פש"ר 103-07-12 פ' ב' ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

בפניי בקשת החייבת להכרזה כפושטת רגל ולמתן הפטר מידי כנגד הסכום, שהוצע על ידה, העומד בהודעתה האחרונה לבית המשפט על סכום כולל בקופת הכינוס של 51,000 ₪ (הודעה מיום 22.5.16). מנגד בפניי בקשת המנהל המיוחד להעלאת צו התשלומים החודשי שמשלמת החייבת כך שיועלה מסך של 500 ₪ לסך של 2,000 ₪ וכן למתן הפטר כנגד העמדת קופת הכינוס על סך של 96,500 ₪.

רקע והליכים

1. החייבת היא עורכת דין העובדת במקצועה כשכירה בסוכנות בתחום הביטוח. החייבת ילידת 1975, גרושה, ולה ילדה ילידת שנת 1998. בתה של החייבת תגיע לגיל 18 בחודש יולי 2016.

2. על פי תצהירה בכניסתה להליך, הסתבכותה הכלכלית נבעה מכך שהיא אם חד הורית, אשר הוצאותיה גבוהות מהכנסותיה ועל כן נטלה הלוואות בהן לא עמדה, כמו כן סייעה להוריה אשר נזקקו לתמיכה כלכלית ובעקבות מספר חודשים בהם הייתה מחוסרת פרנסה תפחו חובותיה. בנוסף עשתה ניסיון להקים שותפות בתחום הביטוח וכאשר שותפות זו לא צלחה מצאה עצמה מחוסרת פרנסה ועם חובות נוספים. החייבת הצהירה כי היא מקבלת מזונות ילדים בסך של 2,000 ₪ וכן קצבת ילדים בסך 150 ₪ והיא מתגוררת בשכירות ברחוב אוריאל אקוסטה בתל אביב בסכום של 4,200 ₪ לחודש.

3. לאחר שלא יכלה להתמודד עם חובותיה בהליך ההוצל"פ פנתה להליך פשיטת הרגל ב-2.7.2012. צו כינוס נכסים בעניינה ניתן ביום 15.10.2012 ומונה מנהל מיוחד. במסגרת צו הכינוס הושתו על החייבת תשלומים חודשיים בסך של 500 ₪ לחודש.

4. החייבת החלה לעבוד באופן סדיר בתחילת חודש יוני 2012 בסוכנות ביטוח בה היא עובדת עד היום. החייבת עובדת כשכירה ומרוויחה כיום שכר נטו של כ-11,000 ₪ (ראו נספחים ב', ג' לתסקיר המנהל המיוחד שהוגש ביום 24.5.2016). לפיכך הכנסתה הכוללת הממוצעת של החייבת עומדת על סך של כ-13,500 ₪ נטו לחודש.

5. החייבת הצהירה על קיומם של 7 נושים, אשר סכום נשייתם הכולל הינו 274,190 ₪. בסופו של יום ולאחר בדיקת תביעות החוב, שנעשתה על ידי המנהל המיוחד במסגרת תסקירו ועדכון מיום 24.5.2016 מתברר כי לחייבת שמונה נושים, אשר לאחר בדיקת תביעות החוב עומד סכום החוב המאושר על סך של 254,246 ₪.

6. הנושים של החייבת הם כדלקמן: בנק מזרחי סך של 55,978 ₪; בנק הפועלים סך של 77,142 ₪; ישראכרט מימון בע"מ סך של 12,857 ₪; מי אביבים סך של 287 ₪; לאומי קארד סך של 31,244 ₪; בנק אוצר החייל סך של 18,700 ₪; עו"ד טל רום בריל סך של 1,160 ₪; ושרה פרידמן ויוסף לנדאו סך של 43,128 ₪. לגבי שני הנושים האחרונים, אציין רק כי מדובר בחוב שהוא תוצאת ערבות של החייבת לדמי שכירות של אחיה.

7. בנוסף החייבת הצהירה, והדבר לא נסתר, כי אין בידיה נכסים ורכוש, לבד מכושר השתכרותה.

   הצעת ההסדר של החייבת לנושיה

8. בתאריך 20.10.2013, התקיים דיון בפני כב' השופטת תמר אברהמי ובו יוצגה החייבת על ידי בא כוחה. בסיום הדיון קבעה כב' השופטת אברהמי כך:

   "מצבו של ההליך מאפשר הכרזה אולם בעת הנוכחית החייבת לא תוכרז על מנת לאפשר לה להציע הסדר לנושיה.

   המזכירות תקבע מועד נדחה. אם וככל שיהיה בכך צורך והדבר יתאים, ניתן יהיה לבצע הכרזה ללא צורך בדיון.

   יובהר כי בעת הנוכחית לא עומדת על הפרק בקשה להפטר או הצעת הסדר ומשכך המועד יקבע לדיון הכרזה. המזכירות מתבקשת לקבוע את הדיון לשעות בהן נקבעות בקשות הפטר והסדר למקרה שדיון ישנה את אופיו".

9. יש לציין כי במהלך אותו הדיון ביקש ב"כ החייבת לנסות להימנע מהכרזתה כפושטת רגל, אם הדבר ניתן, הואיל ומרשתו היא בעלת רישיון לעריכת דין. עוד ציין בפרוטוקול כי הוא מבקש להציע הצעה על סך של 50,000 ₪.

10. ביום 7.9.2014 הגישה החייבת הצעה להסדר נושים על פי הוראות סעיף 33 לפקודת פשיטת הרגל, כאשר לדבריה הסתמכה על האמור באותו זמן באתר האינטרנט של הכנ"ר ממנו עלה כי הוגשו כנגדה חמש תביעות חוב על סך כולל של 184,990 ₪. עוד ציינה החייבת כי בקופת הכינוס נצבר אז סך של 10,471 ₪ ולכן הציעה להשלים את הסכום הקיים בקופת הכינוס לסך של 50,000 ₪. על פי האמור בבקשה הסכום יגויס על ידי בני משפחתה. בית המשפט הורה למנהל המיוחד ולכנ"ר להידרש להצעת ההסדר.

11. בפברואר 2015 הודיע ב"כ החייבת שהצדדים בהליכים אינטנסיביים לקידום הצעה לנושים ולכן נתבקשה דחיית מועד דיון בהסכמה. ביום 4.5.2015 הודיעה החייבת כי הצעתה התקבלה על ידי חלק מהנושים ונדחתה על ידי חלקם, כאשר בעד ההסדר היו בנק מזרחי ולאומי קארד וכן עו"ד טל רום ואילו נגד ההסדר היו בנק הפועלים, ישראכרט מימון ובנק אוצר החייל. החייבת ביקשה להמשיך ולנהל מו"מ עם בנק הפועלים על מנת לנסות לשנות את עמדתו.

12. ביום 6.6.2015, עדכן המנהל המיוחד את בית המשפט כי לאחר ניהול מו"מ הגישה החייבת בתאריך 9.2.2015 הצעה להוסיף לקופת הכינוס סך של 82,000 ₪ בנוסף לכספים שצברה ובסך הכל סך של 96,500 ₪, אולם על פי העדכון הנושים דחו גם הצעה זו של החייבת ברוב ערך תביעות החוב, כאשר בנק הפועלים, ישראכרט מימון ובנק אוצר החייל היו נגד ההסדר ולכן עובר למועד ההצבעה ארבעה נושים מתוך שישה הסכימו להצעה, אך סך נשיתם עמדה על פחות מ-60% ולכן החייבת לא הצליחה להשיג את הרוב הנדרש לצורך אישור ההסדר. עוד צוין כי כנגד החייבת הוגשה תביעת חוב נוספת של הנושה שרה פרידמן (בגין ערבות החייבת לדמי השכירות של אחיה). לפיכך, ציין המנהל המיוחד כי אין מנוס מלקבוע את התיק להכרזת החייבת כפושטת רגל.

13. לאחר הודעה זו נקבע דיון בהכרזה ליום 14.10.2015. ביום 12.9.2015 התבקשה בהסכמה בקשה לדחיית מועד הדיון כאשר באותה בקשה נאמר שהחייבת והמנהל המיוחד בהליכים אינטנסיביים לקידום ההצעה להסדר וכאקט של רצינות העבירה החייבת לידי המנהל המיוחד פיקדון בסך של 14,000 ₪ (להלן: "הפיקדון"). לאור הודעה מוסכמת זו הדיון נדחה ל-10.2.2016.

14. יום קודם למועד הדיון שוב נתבקשה דחייה על ידי ב"כ החייבת, על מנת לנסות לגבש הסדר נושים ולמנוע הכרזת החייבת כפושטת רגל, דבר, שלטענתו, יגדע את מטה לחמה ויפגע ביכולת השתכרותה וביכולת החזר החובות. בקשה זו הוגשה בהסכמה כדחייה אחרונה. לאור הסכמה זו נדחה שוב מועד הדיון ליום 22.6.2016. יש לציין כי כחודש לאחר מכן ביקש ב"כ החייבת להשתחרר מייצוג ושוחרר.

15. סופו של יום, שלמרות הדחיות, לא הגיעה החייבת להסדר עם נושיה.

    בקשת החייבת להכרזה ולהפטר

16. ביום 14.3.2016 הגישה החייבת בקשה מגובה בתצהיר למתן הוראות ולחילופין למתן הפטר מותנה ולחילופין למתן הפטר חלוט. באותה בקשה תיארה החייבת באריכות את פרטי ההליכים, את הכנסותיה ואת חובותיה, וציינה כי המו"מ עם נושיה נכשל. במסגרת הבקשה הצהירה החייבת כי מחודש יוני 2012 היא עובדת בסוכנות ביטוח וכי "במהלך שנת 2014 החל הליך של מיזוג סוכנויות הבנות של חב' כלל ביטוח – ותורן ביניהן – לסוכנות אחת. במסגרת המיזוג ביקשה ממני מנכ"לית הסוכנות למלא תפקיד של מנהלת מחלקת תביעות עסקים וקצינת הציות בסוכנות הממוזגת, וזאת בהיותי עורכת הדין היחידה בסוכנות. כמובן שהסכמתי מיד, אך בד בבד ולאור הסכנה הטמונה לרישיון לעסוק בעריכת דין עם ההכרזה עליי כפושטת רגל, לחצתי על בא כוחי לקדם את המו"מ להסדר נושים, כדי שלא יגדע מקור פרנסתי כאשר אוכרז ואאבד את הרישיון לעריכת דין עליו הושתת התפקיד החדש" (ראו עמ' 16 לבקשה).

17. עוד הצהירה החייבת באותה בקשה כי באותו זמן של ערב מיזוג הסוכנויות, "ועל מנת להצליח לשכלל הסדר בסכום שעליו המליץ המנהל המיוחד (100 אלף ₪)" סיפרה לסמנכ"ל הכספים בסוכנות, כאיש סודה, על המשבר והליכי הפש"ר והוא הציע, כי את הסכום של 75,000 ₪ החסרים לה לתשלום ההסדר תגייס באמצעות הלוואה לעובדים, אשר נוהלי הסוכנות בה עבדה, טרם המיזוג, אישרו לה לקחת. עוד ציינה באותו תצהיר כי החל מדצמבר 2015 לא יכלה עוד לגייס אותו סכום מכיוון שהסוכנות מוזגה ולכן אותו חלון הזדמנויות לגיוס סכום גבוה לא קיים עוד.

18. באותה בקשה הציעה החייבת לגייס לקופת הנושים סך שיעמיד בסופו של יום את הקופה על סך 48,000 ₪, כאשר 20,000 ₪ נצברו בקופת הכינוס, לכך יתווסף הפיקדון המצוי בידי המנהל המיוחד (דמי הרצינות בסך 14,000 ₪) וכן לקיחת הלוואה על ידי החייבת על סך 14,000 ₪.

19. יש לציין כי החייבת באותה בקשה ציינה כי הייתה באותה תקופה בטיפול פסיכיאטרי ואף צירפה אישורים לתרופות (נספח כ"ה לבקשה). כמו כן ציינה בבקשתה כך: "איני מאשימה איש בתוצאות, אלא לוקחת אחריות על מעשיי" (עמ' 19 לבקשה).

    הטיפולים בכלב – חיית המחמד

20. הצדדים טענו לעניין טיפול שמימנה החייבת בחיית המחמד שלה, כלב, אשר הוחזק על ידה עוד קודם לכניסתה להליך, ואשר במהלך החודשים האחרונים, בהיותו בן חמש שנים לקה במחלת הלוקמיה. על פי מה שעלה בדיון מיום 29.5.16 הטיפול בכלב עלה כ- 5,000 ₪, והוא חזר לאיתנו וכעת נמצא בביתה של החייבת, כשהוא בריא ונדרש רק לטיפולים "משמרים", כפי שהוגדר על ידה (ראו בפרוטוקול הדיון מיום 29.5.16, עמ' 14 שורות 3-4). יש לציין כי לצורך הטיפול בכלב הועבר מן הפיקדון סך של 2,000 ₪, כך שנותר בו סך של 12,000 ₪.

21. מבלי להיכנס לעומקה של סוגיה זו של טיפול רפואי בחיית מחמד, שהייתה בידי החייב עוד קודם לכניסתו להליך, בזמן שחייב מצוי בפשיטת רגל, הרי שטיפול מציל חיים עולה בקנה אחד עם חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים)(תשנ"ד-1984) סעיף 2 א' 1 (א) הקובע: "בעלים של בעל חיים או המחזיק בו חייבים לספק לו את צורכי מחיתו, לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו". לכך יש להוסיף כי על פי חוק ההוצאה לפועל אין לעקל חיית מחמד ולעניין זה ראו גם את מאמרו של פרופ' פבלו לרנר, על חייבים ובעלי חיים: חיית מחמד כנכס שאינו בר עיקול, עלי משפט ד', תשס"ה, עמ' 205.

22. לפיכך, נראה כי חייב המחזיק חיית מחמד, אשר לדאבון הלב חולה במחלה הדורשת טיפול אינו רשאי על פי דין להזניח אותה ועליו לטפל בה, ויש להביא הוצאה זו בחשבון, כאשר בוחנים את הוצאותיו והכנסותיו באותה תקופה, כהוצאה לגיטימית כל עוד היא בגבול הסביר והנדרש.

23. במקרה שלפניי הציגה החייבת חוות דעת של ד"ר אורנה קריסטל, מומחית לאונקולוגיה וטרינרית (נספח י"ח לבקשה למתן הוראות) בה נכתב כי "לימפומה הוא סרטן שכיח בכלבים שמגיב טוב יחסית לכימותרפיה. ברוב הכלבים טיפול כימותרפי מאריך חיים באיכות טובה, לעיתים לתקופות ממושכות אך הוא לא מרפא. משך הטיפול המינימלי המומלץ, אם מושגת רמיסיה מלאה (בכ-80% מהכלבים), הוא חצי שנה." מחוות הדעת עולה כי אכן מדובר בטיפול סביר נכון ושכיח להצלת חיי הכלב.

24. לפיכך אני מוצאת כי החייבת הייתה רשאית להוציא את הסכום הנדרש על מנת לטפל בכלב החולה, כאשר הטיפול היה סביר ולא הובאה לפניי אפשרות אחרת לטיפול זול יותר להצלת חייו.

    בקשת המנהל המיוחד להעלאת צו התשלומים

25. הסעיף על פיו נקבעים התשלומים העיתיים הוא סעיף 111 לפקודת פשיטת הרגל הקובע:

    "א) בית המשפט רשאי לקבוע, לבקשת הנאמן, כי על פושט רגל לשלם לנאמן תשלומים עתיים, במועדים ובתנאים שיקבע, וכן רשאי בית המשפט להקציב לפושט הרגל סכומים למחייתו ולמחיית התלויים בו, והכל מתוך משכורת, שכר או הכנסה אחרת שהוא זכאי לה, ובלבד שהסכומים שייוותרו בידי פושט הרגל לא יפחתו מהסכום הפטור מעיקול ומתפיסה לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958; אין בהוראת סעיף זה כדי לגרוע מהוראת סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, או מהוראה בחיקוק אחר שהסעיף האמור חל לגביו, או מהוראה בחיקוק אחר הקובעת הסדר דומה להסדר הקבוע בסעיף 303 האמור.

    (ב) לבקשת פושט הרגל או הנאמן רשאי בית המשפט לאשר לשלם לפושט הרגל מתוך הכספים המגיעים לנאמן, סכומים נוספים, כפי שייראה לו צודק.

    (ג) היה פושט הרגל זכאי למשכורת, לשכר או להכנסה אחרת, ולא ציית לצו כאמור בסעיף קטן (א), רשאי בית המשפט להורות למי שמשלם אותם לפושט הרגל, להעבירם ישירות לנאמן או לכונס הרשמי."

26. בעניין סעיף זה נאמר על ידי בית המשפט העליון כך:

    "מדובר בסעיף שבעיקרו של דבר לא בא לקבוע אילו מן הנכסים מוקנים לנאמן ואילו נשארים בידיו של פושט הרגל, אלא הוא משמש כלי למימוש נכסיו של פושט הרגל, אשר כבר מוקנים לנאמן מכוח הסעיפים הרלוונטיים בפקודה. לפי סעיף 42 לפקודה מוקנים כל נכסיו של פושט הרגל לנאמן ונכסים אלה מוגדרים בסעיף 85(1) לפקודה כך: "כל נכס השייך לפושט הרגל, או המוקנה לו, בתחילת פשיטת הרגל, וכל נכס שירכוש, או שיוקנה לו, לפני הפטרו", למעט חריגים המופיעים בסעיפים 85 ו-86 לפקודה. כספים הנמצאים ברשותו של החייב אינם נמנים על החריגים הקבועים בפקודה, למעט סכומים הדרושים לו ולבני משפחתו לשם מחייתם לתקופה סבירה. בהתאם לכך, ברי כי כל סכום המוקנה לפושט הרגל, בין אם מדובר במשכורת, בגמלה או במענק וולונטרי, הוא נכס המוקנה לנאמן למעט אותו חלק שנדרש לשם מחייתו הבסיסית." (סעיף 9 לע"א 5388/07 יורם גיל נ' בן דרור, (1.10.109).

    וכן

    "המטרה העיקרית שביסודה היא העמדת כל פוטנציאל הפירעון שיש לפושט הרגל לרשות נושיו. כל משאביו השיוריים, מעבר לצורכי מחייתו, נתונים להישג ידו של הנאמן, יהא מקורם אשר יהא...המטרה הנוספת המובלעת בהוראת סעיף 111 נוגעת להגבלת אחריותו של פושט הרגל. גם משהגיע אדם לחדלות פירעון ולפשיטת-רגל, אין הוא הופך "עבד של נושיו". הדין המגביל את אחריותו מונחה על-ידי שני שיקולים: האחד הוא הבטחת קיומו של החייב וצורכי מינימום למחייתו. שיקול זה קיבל ביטוי בסעיף 86 לפקודה, הקובע מכסת נכסים שאינם ניתנים לחלוקה לנושים. השיקול האחר הוא מתן תמריץ לפושט-רגל להשתקם ולשוב למעגל ההשתכרות בהקדם. שהרי אילו כל הכנסותיו העתידיות תהיינה נתונות לנושיו, מה לו לחייב כי יתאמץ להרוויחן? לפיכך נדרשת הוראה, המקנה לבית המשפט סמכות להותיר בידי החייב חלק מהכנסותיו, מעבר לצרכיו המינימאליים."

    (סעיף 7 לפסק הדין בע"א 404/87 וסינג נ' ורקר, פ"ד מ"ד(2) 593 (1990)).

27. כאמור צו התשלומים שהושת על החייבת עם כניסתה להליך הוא 500 ₪ לחודש. החייבת הגישה הצעה להסדר נושים כבר ביום 7.9.2014. המנהל המיוחד הגיש לראשונה בקשה להעלאת צו התשלומים לסך של 2,000 ₪ לחודש ביום 23.12.2014. בית המשפט ביקש את תגובת החייבת והכנ"ר לבקשה. בין לבין הודיע המנהל המיוחד ביום 15.1.2015 כי לנוכח הודעת החייבת על הניסיון להגיע להסדר עם נושיה, הוא מעכב את בקשתו להעלאת צו התשלומים ובית המשפט נעתר לבקשה ועיכב את הדיון בבקשה. הבקשה עוכבה עד אשר ביום 6.4.2016 במסגרת תגובת המנהל המיוחד לבקשת החייבת למתן הוראות ולחילופין למתן הפטר (מיום 14.3.16) הוא העלה שוב את הבקשה להעלאת צו התשלומים.

28. המנהל המיוחד טען כי סך הכנסותיה של החייבת עומד על 13,800 ₪ נטו המורכבת ממשכורת ממוצעת של 11,572 ₪ מעבודתה ובנוסף מסך של 2100 ₪ מזונות. לפיכך לדעתו יש מקום להעמיד את התשלום החודשי על סך של 2000 ₪ לחודש במועד תחילה רטרואקטיבי לחודשים קודמים. הנושים הצטרפו לבקשת המנהל המיוחד ואף ביקשו כי הסכום החודשי יעמוד על סך גבוה אף יותר (2,500 ₪ - הנושה פרידמן ו- 4,000 ₪ הנושים בנק הפועלים וישראכרט).

29. החייבת טענה כי התלוש האחרון שלה מחודש מרץ 2016 מראה על סך של 10,019 ₪ וכי ממוצע משכורתה עומד על סך של 10,200 ₪.

30. החייבת פרטה את הוצאותיה במסגרת הבקשה למתן הוראות כך: 4,200 ₪ שכר דירה; 500 ₪ לכנ"ר; 228 ₪ כבלים; 570 ₪ לימודי התיכון של הבת; 180 ₪ תשלומי חובה הורים ללימודים; 150 ₪ סלולר ואינטרנט; 752 ₪ טיפולי שיניים (14 תשלומים); 320 ₪ תשלום אחרון בגין טיפולים בנושא ברך (בדרך של פילטיס); 550 ₪ חשמל; 1750 ₪- הוצאות בגין הטיפול בכלב; כ- 500 ₪ לחודש- מזון.

31. על פי עקרונות הפסיקה, בבואנו לבחון את התשלומים העיתיים המוטלים על החייבת, יש להביא בחשבון את מכלול צרכיה וצרכי בתה. אין ספק שהחייבת משלמת שכר דירה גבוה יחסית למי שחיה עם בת אחת בלבד וכן יש להביא בחשבון הוצאות שאינן עולות בקנה אחד עם ההליך, כגון נסיעה אחת לחו"ל של הבת על חשבון החייבת. יחד עם זאת, אין להתעלם מצרכים רפואיים כגון טיפולי שיניים, ברכיים או טיפולים וטרינריים, וכן את העובדה כי החייבת מתגוררת יחסית בקרבת מקום עבודתה בתל אביב דבר שיש בו יתרונות מבחינת הוצאות נסיעה. עוד יש להביא בחשבון שהבת מסיימת חוק לימודיה ביולי השנה ותוכל לסייע בהכנסה לפחות בשכר מינימום וגם במסגרת השירות הצבאי יש כיום אפשרויות סיוע נרחבות לחיילים שהוריהם במצב כלכלי קשה או אפשרויות למתן היתר לעבודה תוך כדי השירות הצבאי.

32. מכאן, שלאחר בחינת ההוצאות הקבועות וכאשר הוצאות הטיפול הרפואי בכלב הסתיימו, וכן תשלום לימודי הבת מסתיים ביוני 2016, נראה כי החייבת יכולה לשלם סך של 2,000 ₪ לחודש החל מחודש יוני 2016. יחד עם זאת, נראה כי לנוכח הוצאות הטיפול בכלב בנוסף לתשלומים בגין לימודים והוצאות טיפול בריאותיות של החייבת, הרי שאין מקום לקבוע תשלומים בגין העבר. יש לציין כי ככלל אין מקום להוראה של תשלום רטרואקטיבי, אשר ממילא אינו נקבע כדבר שבשגרה (ראו הדיון בפסק הדין יורם גיל לעיל) ובפרט במקרה זה כאשר הבקשה לעדכון התשלום החודשי נדחתה מאז דצמבר 2014 ועד אפריל 2016 בהסכמת הצדדים.

33. לפיכך אני קובעת כי התשלום החודשי של החייבת יעמוד על סך של 2000 ₪ לחודש החל מחודש יוני 2016.

    הבקשה להכרזה

34. עד לשלב שבו החייבת הודיעה כי אינה יכולה להגיע להסדר עם נושיה ביקשה החייבת שלא להכריז עליה כפושטת רגל בשל היותה עורכת דין ובשל חששה כי הכרזה כזו תכביד על המשך העסקתה ועבודתה כעורכת דין לנוכח סעיף 48(3) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 הקובע כי חברות בלשכת עורכי הדין פוקעת עם הכרזה כפושט רגל.

35. אולם משהתברר כי אין אפשרות להגיע להסדר נושים ציינה החייבת כי ביררה את האפשרויות העומדות לפניה, וכי לאחר ההכרזה ופקיעת החברות בלשכה בעקבותיה, ניתן לפנות ללשכת עורכי הדין על מנת שזו תחדש את רישיון עריכת הדין. החייבת אף הציגה תשובת ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, לפיה ניתן לפנות בבקשה לחידוש הרישיון על פי סעיף 51 לחוק לשכת עורכי הדין (ראו נספח "א" לתגובה מיום 25.5.16).

36. מכאן שהואיל והצדדים לא הגיעו להסדר אין מנוס מהכרזה על החייבת כפושטת רגל. ולכן אני מכריזה על החייבת כפושטת רגל וממנה את המנהל המיוחד כנאמן. כל המגבלות שחלו על החייבת בצו הכינוס ימשיכו לחול עליה. התחייבות המנהל המיוחד תחייב גם לתפקידו כנאמן.

    הבקשה להפטר

37. בפסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה פש"ר (חי) 14911-07-12 ג.ח.י. נ' הכנ"ר (22.1.15) נכתב:

    "35. להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות: ראשית, לסייע לנושים אשר לא הצליחו לגבות חובם בהליכי הוצאה לפועל, לכנס את נכסי החייב ולהביא לחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה והיעילה ביותר ולמכירתם לצורך פירעון חובותיו אליהם; ושנית, לסייע לחייב, אשר נקלע שלא בטובתו לחובות המקשים עליו לתפקד, לשוב, בנסיבות מתאימות, לפעילות כלכלית נורמאלית ולפתוח דף חדש בחייו, תוך שמיטת חובותיו במלואם או בחלקם [ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 9.8.2009); ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 20.11.2008); ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 206-205 (2003) (להלן: "עניין בנבנישתי"); וכן, ראו: אוריאל פרוקצ'יה "פשיטת רגל על פי בקשת חייב" הפרקליט ל' 271, 272 (התשל"ו)].

    36. בעקבות תיקון מס' 3 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") משנת התשנ"ו, ונוכח הרפורמה בהליכי פשיטת הרגל המונהגת על ידי משרדי ב"כ הכונ"ר, המגמה הנוהגת כיום בפסיקה בתחום פשיטת הרגל היא מתן דגש רב יותר מבעבר על התכלית השנייה של ההליך, וזאת משום שהחברה בכללותה יוצאת נשכרת מתוצאות הליכי פשיטת הרגל אשר בסיומם, אדם שהיווה נטל על החברה, משתקם, לומד התנהלות כלכלית נכונה וראויה ופועל למיצוי כושר השתכרותו ולסילוק חובותיו, תחת עיניהם הפקוחות של בית המשפט ושל הכונ"ר."

38. ומן הכלל אל הפרט, ביום 29.5.2016 נערך דיון בבקשתה של החייבת להכרזה ולהפטר. בדיון הופיעו החייבת, ב"כ הכנ"ר, ב"כ הנאמן, ב"כ הנושה בנק הפועלים, אשר ייצגה גם את הנושה ישראכרט, וב"כ הנושה שרה פרידמן.

39. ב"כ הנאמן הגישה תסקיר כהכנה לדיון ובו ציינה כי החייבת נטלה הלוואה ממקום עבודתה בניגוד לאמור בפקודת פשיטת הרגל ומשיבה את תמורתה למעסיק בסך של 1,000 ₪ לחודש תוך העדפת נושים אסורה. כמו כן ציינה ב"כ הנאמן כי החייבת מימנה לבתה כרטיס טיסה בסכום של 2,100 ₪ בחודש יולי 2014 וכן ציינה שהחייבת הצהירה בדוחותיה על הוצאות המעידות על רמת חיים גבוהה כאשר הוצאותיה עולות על הכנסתה. עוד נטען על ידי ב"כ הנאמן כי החייבת צברה חוב פיגורים בסך של 1,500 ₪. הנאמן סבר כי אין מקום לתת לחייבת צו הפטר לחובותיה אלא יש להכריז עליה כפושטת רגל ומשעה שתסיר את מחדליה בהליך ותשפר את הצעתה הכספית באופן משמעותי ניתן יהיה לדון בהפטר. לחילופין הנאמן סבר שניתן לתת לה הפטר בכפוף לתשלום הצעתה המקורית לנושים בסכום של 96,500 ₪ סה"כ.

40. בדיון שהתקיים טענה ב"כ בנק הפועלים כי החייבת מתנהלת באופן בלתי תקין בהליך ולכן מן הדין היה לבטל את ההליכים. ההלוואה החדשה שנלקחה ללא אישור כאשר המניעים היו טיפול סופני בחיית המחמד אינם ראויים, כאשר ההלוואה נלקחה ללא אישור. כמו כן קיים חיסכון לבתה של החייבת ואף מומנה נסיעה לחו"ל. כמו כן נטען כי החייבת חיה ברמת חיים שאינה מתאימה להליך פש"ר כאשר היא הולכת לפילאטיס, מממנת טלפון נייד בסך של 388 ₪ טיפולי שיניים 800 ₪ וכבלים 300 ₪. לכן לטענתה יש להגדיל את צו התשלומים ולהעמידו על סך 4,000 ₪.

41. החייבת חזרה על טענותיה וציינה כי התנהלה בשקיפות מלאה דיווחה לנאמן על כל הוצאה שעשתה בדוחות שלה. כמו כן ציינה שהיא בהליך כמעט 4 שנים; נסיעת בתה לחו"ל הייתה במימון דמי הבראה שקיבלה ולא הייתה מודעת לכך שעליה להפקידם בקופת הכנ"ר, אך דיווחה על כך, דבר המעיד על תום ליבה; ההלוואה מהמעביד נעשתה לטיפול בכלב וזאת בזמן שהנאמן מחזיק בפיקדון של 12,000 ₪, וכי לא היה מנוס מלבצע את הטיפול בכלב, כאשר כל הקבלות מצויות בידי הנאמן. עוד ציינה כי האפשרות לגייס את הסכום שיכלה לגייס לצורך הסדר אינו עומד על הפרק יותר, כפי שהסבירה בבקשתה ולכן היא יכולה לכל היותר להעמיד סך של 48,000 ₪ כולל הסכום המצוי בידי הנאמן לטובת הפטר.

42. יש לציין כי ב"כ הכנ"ר תמך בעמדת הנאמן כי לאור המחדלים של החייבת הסכום של 96,500 ₪ כסכום סופי למתן הפטר הוא הסכום הראוי וכי יש להכריז על החייבת ולתת לה הפטר אשר מותנה בסכום האמור.

43. לאחר בחינת כניסת החייבת להליך, אשר נעשתה בתום לב; התנהלות החייבת בהליך, אשר התנהלה בו בתום לב בשקיפות ותוך עמידה בתשלומים החודשיים; וכן משך הזמן שבו היא מצויה בהליך (44 חודשים) ובהתחשב בגובה החובות לנושים 254,246 ₪ ובהעדר נכסי מקרקעין או הון המצויים בידי החייבת, הרי למרות שלא מדובר בתיק "רפורמה", הרי שאם נראה את משך הזמן של 54 חודשים כפרק זמן מומלץ לשהות בהליך, ואף נוסיף לו פרק זמן של שנה וחצי בשל יכולת ההשתכרות הגבוהה יחסית של החייבת (סך הכל 28 חודשים נוספים מהיום- 6 שנים בסך הכל בהליך), בהם היא אמורה לשלם סך של 2000 ₪ לחודש, הרי שהחייבת אמורה להוסיף לקופה סך של 56,000 ₪.

44. בקופה מצויים כיום כ- 21,000 ₪ ובתוספת 56,000 ₪ יהיו לחלוקה לנושים סך של 77,000 ₪. דבר אשר יביא לדיבידנד של 30% ברוטו. אמנם הצעת הנאמן והכנ"ר יכולה הייתה להביא לדיבידנד של כ- 37% ברוטו, אולם כפי שכבר נפסק שיעור הדיבידנד שישולם לנושים אינו חזות הכל (ראו פש"ר (חי) 611/00 קבלאן נ' הכנ"ר, 24.6.13; פש"ר (חי) 597/07 טולדנו נ' הכנ"ר, 22.4.13).

45. עוד אציין, במסגרת שיקולי, כי נראה לי בלתי סביר לדרוש מהחייבת לשלם אותו תשלום, שהציעה לשלם בהסדר נושים, גם בהליך שכרוך בהכרזתה כפושטת רגל ובהפטר, בוודאי כאשר הכרזתה כפושטת רגל מסכנת את יכולתה להמשיך ולעסוק במקצועה ולהרוויח את הסכומים אותם היא מרוויחה כעת. לכן היה מקום להפחית מן הסכום שאותו הציעה לנושיה בהסדר, משההליך הפך להיות הליך של הכרזה והפטר. מה עוד שהחייבת הסבירה היטב מדוע אינה יכולה כיום לגייס אותו סכום שניתן היה לגייסו מן המעביד במועד בו הוצע ויש להתחשב בכך.

46. לפיכך לעניין זה יש לסכם ולקבוע כי סך של 12,000 ₪ המצויים בידי הנאמן כפיקדון יועברו מידית לקופת הכנ"ר והחייבת תשלם בתוך 90 יום סך של 44,000 ₪ לצורך הפטר.

47. אציין למען הזהירות כי היה ולא יעלה בידי החייבת לשלם את הסך של 44,000 ₪ בתוך 90 יום, הרי שיכולה היא להודיע על כך, ואז תקבע לה תכנית פירעון של 22 חודשים נוספים בהם ישולם סך של 2000 ₪ לחודש החל מחודש יוני 2016 שבסיומם תקבל הפטר. במשך תקופה זו תהא פטורה מהגשת דוחות והיא אף תוכל להקדים תשלומים.

    סוף דבר

48. התשלום החודשי יגדל לסך של 2000 ₪ לחודש החל מחודש יוני 2016.

49. הנאמן יעביר את הסך של 12,000 ₪ המופקד בידיו לקופת הכנ"ר.

50. החייבת מקבלת הפטר המותנה בתשלום סך של 44,000 ₪ (בנוסף לסך של 12,000 ₪ שהועברו על ידי הנאמן) וזאת בתוך 90 יום מהיום.

51. לחילופין, וככל שלא תוכל החייבת לגייס הסכום של 44,000 ₪, הרי שאני קובעת תכנית פירעון של 22 חודשים נוספים בהם תשלם סך של 2000 ₪ לחודש החל מחודש יוני 2016 שבסיומם תקבל הפטר. במשך תקופה זו תהא פטורה מהגשת דוחות ותהא רשאית להקדים תשלומים.

52. לאחר שישולמו הסכומים הנדרשים תוגש פסיקתא לחתימתי.

     

    ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ו, 30 יוני 2016, בהעדר הצדדים.