיינים אלה הם שאפשרו את ניצולה על ידי הנתבעת. הנתבעת עברה להתגורר בשנת 2014 עם האם, ולאחר מכן בדירה נפרדת בקיבוץ. בשל הקרבה הפיזית יצרה הנתבעת מצג של בלעדיות על הקשר.
-
הנתבעת הייתה מורשית חתימה ובעלת ייפוי כוח בחשבון האם עוד משנת 2006, ומאז עשתה בו כרצונה וזאת מבלי שהתובעת יודעת על כך.
-
משנת 2015 לערך, החלה ירידה במצבה הקוגניטיבי של התובעת, והנתבעת ניצלה את מצבה הנפשי של האם ואובדן צלילותה, והחלה מבצעת רכישות מופרזות בכרטיסי האשראי של האם. אין ספק כי הכספים לא הוצאו לטובת התובעת שחיה בסגפנות, אלא לצרכים אישיים של הנתבעת לרבות מוצרי טיפוח, בגדי מעצבים, תכשיטים ועוד. מרבית העסקאות נעשו דרך אתרי אינטרנט, כאשר האם עצמה אינה נוהגת לרכוש באינטרנט.
-
בנוסף, הנתבעת משכה כספים במזומן בסכומים של אלפי שקלים לאורך השנים. צורפו אסמכתאות על חלק מהמשיכות. הנתבעת תמרנה את התובעת ליטול הלוואות ולשחרר כספים מפיקדונות, כספים שהועברו לחשבונה של האם ונמשכו במזומן על ידי הנתבעת או הועברו לחשבון הנתבעת. כמו כן, הנתבעת ביצעה העברות בנקאיות מחשבון האם לחשבונה הפרטי בסכומים משמעותיים.
-
הנתבעת רוקנה בדרכים אלה את חסכונות האם והותירה אותה ללא אמצעים כלכליים לאפשר את קיומה בכבוד. התנהלות הנתבעת גרמה ליתרת חובה וחריגה ממסגרת האשראי, עד כדי שהתובעת קיבלה פניה מהבנק להכנסת כספים לכיסוי החריגות. לאחר שנחשפה למעשי הנתבעת נאלצה האפוטרופוס למשוך כספים מקופות חיסכון / פיקדון של האם בסך 56,000 ₪ לצורך כיסוי החובות בחשבון האם.
-
בשל דרישת הנתבעת כי הבת ד' תשתף פעולה בהחתמת האם על ייפוי כוח מתמשך פרץ סכסוך בין השתיים. לאחר שהתברר לד' כי הנתבעת מנצלת כלכלית את האם החריף הסכסוך, ומאז נותק הקשר בין האחיות. ד' החלה לפעול לאיתור אסמכתאות לכספים שנגזלו, חלקן צורפו לכתב התביעה, אך את חלקן לא עלה בידי ד' לאתר, כך שברור שבפועל הניצול בהיקף נרחב יותר. מהמסמכים שנמצאו עולה כי הסכומים שנלקחו לאורך השנים מתקבצים לכ-300,000 ₪.
-
לאחר התייעצות עם הבנק הוחלט על ביטול ייפוי הכוח שניתן לנתבעת בחשבון האם וביטול כרטיסי האשראי של האם ב-10/18. בשלב זה חדלה הנתבעת מלטפל באם והותירה אותה מוזנחת ומלוכלכת, אז התגלתה התדרדרות נוספת במצבה הקוגניטיבי. הנתבעת אף הודיעה לפקידת הסעד כי היא מושכת ידיה מאחריות על החלטות ותהליכים רפואיים ביחס לאם.
-
האם הבינה במעורפל כי ישנם אי סדרים כלכליים בחשבונה ואף פנתה לגורמים שונים בקיבוץ לסייע לה. הנתבעת מצדה הסתירה את מעשיה מאחותה ומבעלי המקצוע שטיפלו בעניין האם.
-
הנתבעת איננה מכחישה את עצם נטילת הכספים, אך טוענת כי לא רק שהדבר נעשה ברשות האם, אלא לדרישתה, שהנתבעת תפנק את עצמה לאור טיפולה המסור באם. אין בידי הנתבעת כל ראיה התומכת בגרסתה שהאם הרשתה לה להשתמש בכספיה כראות עיניה, זאת שעה שמנגד קיימים מסמכים רפואיים המעידים על היעדר כשרות האם ועדויות העדים שהעידו שמשנת 2015 האם כלל לא הייתה כשירה לאפשר זאת.
-
אצל האם אובחנה דמנציה מתקדמת, היא אינה מבינה את מצבה, וודאי שלא נתנה אישורה להוצאות הכספיות. לפי הגורמים המטפלים לפחות משנת 2015 האם לא הייתה בצלילות מלאה.
-
אין חולק כי מצבה הקוגניטיבי והפיזי הירוד של האם היה ידוע לנתבעת. הנתבעת בעצמה פעלה מול המוסד לביטוח לאומי לקבלת שעות סיעוד/ הרחבת שעות הסיעוד שניתנו לאם, וטיפלה בערר לאחר שבקשה זו נדחתה.
-
בנוסף, הנתבעת לקחה חלק בהליך המשפטי לעריכת ייפוי כוח מתמשך עבור האם והסתירה את היותה מיופת כוח בחשבונה של האם.
-
האם הופנתה לאבחון קוגניטיבי לאחר שנראתה בקיבוץ כשהיא מוזנחת ולא מטופלת, וזאת בסתירה לטענות הנתבעת שטיפלה בה במסירות יום ולילה. חרף המלצות הגורמים המטפלים, הנתבעת, שלא השלימה עם מצב האם, התעכבה מאוד עם לקיחתה לאבחון שבוצע לבסוף ב-11/2017. ד"ר צ' ממליץ על ניתוק הגז בבית האם והגורמים המטפלים בקהילה המליצו על עריכת ייפוי כוח מתמשך.
-
נעשתה פנייה לעו"ד לטובת עריכת ייפוי כוח מתמשך. עורכת הדין ביקשה תעודה המעידה על כשרות משפטית של האם אך הנתבעת טרפדה את המהלך. בלית ברירה נערך ייפוי הכוח על ידי עו"ד של הקיבוץ לארי גולדשטיין, שטען שמסוגל לקבוע אם האם כשירה, ולא דרש תעודת רופא. לטענת ד', רק בדיעבד הבינה כי היה עליהן לעתור בשלב זה למינוי אפוטרופוס לאם, אך לא ידעה לעמוד על ההבדל בין בקשה מסוג זה לעריכת ייפוי כוח מתמשך. מה גם שאמה בשלב זה עדיין התנגדה לכך. עו"ד לארי גולדשטיין העיד כי לא זכר את התובעת ובנותיה ולא את הפגישה שהתקיימה, כך שלא ניתן להישען על עדותו כי התובעת הייתה כשירה במועד החתימה.
-
כלל הגורמים המטפלים סברו בשנת 2018 כי הירידה בתפקוד הקוגניטיבי אצל האם החלה כ-5 שנים לפני כן. גם מעדויות העדים עולה בבירור כי התובעת איבדה צלילותה בסביבות 2016-2017, ואף לפני כן, וברור כי לא יכלה לתת הסכמתה לרכישות המופרזות שביצעה הנתבעת.
-
חברתה הטובה של התובעת הגב' ח' העידה כי עוד בשלהי שנת 2016 הראתה התובעת סימנים לאובדן צלילותה, והעידה כי התקשרו אליה מספריית בית הספר לאחר שהתובעת הגיעה לשם ללא מטרה (לאחר שהתובעת סיימה את עבודתה שם). כן העידה כי התובעת סיפרה לה כי ניהלה שיחות עם אנשים שאינם עוד בחיים.
-
רופאת המשפחה של האם ד"ר כ' העידה כי בשנים הרלוונטיות לתביעה הייתה ירידה במצבה הקוגניטיבי של האם, והיא נשלחה להערכה קוגניטיבית דחופה, אך זו הגיעה רק לאחר זמן רב. מעדותה ניתן להבין כי בשנת 2017 האם מאבדת את צלילותה ובמקביל הנתבעת משתמשת בכספי האם.
-
מעדות העו"ס ש' עולה כי האם פנתה לגורמים שונים שיסייעו לה לטפל באי סדרים בחשבון הבנק, ובכך שבתה ר' עושה בחשבונה שימוש שלא כדין. צורף מכתב בכתב ידה של העו"ס המתייחס לסגירת החשבון או שינוי הגדרתו כך שרק התובעת תוכל למשוך ממנו כספים.
-
בקיבוץ היה ידוע כי האם אינה צלולה וכי התלוננה על חיובי אשראי שאינה מכירה. גם מר XXXX שהיה מנהל הקהילה העיד כי האם פנתה אליו בטענה שבכרטיסי האשראי שלה מופיעים חיובים שהיא איננה מכירה. עוד העיד כי הומלץ על סיום עבודתה כXXXX נוכח היותה מבולבלת בעת עבודתה.
-
הגב' ת' שהינה אחות בקיבוץ מזה כ-30 שנה ומכירה היטב את התובעת, העידה כי הגיעו אליה "ריג'קטים" בנוגע להתנהלות התובעת וכי זיהתה שהתובעת הייתה מוזנחת והופעתה החיצונית מרושלת.
-
הנתבעת הייתה אמונה על שמירה ודאגה לכל מחסורה של האם ושימשה אפוטרופוס בפועל בשנים הרלוונטיות לתביעה. יש להתייחס אליה כ"אפוטרופוס למעשה" עליו מוטלות כל החובות המוטלות על אפוטרופוס שמונה על ידי בית המשפט. פועל יוצא מכך הוא האיסור לקבלת טובת הנאה מרכושו של חסוי.
-
גם היועמ"ש שנחשפה לחומרים הרלוונטיים סברה כי התנהלות הנתבעת הייתה חריגה וכי יש להעביר את הבדיקה וההכרעה בעניין לבית המשפט.
-
על הנתבעת היה לפעול בנאמנות כלפי האם עליה הייתה אחראית. הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי השתמשה בחשבון האם באישורה ולבקשתה, ועליה להשיב את הכספים שלקחה מהאם.
טענות הנתבעת
-
התביעה היא ניסיון של ד' להתנקם בנתבעת על היותה מקור לגאווה לאם ועל יחסיהן הקרובים. מערכת היחסים בין הנתבעת לאחות ד' הייתה רעועה עד כדי נתק והיוותה גורם משמעותי לעצם הגשת התביעה.
-
במשך שנים כל הטיפול באם הוטל על כתפי הנתבעת. הנתבעת התגוררה בסמיכות לאם, דאגה כל השנים למחסורה, נהגה לבקרה כמעט מידי יום, לקחת אותה לביקורי רופא והביאה אותה לביתה בשבתות וחגים שתהיה עם משפחתה ולא לבדה. הקשר בין משפחת הנתבעת לאם היה קרוב וחם.
-
בשנת 2006 כשהיא צלולה ואיתנה, ביקשה האם מהנתבעת כי תשמש מיופת כוח בחשבון הבנק שלה, מאחר שסמכה אך ורק עליה. אם היו מתקיימים יחסים תקינים בין האם לד', סביר להניח שהאם הייתה ממנה גם את ד' כמיופת כוח בחשבונה.
-
ד' לא לקחה חלק בטיפול באם ואף התעלמה מצרכיה. האם ביקרה את ד' בביתה לעיתים רחוקות והייתה חוזרת משם נסערת. התנהגות ד' גרמה לאם לצער רב, שהיה נמשך גם כעת (לו הייתה האם צלולה), כאשר ד' אינה רואה את טובת האם לנגד עיניה.
-
בניגוד לטענות ד', האם לא הייתה בודדה, היא הייתה פעילה בקהילה, טיילה בארץ ובעולם, התנדבה בבתי ספר ובגנים והייתה מוקפת חברות ונכדים, ילדיה של הנתבעת. ד', מסיבותיה שלה, לא הייתה מעורבת בחיי האם וטענותיה מעידות כי לא הכירה את האם.
-
חרף קיומו של ייפוי הכוח המתמשך עליו חתמו הצדדים ביוני 2018, לפיו שתי הבנות מיופות כוח לטפל בענייני האם, הסכימה הנתבעת לביטולו ומינוי ד' כאפוטרופוס, מתוך תקווה שבאחרית ימיה של האם ישתקם הקשר בין האם לד' וד' תיקח חלק משמעותי בחייה ותדאג לה. בפועל ד' הוציאה את האם מביתה בברוטאליות והעבירה אותה למוסד סיעודי מרוחק, בדיוק כפי שחששה האם, תוך ניתוקה מהקיבוץ שאהבה, מנכדיה, מחבריה ומסביבתה התומכת, זאת בשעה שקיים בית סיעודי בקיבוץ.
-
ד', שעד לשנת 2018 כלל לא הייתה בתמונה בכל הנוגע לטיפול באם, ביקשה להתמנות כאפוטרופוס מסיבות אנוכיות במטרה להשתלט על רכוש האם.
-
הנתבעת תטען כי מעולם לא לקחה כספים מהאם שלא בהסכמתה או בהצעתה שנועדה לסייע לבתה. האם הציעה את עזרתה לנתבעת שעמדה לצדה כל העת. בנקודות מסוימות בחיי הנתבעת נתנה לה האם מתנות כגון עבור סיום לימודים, קבלת תפקיד בכיר, וכן סייעה לה כלכלית בעת משבר הגירושין. בנוסף האם העניקה מתנות לנתבעת ולנכדיה, ילדי הנתבעת, שהיו קשורים אליה בקשר עמוק. אין ספק שהייתה עושה כך גם עם ד', לו זו הייתה שומרת על קשר עם האם. העובדה שהאם סייעה לנתבעת כלכלית הכעיסה את ד' ומכאן נולדה התביעה.
-
הנתבעת לא נטלה הלוואה על דעת עצמה ללא בקשת האם, ולא הייתה מבצעת כל פעולה הנוגעת בכספי האם ללא רשותה. הנתבעת השיבה לאם חלק מהכספים שנלקחו כהלוואה למרות שהאם כלל לא ביקשה זאת.
-
הקנאה בקשר החם והקרוב בין הנתבעת ומשפחתה לאם דחפה את ד' לטעון טענות לפיהן האם לא הייתה כשירה לקבל החלטות בעצמה כבר משנת 2014 (או אולי אפילו לפני שכן כתב התביעה כלל העברות של כספים משנת 2009), אך אין כל בסיס לטענות אלה. לאם נעשה אבחון גריאטרי בנובמבר 2017 אצל ד"ר צ' שלאחר בדיקה רחבה ומקיפה העלה רק חשש לדמנציה, אך לא נקבע במפורש שהאם סובלת מכך והומלץ רק על מעקב עו"ס.
-
בנוסף, הנתבעת צירפה ראיות רבות לכך שעד כמעט לסוף שנת 2018 האם תפקדה והייתה כשירה לקבל החלטות בעצמה, ורצונה היה לתמוך בנתבעת באהבה ודאגה.
-
האם הבינה כי כוונותיה של ד' אינן טהורות וכתבה ביוני 2018 כי היא מבקשת שמי שתטפל בה כשיהיה לה קשה תהיה הנתבעת.
-
בית המשפט קבע על צמצום התביעה לשנים 1.1.2017 ועד ליום 12.05.19 אז מונתה ד' כאפוטרופוס, שכן אין ספק באשר לכשירות האם עד למועד זה.
-
עדותה של ד' הייתה לא עקבית מלאה סתירות פנימיות וקושי באימות דבריה. כמו כן ד' ניסתה להביא עדים רבים שיתמכו בטענותיה, אך בפועל תרומתם הייתה מזערית שכן עדים אלה לא ידעו להעיד במפורש על מצבה של התובעת ומתי הבחינו כי איננה כשירה.
-
הגב' ת' שהייתה מקורבת לתובעת ואחות הקיבוץ, התקשתה להצביע מתי לכאורה החלה התובעת להזדקק לעזרה, והעריכה את אי כשירותה כשנה לפני הוצאת התובעת מביתה, היינו בשנת 2018. ניתן להסיק מעדותה כי לו הייתה התובעת סובלת מאי כשירות במשך שנים הגב' ת' הייתה יודעת להעיד על כך.
-
הגב' ח' חברתה הקרובה של התובעת, שהוזמנה להעיד ע"י התובעת, העידה על הקרבה הרבה בין הנתבעת לתובעת ועל כך שהתובעת התגאתה בה מאוד. עוד העידה כי התובעת הייתה מגיעה להאכיל קשיש אחר בבית אבות, מדי יום ביומו ובהקפדה יתרה, עד סוף שנת 2018, עובדה המחזקת את היות התובעת עדיין כשירה.
-
הגב' מ' העידה כי זיהתה שינוי התנהגותי אצל התובעת בשנת 2018. עד אז התובעת תפקדה, השתתפה בפעילויות ובשיחות.
-
באשר לעדויות של העדות הגב' מ', הגב' ש', ד"ר כ'. אף אחת מהעדות לא ידעה לציין מתי הבחינה כי חלה ירידה במצבה הקוגניטיבי של התובעת. העדות השיבו תשובות מתחמקות כגון "לא זוכרת", "לא יודעת".
-
בנוסף, מר ס', ששימש כמנהל החשבונות של הקיבוץ נשאל האם התובעת פנתה אליו בשנת 2017 להתלונן כי נעשה שימוש בכרטיסי האשראי שלה והשיב באופן נחרץ כי התובעת לא פנתה אליו וכי הוא לא זוכר כי נעשתה אליו פניה בקשר לחשבונות שלה.
-
מעדויות מר XXX בן זוגה לשעבר של הנתבעת ובתם המשותפת XXX, שהיו האנשים הקרובים ביותר לתובעת במשך שנים ניתן להיווכח כי התובעת הייתה כשירה וצלולה עד סוף שנת 2018.
-
עדות עו"ד לארי גולדשטיין שערך את יפוי הכוח המתמשך ביום 25.6.18 הוכיחה כי התובעת הייתה כשירה לפחות במועד זה. עו"ד גולדשטיין העיד כי כאשר יש לו ספק לגבי כשירות הממנה הוא מסרב לערוך ייפוי כוח מתמשך וכי במקרה זה התרשם כי אין מניעה שהתובעת תערוך ייפוי כוח.
דיון והכרעה:
האם הכספים שהועברו על ידי האם לבת עברו על יסוד רצון האם, בהיותה כשירה, או שלאו?
-
אומר כבר עתה כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והראיות שהונחו לפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. לא הוכח בפניי כי התובעת לא הייתה כשירה לנהל את כספיה, ולא הוכח כי הנתבעת גזלה מהתובעת כספים ללא אישורה ותוך ניצול מצבה.
-
עוד ייאמר ואף זאת כבר בפתיח: התביעה הועמדה על סכום גבוה מאד של 350,000 ₪. כבר בפתח ההליך, ולמעשה כעולה מכתב התביעה עצמו, חלקם הארי של הכספים, למעלה מ – 300,000 ₪, הם כספים שנעשה בהם שימוש או שהם הועברו או נלקחו כהלוואה, לפני שנת 2015, תקופה בה אין כל עוררין כי התובעת הייתה כשירה וצלולה לחלוטין.
-
חרף האמור, עמדה ד' על מלוא סכום התביעה עד תום, לרבות בסיכומיה, וטענה כי גם כספים שנעשה בהם שימוש בשנים 2013 ו – 2014 הם כספים שיש להחזיר לאם. דרישה זו, שהיא נעדרת כל בסיס משפטי, מעלה קושי ואולי אף תמיהה בקשר עם מטרות ותכלית הגשת התובענה, ואולי אף בקשר לתום ליבה של ד'. זאת כאשר התובעת עצמה, בהיותה אדם שמונה לו אפוטרופוס, אינה יכולה למנוע את ניהול ההליך שנפתח בשמה ואינה יכולה למנוע את הנזק מניהול הליך בדרך בה הוא נוהל.
המסגרת הנורמטיבית
-
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן-"חוק הכשרות") קובע בסעיף 2: "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".
-
גם מינוי אפוטרופוס לאדם אינו מונע בהכרח ביצוע פעולות על ידי האדם שמונה לו אפוטרופוס ואינו פוגם בכשרות פעולותיו (תמ"ש 19361-98 מיום 21.9.2006 פורסם במאגרים).
-
לנוכח האמור לעיל, יש לבחון האם בעת העברת הכספים, או השימוש בכספים של התובעת, הייתה התובעת כשירה משפטית. ככל שהתשובה לכך חיובית, הרי שאין לאיש את הזכות לקבל החלטות רטרואקטיבית, ולהחליף את רצונו הנוכחי עם רצונה של התובעת בעת שהייתה כשירה לקבל כל החלטה שחפצה בה, ובכלל זה להעניק מתנות, לסייע לבני משפחה, ליטול הלוואות או לפדות חסכונות.
-
בהקשר זה אציין, כי טענת ד' שהנתבעת היא זו שצריכה להוכיח כי התובעת נתנה לה הרשאה למשוך כספים או לעשות שימוש בכרטיס אשראי אינה נכונה. אדם כשיר אינו זקוק להרשאה ואינו זקוק לאישור לעשות שימוש בקניינו ובכספיו כרצונו. אין הוא צריך לנמק מדוע עשה פעולה כספית מסוימת ואין הוא חב הסברים לאיש, זולת הוא עצמו. לעומת זאת, כאשר אדם מאבד את כשרותו המשפטית, הטענה כי פעולות שעשה בעבר, ושוב בעת שהיה כשיר לחלוטין, הן פעולות שניתן לבטלן מעלה קושי גדול, ונטל הוכחה מוגבר על מי שטוען לה. טענה זו עומדת בניגוד מוחלט לעקרון היסוד של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות על פיו כל אדם כשר לפעולות משפטיות.
-
נקודת המוצא היא, אם כן, הפוכה מזו שטוענת לה ד'. כל עוד לא הוכח כי התובעת איבדה את כשרותה המשפטית היא הייתה רשאית לעשות כל פעולה, גם אם זו אינה נראית למי מבנותיה.
בחינת המועדים בהם נעשה שימוש בכספים אל מול מועד אובדן כשרותה המשפטית המשוער של התובעת
-
ד' צירפה לכתב התביעה פירוט משיכות כספים והעברות בנקאיות לחשבון הנתבעת, פירוט עסקאות אשראי, ופירוט נטילת הלוואות ומשיכת פיקדונות על ידי האם.
בכל הנוגע לעסקאות שלהלן:
![]()
-
מדובר בפעולות כספיות שבוצעו בחשבונה של האם עד שנת 2017 ולטענתה של ד' שימשו למעשה את הנתבעת מבלי שניתנה לה הרשאה על ידי האם.
-
עדותה של ד', בשאלה מהותית בדבר כשרותה של האם, הייתה לא עקבית ולא ברורה. לטענת ד' האם היא אישה פוסט טראומטית עוד מילדותה והנתבעת מנצלת אותה משנת 2006 ובשנת 2015 איבדה כל רסן (ע' 11 ש' 5-9). לשיטתה של ד', כך עולה מעדותה, אמא מנוצלת עוד משנת 2006 כאמור על רקע פוסט טראומה מהילדות. ד' העידה שהיא אינה רופאה בעצמה, ולא המציאה אף לא בדל ראיה או מסמך רפואי כלשהו המצביע על כך שהאם היא פוסט טראומטית, או שהיא איבדה את כשרותה המשפטית או את יכולתה לקבל החלטות. על פי העדות, נראה כי לשיטתה של ד' כבר משנת 2006 האם הייתה נתונה לניצול על ידי הנתבעת. ברם, כאמור, לא הוצגה כל ראיה לניצול מצד הנתבעת ונראה כי הטענה מבוססת על מחלוקת קשה שפרצה בין ד' לאחותה,. על בסיס תחושה זו ד' מפרשת כל העברת כסף או סיוע של התובעת לבת ר' כניצול של האם. מדובר בטענה חסרת כל יסוד עובדתי או משפטי והיא לא נתמכה בראיות כלשהן.
-
ד' טענה כי החלה לזהות שמשהו לא תקין אצל האם כבר בשנת 2015, אך בקשתה להתמנות כאפוטרופוס נעשתה רק בסוף שנת 2018. ד' לא סיפקה כל הסבר מדוע המתינה למעלה מ – 3 שנים עד להגשת בקשה למנותה כאפוטרופוס, אך יותר מכך, ד' עצמה ביחד עם אחותה ר' וביחד עם אמם, פנו בחודש יוני 2018 לחתימה על יפוי כח מתמשך. האם הייתה הממנה ושתי הבנות – ד' ור' – הממונות. ד' לא סיפקה כל הסבר מניח את הדעת כיצד נטען על ידה כי אמה איבדה את כשרותה המשפטית עוד בשנת 2015, כאשר היא עצמה מתייצבת עם האם במשרד עו"ד לחתימה על יפוי כח מתמשך בשנת 2018. ד' לא נתנה הסבר מניח את הדעת לסתירות מהותיות בעדותה ואין כל אפשרות לסמוך על עדות זו כעדות אמינה.
-
ד' טרחה והביאה עדים רבים הקשורים בחייה של התובעת, אלא שעדים אלה אינם בעלי מומחיות רפואית כלשהי, זולת עדות ד"ר כ' אליה אתייחס בהמשך, ועדותם ביחס למצבה הרפואי של התובעת היא בעלת משקל נמוך. אך יותר מכך, לא הובאה אף לא עדות אחת או ראיה כלשהי, כי בשנים בהן נעשה השימוש בחלק הארי של הכספים, שנים 2013-2017 הייתה לתובעת מגבלה כלשהי, פיזית או קוגניטיבית.
-
אף לא אחד מעדים שהופיע בפני לא ידע לומר מהו המועד בו, לכאורה, החלה התדרדרותה של התובעת. רוב העדים תארכו את המועד לשנת 2018. כך העידה מטפלת השטח של וותיקי הקיבוץ הגב' מ' (ע' 20 ש' 11). כך גם עולה מעדות אחות הקיבוץ הגב ת' (ע' 16 ש' 33-34). חברתה של התובעת הגב' ח' העידה כי זיהתה שיש ירידה בצלילות כבר בשנת 2016 אך מסקנותיה הן סובייקטיביות לחלוטין, ובוודאי שאינן מהוות ראיה משמעותית ביחס למצב הכשרות המשפטית. כך למשל טענה העדה כי העובדה שהתובעת הוזמנה לארוחת ערב ולא הגיעה וטענה כי באו אליה אורחים, היא מבחינתה ראיה לשינוי בהתנהגות מאחר שהיא ידעה שזה לא נכון (ע' 18 ש' 13-15). עוד ייאמר כי גם מעדותה של ח' עולה כי התובעת הייתה מגיעה בכל יום בשעה 18:00 לבית הסיעודי בקיבוץ על מנת לסייע להאכיל חבר טוב שלה. פעולה זו נעשתה על ידי התובעת מבלי שאיש הזכיר לה לעשותה ומבלי שאיש ביקש ממנה.
-
ד' תולה את עיקר טענותיה בעדות העו"ס ש' ובמזכר שנכתב לכאורה על ידה, מזכר שאינו חתום, אינו נושא תאריך ולא ברור עבור מי נכתב. עדותה של עו"ס ש' התאפיינה בחוסר זיכרון מוחלט ביחס לתובעת. העו"ס העידה כי היא אינה זוכרת מתי פגשה את התובעת לראשונה, היא לא זכרה מדוע פגשה בה והיא לא זכרה למה התובעת הגיעה אליה (ע' 26 שורות 10-15). בהמשך העידה, ביחס לאותו מזכר, כי הוא אינו מאפיין את כתב ידה אבל היא חושבת שהכתב הוא שלה, והיא כלל "לא זוכרת את הדבר הזה". בהמשך העידה כי המזכר נכתב על סמך מסמכים שהיא קיבלה, היינו לא על סמך בקשה של התובעת עצמה (ע' 27 ש' 2-9). גם ביחס למועד כתיבת המכתב העידה העו"ס כי היא "לא זוכרת ולא יודעת".
-
עם כל הכבוד לאותו מזכר, נעדר תאריך, נעדר חתימה, שהעו"ס כלל לא בטוחה שהיא כתבה אותו ובוודאי שאינה זוכרת את נסיבות כתיבתו, לא ניתן לקרוא ממנו כי התובעת הייתה נתונה לניצול משנת 2013 או אפילו קודם לכן. מדובר במסקנה מרחיקת לכת שאינה מתיישבת עם יתר הראיות בתיק, ומנוגדת למכלול של ראיות שמהן ניתן ללמוד כי התובעת לא איבדה את כשרותה המשפטית ואין כל מקום לשלול רטרואקטיבית את אותה כשרות.
-
בהקשר זה ייאמר, כי על פי עדותו של מר ס', מנהל חשבונות בקיבוץ שהיה בזמנים הרלוונטיים מנהל התקציבים, התובעת מעולם לא טענה שהיא מוצאת בעיה בחשבונות שלה והיא כלל לא פנתה אליו. עדות זו של מי שמכיר את התובעת מזה 50 שנה הייתה אמינה בעיני והיא בוודאי עדיפה על עדותה של מי שאינה זוכרת כלל את הפגישות עם התובעת ואת התנהלותה.
-
ד"ר כ', רופאת המשפחה של התובעת, נחקרה בנוגע למצבה הרפואי של התובעת, בהסתמך על התיק הרפואי. על שאלות רבות השיבה כי "איננה זוכרת" או "לא יודעת". ד"ר כ' הודתה כי היא עצמה כלל לא ידעה מתי החלה ההתדרדרות של התובעת וכי היא למעשה נשענה על דברי חברים ושכנים (ע' 29 ש' 19).
-
גם ד' נשאלה על כך בחקירתה ואף היא התקשתה לומר כי בשלב זה לא הייתה האם כשירה.
ש.את טוענת שאמך כל יום הלכה למרפאה לקבל תרופה, ז"א את טוענת כי משנת 2016 היא כבר לא כשירה וצריכה ללכת על מנת שימננו לה את התרופה,
ת.נכון
ש.ולזכור ללכת כל יום למרפאה, מי הזכיר לה
ת.היו דברים שהיא זכרה לבד, כמו ללכת למועדון
ש.אולי היא הייתה כשירה
ת.אולי
(עמ' 12, ש' 8 – 14)
-
עצם העובדה שאצל האם החלו ניצנים של שינוי התנהגותי, שכחה ואף התחלה של דמנציה, אין בכך כדי לשלול את מסוגלותה לבצע פעולות משפטיות או לנהל את חייה באופן עצמאי לרבות בענייני רכושה.
-
ראיה נוספת לכשרותה של האם עולה מהעובדה שהאם חידשה את יפוי הכח בחשבונה כך שהנתבעת תוכל לפעול בו. כזכור יפוי הכח הראשון נחתם עוד בשנת 2006 וככל הנראה על פי נוהלי הבנק היה צורך לחדשו לאחר 10 שנים. כך יצא שבחודש מאי 2016 מתקבל מכתב מבנק *** לפיו קיים ייפוי כוח לנתבעת בחשבון האם וכי על האם עצמה להגיע לחתום על יפוי כוח חדש. היות שקיים יפוי כח גם בשנים שלאחר שנת 2016 המסקנה היא כי האם חידשה את יפוי הכח ולשם כך היה עליה להתייצב בבנק ולחתום בפני פקיד הבנק על היפוי כח המחודש. ד' טענה כי היא "לא יודעת" אם האם אכן הגיעה לבנק, אך בהינתן כי קיים יפוי כח תקף, חזקה היא כי הוא נחתם כדין והמבקש לטעון כנגד תקפותו שומה עליו להביא ראיות לתמוך בטענתו, כמו למשל לזמן את פקיד הבנק לעדות. ד' לא עשתה דבר מכל אלה ולא הביאה כל ראיה, זולת הבל פיה, כנגד יפוי כח בנקאי שנחתם על ידי האם בשנת 2016.
-
האם הופנתה לייעוץ/ אבחון גריאטרי שהתקיים בתאריך 19/11/2017 אצל ד"ר צ'. בממצאיו ציין ד"ר צ' כי בבדיקה קוגניטיבית מקוצרת שנערכה לאם נמצאו ממצאים בחלקם תקינים ובחלקם לקויים. ד"ר צ' ציין כי הבעיות נובעות משילוב סיבות כאשר חלקן כרוניות (נזקי זיהומים תרופות, ייתכן דמנציה, וחלקן הפיכות (כגון התייבשות ותופעות לוואי תרופתיות). המלצות ד"ר צ' היו הפסקת תרופות המפחיתות לחץ דם והקפדה על תזונה ושתיית מים. כן הומלץ על התאמה בטיחותית של הבית לרבות החלפת כירת גז בחשמלית ומעקב תפקודי של עו"ס בקהילה. בהערות ציין ד"ר צ' כי מעקב גריאטרי יישקל לפי הצורך.
קרי, גם בשלב זה רופא גריאטרי אינו מזהה אצל האם דמנציה, כי אם ירידה בתפקוד הקוגניטיבי בעקבותיה ממליץ על מעקב עו"ס. להבדיל, בבדיקת הרופא שנעשתה שנה לאחר מכן, בנובמבר 2018 נכתב במפורש כי האם זקוקה לאפוטרופוס.
-
כל אלה מביאים אותי למסקנה כי למצער עד לסוף שנת 2017, הייתה התובעת כשירה דיה ולא הייתה מניעה כלשהי מהתובעת לפעול בחשבונה כאוות נפשה, ולנהל את כספיה כרצונה, לרבות נטילת הלוואות, משיכת פיקדונות ומשיכת סכומים במזומן והעברת כספים או מתנות כפי שעשתה.
-
זאת ועוד, למעט ההעברות הבנקאיות שנעשו לחשבונה של הנתבעת, לא הוכח אילו רכישות נעשו עבור האם ואילו נעשו עבור הנתבעת, כך גם לעניין משיכות המזומן. אומנם נטען כי חלק מהרכישות אינן מאפיינות את האם, כגון ביגוד ותכשיטים ולא מן הנמנע כי רכישות אלה נעשו עבור הנתבעת, אך כפי שכבר נאמר בפתיח, לתובעת זכות מלאה לעשות בכספה כרצונה, ובכלל זה לרכוש ביגוד ותכשיטים לבתה.
-
עוד ייאמר בהקשר זה, כי מקובלת עליי טענת הנתבעת לפיה האם ביקשה לסייע לנתבעת כלכלית מרצונה החופשי ולהעניק לה ולילדיה מתנות. בין האם לבין הנתבעת ומשפחתה היה קשר עז ועמוק, קשר יומיומי בו התגוררו הנתבעת והתובעת זו לצד זו, והנתבעת הייתה שם עבור האם בכל מובן במשך שנים רבות. אינני רואה במענק סיוע כלכלי ומתנות לבת או ילדיה כמהלך פסול. בייחוד כאשר לא נראה כי מדובר בניצול של אדם שאינו כשיר או שאינו מסוגל לקבל החלטות, אדרבא אני רואה בכך מהלך טבעי בין הורה לילד. זכותה המלאה של האם לסייע לבתה בשיפוץ הבית, זכותה לסייע לה בקניות במרכולית של הקיבוץ, וזכותה להעביר כספים לבתה ונכדותיה ולסייע לה.
-
מכל האמור לעיל, מאחר שאין כל ראיה לפגיעה בכשירות האם ולכך שהאם נעדרה הבנה וגמירות דעת בהתייחס לכספים שהועברו לפני שנת 2017, בהתייחס לכך שהוענקו לבן משפחה קרוב, אני קובע כי ביחס לסכומים אלה לא קמה עילת תביעה והם אינם רלוונטיים.
כשרות האם משנת 2017 ועד למינוי הבת כאפוטרופוס
-
החשש לגבי כשרותה של האם התעורר, כך נראה, רק בשנת 2017. בהחלטתי מיום 23.12.20 קבעתי כי צווי הסרת החיסיון לבנק וחברות האשראי יינתנו ביחס לתקופה החל מ-1.1.2017 ועד למינוי הבת ד' כאפוטרופוס ביום 12.5.19 ובכך צומצמה גדר המחלוקת באשר לכספים שהוצאו מחשבון האם לתקופה זו.
-
להלן הפירוט שצורף לכתב התביעה בנוגע לחיובי האשראי של האם החל בינואר 2017.
![]()
-
נוסף על אלה, נטען כי כדי לאזן את חשבון הבנק שהיה ביתרת חובה נאלצה ד' למשוך כספים מקופות חיסכון של האם בסך של 56,000 ₪ לצורך כיסוי החוב ביום 29.10.18.
-
בהתייחס לחיובי האשראי טענה הנתבעת כי ד' לא הכירה את האם ולא ידעה אלו מוצרים נרכשו עבורה והיו בשימושה, וכי חלק מהרכישות היו עבור האם וחלק מתנות שקיבלה הנתבעת מאמה. כן אישרה הנתבעת כי במשך שנים האם מרצונה החופשי שילמה עבור התספורות של הנתבעת.
-
שתי ראיות עיקריות שהובאו בפניי הביאוני למסקנה כי גם במחצית הראשונה של שנת 2018 הייתה התובעת עודנה כשירה דיה לקבלת החלטות בעצמה.
-
האחת, מוקדמת יותר בציר הזמנים, והיא דחיית המל"ל את בקשת האם לעזרה ביתית במאי 2018. לטענת הנתבעת המל"ל סירב לבקשה לקבלת עזרה ביתית צמודה ולא בכדי, שכן הסיבה שנעשתה פניה למל"ל לקבלת סיוע הייתה רק על מנת להקל על העומס אותו נשאה הנתבעת לבדה. לבקשה לעזרה ביתית צורף מכתב מאת העו"ס ש' מאפריל 2018. העו"ס ציינה במכתבה כי התרשמה כי אמנם קיימת ירידה קוגניטיבית וכי היא מזהה אצל האם בלבול, שכחה, חוסר שקט, אך לצד זאת ניתן לראות התנהלות שנראית לכאורה תקינה בריאה ורציפה, וכי התובעת השקיעה מאמצים לטשטש את מצבה. כן נאמר כי קיים חשש שהתובעת לא מסוגלת להיות עצמאית וכי התובעת אובחנה עם דמנציה.
-
לאחר דחיית הבקשה, כאמור, כתבה ד"ר כ', רופאת המשפחה של התובעת, הפנייה במענה לתשובת המל"ל בניסיון חוזר לקבל את העזרה הביתית. בהפניה מציינת ד"ר כ' כי יש החמרה ברורה במצבה הקוגניטיבי של האם. ביום 3.6.2018 הוגש ערר בדבר ההחלטה לדחות את הבקשה לסיוע עבור האם, אליו צורפה הפניה זאת.
-
ד"ר כ' העידה כי למעשה לא הייתה ממש מעורבת וכתבה הפנייה כי התבקשה:
ש.אני מציגה את הסיכום שלך מיום 6/5/18. ביום 15/4/18 הגיע בעצם נציג מטעם המל"ל לבדוק את נ' אם היא זכאית לעזרה מהמל"ל. נכון
ת.כנראה, כן.
ש.האם את יודעת שהמל"ל סרב לבקשה לעזרה לנ'
ת.בדר"כ עם ניירות כאלה כתוב לכבוד המל"ל, ביקשו ממני כי.. לא שאני הפניתי באמת למל"ל. לא הייתי ממש מעורבת בזה.
ש.בעצם כל מה שכתבת זה כי אמרו לך, הפנו אותך
ת.זה סיכום רפואי. בעידן המחשב אפשר לעשות זאת בקלות ממה שנמצא בתיק.
(עמ' 31, ש' 7 – 14)
-
אף לאחר הגשת הערר, אושרו לתובעת ביולי 2018 כ-25 שעות שבועיות של עזרה ביתית אחה"צ בלבד וללא לינה.
-
המסקנה היא כי המל"ל לא מצא שהתובעת זקוקה לסיוע או השגחה 24 שעות ביממה, היינו, היא מסוגלת לגלות עצמאות ואף ללון לבד בביתה. קביעת המל"ל משתלבת היטב עם מארג הראיות בתיק ועם עדויות יתר העדים, כי התובעת, חרף העובדה כי מצבה הקוגניטיבי התדרדר, הייתה אישה עצמאית ויכולה הייתה לדאוג לענייניה.
-
הראיה השנייה ובעלת משקל רב יותר היא עריכת ייפוי כוח מתמשך על ידי האם ביום 25.06.18.
עריכת ייפוי כוח מתמשך
-
לאחר שהחלה ירידה בתפקוד האם, ועל כך אין מחלוקת, הומלץ על ידי הצוות בקהילה על עריכת ייפוי כוח מתמשך. יודגש, כי ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך משפטי בו קובע אדם, בעת שהוא כשיר, מי יטפל בענייניו בעתיד כאשר לא יוכל לטפל בהם בעצמו. הן ר' והן ד' לקחו חלק פעיל בכך, במציאת עו"ד, לקיחת האם למשרד עורכי דין והחתמתה.
-
ד' העידה כי קיבלה הסבר במשרד ע"י עו"ד גולדשטיין באשר לעריכת ייפוי הכוח וטענה כי כל רצונה היה לטפל באמא (עמ' 13, ש' 23,24). עוד טענה, כי רק בדיעבד הבינה כי היה עליהן לעתור בשלב זה למינוי אפוטרופוס לאם וכי האם התנגדה לכך. במהלך דיון הקדם ביום 11.5.22 התברר כי בנוסף ד' ביקשה כי האם תחתום על צוואה (ע' 9 ש' 11-12). אם סברה ד' כי אמא כשירה לחתום על צוואה ביום 25.6.2018 כיצד ניתן לקבל את טענתה כי האם אינה כשירה לטפל בענייניה כבר משנת 2016 ?
-
בשנת 2017 ועד החתימה על ייפוי הכוח המתמשך בוצעו חיובי אשראי בסכום של 15,561 ₪ (שהם 800 ₪ לחודש). מדובר בסכום שאינו גבוה ואינו חריג ולא הוכח בפני כי צרכיה של התובעת באותה עת היו נמוכים יותר מסכום זה. ברם, גם היה מוכח כי סכום זה שימש כולו לרכישות עבור הנתבעת אין מדובר בסכום לא סביר לתמיכה של אם בבתה וזכותה המלאה של התובעת הייתה לנהוג כך.
-
עו"ד לארי גולדשטיין, שערך את יפוי הכוח המתמשך אמנם העיד כי אינו זוכר את התובעת באופן ספציפי, אך נשאל בכלליות האם כאשר אדם פונה לעריכת יפוי כוח מתמשך הוא בודק האם הוא כשיר והשיב: "בוודאי. אני לא רופא אבל בודק באופן כללי." (עמ' 42, ש' 34-36).
וכן העיד:
ש.יש מצבים שמגיע אליך ממנה ואתה חושד שמשהו אצלו לא תקין ואז אתה מבקש מבן משפחה אישור גריאטרי.
ת.בדרך כלל אני מסרב לעשות את זה. היו לי מקרים שאנשים הגיעו אליי וחשבתי שזה כבר מאוחר בשבילם ואז אני מסרב להמשיך.
ש.כלומר אם אין חשד אתה לא עושה
ת. לא עושה.
(עמ' 43, ש' 1-6)
וגם:
ש.כלומר בעמ' 20 בייפוי הכוח המתמשך הצהרת שזיהיתי את נ' וכי לא מצאת כי יש לה כל מגבלות
ת.אני עשיתי סימן פה שכתוב שהוא אינו אדם עם מוגבלות. זה נכון. למרות שאני חוזר ואומר שאני לא זוכר את המקרה הספציפי הזה.
(עמ' 44, ש' 16-19)
-
אמנם אין מדובר בעדות של אדם בעל הכשרה בתחום הגריאטרי אך עדות עו"ד גולדשטיין לא נסתרה ולא מצאתי בה כל רבב. עדותו זו מצטרפת למארג שלם של ראיות המוכיחות כי התובעת, גם אם החלו אצלה תהליכי שכחה ובלבול, הייתה כשירה לחלוטין לקבל החלטות אודות גופה ורכושה לכל הפחות עד למועד בו נחתם על ידה יפוי כח מתמשך.
-
על אלה, התווספו ראיות שצירפה הנתבעת כגון מכתב מאת פרופסור XXXX שהעידה כי האם הייתה תלמידה בכיתתה בין השנים 2016-2018 והתנהלה, כך נראה, גם בשנת 2018 ברהיטות וצלילות.
-
כמו כן הנתבעת צירפה סרטון ממאי 2018 בו נראית האם שרה במקהלת הקיבוץ. בנוסף, פעם בשבוע האם, שעבדה בעבר כXXXX, הייתה מקריאה סיפור לילדי הקיבוץ בספריה הקיבוצית. בחודש יוני 2018 ערכו לאם מסיבת פרידה מילדי הגן וגם הסרטון ממעמד זה צורף והתובעת נצפית בו שמחה ומאושרת כאשר סביבה ילדי הגן.
-
ראיה נוספת המחזקת את הטענה כי כשרותה של התובעת לא נפגעה עולה מהעובדה כי נציג הקיבוץ החתים את התובעת על מסמכי שיוך דירתה בקיבוץ ביום 12.5.18. מדובר במסמכים משפטיים חשובים ומשמעותיים, ואין לי ספק כי אילו התובעת לא הייתה כשירה לא הייתה באפשרותה לחתום על מסמכים אלה ונציגי הקיבוץ, לרבות עוה"ד המטפל בשיוך הדירות, היה מבקש כי הדבר ייעשה באמצעות אפוטרופוס.
-
לא מצאתי בכל העדויות שהובאו בפני כל ראיה המעידה כי השימוש בכספים נעשה בניגוד לרצונה של האם או תוך ניצול מצוקתה. מחומר הראיות עולה כי האם הייתה אישה פעילה ובעלות כושר קוגניטיבי לקבל החלטות, לרבות בענייני כספה ורכושה. אציין, כי ירידה קוגניטיבית מסוימת ואף בלבול ושכחה אין פירושם אובדן עצמאות וחוסר יכולת לקבל החלטות, ואין לתלות בהם משום פגם ברצון של האדם רק בשל חולשתו היחסית. הנטל להוכיח היעדרה של גמירות דעת, או פגם ברצון, רובץ על מי שטוען להם.
-
בתמ"ש (חיפה) 29530-07 ס.נ.ק נ' ג'.ס.ק כתבה השופט אלה מירז בהסתמך על ד' פרידמן ונ' כהן בספרם"דיני חוזים", כרך ב' -
"אין הוראות מיוחדות בחקיקה לפעולה משפטית שנערכה ע"י אדם, בעת שהיה חולה נפש או סבל מלקוי שכלי ויש לבחון את תוקף הפעולה עפ"י הכללים שבחוק החוזים-קרי העדר גמירות דעת או פגמים ברצון."
-
עוד נאמר בפסק הדין כי "הבחינה היא , אם במועד החתימה על המסמכים, סבל התובע מליקוי נפשי המונע את יכולתו לגבש גמירות דעת. המדובר בשאלה עובדתית ביסודה. ראה: ע"א 1109/99 ברקוביץ נ' ברקוביץ (פורסם במאגרים משפטיים) [פורסם בנבו]. ע"א (ת"א) 1612/03גרינפלד נ' בן צבי, [פורסם בנבו] תק-מח 2004 (2) 7020). נטל הראיה בדבר קיום הפרעה נפשית, השוללת את כושרו ואת גמירות דעתו של הנוגע בדבר להתקשר בחוזים, ומביאה לכדי בטלות מוחלטת של החוזה (טענת 'לא נעשה דבר'), רובץ על הטוען לקיום הפרעה נפשית (ע"א 226/87 זועבי נ' ניקולא, פ"ד מג (1)714) והינו נטל כבד, אף מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפטים אזרחיים (ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו,פ"ד נב (2) 559, 570)
ראה: תמ"ש (י-ם) 19631/98 ש. ב נ' מ. ס.(פורסם במאגרים משפטיים) [פורסם בנבו]."
(יוער כי ההפניה לעיל לע"א 1109/99 שגויה וכי ההפניה הנכונה היא ע"א 1101/99 – ר.א).
-
התובעת לא הרימה את נטל להוכיח כי היה קיים אצל התובעת ליקוי נפשי או הפרעה אחרת שמנעו ממנה קבלת החלטה וגמירות דעת או שפגמו ברצונה.
-
גם אם נלך לשיטת התובעת לפיה בשנת 2018 כבר חלה התדרדרות, הכספים שהועברו עד למועד ביטול ייפוי הכוח וכרטיסי האשראי של האם היו בסכומים זניחים. בין המועד של החתימה על ייפוי הכוח המתמשך (יוני 2018), מועד בו בוודאי הייתה התובעת כשירה משפטית, לבין המועד בו בוטל ייפוי הכוח של הנתבעת בחשבון האם (אוקטובר 2018) בוצעו חיובי אשראי בסך של 3,856 ₪ בלבד.
סוף דבר:
-
התביעה נדחית.
-
מאחר שהתביעה הוגשה באמצעות האפוטרופוסית לרכוש, בתה של התובעת ד', אני סבור כי אין כל מקום לפגוע בתובעת ולהטיל עליה הוצאות, בהליך שלא היא יזמה, וספק רב מאד אם היה מוגש, לו דעתה של התובעת הייתה יכולה להישמע.
-
האחריות בניהול התביעה ואף בעצם הגשתה מוטל כל כולו על האפוטרופסית לרכוש שבחרה לנקוט בהליך, שחלקו הארי משולל כל יסוד, ועניינו ביטול פעולות משפטיות חוקיות לחלוטין שנעשו על ידי אמה, חלקן שנים טרם הגשת התביעה, וגם שנים לפני שהחלה התדרדרות במצבה (גם אליבא דה אפוטרופסית עצמה).
-
בנסיבות אלה אני מורה כי האפוטרופסית לרכוש, הגב' ד' תישא באופן אישי בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.
-
שקלתי באם לחייב את האפוטרופסית גם בהוצאות המשפטיות בהן נשאה האשל"א בעל כורחה, ובכלל זה תשלום אגרה, הוצאות עבור העדים והוצאות שכ"ט עו"ד והחלטתי, לא בלי התלבטות, ועל מנת שלא להוסיף ריב ומדון בין האחיות, שלא לחייב את האפוטרופסית בגין הוצאות אלה.
-
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן לפרסם פסק הדין בהשמטת כל פרטי מזהה.
ניתן היום, ו' ניסן תשפ"ג, 28 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
