על הפרק: האם יש להכריז על החייב פושט רגל ולקבוע לו תכנית פרעון או שמא הוא לא התנהל בתם לב בכל הנוגע לכניסתו להליך?
1. בפניי בקשת חייב להכריז עליו כפושט רגל בהתאם לסעיף 18(ה) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם - 1980.
2.נסיבות ההסתבכות הכלכלית: החייב יליד 1969 עוסק בתחום האלומיניום. החייב גרוש ואב לשני ילדים, אחד מהם עודו קטין. החייב גר בבית אמו בבית שאן. החייב היה בעל עסק עצמאי בעבודות האלומיניום מאז 2003 לערך ("XXX"). בגרסה ראשונית שמסר החייב, עלה מדבריו, בעקבות משבר גירושין שחווה עם אשתו בשנת 2015 נקלע למשבר נפשי בעקבותיו לא הצליח לתפקד וכפועל יוצא העסק שלו הפך ללא רווחי. בשל כך הוא פעל לחסל את כל מה שנותר מהעסק ומכר את הציוד שהיה בו. בחקירתו בפני הנאמן עלה כי עסקו של החייב נקלע לקשיים מסיבה אחרת (לא הגירושין) שהיא התחרות בענף מול מתחרים בתחום שאפשרו אספקת סחורה וקבלת תשלום ללא מע"מ כחוק דבר שגרם לירידה משמעותית ביותר במכירות של העסק. בשל כך ובשים לב לכך שהבנק סירב לבקשת הלוואה וצמצם את מסגרת האשראי שלו בתחילת שנת 2015 פנה לשוק האפור ונטל ביום 17/4/2015 הלוואה אחת על סך 15,000 ₪ וביום 1/6/2015 הלוואה נוספת בסך 50,000 ₪. החייב סירב להשיב ממי לקח את ההלוואות. החייב היה אמור להשיב ההלוואות בתשלומים של 10,000 ₪ בחודש בתוספת ריבית של 10% אך לא עמד בכך וחובו תפח ל-80,000 ₪ והוא החל לקבל לדבריו איומים על חייו ועל חיי משפחתו. דפי חשבון שצירף החייב איששו הפקדות של סכומים זהים לנטען כי נטל בהלוואה מהשוק האפור במהלך 2015 אך גם כספים נוספים בסך 108,000 ₪ כאשר לדבריו מדובר בכספים שהצליח לגבות מלקוחות.
במקביל משך החייב לטענתו מעט סחורה מנושיו במאי 2015 בניסיון להציל את עסקו אך הדבר לא הסתייע.
החייב תיאר בחקירתו בפני הנאמן, כי שיתף חבר קרוב בכוונתו לסגור את העסק וזה עירב איש עסקים וקבלן בנייה בשם ג'ימי משה (להלן "ג'ימי").וזה פנה אל החייב מיוזמתו וביקש לרכוש את עסקו בעבור תשלום של 129,800 ₪ ונכרתה עסקה שכזו ביניהם ביום 29/7/2015. תנאי לאותה עסקה היה שהחייב ימשיך לעבוד אצל ג'ימי מאחר ולא היה לו הידע המקצועי להפעיל את העסק מצד אחד ובשים לב למקצועיותו של החייב מצד שני.
התמורה בגין מכירת העסק והציוד שימשה להחזר החובות שנטל החייב מהשוק האפור וזאת בסוף יולי 2015 ולמספר נושים קטנים שבחר.
3.ביום 10/1/2016 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לבקשתו והושת עליו צו תשלומים של 1000₪ לחודש. מאז ניתן צו הכינוס מנסים הנושים לפעול לביטולו, אך בקשותיהם נדחו (ראו למשל החלטה מיום 13/4/2016). הנושים מתנגדים גם להכרזה על החייב פושט רגל ולאישור תכנית פרעון וטעמיהם יובאו בהמשך.
3.כנגד החייב אושרו 10 תביעות חוב בסך כולל של 664,652 ₪.
4.הנושים המרכזיים טוענים כי החייב רכש בשנת 2015 סחורה בשווי של 714,250 ₪, חלקה באמצעות שיקים דחויים שחוללו בשווי כולל של 405,000 ₪, מתוכם סך של כ-199,658 ₪ כלפי הנושה י.ב.מ.י מסחר ואלומיניום. בהתאם הגיש נושה זה תביעות חוב בסך כולל של 226,596 ₪. נושים אלה טוענים כי החייב לא מסר פרטי אמת בדו"חות של העסק שניהל בשעתו בעניין גובה הרכישות של הסחורה ודיווח על הפסד גולמי שהינו בלתי אמין. לשיטתם, עסקו של החייב היה רווחי ולא הפסדי. ב"כ י.ב.מ.י טען כי ביום 29/7/15 רכש ממנו החייב סחורה בסך 90,000 ₪ בשיקים דחויים וזאת 6 ימים קודם עריכת ההסכם עם אותו ג'ימי משה שהפך להיות לכאורה מעסיקו ורכש את עסקו. בהמשך נטען עוד כי החייב רכש באותה עת חומרי גלם גם מנושים אחרים בסכום של כ-288,000 ₪.
החייב, כך נטען, לא המציא מסמכים רבים מתיקי הנהלת החשבונות שלו שיכולים היו לתמוך בעמדתו והדבר מחזק חשש הנושים כי מדובר בתרגיל עוקץ של החייב. טענה אחרת הייתה, כי החייב מכר את עסקו סמוך מאוד לכניסתו להליך זה, בעבור נזיד עדשים, במחיר שלא יכול לשקף שווי הסחורה והמלאי וללא אסמכתאות המעידות על מצבו ושווי הציוד שמכר. נטען כי לפי הדו"חות שכן צירף החייב הוא דיווח על מלאי של 409,000 ₪ אותו מכר ב-110,000 ₪. עוד נטען כי הלכה למעשה ממשיך החייב בחסות הליך הפש"ר לנהל את העסק שלו "כעסק חי" לכל דבר ועניין וללא שהוא משלם חובותיו. נטען כי ההסכם עם ג'ימי מפוברק, כי החייב איש מקצוע מהמעלה הראשונה ויכול להשתכר על נקלה גם 15,000 ₪ בחודש. השתכרותו הנטענת בסך 6000 ₪ אינה מתקבלת על הדעת ואינה סבירה לפי שום קנה מידה. נטען כי כל הנושים הם ספקים של חברות גלם ולא חברות אשראי או בנקים והדבר מלמד על תכנון מהלך פשיטת הרגל. עוד נטען כי החייב סילק חובות מזונות ביום הגשת בקשת צו הכינוס על ידו בסך 21,000 ₪.
4.החייב טוען כי "התפשט" והציג כל מסמך אפשרי שנתבקש ושהיה בידו. לדבריו נהג בשקיפות, באמת ובתמים נקלע לקשיים כלכליים, באמת ובתמים מכר את הציוד שהיה בעסק בעבור הסכום שטען לו, באמת ובתמים עובד מאז כשכיר אצל קבלן בניין (ג'ימי) ללא ביצוע עבודות פרטיות וכי נושיו אך רודפים אותו ולא מאפשרים לו להשתקם. החייב טוען כי עובד אצל ג'ימי מאז 2/8/2015 אך ג'ימי היה בשעתו עוסק מורשה ורק בשנת 2017 נרשם העסק שלו כחברה ולכן רק מאותו מועד ואילך החלו להיות מוצאים עבורו תלושי שכר מסודרים. החייב טוען כי ג'ימי הוא קבלן בניין וכי הוא החייב מחוייב לספק את האלומיניום לבתים שהוא בונה. כן טען כי פרט לכך אינו מבצע עבודות אלומיניום פרטיות.
החייב הציע להוסיף 100,000 ₪ בתשלומים של 1,670 ₪ בחודש.
5.עמדת המנהלת המיוחדת במהלך חלקים לא מבוטלים של ההליך הייתה כי יש להורות על ביטול ההליך (כך ביקשה 4 פעמים), שכן החייב נכנס סמוך מאוד למועד יצירת החובות להליך הפש"ר, ללא שניסה להסדיר את החובות מול נושיו והדבר מצביע על חוסר תם לב (ראו הודעת עדכון של המנהלת המיוחדת מינואר 2020). כן נתנה היא דעתה לכך שאותו ג'ימי שרכש הציוד מהחייב והעסיק אותו, צירף תצהיר ללא פירוט בעניין שכרו של החייב שהוא על הצד הנמוך, ללא פירוט אודות נסיבות רכישת העסק ואופן ניהולו. אותו ג'ימי גם סירב להתייצב במשרדי המנהלת המיוחדת להיחקר (אך לאחר מכן נחקר בכל זאת). המנהלת המיוחדת סברה בשעתו שאין די באותו תצהיר שנמסר מג'ימי כדי לסלק החשד שהחייב הוא הרוח החיה מאחורי העסק ולא משמש "כשכיר". במהלך 2022 עמדה המנהלת המיוחדת על קבלת מסמכים שונים מהחייב בעניין המלאי ופירוטו אשר נמכרו ואשר החייב טען שמסמכים אלה אינם בידו. עניין זה היה מושא של מספר בקשות והחלטות.
עמדת המנהלת המיוחדת השתנתה לאחר קיום הדיון האחרון בבית המשפט מיום 19/5/22. כיום עמדתה היא כי יש להכריז על החייב פושט רגל ולקבוע בעניינו תכנית פרעון לפיה ישלם החייב לנושים דיבידנד בשיעור 50% נטו מתביעות החוב המאושרות בתוספת הוצאות הליך, בתוספת זכויות לא מוגנות.
6.ביום 19/5/22 התקיים כאמור דיון בו שטחו הצדדים טענותיהם באריכות.
7.לאחר קיום הדיון וכאשר גם דעתי לא הייתה נוחה מההתקשרות בין החייב לבין ג'ימי סמוך מאוד לקריסת העסק של החייב ביקשתי כי החייב יגיש מסמכים המעידים על השתכרותו ואכן הוגשו מסמכים רבים המעידים על כך שהוא מקבל שכרו בסך 6000 ₪ בשיק מחשבון הבנק של מעסיקו ג'ימי.
8.מאז הוגשו תגובות ועמדות נוספות שאין בהן לשנות משמעותית את תמונת המצב בעניינו של החייב.
9.בית המשפט סבור שאם בחלוף 8 שנים בקירוב נותרה עננה סביב התנהלותו של החייב אכן אין מקום ליתן לו פרס בדמות תכנית פרעון נמוכה. עצם הכרזתו כפושט רגל אינה נקיה מספקות בנסיבות עניין זה. בית המשפט סבור שטענות הנושים הינן טענות כבדות משקל וגם כיום בחלוף 7 שנים וחצי מאז נפתח ההליך לא מצליח החייב לשכנע את בית המשפט שאכן הפנייה לאפיק פשיטת הרגל תוך מכירת העסק בסכום נמוך מאוד ואף שעבודו שלו ושל חופש העיסוק שלו לטובת המעסיק ורוכש העסק אכן היו מהלכים שנעשו לגמרי בתם לב ולא כדי לחמוק מתשלום חובות לנושים.
10.סוגיית מכירת העסק אולי יכולה הייתה להתקבל בדוחק למרות הסכום הנמוך ששולם ואשר אינו משקף את השווי האמיתי. אפשר להבין חייב בלחץ כספי תחת איומי שוק אפור שאיני פוסל קיומם, כי ינהג כך. אבל לא מדובר רק במכירה. מדובר גם בהתחייבות למעשה ללא הגבלת זמן של החייב להגביל עצמו לעבודה בסכום זעום יחסית, בוודאי בהשוואה לרקע המקצועי שלו, לניסיון ולמוניטין רב השנים. בית המשפט מתקשה לקבל את הטיעון של החייב כי הוא מתקיים 8 שנים משכר זעום של 6000 ₪. בית המשפט סבור כי זו גם הסיבה שהחייב מגיש בקשות רבות להביא לסיום ההליך. ההתקשרות בין החייב לבין ג'ימי אינה נקייה מספקות. אין לי ספק שהחייב יכול היה להשתכר פי שניים או שלושה מהשכר שהוא מקבל. מדוע זה יסכים לעבוד בשכר כה זעום? ובמשך כל כך הרבה שנים? לטעמי הדבר נובע או מסיכום נוסף בינו לבין ג'ימי על שכר שאינו מדווח או מהידיעה כי בסיום ההליך יוכל להשליש שכרו ו/או מסיכום אחר. כך או אחרת, הדבר אינו מתקבל על הדעת וגם מתיישב עם הטיעון של הנושים שהחייב אינו ממצה פוטנציאל השתכרותו (הנושים עצמם הציעו לחייב להיות מועסק אצלם בעבור 15,000 ₪ בחודש).
11.בשולי הדברים, איני סבור שעלה בידי הנושים כי לחייב זכויות בבית אמו. סוגייה זו לובנה היטב במהלך ההתדיינות ואין מקום בשל סיבה זו לקבוע כי החייב נהג בחוסר תם לב.
12.ברע"א 8131/17 מזרחי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ(14.11.17) התייחס כב' השופט מינץ לתכליות העומדות בבסיסו של הליך פשיטת הרגל, כדלקמן:
"תכליתו האחת של מוסד פשיטת הרגל עניינה הגנה על אינטרס הנושים, ובכלל זה להביא לכינוסם של נכסי החייב, וחלוקתם בין הנושים בדרך הוגנת וצודקת בין כלל הנושים. תכליתו השנייה, מתן אפשרות לחייב שאינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו... תכלית שלישית המצטרפת לשתי התכליות הראשונות באה לידי ביטוי בשמירה על האינטרס הציבורי ובעיקר על הליכי מסחר תקינים" (שם, סעיף 14).
ראו גם: ע"א 3083/13פלונית נ' שיכמן(פורסם במאגרים, 11/1/15).
ע"א 6146/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197 (2003).
13.המבחן העיקרי להכרזתו של חייב כפושט רגל, ע"פ הפקודה והכללים שהתפתחו בפסיקה, הוא אם החייב נהג בתום לב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהיעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה (ראו: שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, בעמ' 173; ע"א 5503/92 קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) עמ' 749 בעמ' 756 ; ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי תק-על 2003 (3) 1913 (2009)).
14.בית המשפט שואל עצמו אם מדובר בנסיבות בהן ניתן לומר שמדובר בחייב שנהג בתם לב? כניסת החייב להליך הפש"ר סמוך מאוד ליצירת החובות ללא ניסיון להסדירם היא בעייתית. העובדה שרוב הנושים אינם בנקים או גופים פיננסיים אלא ספקי חומרי גלם אשר מכרו לחייב במאות אלפי שקלים חדשים סמוך מאוד לכניסתו לחדלות הפרעון מלמדת לכאורה על יצירת החובות בחוסר תם לב. ברם, כאמור המגמה כיום בעידן חוק חדלות פרעון היא פחות ליתן דגש ומשקל לנסיבות הכניסה להליך ויותר על ההתנהלות במהלכו. ובמהלך ההליך איני חושב שנפל דופי הפוגם בתם הלב של החייב. חשוב לציין בהקשר זה כי הנושים לא הצליחו להוכיח כי החייב שמר על מוניטין או פיתח אותו בתקופת פשיטת הרגל או עבד עם לקוחות אחרים זולת מעסיקו ג'ימי.
15.גם שיקולים ושאלות מעשיות עולות: מה תועלת תצא מאי הכרזה על החייב כפושט רגל והשבתו למעגל החובות בהוצאה לפועל? אין לו נכסים או זכויות לעיקול, הוא לא ישתקם כך, הנושים לא יקבלו כספם. רוצה לומר כי התנגדות הנושים להכרזה מובנת אך בית המשפט סבור כי לשיקול הנקם והגמול אין מקום ובטח לא מקום משמעותי בשיקולי בית המשפט אם להכריז על החייב פושט רגל אם לאו.
16.המגמה הנוהגת כיום בפסיקה בתחום פשיטת הרגל היא מתן דגש רב יותר מבעבר על התכלית השנייה של ההליך, דהיינו שיקומו של החייב (ראו פש"ר (חי') 3239-12-10 גברה נ' הכונ"ר, (נבו, 10/9/2017) ; פש"ר (חי') 14911-07-12 ג.ח.י. נ' הכונ"ר (נבו, 22/1/2015)). שיקולים נוספים שנלקחים בחשבון, הם התועלת הצפויה שתצמח לנושים מהימשכות ההליך (ש. לוין א. גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, 2010, עמ' 199) ונסיבותיו האישיות של החייב (ראו להמחשה רע"א 295/16 לוי טוני נ' הכונ"ר (נבו, 25/1/2016)).
17.איני יכול להתעלם מהתקופה הארוכה שהחייב מצוי בהליך. נושיו רואים בכך פרס בשל הגנות צו הכינוס. איני רואה זאת כך. מדובר במי שנתן את 7 השנים הרעות (באנלוגיה מ-7 השנים שנתן יעקב ליתרו) למעסיקו בעבור שכר נמוך ללא יכולת להתפתח, כשהוא שכיר. מגיע לחייב כעת גם "7 שנים טובות", אך לא בעבור נזיד עדשים בכל הנוגע לתכנית פרעון.
18.אני סבור שמדובר בסוג המקרים שיש להכריז על החייב פושט רגל חרף סימני השאלה השונים וליתן ביטוי לספקות האמורים באמצעות ובדמות תכנית פרעון ראויה (שולקחת בחשבון מימוש פוטנציאל השתכרות ראוי).
19.על כן אני מכריז על החייב פושט רגל וממנה את המנהלת המיוחדת כנאמנת לנכסיו. מובהר בזה כי כל ההגבלות שהוטלו על החייב יעמדו בעינן.
20.לאור תוצאות ההליך, ישולמו הוצאות ההליך ושכר הנאמנת, בהתאם להנחיות הכונ"ר.
21.בהלכה הפסוקה נקבע, כי בבוא בית המשפט לאשר או לדחות בקשת הפטר לחייב, עליו לבחון מכלול שיקולים. בין היתר, יישקלו החשיבות שבמתן הפטר לחייב, תום ליבו של החייב בכל שלבי הליכי פשיטת הרגל, היקף החובות, פוטנציאל הפירעון העתידי של החייב וכן עמדת הנושים. מעל לכל, נדרש בית המשפט לאזן, בין הזכות הקניינית העומדת לנושים לבין זכותו של החייב, כי בתנאים מסוימים תינתן לו האפשרות לפתוח דף חדש בחייו (ראו בעניין זה ע"א 6021/06דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי(פורסם במאגרים)).
22.לבית המשפט סמכות רחבה לאשר תוכנית פירעון מופחתת בהתאם להוראת סעיף 62(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם – 1980 שזו לשונו:
"בית המשפט רשאי, בכפוף להוראות סעיפים 63 ו-64 ליתן צו הפטר, להתלות הפטר או להתנותו בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההפטר או לאחריו, לרבות תנאים לעניין תשלומים שעל פושט הרגל לשלמם במשך תקופה שלא תעלה על ארבע שנים מיום מתן צו ההפטר, או מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף למשך תקופה ארוכה יותר; לא מילא פושט הרגל התנאים שנקבעו – רשאי בית המשפט, מיזמתו, לבקשת הכונס הרשמי, הנאמן או לבקשת נושבה של החייב, לבטל בכל עת את צו ההפטר"
23.באשר לשאלת אופן הפעלת שיקול דעתו השיפוטי של בית המשפט בשקילת תוכנית פירעון לחייב, הרי שעל בית המשפט לאשר סכום תוכנית פירעון המשלב ומאזן כראוי בין הצורך בקביעת תשלום הולם לטובת נושי החייב ובין שמירה על רמת ההכנסה הנדרשת לצורך קיום צרכי מחייה בסיסיים של החייב. הכל בשים לב להכנסתו הנוכחית של החייב ופוטנציאל השתכרותו. ישנם מקרים שבהם מאשרים בתי המשפט תכניות פירעון עם תשלום דיבידנד מזערי, אם בכלל לנושי החייב וכפי שנפסק שיעור הדיבידנד אינו חזות הכל ואין לפסול תוכנית פירעון הממצה את יכולת הפירעון של החייב רק בשל העובדה שאין התוכנית מגלמת שיעור דיבידנד סביר לנושי החייב הרגילים וכל מקרה נבחן לגופו לפי נסיבותיו המיוחדות והפרטניות (ע"א 3004/07 עזריה דוד נ' הכונ"ר (נבו, 5/11/2018)).
24.במסגרת דיון ושקילה מתוך המסגרת הנורמטיבית לעיל ולאחר שעיינתי בכל המסמכים שבתיק, בדו"חות, בהתנגדויות הנושים ובעמדות החייב, באתי כלל דעה שיש לקבל המלצת הנאמנת ולהשית על החייב תכנית פרעון לפיה ישלם 38% מהחובות המאושרים בתוספת הוצאות ההליך. כפועל יוצא מורה לחייב להעמיד הקופה על סך של 300,000 ₪ באופן שיוסיף כ-200,000 ₪ וזאת ב-36 תשלומים תשלומים של 2,500 ₪ בחודש (החל מיולי 2023) שהם 90,000 ₪ ובכל סוף שנת תשלומים יוסיף 36,000 ₪. היה ולא יעמוד החייב בתכנית פרעון זו, יבוטל ההליך ללא התראה נוספת.
25. כל עוד החייב עומד בתנאי תכנית הפירעון, יהא פטור מהגשת דו"חות דו חודשיים.
26.ככל שקיימים כספים בלתי מוגנים הם יוקנו לקופת הפש"ר. בעניין זה תגיש הנאמנת פסיקתא לחתימה והחייב מחוייב להמציא מסלקה פנסיונית עדכנית תוך 14 יום מהיום.
27.הנאמנת תעדכן את בית המשפט אחת לשנה, בעניין תוכנית הפירעון החל מיום 1/8/24.
ניתן היום, ח' תמוז תשפ"ג, 27 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
