גדבאן נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

פתח דבר

1. ביום 8.2.17 ניתן צו כינוס לנכסי החייב והוריתי על מינוייה של עו"ד רום ענת כמנהלת מיוחדת לנכסי החייב. עוד נקבע כי החייב יעביר לקופת הכינוס מדי חודש תשלום קצוב בסך של 1,500 ₪ החל מיום 1.3.17.

    

2. בפני בקשה דחופה של החייב מיום 17.3.17 להורות על ביטול העיקול שהטיל בנק הפועלים בע"מ (להלן-"הנושה") על כספים (סך 109,000 ₪) המוחזקים אצל חברת תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ (להלן בהתאמה-"הכספים" ו- "חברת רדימיקס") ואשר לטענת החייב מהווים כספי תמורה המגיעים לו בגין שירותי הובלה אשר הוא סיפק לחברת רדימיקס. כמו כן החייב מבקש מבית המשפט להורות על השבת הכספים במישרין לידיו.

    

   טענות הצדדים

    

3. לטענת החייב, מדובר בכספים המהווים תמורה לשירותי הובלה שסיפק לחברת רדימיקס בהיותו באותו מועד בעל עסק עצמאי, ודינם איפוא, לטענתו, כדין "משכורת" שאותה יש להעביר לידי החייב ולא לקופת הכינוס וזאת בהתאם להוראות צו הכינוס .

    

4. בתמיכה בטענתו אודות הדין שיש להחיל על אותם כספים, מפנה החייב לפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 6012/16 רומן בבנקו נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' [פורסם בנבו, 11.12.16] (להלן-"עניין בבנקו") וטוען כי נסיבות המקרה דנן דומות לנסיבות המתוארות באותו פסק הדין ובדומה למה שנקבע שם יש לקבוע במקרה דנן כי מאחר וסכום התשלום החודשי שנקבע לחייב בצו התשלומים התבסס על גובה משכורתו של החייב, הרי שהחל ממועד צו הכינוס יש להורות על העברת כל כספי המשכורת, ובכלל זה הכספים שעוקלו בחברת רדימיקס, לידי החייב.

    

5. החייב מדגיש בבקשה כי עקב סגירת העסק העצמאי אשר היה ברשותו ,הוא אינו עובד כיום וכספים אלה מהווים עבורו מקור הכנסה יחיד לפרנסת ביתו, לכלכלת ילדיו הקטינים ולתשלום התחייבויותיו הכלכליות, לרבות לנושיו.

    

6. אשר לנסיבות ומועד הטלת העיקול, החייב טוען כי משהתברר לנושה כי החייב פנה להליך פש"ר, עוד בדצמבר 2016, הוא, הנושה, פתח בפברואר 2017 תיק הוצאה לפועל נגד החייב (תיק הוצל"פ 201010-02-17) בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה שבמסגרתו הוטל העיקול נשוא הבקשה שבכותרת.

    

7. הנושה, בתגובתו מיום 20.4.17, טוען כי דין הבקשה שבכותרת להידחות משלא נתמכה בתצהיר כמתחייב לתמיכה בטענות העובדתיות שהועלו בה, לרבות אלה המתייחסות למקור הכספים המוחזקים אצל חברת רדימיקס.

    

   הנושה טוען עוד כי לא היתה בידיו היכולת לדעת כי החייב פנה להליך פש"ר בדצמבר 2016, שכן החייב לא עדכן אותו בכך כמתחייב והנושה ידע על ההליך רק ביום 18.4.17 עת קיבל את מכתבה של ב"כ החייב אליו צורפה הבקשה שבכותרת.

    

8. בנוסף הנושה טוען כי תיק ההוצאה לפועל שבמסגרתו הוטל צו העיקול על הכספים נפתח ביום 1.2.17 דהיינו עוד קודם למועד מתן צו הכינוס וכאמור בטרם נודע לו על פתיחת ההליך בדצמבר 2016. לאור האמור, הנושה בדעה כי ככל שבית המשפט ימצא לנכון להורות על ביטול עיקולם של הכספים, הרי שאין מקום להעבירם לידי החייב כמבוקש בבקשה שבכותרת אלא להפקיד אותם, או את חלקם הארי, בקופת הכינוס.

    

    

    

9. המנהלת המיוחדת, בתגובתה מיום 14.5.17, מצטרפת לעמדת הנושה לפיה יש להעביר את הכספים לקופת הכינוס. לטענתה, מדובר בכספים שנתפסו על ידי הנושה כנגד חוב שנפתח טרם מתן צו הכינוס ובהתאם לסעיפים 91(א) ו- 92 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם -1980 (להלן- הפקודה) יש להקנות את הכספים בנסיבות המקרה לקופת הכינוס.

   אשר לטענת החייב לפיה הוא נסמך על הכספים ככספים שישמשו לו למחיה, המנהלת המיוחדת טוענת כי טענה זו אינה יכולה לעמוד הואיל ואחת מהחובות המוטלות על החייב במסגרת הליך פשיטת רגל היא לדאוג למיצוי כושר השתכרותו, לטובתו וגם לטובת נושיו.

   אשר למהות הכספים ומקורם, המנהלת המיוחדת טוענת כי מדובר בתקבולים שחברת רדימיקס הייתה חייבת לעסק אותו ניהל החייב בגין שירותים מתמשכים שהתבצעו על ידי החייב, וכי בהעדר תלושי שכר או הוכחה פוזיטיבית, יש לדחות את טענת החייב כי מדובר ב"שכר עבודה" כמשמעו בדיני העבודה . לאור האמור, המנהלת המיוחדת טוענת כי פסק הדין שניתן בעניין בבנקו אינו רלוונטי לענייננו.

    

   דיון והכרעה

    

10. לאחר שעיינתי בבקשת החייב ובתגובות המנהלת המיוחדת והנושה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על ביטול העיקול שהוטל על הכספים המוחזקים אצל חברת רדימיקס נשוא הבקשה ועל העברתם לקופת הכינוס ולא לידי החייב כפי שביקש, וזאת למעט סכום מסויים שאליו אתייחס להלן;

     

11. על פי התדפיס שצירף הנושה לתגובתו מיום 20.4.17 וכפי שנטען באותה תגובה, הנושה פתח את תיק ההוצאה לפועל כנגד החייב, ואשר במסגרתו הוטל העיקול על הכספים נשוא הבקשה, ביום 1.2.17 בסמוך מאוד למועד מתן צו הכינוס מיום 8.2.17 ואין חולק כי במועד מתן צו הכינוס הליך העיקול בהוצאה לפועל לא הושלם. מכאן, חלה על המקרה דנן הוראת סעיף 91 לפקודה הקובעת בזו הלשון:

    91. (א) נושה שפתח בהליכי הוצאה לפועל לגבי נכסים של חייב, לרבות עיקול חוב המגיע לחייב, לא יוכל ליהנות מההוצאה לפועל לעומת הנאמן אלא אם השלים אותה לפני יום מתן צו הכינוס ולפני שנודע לו כי הוגשה בקשת פשיטת רגל או כי החייב עשה מעשה כאמור בסעיף 72(2).

    (ב) לענין פקודה זו, השלמתה של הוצאה לפועל היא, לגבי נכסים – בתפיסתם ומכירתם, ובעיקול חוב – בקבלת החוב.

     

    על פרשנותה של הוראת סעיף 91 לפקודה והרציונאל העומד מאחוריה עמד כב' השופט גרוניס (כתוארו דאז) ברע"א 4941/06 אלפסי נ' עו"ד אופיר נאמן על נכסי החייב (פורסם בנבו, 16.7.2006) (להלן-"עניין אלפסי"):

    "סעיף 91 לפקודת פשיטת הרגל, תש"ם-1980, קובע את כללי המשחק בעת מעבר מהליך הוצאה לפועל להליך פשיטת רגל. בסעיף 91(א) נאמר, כי נושה שפתח בהליך הוצאה לפועל לא יוכל ליהנות מן ההליך אלא אם השלימו לפני שניתן צו כינוס, לפני שנודע לו כי החייב הגיש בקשת פשיטת רגל או לפני שנודע לו כי החייב עשה מעשה פשיטת רגל, כאמור בסעיף 72(2) לפקודה. סעיף 91(ב) מורה, כי לעניין עיקול של חוב, הרי קבלת החוב היא היא בבחינת השלמה של הליכי ההוצאה לפועל... מטבע הדברים שחייב להיקבע קו גבול בין הליך הוצאה לפועל לבין הליך פשיטת רגל. קו גבול זה נקבע לעניין גביית חוב על ידי נושה בקבלתו על ידו. אם הנושה לא קיבל את החוב לפני מתן צו כינוס או לפני אחת החלופות האחרות, אלא רק לאחר נקודות הציון הנזכרות, חובה עליו להשיב הכספים לקופה, לטובת כלל הנושים. ההוראות שבסעיף 91 לפקודה באות ליישם בהקשר של הוצאה לפועל את עקרון היסוד בדבר שוויון בין נושיו של החייב." [פסקאות 3 -5 לפסק הדין] (דגש לי ש.מ.).

     

12. מכוח הוראת סעיף 91 לפקודה ובהינתן העובדה כי הליך העיקול טרם הושלם, שכן הנושה לא קיבל את החוב לידיו לפי הפרשנות של המונח "השלמתה של הוצאה לפועל" בהוראת ס"ק (ב), יש להורות על ביטול העיקול שהוטל על הכספים נשוא הבקשה ועל העברתם לקופת הכינוס.

     

13. אשר לטענת החייב לפיה מדובר בכספי משכורת שיש להעביר לידיו מכוח פסק הדין בעניין "בבנקו", אקבע כי דין טענה זו להידחות. ראשית יצויין כי בניגוד לטענת החייב לפיה צו הכינוס מורה על העברת הכספים לידיו, הרי שבפועל נקבע ההיפך בצו הכינוס וזאת בסעיף ט' בו נקבע לענין כספי משכורת שעוקלו בידי מעסיק של החייב כי:

     

    "הכספים המעוקלים שנצברו אצל המעביד...יועברו לקופת הכינוס" (דגש שלי ש.מ.)

     

    זאת ועוד, גם פסק הדין בעניין "בבנקו" אינו תומך בטענות החייב ובו הבחין בית המשפט העליון בין שתי "משכורות" שהועברו על ידי מעסיקתו של החייב שם ללשכת ההוצאה לפועל במסגרת עיקול שהוטל על המשכורת של החייב: האחת, משכורת שהועברה עובר למתן צו הכינוס ועוקלה, אך הליך העיקול לא הושלם. לגבי משכורת זו נקבע כי הרכיב שעוקל מתוכה יוותר בקופת הכינוס ובית המשפט העליון הפנה בעניין זה להוראת סעיף 91 לפקודה המתווה את מערכת היחסים בין נושי החייב שהחלו לנקוט בהליכי הוצאה לפועל, לבין מנהל נכסיו שמונה לו בהליך פשיטת הרגל ולהלכה במקרים אלו –פסק הדין בעניין "אלפסי". השנייה, משכורת עבור התקופה שלאחר מתן צו הכינוס. לגבי משכורת זו נקבע כי יש להעבירה במלואה לידי החייב מאחר ובית המשפט לפשיטת רגל הסתמך בקביעת התשלום העתי, שנקבע במסגרת צו הכינוס, על משכורתו של החייב כפי שזו צויינה בבקשתו למתן צו כינוס, כך שכספי המשכורת משמשים את החייב לשם ביצוע התשלומים העתיים לקופת הכינוס.

     

14. בענייננו, החייב לא הניח תשתית עובדתית או משפטית לביסוס טענתו לפיה יש לראות בכספים שאותם הוא אמור לקבל מחברת רדימקיס כ"כספי משכורת" ובכלל זה לא הובאו על ידי החייב ראיות כלשהן לאופי התקשרותו עם "רדימיקס", וכן החייב לא פירט בבקשתו בגין איזו תקופה הוא זכאי לתשלום הכספים המעוקלים. במצב דברים זה, החייב לא יכול להסתמך על קביעותיו של בית המשפט העליון בעניין "בבנקו" שאינו רלוונטי לענייננו כל עוד לא יוכח כי אותם כספים המוחזקים על ידי חברת רדימקס מהווים "משכורת" שהחברה היתה אמורה לשלם לחייב בגין שירותי ההובלה, לאחר מתן צו הכינוס.

     

    בהקשר זה אציין גם כי לעמדתי,לא ניתן לעשות שימוש במקרה שבפנינו בהחלטת בית המשפט בענין "בבנקו" ,לאור השוני המהותי בנסיבות, הנובע מכך שסכום כספי משכורתו של החייב שעוקלו בענין "בבנקו" היה סכום נמוך יחסית ובנסיבות אלו טען החייב ובצדק כי לאחר שנקבע עבורו צו תשלומים,לא ניתן לאשר עיקול של כספי משכורתו, לתקופה שלאחר מתן צו הכינוס, כספים האמורים לשמש לו לצרכי מחייתו המינימליים, ולצורך תשלום צו התשלומים.

    במקרה שבפנינו סכום הכספים המעוקל הינו סכום גבוה בהרבה מהנדרש לצרכי החיים המינימליים של החייב ובני משפחתו ,ובנסיבות אלו העברת הכספים המהווים "נכס" של החייב אשר גם ביחס אליו חל צו הכינוס ,לידי החייב ,תהווה הפרה של האיזון הנדרש בין זכותו של החייב לקבלת צרכי קיום מינימליים המתאימים לצרכיו של חייב המצוי בהליך פשיטת רגל , לבין זכותם של נושיו להפרע מכל נכסי החייב.

     

15. בנוסף, ובקשר לטענת החייב לפיה הכספים האמורים מהווים עבורו מקור הכנסתו היחידה מאחר והוא אינו עובד היום, גם טענה זו אינה יכולה להתקבל; הלכה היא כי על חייב המבקש ליהנות מהגנתו של הליך פשיטת הרגל, מוטלת החובה לפעול למיצוי כושר השתכרותו וזאת מאחר ו"כושר השתכרות" זה הינו בגדר נכס העומד לרשות נושיו של החייב ובעניין זה אפנה לדברים שרשמתי לאחרונה בפש"ר 53511-07-15 חלבי נ' הכונ"ר מחוז חיפה, (פורסם בנבו, 1.5.17) ולאסמכתאות שהבאתי שם.

     

    בבקשה דנן, החייב טוען כי כיום אינו עובד עקב סגירת העסק העצמאי אשר היה ברשותו. טענה זו נטענה באופן סתמי, ללא ביסוס וללא מתן הסברים המניחים את הדעת להימנעותו של החייב מלעבוד בעבודה כלשהיא תוך הפרה של החובה המוטלת עליו למצות את כושר השתכרותו כחייב בהליך של פשיטת רגל.

    בנסיבות אלו גם טענה זו אינה יכולה כנימוק מוצדק להעברת כספים לידי החייב.

     

16. סיכומו של דבר, אני קובע כי יש להורות על ביטול העיקול הרשום אצל חברת רדימיקס וכי יש להעביר את מלוא הכספים המוחזקים בצו לקופת הכינוס.

     

17. עם זאת, ובכדי לאפשר לחייב להשתלב מחדש בשוק העבודה, לאחר סגירת עסקו, ובכדי לאזן בין האינטרסים של נושי החייב הזכאים להיפרע מנכסי החייב לבין האינטרס לאפשר לחייב להשתלב כראוי בהליך פשיטת הרגל, אני מורה לחברת רדימיקס להעביר לידי החייב סך של 10,000 ₪ מהכספים המעוקלים, והיתרה תועבר כאמור לקופת הכינוס.

     

18. כמו כן אני מורה כי מתוך הסכומים אשר יועברו לקופת הכינוס סך נוסף של 9,000 ₪ ייזקף על חשבון התשלומים החודשיים השוטפים המגיעים מהחייב כך שהחייב יהיה פטור מביצוע תשלומים חודשיים בסך של 1,500 ₪ לחודש לתקופה של שישה חודשים, והיתרה העומדת על פי הודעת החייב על סך של כ-90,000 ₪ , תתווסף לסכום הנצבר בקופת הכינוס כתוצאה מהתשלומים החודשיים.

     

     

     

    ניתנה היום, י"ח סיוון תשע"ז, 12 יוני 2017, בהעדר הצדדים.