מכון התערובת נהלל בע"מ נ' זילברמן ואח'

הנושה:                                          מכון התערובת נהלל בע"מ

המשיבים (מקבלי ההענקה):             מירה בן סימון

                                                     אלי בן סימון

פסק דין

בפניי בקשה לביטול ההענקה, מכח סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל."הנכס המוענק" הוא זכויות "בר רשות" במשק מספר 11 בחלקה 8 גוש 17616, במושב ציפורי (להלן: "הנכס" ו/או "הנחלה").  נימוקי הבקשה

• ביום 20.12.04 חתמו החייבת ומקבלי ההענקה על תצהירי "העברה ללא תמורה" של "זכויות בר-רשות" לפיהן העבירה החייבת למשיבים את זכויותיה בנחלה. עסקת ההענקה ללא תמורה דווחה למש"ח ביום 12.01.05.

• העסקה דווחה לשלטונות מש"ח עוד בטרם קבלת הסכמת האגודה ואישור רמ"י להעברת הזכויות, זאת בניגוד להוראות "הסכם המשבצת" והוראות הנוהל של רמ"י. על כן, במועד הדיווח, ההסכם לא היה תקף.

   

• לטענת הנאמן, "המועד הקובע" להעברת הזכויות (הענקה) הוא המועד בו אישרה רמ"י את העברת הזכויות- 07.03.06.

   

• בעניינו של החייב, הוגשה בקשה ל"התראת פשיטת רגל". עליה חתם בית המשפט ביום 30.12.14, לפיכך, סבור המנהל המיוחד כי ההעברה בוצעה בתוך 10 שנים כנדרש בסעיף 96(ב).

   

  המנהל המיוחד צרף לבקשתו תיק מוצגים הכולל:

  1. תצהיר המתנה מיום 20.12.04, במסגרתו העבירה החייבת את הזכויות לביתה מירה בן סימון ולחתנה, בעלה של מירה, אלי בן סימון. את זכויותיה כ"בר-רשות" בנחלה, ללא תמורה.

      

  2. טופס הצהרה למש"ח מיום 12.01.05.

      

  3. טופס "בקשה להעברת זכויות במגזר "החקלאי" הכולל בסעיף "ז" אישור והסכמת האגודה להעברת הזכויות מיום 02.01.05, 03.01.05. בסעיף "ח" הצהרת "מעביר הזכויות", בסעיף "ט" הצהרת "מקבלי הזכויות". בסעיף "10" תחת הכותרת "מסמכים מצורפים" נרשם: " מתקיימת חקירה בלי קשר לחשד לעבירה על חוק ההתיישבות, בתום החקירה אודיעך".

      

  4. אישור רמ"י מיום 07.03.06 להעברת הזכויות.

      

  5. פלט תיקי הוצל"פ שנפתחו נגד החייבת החל מיום 21.09.04 ואילך.

      

  6. בקשה לביצוע ש'יקים שהוגשה בתיק הוצל"פ 17-11485-08-9, המתייחסת לשישה ש'יקים בסכום כולל של כ-300,000 ₪ שנמשכו לתאריכים 08/03 עד 12/03.

      

  7. צילומי השיקים שנמשכו מחשבונה של החייבת בבנק הפועלים, כפי שפורט לעיל.

      

  8. עותק מבקשה לביצוע פס"ד שניתן נגד החייבת בת"א 1623-07 בבית משפט השלום נצרת, שהוגש בתיק הוצל"פ 10-08992-12-08.

      

     תגובת החייבת

• החייבת טוענת שהבקשה לביטול הענקה הוגשה לאחר שנים רבות ונועדה להפעיל לחץ פסול וחסר תום לב נגד החייבת.

• הבקשה הוגשה לאחר תקופה של יותר מ18 שנה מאז ביצוע העסקה ויותר מ13 שנה מאז שניתן צו כינוס נגד החייבת ובשיהוי רב של יותר מ7 שנים מיום הגשת הבקשה להתראת פשיטת הרגל.

• גם אם החייבת נתנה את הסכמתה למנהל המיוחד להגיש בקשה לביטול ההענקה בשלב מאוחר יותר, תמורת הסכמתו שלא להכריז את החייבת במועד מוקדם, הסכמה שניתנה ביום09.01.20, אחרי מועד ההסכמה חלפו 16 שנה.

• בא כח החייבת מבקש להדגיש כי הסכמת החייבת שתוגש בקשה לביטול הענקה אף בטרם הכרזה, באה כדי למנוע המשך פגיעה בה ובזכויותיה להתנהל כלכלית בצורה תקינה, מה גם שהחייבת מודעת לכך כי לאחר דחיית הבקשה לביטול ההענקה, הכרזת החייבת כפושטת רגל תהיה מיותרת, בין היתר בהעדר תועלת לנושים.

• המועד בו נפתח תיק הפש"ר לבקשת נושה, נגד החייבת -14515 ולאחר שחלפה כתקופה של 11 שנה מאז ההענקה שנעשתה ביום 20.12.04.

• "מקבלי ההענקה" בנו את ביתם בנחלה עוד בשנת 1991, ונטלו משכנתא לצורך בניית ביתם ושיעבדו את הנחלה.

• לחייבת אין כל חוב כספי כלפי הנושים שנקטו נגדה בהליכי הוצל"פ. היא נתבעה מכוח היותה ערבה בלבד. חלק מפסקי הדין ניתנו נגדה בהעדר הגנה כשלא יכולה להתגונן.

• ההענקה לא נועדה להרוויח נכסים.

   

  תגובת המשיבים

• מאחר והחייבת טרם הוכרזה כפושטת רגל, נכסיה לא הוקנו לנאמן, על כן אין מקום לדון בבקשה לביטול הענקה.

• חלה התיישנות על הליך הבקשה לביטול ההענקה, משום שזו הוגשה לאחר שחלפה 10 שנים מיום חתימתה על הסכם ההעברה ללא תמורה.

• מעשה פשיטת הרגל הנטען אירע בשנת 2014, והבקשה לביטול ההענקה הוגשה רק לאחר שחלפו יותר מ-7 שנים ממועד מעשה פשיטת הרגל, ועל כן, גם מנימוק זה חלה התיישנות.

• הבקשה לוקה בשיהוי ניכר. הליך הפש"ר נפתח ב2014, הבקשה הוגשה רק בשנת 2022.

• הבקשה ל"המצאת התראת פשיטת רגל", הוגשה לאחר שחלפו יותר מ-10 משנים מיום חתימתה על התצהיר.

• אינטרס ההסתמכות- המשיבים לא ידעו כי רבצו על החייבת חובות במועד ההענקה. המשק הועבר בתום לב מלא ומוחלט. לפיכך, על זכותם גוברת על זכותו של המנהל המיוחד שלא טען בשום שלב שההענקה בוצעה על מנת להבריח נכסים.

• המשיבים מתגוררים במשק מאז 1991, הם מעבדים ומטפחים אותו ואף פיתחו ענפי חקלאות נוספים. בנו את ביתם במשק לאחר שקיבלו היתר בנייה. שיעבדו את המשק לאחר שנטלו הלוואת משכנתא לצורך בניית ביתם.

• החייבת העבירה את המשק לבתה –המשיבה 1, כחודש לאחר שאביה של המשיבה נפטר ההעברה לא נבעה משיקולי מרמה או חדלות פירעון.

   

  ראיות ההגנה

  1. מטעם ההגנה הוגש תצהיר של הגברת עירה עברי מטעם "האגודה" –ציפורי, מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ. (התצהיר לא אומת על ידי עורך דין, וללא תאריך). בתצהיר מצוין כי, לפי רישומי האגודה המשיבה 1 רשומה כ"בת ממשיכה" והתקבלה כחברת אגודה ביום 07.09.84. המשיב 2, התקבל כחבר במהלך שנות ה-90. בשנת 2002, הוא נבחר לשמש כראש וועד האגודה למשך כ-6 שנים. בין המסכים שהובלו למשרדי האגודה, מצוי מסמך להעברת זכויות בנחלה למשיבים עליו חתמה החייבת מיום 21.12.04. האגודה אישרה את העברת הזכויות באופן מידי לאור העבודה שהמשיבה היא בת ממשיכה והחתימה הפורמלית של הסכמת האגודה אושרה ביום 03.01.05.

      

  2. עוד בטרם הגשת הבקשה לביטול הענקה (הוגשה ביום 08.02.22), הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם נציג רמ"י בה צוין כי, במשרדי רמ"י התקבלה "בקשה להעברת זכויות במגזר החקלאי" לפיה העבירה החייבת למשיבים את זכויותיה על פי הצהרתה ביום 20.12.04, נציגי האגודה אישרו את העברה ביום 02.01.05 וביום 03.01.05.

      

     מחלקת העסקאות ברמ"י אישרה את העברת הזכויות בנחלה ביום 07.03.06.

      

  3. עדות החייבת- החייבת הגישה תצהיר מיום 08.12.21, בו הצהירה כי ביום 20.12.04 העבירה את כל זכויותיה בנחלה במושב ציפורי לביתה מירה בן סימון ובעלה אלי בן סימון. ההעברה בוצעה והיות וביתה הייתה "בת ממשיכה" שבנתה את ביתה יחד עם בעלה בתוך שטח הנחלה בשנת 1991 ולצורך כך, גם שיעבדה את הנחלה לצורך לקיחת משכנתא.

     החייבת נחקרה נגדית בדיון שנערך ביום 23.03.23, בתשובותיה כמעט ולא זכרה דבר לשאלות המנהל המיוחד השיבה, שאינה יודעת כלום ולא זוכרת כלום, איננה יודעת מי הנושים שנקטו נגדה בהליכי הוצל"פ לדבריה, היא לא משכה מעולם ש'יקים מהחשבון ולא חתמה על השיקים. היא אישרה את חתימתה על המוצגים שבתיק המוצגים שהגיש המנהל המיוחד.

      

  4. עדות אלי בן סימון, המשיב 2- הגיש תצהירו במסגרת התגובה לביטול ההענקה, תצהיר מיום 24.04.22, התצהיר מהווה חזרה כמעט מילה במילה על הנאמר בתגובה שקרה טענות משפטיות שנטענו בשמם של המשיב.

     בחקירתו הנגדית, מסר כי לא ידוע לו על החובות של החייבת ובעלה המנוח והוא לא ידע על תיקי ההוצל"פ שהתנגדו נגדם ועל פס"ד שניתן נגדם. (מוצגים שהגיש המנהל המיוחד במסגרת רשימת המוצגים).

      

     הצדדים הגישו סיכומים בהם התייחסו בהרחבה לנושאים שבחלקם אין צורך לדון לצורך הכרעה בבקשה לביטול ההענקה.

      

     סיכומים מטעם המ"מ

• ביום 29.12.14, הוגשה בקשה להוצאת "התראת פשיטת רגל" נגד החייבת. ההתראה נחתמה על ידי בית המשפט ביום 31.12.14. החייבת הגישה התנגדות להתראה. בדיון שנערך ביום 04.05.15, נמחקה ההתנגדות.

   

• ביום 14.05.15, לאחר שהחייבת לא מילאה את דרישות ההתראה, הוגשה נגדה ב14.05.15, בקשה למתן צו כינוס (צו הכינוס נגד החייבת ניתן ביום 29.06.16).

   

• ביום 09.01.20, הגיעו הצדדים להסכמת דיונית לפיה החייבת לא תוכרז באותו שלב כפושטת רגל והחייבת מצידה לא תתנגד לכך שהמנהלים המיוחדים יגישו בקשה לביטול ההענקה עוד בטרם היא תוכרז כפושטת רגל, וזאת מבלי לוותר על טענותיה.

   

• בהיות החייבת בעלת זכויות של "בר רשות", היא כפופה להוראות "חוזה המשבצת", הוראות רמ"י ותקנון האגודה לצורך העברת זכויותיה. האגודה חתמה על הסכמה להעברת הזכויות ביום 02.01.05 ורמ"י נתנה את הסכמתה ביום 07.03.06.

   

• הנטל להוכיח את כשרות הפירעון של החייבת נוטל על המתנגדים לה לבקשה לביטול ההענקה (ע"א 255/69 ויקי פיק נ' המנהל המיוחד, ופש"ר (ת"א) 1013/98 עו"ד בלייר נ' לאה ליניבקר).

   

• מאחר וההענקה הייתה במסגרת 10 שנים מיום פשיטת הרגל, עובר הנטל על שכמה ועל שכמם של מקבלי ההענקה להוכיח כי החייבת הייתה בעלת כושר פירעון, הם לא עמדו בנטל זה.

   

• טענות המשיבים שהם לא ידעו על החובות וטענת החייבת שהיא לא הייתה חייבת פירעון, לא נתמכו בראייה כלשהיא.

   

• לעניין טענת השיהוי, אין בה טענה כל ממש לאור הפסיקה (ע"א 6805/99 תלמוד תורה נ' וועדה מקומית לתכנון ובנייה בירושלים). עצם חלוף הזמן, איננו נתון בעל חשיבות עצמאית בעת בחינת השיהוי (ע"א 4352/15 דניאל כהן נ' עו"ד אורן הראל).

   

• המ"מ טוענים כי, בעניינו לא חל החריג שבסעיף 96(ג)(2) לפקודה, שכן העברה הייתה ללא תמורה, שהיא אחד מהתנאים שבהעדרה לא ניתן לטעון שחל החריג. מעבר לכך גם לא התקיים היסוד של תום לב שכן נפסק מכיוון שנפסק קרבה משפחתית של מקבלי הענקה למעניק, יוצרת חזקה בדבר ידיעתו על הקשיים הכלכליים של המעניק (ע"א 5709/99 זיווה לוין נ' שילר).

   

• לעניין מניין התקופה של 10 שנים, המ"מ סבור שהמועד הקבוע הוא המועד שהסכימה רמ"י להעברת הזכויות- 07.03.06, ולמצער, מועד שבו חתמה האגודה על הסכמתה להעברת הזכויות-02.01.05. זאת לאור העובדה, שמדובר בזכויות בר רשות שלא ניתן להעבירן אלא בכפוף לאגודה ולרמ"י. ועל כן, ההסכם לא השתכלל שכן מדובר בהסכם עם "תנאים מתלים".

   

• לעניין מעשה פשיטת הרגל של החייבת, המועד הקובע הוא המועד שבו חתם בית המשפט על התראת פשיטת הרגל -31.12.14, במועד זה לא חלפו 10 שנים מהיום שבו רמ"י נתנה את הסכמתה 07.03.06.

   

• דין טענת ההתיישנות להידחות, מאחר שהבקשה הוגשה במועד הקבוע בחוק. המועד של ההתיישנות בתיקי פשיטת רגל בהם מוגשות בקשות לביטול ההענקות מתחיל רק מהמועד שבו הוכרז החייב כפושט רגל ולא לפניו, שכן ממועד זה יכול הנאמן להגיש בקשה לביטול ההענקה ולמימוש.

   

  סיכומי המשיבים

• במסגרת סיכומי המשיבים, הם ביקשו להגיש ראייה נוספת.

  אני דוחה את הבקשה להגשת ראיות נוספות. שכן, הליך ההוכחות הסתיים לאחר עיכובים רבים, הוגשו סיכומים מטעם המנהלים המיוחדים. הבקשה להוספת ראייה, לא נתמכה בתצהיר כלשהוא ואין לה שום נימוק של ממש.

   

• המשיבים טוענים, כי לא ברור כיצד הוגשה הבקשה בטרם הוכרזה החייבת כפושטת רגל למרות ההסכמה שניתנה על ידי החייבת שהבקשה תוגש גם ללא הכרזתה כפושטת רגל.

   

• לטענת המשיבים, לא צורפו לבקשה בעלי דין חיוניים- בנק לאומי שלטובתו נרשמה משכנתא על זכויות מקבלי ההעברה, ודי בכך כדי להורות על דחיית הבקשה.

   

  • המשיבים טוענים כאן, כי חלה התיישנות, הבקשה עוסקת בביטול ההענקה לאחר שחלפו 10 שנים מיום הענקה ועד ליום מעשה פשיטת הרגל . כמו כן, הבקשה הוגשה 19 שנים לאחר עסקת העברת הזכויות ולאחר שחלפו יותר מ-7 שנים מאז מעשה פשיטת הרגל.

     

• כמו כן, יש לדחות את הבקשה בשל שיהוי ממשי וחריג ביותר.

   

• המנהלים המיוחדים הם גם אלה שמייצגים את הנושה יוזם ההליך ועל כן, מצויים בניגוד עניינים.

   

• המשיבים טוענים כי, יש לדחות את הבקשה בשל "אינטרס ההסתמכות", המשיבים הסתמכו על קבלת המשק בידם בפועל, השביחו אותו באופן ניכר ובמשך שנים רבות לא הופנתה כלפיהם כל טענה. הם אף בנו את ביתם ונטלו משכנתא.

   

• המשיבים לא היו מודעים לחדלות הפירעון של החייבת או לחובותיה.

   

• כמו כן, יש לדחות את הבקשה משיקולי צדק ושינוי מצבם של המשיבים לרעה.

   

  דיון

  ההליך המתנהל על פי בקשת נושא. נגד החייבת הוגשו תביעות חוב בסך 1,746,262 ₪. לאחר בדיקה אישר המ"מ תביעות חוב בסך 846,375 ₪.

  גם נגד בנה של החייבת התנהל הליך פש"ר (פש"ר 28367-05-15), כחלק מהחובות, חופפים לחובותיה של החייבת כאן. בתיק של הבן התקבלו כספים ולאחר קיזוז הכספים החופפים , יתרת מצבת החוב של החייבת עומדת על סך 614,765 ₪.

  כאמור, שני הצדדים הרחיבו את טיעוניהם מעבר לנדרש במסגרת ביטול הענקה בהליך חדל"פ. חלק נפרד מהנושאים שהועלו איננו דרוש לצורך הכרעה במחלוקת. למרות זאת, אתייחס בקיצור נמרץ לנושאים אלה בטרם אפנה להכרעה במחלוקת עצמה.

   

  שיהוי

• טענת שיהוי מחייבת את הטוען לה שני תנאים. האחד, השיהוי מהווה לוויתור על זכות או להזנחה וייאוש מצד התובע. השני, עקב השיהוי נגרם נזק לתובע וגם היזק ראייתי בכלל זה.

  הנטל להוכיח את התנאים לקיום שיהוי מוטל על הטוען טענה זו ומחייב רמת הוכחה כבדת משקל. (ע"א 6805/99 תלמוד תורה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בירושלים). עצם העובדה שחלף זמן כלשהוא איננו מהווה ראייה לכך שהתובע זנח את התביעה. החייבת והמשיבים לא הביאו כל ראייה על ויתור או שינוי מצב לרעה. יתר על כן, החייבת הגיעה להסכמה דיוניות עם המנהלים המיוחדים לכך שהיא לא תתנגד לעצם הגשת הבקשה לביטול ההענקה הסכמה דיונית שעליה הודיעו הצדדים בדיון שנערך ביום 09.01.20. באותו דיון בו הייתה החייבת מיוצגת, ביקשו המנהלים המיוחדים להכריז על החייבת כפושטת רגל ובסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה כי החייבת לא תוכרז כפושטת רגל והיא מצידה לא תתנגד להגשת בקשה לביטול הענקה בטרם הכרזה.

  הסכמה זו מצידה של החייבת, מחייבת אותה והיא מנועה מלטעון נגד עצם הגשת הבקשה.

   

• לאור ההסכמה הדיונית יש לדחות את טענת המשיבים לפיה לא ניתן לדון בבקשה לביטול ההענקה בטרם הוכרזה כפושטת רגל.

• מעבר לכך, יש לומר כי הכנ"ר ובעלי התפקיד רשאים לפעול ולהגיש בקשות כולל בקשות לביטול הענקות אף בטרם הכרזת החייב כפושט רגל, באישור בית משפט, מה עוד שהייתה הסכמה של הצדדים כאמור.

   

   

   

   

  אי צירוף בעלי דין אחרים

  • טענה זו, כוחה יפה כשהיא נשמעת מפיו של בעל הדין האחר שלא צורף, שכן ככל שלא ניתן לו יומו בבית המשפט, פסק הדין אינו מחייב אותו. אין מקום להעלאת טענה זו מצידה של החייבת ו/או המשיבים. מדובר בטענה שנטענה בעלמא.

     

    ניגוד עניינים

  • לא מצאתי ממש בטענה זו שהועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים. דבר מקובל הוא שבא כוח נושא יוזם הליך מתמנה כבעל תפקיד, הדבר איננו מעמיד אותו בהכרח בניגוד עניינים, טענה לניגוד עניינים יש להוכיח ולא הובא בעניין זה ולו ראשית ראיה.

  • המחלוקת בין הצדדים מתרכזת אם כן בעניין בשאלה האם ההענקה שאותה מבקשים לבטל אכן נעשתה בתוך המועד הקבוע בסעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע כי ניתן לבטל בתנאים המפורטים בסעיף הענקה שהעניק אדם ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו 10 שנים מיום ההענקה, בכפוף לחריגים.

    הכרעה

  • שתי השאלות לצורך חישוב "המועד הקובע" הן, האחת, מה הוא מועד ההענקה והשנייה מתי נעשה אדם פושט רגל.

  • באשר לשאלה הראשונה, החייבת ומקבלי ההענקה חתמו על תצהירי ההעברה ללא תמורה ביום 20.12.24.

  • טענתם של המ"מ לפיהם מועד זה איננו יכול להיחשב כ"מועד הקובע" לצורך חישוב התקופה של 10 שנים, משום שמדובר בחוזה "בר רשות" וכי ההסכם המתנה הינו הסכם שלא השתכלל משום שהוא כולל "תנאים מתלים", כל זמן שלא התקבלו הסכמות האגודה ורמ"י,

    טענות אלה אינן מקובלות עלי ואני דוחה אותן.

  • תמצית הרציונל לביטול הענקות בהתאם להוראות סעיף 96 ובכך כי בפרק זמן מוגדר הקודם למעשה פשיטת הרגל, כאשר אדם יודע שמצבו הכלכלי מצוי בשפל, עליו להיות בראש ובראשונה הוגן כלפי אנשים בטרם יהיה נדיב כלפי קרוביו, ועליו לדאוג לשלם את חובותיו בטרם ייתן מתנות לאחרים (פסק הדין בע"א 5709/99 לוין נ' שילר, השופטת פרוקצ'ה).

  • המבחן הוא מבחן כלכלי. מבחינה כלכלית, מועד ההענקה הוא המועד בו החייב התחייב להוציא את הנכס ממצבת נכסיו, ולא ממועד רישום הזכויות בפועל. (ראה פש"ר מחוזי ת"א 33543-01-14). המועד הוא זה בו נחרט הסכם המתנה ולא מועד העברת הזכויות. מבחינתה של החייבת הוויתור הכלכלי שלה היה ביום חתימה על ההסכם, גם אם בדרך הוא היה צריך לעבור רישומים ואישורים אחרים, שחלקם לפחות כך נראית, הינם פורמליים בלבד. (ראה גם פש"ר מחוזי 30691-09-15 טולדנו נ' הכונס). מעשה ההענקה נבחן על פי משמעותו הכלכלית ולא על פי דקויותיו הפורמליות.

  • המועד השני הוא המועד של "מעשה פשיטת הרגל". כאמור, ההליך המתנהל כאן הוא לבקשת נושא, שהגיש "בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל", הבקשה הוגשה לבית המשפט ביום 29.12.14, ונחתמה ביום 31.12.14, החייבת הגישה התנגדות בדיון שנערך ביום 4.5.15, נמחקה ההתנגדות.

  • סעיף 96 קובע "העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל... לפני שעברו 10 שנים מיום ההענקה".

  • סעיף 5 לפקודה מגדיר מהו "מעשה פשיטת רגל" –

     

    "מעשה פשיטת רגל הוא לחייב אם עשה או נעשתה לו אחת מאלה...

    (6) לא מילא אחר הדרישות שבהתראת פשיטת רגל לפי פקודה זו, תוך 7 ימים לאחר שהומצאה לו בישראל..."

  • סעיף 84 (א) לפקודה שכותרתו "תחילתה של פשיטת רגל" קובע "יראו פשיטת רגל של חייב בין על פי בקשתו ובין על פי בקשת נושא או נושים, כחלה למפרע בזמן שבו נעשה מעשה פשיטת הרגל שבגללו ניתן צו כינוס נגד החייב וכמתחילה בזמן הזה".

  • על פי הנתונים שמסר המ"מ, אמנם הוגשה בקשת התראת פשיטת רגל ביום 29.12.14, שנחתמה ביום 31.12.14, אך החייב הגיש התנגדות ומשהגיש התנגדות הוקפאה ההתראה עד שבית המשפט החליט למחוק את ההתנגדות מיום 4.5.15. המ"מ לא נקב במועד בו "הומצאה" התראת פשיטת הרגל חייב לאחר שאושרה על ידי בית המשפט.

  • הביטוי "תוך 7 ימים לאחר שהומצאה לו" משמעותו שלא די בכך שהוגשה בקשה להתראה ולא די בכך שבית המשפט אישר את המצאת ההתראה, אלא יש צורך להוכיח שההתראה הומצאה לו במועד מסוים וככל שהחייב הגיש התנגדות להמצאה המועד הקובע הוא 7 ימים לאחר קבלת ההחלטה באשר להתנגדות זו. לפיכך, המועד בו נעשתה החייבת פושטת רגל הוא שבוע ימים לאחר 4.5.15(המועד בו נמחקה ההתנגדות להמצאת התראה), דהיינו ביום 11.5.15.

  • אולם, גם אם נחשב את מועד ההמצאה כ-7 ימים לאחר שבית המשפט חתם על הבקשה להמצאה לחייבת, הרי שהמועד המוקדם ביותר היה יכול להיות 07.01.15. גם אז ממועד ההענקה עד למועד זה חלפו למעלה מ-10 שנים.

  • המועד של 10 שנים קבוע בחיקוק ואין אפשרות להאריך אותו באופן מלאכותי.

  • יתכנו אמנם מקרים שבהם התנהלות חסרת תום לב ומרמתית מצידו של חייב יכולה "לעצור" את "מירוץ ההתיישנות", כפי שגם בהליכים פליליים, בהתקיים נסיבות מיוחדות המפורטות בחוק, קיימת הקפאה של "מירוץ ההתיישנות", וכפי שהוחלט במקרה אחר שנידון בפניי, (בפש"ר (נצ) 24849-07-19 עופר נ' הכנ"ר 27.11.22), אך המקרה שם שונה בתכלית.

  • הוראת החוק לעניין מניין 10 השנים קיבלה פירוש תכליתי בפסק הדין האמור בעניין "עופר", משום שהוא ניהל הליכים קודמים של פשיטת רגל שהתנהלו בתוך התקופה הקבועה בחוק לביטול הענקה והוא בהתנהלות חסרת תום לב ואף מרמתית, גרם ל"משיכת תקופת 10 השנים". הוא הגיש 3 בקשות לצו כינוס, הוא היה חדל פירעון בעת ביצוע ההענקה, הוא זה שיזם את כל ההליכים, תחושת הצדק וההגינות שם לא התיישבה עם ההתנהלות חסרת תום הלב של החייב שנהנה מהגנות הפש"ר לאורך שנים.

  • במקרה שבפניי, לא שוכנעתי שהמניע היה מניע מרמתי. על פי הצהרתם של המשיבים, הם התגוררו במשק ואף בנו את ביתם בשנת 1991. הענקת הנכס למשיבים נעשתה כחודש ימים לאחר שבעלה של החייבת נפטר והחייבת נשארה לבדה כשלצידה נמצאים 2 המשיבים, ביתה וחתנה.

  • סיכומם של דברים, ההענקה הייתה ביום 29.12.04, מועד מעשה פשיטת הרגל היה ביום 11.5.15 או למצער 7.1.15. בכל מקרה, חלפה התקופה של 10 שנים.

  • בנסיבות המקרה שבפניי, לא מצאתי כל נימוק מיוחד המצדיק סטייה מהמועד שנקבע בחוק. אין כל נסיבות המצדיקות מתן פרשנות תכלתית שתקפיא או שתשהה את מניין תקופת 10 שנים ואת "מירוץ ההתיישנות".

  • אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

  • המנהלים המיוחדים ישלמו למשיבים הוצאות בסכום כולל של 5,000 ₪.

     

    ניתן היום, י"ח חשוון תשפ"ד, 02 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.