פש"ר 15040-06-15 הדסה נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'

לפניי בקשה של החייבת להתלות את צו עיכוב היציאה מהארץ למשך שנתיים על מנת שתוכל להצטרף לבעלה לשליחות של שנתיים בעיר מילאנו שבאיטליה.

ביום 28.5.15 הגישה החייבת לכנ"ר בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתה פושטת רגל במסגרתה הצהירה על חובות בסך 232,700 ₪ המגיעים לשלושה נושים.

צו כינוס לנכסי החייבת ניתן ביום 8.6.15. על החייבת הושת תשלום חודשי בסך 200 ₪ ועו"ד מיכאל שמואלי מונה למנהל מיוחד על נכסיה.

את הבקשה להתלות את צו עיכוב היציאה מהארץ הגישה החייבת ביום 11.6.15.

מטרת הנסיעה היא שליחות אשר אליה התחייבו בני הזוג לצאת כחלק מתנאי הסכם שערך בעלה של החייבת עם בית המדרש של הגר"מ אליהו זצ"ל במסגרת פרויקט מנהיגות רוחנית לקהילות בגולה. על פי אותו הסכם קיבלו החייבת ובעלה מלגה אשר כנגדה התחייב הבעל לצאת לחו"ל לשמש בקודש, כאשר ההתחייבות לשהות בחו"ל כוללת את התחייבות האישה עם בני המשפחה.

במסגרת השליחות אמורה החייבת להתחיל לעבוד כגננת החל מיום 1.9.15.

ביטול הנסיעה והשליחות כרוך בהחזר המלגה בסך 100,000 ₪.

יחד עם הבקשה להתלות את צו עיכוב היציאה מהארץ לשנתיים, עתרה החייבת לביטול זמני של הצו בין התאריכים 25.6.15 ועד ליום 2.7.15 לצורך נסיעת הכנה.

כערובה להבטחת שובה לישראל הציעה החייבת שעבוד שיוטל על דירת אחותה שערכה מעל 2,000,000 ₪.

בתגובה לבקשות החייבת הודיע ב"כ הכנ"ר כי הוא מתנגד לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, טען כי עיכוב יציאה מהארץ במסגרת הליך פשיטת רגל הינו חלק ממגבלות ההליך אשר הוסדר בסעיף 57א' לפקודת פשיטת הרגל ומטרתו איננה עונשית או לשם הפעלת לחץ אלא כדי למנוע הימלטות של החייב מפני נושיו וכדי לאפשר פיקוח הדוק על פעילותיו הכלכליות של החייב ועל התנהלותו בנכסיו. עוד טען כי נסיעה של חייב לחו"ל לתקופה בת שנתיים אינה מאפשרת פיקוח על פעילותו הכלכלית ועל התנהלותו בנכסיו.

ב"כ הכנ"ר הוסיף כי אין מניעה שחייב אשר הוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ יעתור לביטולו כאשר יש תועלת לנושים מהתליית הצו אולם החייבת איננה מצביעה על כל תועלת אשר תצמח לנושים מנסיעתה לחו"ל והיא אף איננה מציעה הפקדת סכום כסף שיהיה בו כדי לקדם הסדר ראוי עם נושיה.

בתשובה לטענות הכנ"ר טענה החייבת כי להבטחת שובה לארץ היא מציעה ערבות של שני ערבים. באשר לפיקוח על התנהלותה הכלכלית השיבה כי אין לה פעילות כזאת מלבד משכורתה כגננת ומלגת בעלה וכנגדן הוצאות על שכר דירה וקיום שוטף, והפיקוח יהיה פשוט יותר בעת השליחות, כיוון שההוצאות מכוסות על ידי הקהילה, ומעבר לכך אין הכנסות. אשר לתועלת שתצמח לנושים השיבה החייבת כי אישור היציאה יביא תועלת רבה לנושים שכן לא יצטרף אליהם נושה נוסף, שהוא נותן המלגה וכן יימנע מצב שבשל ירידה חריפה בהכנסתה בשל סיום תקופת המלגה היא לא תוכל לעמוד בסכום שהושת עליה.

בדיון אשר התקיים ביום 22.6.15 חזרה החייבת על הבקשה, הסבירה שהיא אמורה להתחיל לעבוד כגננת בחודש ספטמבר וכי מטרת הנסיעה הקצרה היא הכרת במקום בו ישהו והכרת מקום עבודתה. המנהל המיוחד הצטרף לעמדת הכנ"ר, התנגד להתליית הצו הן לצורך נסיעה ההיכרות והן לצורך היציאה לשליחות, והוסיף כי הוא עדיין לא הספיק לערוך את הבדיקות שלו כמנהל מיוחד ואף לא לחקור את החייבת.

בהחלטה שניתנה על ידי ביום 22.6.15 קבעתי כי הבקשה לביטול הצו למשך שנתיים טעונה בירור מעמיק יותר, תוך שהבהרתי לחייבת כי מדובר בבקשה חריגה אשר לא תאושר בנקל, וכי יהיה עליה להצביע על תועלת ממשית שתצמח לנושים, למרות נסיעתה לחו"ל.

על מנת שלא לסכל את הנסיעה לשליחות, למקרה שתתקבל בקשתה העיקרית של החייבת, בוטל הצו באופן זמני על מנת לאפשר לחייבת לצאת לנסיעת ההיכרות.

ביום 9.7.15 הגישה החייבת בקשה להמשך דיון בבקשה להתיר את יציאתה מהארץ למשך שנתיים. בבקשה חזרה על הטענות אותן טענה בבקשה המקורית. בעלה של החייבת ביקש להצטרף לבקשה ולהסבירה וטען כי הוא אינו חייב דבר לנושיה של החייבת וכי מניעת יציאתה של החייבת מהארץ תגרום להפרת חוזה של שניהם ותהפוך גם אותו לחייב בעל כורחו.

בבקשה שהגיש בעלה של החייבת הוא ציין כי אחותה של החייבת הסמיכה את מר ישראל רביצקי לנהל מטעמה משא ומתן עם הנושים בניסיון לסיים תיק זה.

דיון בבקשה נקבע ליום 16.7.15.

בדיון טענו החייבת ואביה כי לאור הערות בית המשפט בדיון הקודם, בני המשפחה מוכנים להגיע לפשרה עם הנושים ומנהלים איתם משא ומתן, אולם הם לא ידעו איזה סכום הוצע לנושים. אביה של החייבת טען כי מטרת ההליך של פשיטת רגל הוא לשמור על האינטרסים של החייב ולאפשר לחייב למחוק את חובו וכי הצעתה של החייבת היא לא להגדיל את חובותיה.

המנהל המיוחד התנגד לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ וטען כי אם יאפשר בית המשפט לחייבת לצאת מהארץ, יהיה בכך כדי לרוקן מתוכן את תכלית הליכי פשיטת הרגל.

ב"כ הכנ"ר טענה כי הסכם המלגה נחתם בנובמבר 2012, כנגד החייבת התנהלו הליכי הוצאה לפועל אשר במסגרתם הוצא נגדה צו עיכוב יציאה מהארץ, והבקשה להתליית הצו הוגשה כשלוש שנים לאחר חתימת ההסכם, כשמועד היציאה קרוב, ונראה כי החייבת מיהרה להגיש בקשה לצו כינוס כדי שתוכל לבטל את צו עיכוב היציאה מהארץ נגדה במקום להתמודד עם הנושים בהוצאה לפועל.

ב"כ הכנ"ר הדגישה כי השלבים הראשונים של ההליך הם קריטים וכי לא ניתן לפקח באופן הדוק על פעולותיו של חייב המבקש לצאת לחו"ל לתקופה ארוכה.

ב"כ הכנ"ר הציעה שני פתרונות חלופיים, האחד ביטול ההליך והשני דחיית הנסיעה במספר חודשים על מנת להגיע בתקופה זו להסדר עם הנושים.

לשאלת בית המשפט מה הצעתה של החייבת לנושים יחד עם בקשתה לצאת מהארץ השיבה החייבת כי היא מוכנה להפקיד בקופת הכינוס 100 יורו לחודש כאשר במקביל הציעה אחותה הסדר לנושים והיא ממתינה לתשובה.

לאחר הדיון הודיעה החייבת כי היא מוכנה להגדיל את ההפקדה החודשית ל- 200 יורו, שהוא הסכום שהיא אמורה לקבל בחו"ל כדמי כיס.

הכנ"ר והמנהל המיוחד חזרו והודיעו כי אין בהודעת החייבת כדי לשנות את עמדתם.

בפסק הדין שניתן בעניין גולדשטיין (פש"ר (מחוזי מרכז) 43887-03-11 גולדשטיין (שנהב) נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים, 1.8.2011)) התייחס בית המשפט לקשיים הכרוכים בניהול ההליך שעה שמרכז חייו של החייב בחו"ל ולאינטרס הציבורי שבמתן הפטר לאדם שאינו חי בישראל ואין לו פעילות כלכלית בה. בית המשפט הצביע על הקושי לקיים חקירות, לברר את מהימנות המידע שהחייב מספק אודות הכנסותיו והוצאותיו, לפקח על התנהלות החייב ולהטיל סנקציות במקרה שהוא לא ישתף פעולה עם ההליך. גם הסכום החודשי הנמוך שהציע החייב והתנגדות הכנ"ר היוו שיקולים לדחיית הבקשה באותו מקרה.

הדברים נכונים גם ביחס לחייב אשר מבקש להעתיק את מרכז חייו לחו"ל למשך שנתיים.

כפי שטענו המנהל המיוחד והכנ"ר, בנסיבות אלה קשה יהיה לקיים חקירות בעניין החייבת, לפקח על התנהלותה ואף להטיל סנקציות במקרה שהיא לא תשתף פעולה עם ההליך.

שלא כטענת החייבת, הליך פשיטת הרגל נועד להגשים שתי מטרות מרכזיות: "האחת – להביא לכינוס נכסי החייב ולחלוקתם בין נושיו בדרך שוויונית ויעילה. תכלית זו נועדה לקדם את הגשמת זכות הקנין הנתונה לנושים, המוכרת כזכות-על חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. השניה – להניח לחייב תם לב, שאינו יכול לשלם את חובותיו, לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת צו הפטר מן החובות המעיקים על צווארו. תכלית זו מקדמת את ההכרה בזכותו הבסיסית של החייב לכבוד אנושי, המוכרת אף היא בחוק היסוד" (ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים, 9.8.2009)).

טענות המנהל המיוחד והכנ"ר אודות מטרות ההליך וקשיי הפיקוח מקובלות עלי. יחד עם זאת, מדובר במקרה אשר נסיבותיו חריגות.

את המלגה קיבלו החייבת ובעלה, תוך התחייבות ששניהם יצאו לשליחות, ואם לא תתאפשר נסיעת החייבת, יהיו השניים צפויים לדרישת תשלום בסך 100,000 ₪, סכום המגיע לכמחצית מחובות החייבת לנושים, אשר בה נראה כי לא יוכלו לעמוד. החוב הנוסף צפוי לפגוע ביכולתה של החייבת להחזיר את החובות לנושים הקיימים.

צו התשלומים הועמד על סך 200 ₪, והחייבת מציעה להעמידו, בעת שהותה בחו"ל, ולאור הכספים שתקבל, על סך 200 יורו, דהיינו להגדיל את הסכום כמעט פי ארבעה.

ניסיון בני המשפחה להגיע להסדר עם הנושים תומך אף הוא בביטול הצו כמבוקש.

בדיון נרמז כי החובות נוצרו על ידי אביה של החייבת, ולא על ידי החייבת עצמה, ולטעמי גם זה שיקול שיש לקחת בחשבון.

אשר לפיקוח, אכן יציאתה מהארץ של החייבת תקשה על הפיקוח על התנהלותה, אולם ניתן לפתור קושי זה על ידי התחייבות החייבת לחזור לישראל, על מנת להיחקר בכל עת שתידרש, תוך מתן ערובות מתאימות למילוי התחייבות זו.

צו עיכוב היציאה מהארץ יבוטל למשך שנתיים, בתנאים הבאים:

• להבטחת שובה של החייבת לישראל תעמיד החייבת שני ערבים, בעלי הכנסה קבועה, אשר יתחייבו לשאת בחובות אם החייבת לא תשוב לישראל בתום התקופה, וכן יסכימו כי יציאתם מהארץ תעוכב כל עוד שוהה החייבת בחו"ל.

• צו התשלומים יעמוד על סך 1,000 ₪ לחודש.

• החייבת תשתף פעולה עם המנהל המיוחד, על מנת שיוכל להשלים את החקירה הראשונית עוד לפני יציאתה מישראל.

• החייבת תתחייב להגיע לישראל לחקירה אם תוזמן על ידי המנהל המיוחד, במועד אשר יתואם עמה.

  ניתנה היום, ז' אב תשע"ה, 23 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

   

  עירית כהן, רשמת