פרוידנברגר נ' איי די איי חברה לביטוח בע"מ

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט ע' סומך) מתאריך 8.4.2019 בת.א. 67958-12-15 במסגרתו נדחתה תביעת המערער לקבלת תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו ונפסקו לחובתו הוצאות בסך של 15,000 ₪.

אקדים ואומר כי דין הערעור להתקבל. כפי שיובא להלן, החלטתי להתערב באחד הממצאים העובדתיים שנקבע בבית המשפט קמא ואולם, הדבר אינו מעלה או מוריד ביחס לתוצאה אליה הגעתי, המבוססת על ההלכה הפסוקה.

כפי שנקבע בע"א 9480/17 מדינת ישראל נ' דנבר ואח' (26.9.2019):

"בהקשר זה, נזכיר את הכלל היסודי הנקוט בידינו מימים ימימה, לפיו אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. בתוך כך, נזכיר כי אין מדובר בכלל 'הרמטי', ובמצבים מסוימים ייחלש כוחו ויישלל יתרונה של הערכאה הדיונית על פני ערכאת הערעור. דוגמה לכך היא כאשר ממצאי הערכאה הדיונית התבססו על שיקולים שבהיגיון או על סבירות של העדות, וכאשר מדובר במסקנות להבדיל מעובדות (ראו, בין היתר, ע"פ 8146/09 ‏ אבשלום נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פס' 19 והאסמכתאות שם (8.9.2011)). דוגמה נוספת היא כאשר ממצאי הערכאה הדיונית התבססו על תמונה ראייתית חלקית. .. בנוסף, כפי שיוסבר, בנקודות מסוימות ניתוחו של בית משפט קמא לגבי הפאזל הראייתי, לא היה ממצה. בכך נכנסים אנו בגדרם של חריגי כלל אי ההתערבות, וכפי שיפורט להלן, מצאנו כי המקרה דנן אכן מצדיק את התערבותנו בממצאיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא".

עיקרי העובדות

המערער היה בעלים של רכב מתוצרת סקודה שנת ייצור 2013 שנרכש כחדש (להלן: "הרכב"), וביקש לבטחו אצל המשיבה בביטוח מקיף הכולל כיסוי ביטוחי מפני גניבה (סעיפים 2-1 לפסה"ד קמא).

בשיחת הטלפון שנועדה למכירת הפוליסה (להלן: "שיחת המכירה") מסרה בתחילה נציגת המשיבה כי הכיסוי יינתן בכפוף להתקנת קודן להנעת הרכב (להלן: "קודן"), יחידת ניתוק עלוקה (להלן: "עלוקה") ויחידת איתור עצמאית (להלן: "איתוראן").