פרשנות הסכם משמורת ומזונות

הקטינים :      

1.  י' ב' ת.ז. XX, יליד XX

2. נ' ב' ת.ז. XX, יליד XX

מבוא

1. הצדדים הם בני זוג לשעבר, יהודים ואזרחי ישראל, נישאו כדמו"י בשנת 1996 ולימים התגרשו. מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים : הבן י', שבקרוב ימלאו לו 18; והבן נ', בן 14 וחצי. בשנת 2002 הצדדים פתחו בהליכים הדדיים בבית משפט זה, ולימים השכילו לסלק את המחלוקות שרבצו לפתחם בהסכמה ועל דרך הפשרה. ביום 26.12.2007 חתמו הצדדים על הסכם כולל מפורט, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 14.1.2008. בעת ההיא, ילדי הצדדים היו בני 6 וחצי ו-3. הצדדים הסכימו אפוא על מתכונת של "משמורת משותפת" וחלוקה שווה של זמני השהות עם הילדים. התובע הסכים, בין השאר, לשאת במזונות הילדים בסך 1,100 ₪ (קרן) עבור כל ילד, וסה"כ 2,200 ₪ (כולל מדור).
2. הארץ שקטה 8 שנים, במהלכן הבנים בגרו, ובין הצדדים התלקחה מחלוקת נשוא ההליכים שבפניי.
3. ראשון היה זה התובע, שהגיש תובענה לאכיפת ההסכם בין הצדדים ולסעד כספי בסך 10,000 ₪ (תמ"ש 21282-02-16). לטענתו, חרף הוראות ההסכם ודמי המזונות בהם הוא נושא, מסרבת הנתבעת לשאת בהוצאות עבור שיעורי עזר הנחוצים לילדים, ובעיקר לי' - אף לא במחציתן - בעוד הוא נאלץ לשאת במלוא עלות זו בגפו. בעקבות הנתבע, הגישה התובעת תובענה לאכיפת ההסכם ולצו מניעה קבוע (תה"ס 62336-03-16). לטענתה, בניגוד להסכם, התובע והוריו מרבים להתקשר לילדים "באופן אובססיבי". לפיכך עתרה לשים סוף לדבר. הנתבעת הוסיפה והגישה תובענה בעניין הילדים ועתרה לקביעת "משמורת" בלעדית עליהם, בניגוד לנקוב בהסכם (תלה"מ 38700-01-17). עוד הגישה הנתבעת תובענה לפסיקת מזונות בסך 3,720 ₪ עבור הבן נ’ אשר מתגורר עמה באופן בלעדי מאז פרוץ הסכסוך המחודש (תלה"מ 38638-01-17)והנתק בינו לאב.
4. אם כן, הכרעה במחלוקות בין הצדדים, נשענת על שני אדנים :

האחד, הוא פרשנות ההסכם בה מקופלות הסכמות הצדדים, המצגים ההדדיים וכמובן ההסתמכות אותה יש לייחס לצדדים. מכאן יכול בית המשפט ללמוד מה נפקות התנגדותה של הנתבעת לקחת חלק בהוצאות החינוך של הקטין, כלום יש לה בסיס והאם הביאה לחסרון כיס לתובע. נוכל ללמוד עוד אם יש ממש בטענת הנתבעת לפיה התובע והוריו מתקשרים אל הקטינים "באופן אובססיבי" כלשונה והאם יש בכך להקים סעד לטובת הנתבעת.

האדן השני, הוא חלוקת זמני השהות בין הצדדים – זו המוסכמת, זו המצויה וזו הרצויה. כך בשים לב לגילאי הילדים. בהקשר זה נעזר בית המשפט בפקה"ס לס"ד אשר הניחו תסקירים על שולחנו. ביסוס מתכונת חלוקת זמני השהות, תאפשר לבית המשפט לתת דעתו לסוגיית מזונות הילדים, והבן נ’ בפרט.

5. לשם הנוחות, יכונו הצדדים להלן "האב" ו"האֵם". הבן י' יכונה "הבכור" והבן נ’ יכונה "הצעיר".

לגופו של עניין

התביעה הכספית - תמ"ש 21282-02-16

6. לטענת האב, פעלה האֵם בניגוד להסכם ותוך הפרתו, וסרבה לממן או לקחת חלק במימון שיעורי עזר לילדים, ובעיקר לבן הבכור. לדבריו, דמי המזונות המשולמים לאֵם כוללים "הוצאות חינוך" ולפיכך הוצאה עבור שיעורי עזר רובצת לפתחה. לבן בכור נערך אבחון שהצביע על קשיים דידקטיים "ולא היה מנוס משיעור פרטי" מידי יום. לדבריו האֵם לא סייעה בחיפוש מורה, והוריו הם שמצאו מורה פרטית לבכור. השיעורים התקיימו מידי יום ובמשך שנתיים, והדבר הוכיח עצמו בדמות שפור בהישגי הבן הבכור. לדבריו לאחר פתיחת ההליכים אסרה האֵם על הבכור ללכת לשיעורים בימי השהייה עמה. כך גם הפסיקה להשתתף בעלות שיעורי עזר לבן הצעיר, שאמנם לא אובחן כמי שמתמודד עם לקות כלשהי, אך זקוק לסיוע. הסכום הנתבע נצבר מסך של 5,000 ₪ הנתבעים בגין החזר התשלומים בהם נשא האב, וסך של 5,000 ₪ פיצוי בגין "הפרת הסכם" לטענתו.
7. לטענת האֵם, יונתן הוא תלמיד מצטיין. היא הסכימה לשיעורים אצל חברה של הסבתא, אמו של האב. היא לא ראתה צורך לעורר מחלוקת בדבר אף כי פקפקה בנחיצות השיעורים. י’ קיבל שיעור עזר מידי יום לאחר הלימודים. הוריו של האב, הם ששלמו את עלות השיעורים, ולרוב לא האב. היא מעולם לא לקחה חלק בתשלום עבור שיעורים אלה. היא מכחישה שהבכור חווה ירידה בלימודים, שכן עשה ועושה חייל בלימודיו. גם הבן הצעיר תלמיד מצטיין, אין לו צורך בשיעורים פרטיים ואין עליה חובה לקחת חלק במימונם. ככל שהאב מעוניין במתן שיעורי עזר, עליו לממנם מכיסו.

דיון והכרעה