תיק רבני
בית דין רבני אזורי ירושלים
|
1068153-4
30/05/2018
|
בפני הדיינים:
1. הרב אוריאל לביא - אב"ד 2. הרב שלמה תם 3. הרב דוד מלכא
|
- נגד - |
התובעת:
פלונית עו"ד שלום (שרל) בנאמו ועו"ד אביבה רפ
|
הנתבע:
פלוני עו"ד דונה ואקנין ועו"ד לאה אליאב
|
פסק דין |
הצדדים זוג שהיה נשוי והתגרשו, ולהם ילד אחד. הצדדים התגרשו בהסכמה אך בלא הסכם גירושין בשאר הנושאים הכרוכים בגירושין.
הצדדים חתמו על הסכם ממון בסמוך לנישואין, להלן "ההסכם".
ההסכם נחתם על ידי הצדדים ואושר כחוק על ידי נוטריון. לאחר הגירושין, בית הדין דן בתביעות האשה הנובעות מהסכם זה.
תביעה לתשלום 180,000 ₪ המסתמכת על סעיף 12א בהסכם
ההסכם קובע הפרדה רכושית, והיעדר זכויות ממון לאשה ברכושו של הבעל. בנוסף, סעיף 12א בהסכם קובע כי כל אחד מבני הזוג מנוע מלתבוע כל תביעת ממון מכל סוג בעת פקיעת הנישואין. למרות זאת נכתב בסעיף זה כדלהלן:
"במקרה שכזה האשה תקבל מהאיש סכום של 180,000 שקל כפיצוי מוסכם ומוערך מראש כ"דמי הסתגלות ומחיה" לאחר פקיעת הנישואין. סכום זה כולל גם את סכום הכתובה ותוספת לכתובה במידה והאשה תהיה זכאית לקבל סכומים אלה".
בנסיבות אלו, בהחלטה מיום כ"ד בטבת תשע"ז (22/01/2017) בסעיף ג, מצא ביה"ד לנכון שלא לדון בשאלת זכאות האשה לתשלום הכתובה בעת הגירושין, מאחר שהסכום הנ"ל אינו כפוף לגדרי זכאות לכתובה.
בעקבות הגירושין, האשה טוענת שיש לחייב את הבעל לשעבר בסכום הנ"ל כפי המתחייב מההסכם.
במענה לתביעה השיב הנתבע בפרוטוקול באמצעות ב"כ:
"לעניין 180 אלף ש"ח לטעמנו הסעיף הזה במקרה הזה א"א לאכוף אותו כי הוא נוגד תקנת הציבור.
בית הדין: הסעיף מחייב בזמן שחתמו על ההסכם אין לך בעיה שהוא התכוון לחייב עצמו 180 אלף ש"ח.
ב"כ האיש: א"א לאכוף זה חוסר צדק זה זועק לשמיים במקרה שלנו זמן קצר לאחר הנישואין, היא הלכה והפילה עליו תיק של אונס. עכשיו סוגרים לו את התיק".
יש לציין כי בניגוד לסעיף 13 בהסכם (שאליו נתייחס להלן) שבו ההתחייבות המפורטת בהסכם הותנתה בכך שיהיו לצדדים ילדים, הרי שבסעיף 12א אין כל התניה כזו. התשלום הוגדר כ"דמי הסתגלות ומחיה", ועל כן התחייבות זו שרירה וקיימת, ואינה מחייבת את בית הדין לדון ולהכריע במידת האשמה של כל אחד מהצדדים במשבר שהביא לגירושין.
ביה"ד דוחה את הטענה שהתחייבות זו נוגדת את תקנת הציבור, הואיל ואין לה בנידון זה כל אחיזה במציאות, מאחר וסביר מאד שאדם בעל יכולת כלכלית גבוהה, כמו הנתבע דנן, יתחייב בתשלום כזה כתחליף לכתובה שעליו לשלם בעת הגירושין, בלא כל זיקה לנסיבות שבהן הם מתגרשים. הטענה שהזוג היה נשוי תקופה קצרה של שנה ורבע בלבד אינה רלבנטית לעניין, בפרט כאשר הצדדים ניהלו חיים משותפים במשך כמה שנים לפני שנישאו.
טענת הנתבע שיש לקזז מהסכום של 180,000 שקל את שווי התכשיטים שנגנבו ממנו על ידי אשתו תוכל להתקבל לאחר שהיא תתברר כנכונה.
תביעה לממש את סעיף 13 בהסכם
בסעיף זה נכתב כדלהלן:
"בכפוף לאמור בסעיף 12 לעיל במידה ובמועד פקיעת הנישואין יהיו לבני הזוג ילדים משותפים, שיהיו במשמורתה וחזקתה הבלעדית של האשה, מתחייב האיש לדאוג לאשה ולילדים לקורת גג בכך שיאפשר להם להמשיך ולהתגורר בדירת המגורים שבה הם גרו ערב הגירושין לתקופה של שלוש שנים, והאשה תקבל לבעלותה את המחצית של דירת המגורים הרשומה על שם האיש ברח' הרב כלפון 20/19 הר חומה ירושלים, והאשה תישא מחצית של כל התשלומים והחובות שיהיו באותה עת על הדירה לרבות תשלומי משכנתא".