1.החייב, יליד 1956 נשוי ואב ל -8 ילדים מהם שניים קטינים, הגיש בקשה להכרזה כפושט רגל.
החייב הורשע ביום 31.5.11 בעבירות של גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וסעיפים 64 ו-40 ,נהיגה בקלות ראש וברשלנות, לפי סעיפים 62(2) ו-38(2),(3); נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 ,עבירות לפי פקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961; נהיגה ללא פוליסת ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970; עזיבת גלגל ההגה, לפי תקנה 28(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 נהיגה במצב המונע שליטה ברכב, לפי תקנה 26(4) לתקנות וסעיף 68 לפקודה; וסטייה מנתיב נסיעה, לפי תקנה 40 (א) לתקנות וסעיף 68 לפקודה. כתוצאה מהתאונה נשוא אותו כתב אישום נהרג אחד הנוסעים והאחר נפצע, וניתנו פסקי דין המחייבים אותו בתשלום פיצויים לקרנית, ביחד ולחוד עם אחרים, ביניהם מעסיקו של החייב.
מאחר שהנושה היחידה של החייב הינה קרנית ,התקיים דיון בנוכחותה בבקשה למתן צו כינוס וביום 25.5.19 ניתנה החלטת ביה"מ על פיה אין לשלול מהחייב כניסה להליך וניתן צו כינוס.
2.בדו"ח המסכם שהגיש המנהל המיוחד ובדיון שהתקיים ביום 27.6.19 (דיון אליו לא התייצבה קרנית),טען המנהל המיוחד כי מאחר שיש קשר סיבתי בין ההרשעה הפלילית לחוב לקרנית ומאחר שמדובר בחובו הבודד של החייב ,אשר נוצר בחוסר תום לב כתוצאה מהתנהלות פסולה שעל החברה להוקיעה ואף לאור מחדלי החייב, אשר אינו עובד תקופה ארוכה, יש לדחות את בקשתו של החייב לפשיטת רגל.
3.החייב הפנה לכך שהתאונה התרחשה עת נהג ברכב של מעבידו, אשר אף הוא חויב בתשלום פיצויים לקרנית ולמרות זאת, בקשתו של המעביד למתן צו לפשיטת רגל לא נדחתה ,הוא הוכרז ונקבעה לו תכנית פירעון לצורך קבלת הפטר. החייב טען כי שילם את חובו לחברה ויש לאפשר לו לפתוח דף חדש בחייו ולהעדיף את שיקומו. החייב הפנה לפש"ר 10397-10-15 (להלן: "פס"ד סמארה")גם שם נידונה בקשה של חייב בנסיבות דומות והיא התקבלה. לעניין אי מיצוי השתכרותו נטען כי החייב בן 63 ללא כל הכשרה מקצועית ולאור גילו והרשעתו הפלילית אינו מסוגל להשתלב בשוק העבודה. לאור כל האמור טען החייב כי יש לדחות את בקשת המנהל המיוחד לביטול ההליך וכי יש להכריז עליו כפושט רגל ולקבוע תכנית פירעון בעניינו.
4.בתשובה לתגובה זו ,טען המנהל המיוחד כי אין להשוות את החייב למעבידו, אשר חובותיו נבעו מכישלון עסקי והחוב לקרנית היווה רק 40% מחובותיו ואילו חוב החייב נובע אך ורק מהחוב לקרנית. המנהל המיוחד הפנה לנסיבות התאונה כפי שתוארו בגזר הדין ואשר מעידות על התרשלותו של החייב בנהיגה, התרשלות שגרמה לתאונה, בעוד מעבידו כלל לא נכח בתאונה
לעניין ההשוואה לפס"ד סמארה, טען המנהל המיוחד כי באותו מקרה לא הורשע החייב בנהיגה ללא פוליסת ביטוח ,להבדיל מהמקרה דנן וכי גם שם היו לחייב חובות נוספים ולא היה מדובר בחוב יחיד לקרנית. עוד הוסיף המנהל המיוחד כי החייב לא מסר את כל ההבהרות הנדרשות לעניין פרטי עיזבון אימו והנכס שצוין וכי הדוחות החודשיים מוגשים לא באופן מסודר וללא אסמכתאות וכי כאמור, החייב אף אינו ממצה השתכרותו מזה שנים רבות.
דיון
5.השאלה העומדת לפתחו של ביה"מ הינה, האם, כטענת המנהל המיוחד, לאור העבירות בהן הורשע החייב ,אין להכריז על החייב כפושט רגל ודין ההליך להתבטל.
כבר בראשית הדברים אציין כי מחדלי החייב ביחס לאי מיצוי כושר השתכרות,אי המצאת אסמכתאות לדוחות או פרטים שנדרשו,אינה מצדיקה בשלב זה,ביטול ההליך ורק אם למרות התראה וארכה שיינתנו לחייב,לא ימציא המסמכים וההבהרות הנדרשות,ניתן יהיה לראות בכך התנהלות מזלזלת המצדיקה ביטול ההליך. גם לעניין אי מיצוי כושר ההשתכרות,הרי בכך כשלעצמו, אין כדי להצדיק ביטול ההליך והתרפה לכך הינה הגדלת צו התשלומים וקביעת תכנית פירעון ביחס לכושר ההשתכרות של החייב,אשר את היקפו, יש לבחון לאור טענותיו של החייב. ככל שביה"מ ישתכנע כי החייב יכול להשתכר ולו חלקית,מובן כי תכנית הפירעון תקבע בהתאם.
6.השאלה המהותית הינה לפיכך וכאמור,שאלת השפעת מעשי החייב אשר הביאו להרשעתו בעבר, על זכותו להיות מוכרז כפושט רגל. שאלה זו נובעת מכך שכן בדיון בבקשה להכרזה כפושט רגל, על ביה"מ לבחון האם נהג החייב בתום לב גם בעת יצירת חובותיו ולא רק במהלך ההליך.
ההלכה הינה כי העובדה שחוב אותו מבקש החייב לכלול במסגרת הליך פשיטת הרגל, מקורו בפעילות בלתי חוקית של החייב, אין בה לכשעצמה כדי לשלול מהחייב את הזכות להיות מוכרז כפושט רגל וראה בע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי:
"תכליותיה של פקודת פשיטת הרגל שעיקרן הגנה על הנושים ושיקום החייב, אין בהן כשלעצמן כדי ללמד שחובות שנוצרו בגדרי פעילות שאינה חוקית או אינה מוסרית, כדי למנוע מהכרזה על חייב פושט רגל... בהיבט ההרתעה ושלטון החוק ברי, כי מתעורר חוסר נוחות נוכח מתן 'הטבה' למי שלמעשה הפנה עורף לאינטרס הציבורי ועבר עבירה חמורה; ועל כן כל מקרה לנסיבותיו".
ובע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי פ"ד נז(4 נקבע:
"בהקשר זה ניתן לבחון, בין היתר, את השאלה אם מדובר בעבירה פלילית אם לאו, את חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנדרש בה, ואם הורשע החייב בעבירה כאמור... את השאלה אם מדובר באי-חוקיות קבועה או חד-פעמית באופייה; את מוסריותו של העסק ואת היקף הפעילות של החייב במסגרתו. כן ניתן לבחון את עוצמת הקשר בין אי-החוקיות של העסק ובין יצירת החובות. אין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים".
בעניין בנבנישתי נקבע כי התכלית הכללית של הרתעת עבריינים ומניעת פעילות בלתי חוקית היא חשובה, אך עם כל חשיבותה אין היא תכלית עיקרית במסגרת הפקודה. קיימים דברי חקיקה אחרים שתכליתם העיקרית היא הרתעת עבריינים וענישתם, אשר-על-כן מוצדק לא להחיל את הפקודה רק במקרים חריגים שבהם אי-החוקיות עולה כדי פגיעה מהותית בעקרון היסוד של השיטה בדבר תקנת הציבור. במסגרת זו, נקבעו מספר מבחני עזר על מנת לבחון את עוצמת הפגיעה בתקנת הציבור: האם המדובר בעבירה פלילית אם לאו; חומרת העבירה והיסוד הנפשי הנדרש בה, והאם הורשע החייב בעבירה; האם מדובר באי חוקיות קבועה או חד פעמית באופייה; מוסריותו של העסק ואת היקף הפעילות של החייב במסגרתו; וכן עוצמת הקשר בין אי חוקיות העסק לבין יצירת החובות.
7.לאור ההלכות כאמור, על ביה"מ לבחון כל מקרה לנסיבותיו וגם כאשר מדובר בעבירות חמורות, הרי כל עוד לא מדובר במקרים חריגים וקיצוניים בהיבט המוסרי ,אין למנוע מחייב הליך זה . על עצם העבירות שביצע החייב כבר נענש וכאמור בפס"ד רוזנברג, הרתעת עבריינים, אינה מטרתה העיקרית של פקודת פשיטת הרגל.
כך לדוגמא בעניין רוזנברג אשר אוזכר לעיל, נדון מקרה שבו רופא שיניים במקצועו הורשע בעבירות חמורות עת ירה על קבוצת אנשים שניסו לתקוף אותו, בעודו שיכור. החייב שם הורשע בהליך פלילי (בעבירת חבלה בכוונה מחמירה) והוא נידון למספר שנות מאסר. לאחר מכן התדרדר מצבו הכלכלי וניתן כנגדו צו כינוס. בית המשפט המחוזי דחה בקשתו להכריז עליו כפושט רגל. בית המשפט העליון קיבל את הערעור "לא בלי התלבטות מסויימת" (סעיף י"א לפסק הדין).
מאידך, בפש"ר חי' 14911-07-12 ג. ח. י. נ' כונס הנכסים הרשמי נמנע בית המשפט מלקבל את בקשת החייב ולהכריז עליו פושט רגל מחמת שחובותיו העיקריים נוצרו עקב חוב למתלוננת כלפיה ביצע עבירות מין חמורות בתוך המשפחה.
וכן ראה החלטה שניתנה על ידי ב פש"ר 1329-11-16 כהן נ. כונס הנכסים, שם החוב של החייב לנושה נוצר עקב סדרה של מעשים מגונים אשר ביצע בנושה בעת שהיה קטין בן 14 ואשר לאחר הרשעתו של החייב, זכה כנגדו בתביעה אזרחית.
הנה כי כן, רק כשמדובר בעבירות שחוסר המוסריות שדבקה בהן ביחס לנושה, הינו כה חמור, נדחקות התכליות העומדות ביסוד דיני פקודת פשיטת הרגל, ובכלל זה האינטרס של החייב בשיקומו.
8.בפס"ד סמארה אליו הפנה החייב נידון מקרה דומה למקרה שבפני, בו ארעה תאונה ברשלנותו של החייב אשר נהג במהירות מופרזת וכתוצאה מכך נהרג ילד בן 8. גם שם הורשע החייב בעבירה של גרם מוות ברשלנות וגם שם נהג החייב ברכב ללא ביטוח וכתוצאה מכך נוצר החוב לקרנית. אם כי צודק המנהל המיוחד בכך ששם לא הורשע החייב בעבירה של נהיגה ללא ביטוח. למרות האמור ולמרות ששם אף נגזר על החייב עונש מאסר בפועל של 20 חודשים(גבוה מהעונש בענייננו, המעיד על רשלנותו החמורה של החייב),עדיין ביה"מ קבע שם, כי באיזון הכולל ,אין למנוע מהחייב לחסות תחת ההליך והעדיף את האינטרס השיקומי של החייב.
אמנם ביה"מ שם סבר כי מאחר שהחייב שם לא הורשע בעבירה של נהיגה ללא ביטוח, אין קשר סיבתי ישיר בין החוב לקרנית לבין העבירה הפלילית (גרימת מוות ברשלנות) בה הורשע המבקש. יחד עם זאת, ברור כי גם שם וגם במקרה שבפני ,החוב לקרנית נגרם כתוצאה משימוש החייב ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף. לפיכך לעניות דעתי ,מהות ההחלטה שם הינה כי במקרה שמדובר בעבירות בתחום התעבורה, גם אם מהחמורות שבהן וגם אם גרמו למותו של אדם, יועדף האינטרס השיקומי של החייב והתכלית שבהליך פשיטת הרגל.
9.אין ספק שהחייב הורשע במקרה דנן בעבירות חמורות ביותר, עבירות שהביאו למותו של אדם, עבירות שעל החברה להוקיען ולהילחם למיגורן. יחד עם זאת כאמור, המטרה של לחימה בעבריינות ומניעתה ,אינה ממטרות הפקודה. החוב כלפי הנושה במקרה דנן, נוצר בגין עצם הנהיגה ללא ביטוח וגם התאונה כשלעצמה נגרמה בגין רשלנות החייב. גם אם המדובר ברשלנות חמורה, עדיין אין המדובר בעבירות בהן דבק פגם מוסרי ממשי כלפי הנושה ,כגון עבירות של אונס ,מעשים מגונים וכיוב',שהדעת אינה נותנת כי מי שהורשע בהן וחויב בפיצוי הנפגע ,יזכה להגנת ההליך (בהתאם, ראה גם הגדרת החובות מהם לא יקבל החייב הפטר כפי שנקבעו בפקודת פשיטת הרגל ואף בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ח, אשר עומד להיכנס לתוקף בעוד ימים ספורים).
אין המדובר במעשים שנעשו בכוונה, או בזדון, ולאחר איזון בין התכלית של דיני חדלות פירעון, ביחס למעשי החייב בגינם הורשע ,נשפט ושילם את חובו בריצוי עונש של מאסר, שוכנעתי כי אין למנוע מהחייב לחסות תחת כנפיה של הפקודה.
בעניין זה אשוב ואפנה לדבריו של כב' השופט רובינשטיין ב"ענייו רוזנברג":
"עוד יש לתת את הדעת על כך שההחלטה שלא להכריז על חייב כפושט רגל מהווה הלכה למעשה סנקציה נוספת כנגד החייב מעבר להליכים שננקטו ואת זה קשה להלום."
גם במקרה דנן, החייב כבר ריצה עונש מאסר בפועל בגין המעשים הבלתי חוקיים שנעשו ברשלנותו ולא מצאתי כי מניעת בחינת שיקומו במסגרת הליך פשיטת הרגל ובאמצעות קביעת תכנית פירעון, תהיה מוצדקת.
לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה לביטול ההליך מהטעם של מקור החוב.
כאמור בסעיף 5 לעיל, עדיין יש לבחון האם התנהלותו של החייב בהליך מצדיקה הותרתו בהליך, או האם הוא יוצר מחדלים המעידים על התנהלות בחוסר תום לב.
אני מורה למנהל המיוחד להודיע עד ליום 15.9.19,באופן מפורט, אלו מסמכים והבהרות נדרש החייב להמציא .
מובהר לחייב כי אם לא ימציא הנדרש תוך 30 יום לאחר הודעת המנהל המיוחד, יבוטל ההליך.
באשר לטענה בדבר אי מיצוי כושר השתכרותו של החייב ,הרי היא תידון במסגרת בחינת צו התשלומים וקביעת תכנית פירעון בדיון הבא 0אם וככל שההליך לא יבוטל קודם לכן, בשל מחדלי החייב).
נקבע לדיון ליום 22.12.19 בשעה 8:45.
המנהל המיוחד יודיע לנושה על מועד הדיון.
ניתנה היום, ו' אלול תשע"ט, 06 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.
