פקיה נ' מנסור

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה לתשלום סכומים אשר לטענתו ניתנו למבקש כהלוואה בשנת 2005 ולא הושבו לידיו.

ביום 31.5.12 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה ותצהיר המוסר, ועל-פיו נמסר כתב התביעה למבקש ביום 27.3.12 וכי המבקש סירב לחתום על אישור המסירה.

המבקש עותר לביטולו של פסק הדין. בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש, כי פסק הדין לא נמסר לידו וכי נודע לו על קוימו רק ביום 10.4.13, בעקבות עיקול שהוטל בתיק ההוצאה לפועל. עוד טוען המבקש, כי כתב התביעה מעולם לא נמסר לידיו וכי לא סירב לחתום על אישור המסירה. כן טוען המבקש, כי יש לבטל את פסק הדין אף משיקולי בית המשפט שכן אילו היה יודע על הגשת התביעה נגדו היה פועל להגיש כתב הגנה. המבקש מוסיף וטוען כי סיכויי הגנתו בפני התביעה גבוהים. כך, טוען המבקש, כי כנגד המשיב קיים פסק דין חלוט מיום 4.12.06, בו נדחו טענותיו של המשיב, ובתביעה זו לא הזכיר המשיב את ההליכים הקודמים בין הצדדים ולראשונה העלה טענה חדשה בה הוא טוען כי המבקש חייב לו כספים.

המשיב מתנגד לבקשה. המשיב טוען כי כתב התביעה בצירוף הזמנה לדין הומצא לידי המבקש עוד ביום 27.3.12, אך הנתבע סרב לחתום על אישור המסירה. אף הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור, כשנה לאחר שניתן פסק הדין, כאשר האזהרה בתיק ההוצאה לפועל הומצאה למבקש עוד ביום 26.11.12 וכנגד המבקש ננקטו הליכים החל מחודש דצמבר 2012. לטענת המשיב, אי הגשת כתב הגנה על ידי המבקש מקורה בזלזול בהליך המשפטי. המשיב מוסיף וטוען כי פסק הדין שיתן נגדו הוא פסק דין במעמד צד אחד, כאשר המוסר מטעם המבקש זייף את אישורי המסירה.

בתשובה טוען המבקש כי סיכויי הגנתו בפני התביעה גבוהים וכי אין מקום להתעלם מההליכים הקודמים שהתקיימו בין בעלי הדין ובכלל זה מהעובדה שניתן פסק דין כנגד המשיב.

ראשית, יש לבחון האם הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועד. כאמור, המשיב טוען כי האזהרה בתיק ההוצאה לפועל נמסרה לידי המבקש עוד ביום 26.11.12, ומכאן שכבר במועד זה ידע המבקש על פסק הדין שניתן נגדו. לפיכך, אני קובעת כי הבקשה הוגשה באיחור. יחד עם זאת, מדובר במחדל דיוני הניתן לתיקון באמצעות פסיקת הוצאות.

אעבור עתה לדון בבקשה עצמה.לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומאטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).

מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקש. הכלל הוא כי פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36; ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

בענייננו, המבקש טוען כי כתב התביעה לא נמסר לידו וכי לא סירב לחתום על אישור המסירה. יחד עם זאת, המשיב תמך תגובתו בתצהיר המוסר כי מסר למבקש את כתב התביעה עוד ביום 27.3.12 וכי המבקש סרב לחתום על אישור המסירה. הכחשתו הסתמית של המבקש כי לא קיבל את כתב התביעה, אין בה די על מנת להרים את הנטל לסתירת החזקה בדבר תקינות ההמצאה.

ואולם אין במסקנה זו כדי לסתום את הגולל על הבקשה, שכן כאמור יש לבחון האם יש מקום לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט. בעניין זה על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 2.2.2009)).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).

במקרה זה, הרי שאין לומר שסיכויי הגנתו שלך המבקש קלושים באופן המצדיק את דחיית הבקשה. המבקש טוען כי המחלוקת בין הצדדים התבררה והוכרעה במסגרת הליכים קודמים וכי קייים פסק דין חלוט בין הצדדים, ולפיכך יש ליתן למבקש את יומו בבית המשפט. מחדלו של המבקש, אשר לא הגיש כתב הגנה, במועד הוא מחדל הניתן לתיקון באמצעות פסיקת הוצאות.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקש, תוך חיוב המבקש בהוצאות, בשל מחדלו באי הגשת כתב הגנה במועד והגשת הבקשה באיחור, בסכום של 2,500 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

המבקש יפקיד את ההוצאות בקופת בית המשפט בתוך 30 יום וכן יגיש כתב הגנה בתוך התקופה האמורה. לא יופקד סכום ההוצאות ולא יוגש כתב הגנה, כאמור לעיל, תידחה הבקשה לביטול פסק דין.

לאחר שישולמו ההוצאות ויוגש כתב הגנה, יועבר התיק להקצאה.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ג, 11 יוני 2013, בהעדר הצדדים.