פר"ק 22645-11-14 בקשה 47

בהמשך לדיון שהתקיים ביום 10.7.16 ונוכח הודעת ב"כ המדינה מיום 21.7.16, החלטה זו ניתנת אודות "דמי השימוש" אותם מבקש המנהל המיוחד לחייב את "ישיבת מן ההר" מיסודו של הרב מן ההר, משיב 4 (להלן: "הישיבה").

אקדים ואומר כי הבקשה לחייב את הישיבה "בדמי שימוש" (הגדרה שנבחרה על ידי המנהל המיוחד) בעייתית, נוכח העובדה המוסכמת, שגם המנהל המיוחד אינו יכול עוד "להשתמש" בעצמו בשם העמותה בנכס, זאת נוכח ביטול ההקצאה. עם זאת, אף אם מלוא טענות העירייה, הישיבה והמדינה תתקבלנה, היינו שעם ביטול ההקצאה, אין למנהל המיוחד כל זכות לקבלת תמורה עבור השימוש בקרקע, הרי שעומדות למנהל המיוחד זכויות ולוּ לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, לפיו הישיבה היא בבחינת מי שקיבלה טובת הנאה מאת העמותה, אשר אין מחלוקת כי היא שבחה את המקרקעין באופן משמעותי (אף אם סכום ההשקעות בנכס שנוי במחלוקת בין העמותה והמדינה). אף בדיון, ב"כ העיריה וב"כ המדינה הסכימו עקרונית כי יש לשפות את העמותה על השקעותיה בנכס במסגרת ההקצאה (מבלי לקבוע את היקף השיפוי ואת התנייתו בהליך ההקצאה), דבר המלמד כי היא זכאית גם על שיפוי בגין ההנאה שמפיקה הישיבה מהנכס, אף שלא במסגרת ההקצאה.

לכן, מבלי לפגוע בהחלטת בית המשפט מיום 20.1.16 (כב' השופט ע' שחם), לגבי התניית ההקצאה של המקרקעין בתשלום בפועל על ידי הזוכה בהקצאה, הרי שהשימוש שעושה הישיבה בנכס שהושבח כאמור על ידי העמותה, הינו בבחינת הנאה שעליה לשלם עבורה.

לפיכך, אני מקבל את בקשת המנהל המיוחד וממנה בזה את השמאי יעקב תמוז אשר יעריך הן את שווי ההשבחה שהשקיעה העמותה בנכס והן את שווי ההנאה שמפיקה הישיבה באותה השבחה וזאת החל מיום 1.1.15 ועד היום. לצורך כך ימציאו כל הצדדים לשמאי את כל המסמכים שברשותם הרלוונטיים לעניין.

הוצאות השמאי תוטלנה בשלב זה על כל ארבעת הצדדים (המנהל המיוחד, הישיבה, העיריה והמדינה) בחלקים שווים.

הצדדים יפנו לשמאי באופן עצמאי.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"ו, 24 יולי 2016, בהעדר הצדדים.