יעקב נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים ואח'

בקשת חייבת ואמה, שהוכתרה בכותרת "בקשה להחרגת כספים ממצבת נכסי החייבת". עניינה של הבקשה בסך של כחמישים אלף שקלים חדשים, להם זכאית לכאורה החייבת, בהיותה אחת המוטבים בפוליסת ביטוח שעשה אביה המנוח (להלן - "הפוליסה").

בהחלטת בית משפט זה הוכרזה החייבת פושטת רגל, ונקבע, כי תופטר מחובותיה ברי התביעה, ככל שתפרע ארבעים תשלומים חודשיים, בסך 800 ₪ כל אחד, וכן תפרע את חוב הפיגורים שהצטבר בתשלומיה החודשים עד מועד ההכרזה, וכן יוקנו לנאמנת נכסיה "הבלתי מוגנים" (לרבות סכומי כסף בחברות ביטוח), אף אם התגלו לאחר אישור המתווה האמור (פסיקתא מיום 16.12.21) (להלן - "ההפטר המותנה").

ביום 4.1.22 פנתה החייבת אל הנאמנת בבקשה להקדים את פירעון יתרת התשלומים החודשים בהם חויבה כאמור (באמצעות סכומי כסף שישלם אח החייבת), כנגד קבלת הפטר חלוט. בהתאם להנחיות מתמחה ממשרד הנאמנת הקדימה החייבת את פירעון הסכומים האמורים, כך שמלוא יתרת התשלומים נפרעה ביום 17.1.22.

ביום 22.1.22 נפטר אבי החייבת, וביום 9.2.22 פנתה הנאמנת אל בית משפט זה בבקשה למתן הפטר חלוט, נוכח הקדמת הפירעון האמורה, ובית המשפט נעתר לבקשתה בו ביום (להלן - "ההפטר החלוט"). אין חולק, כי החייבת לא גילתה לנאמנת את דבר פטירת אביה קודם למתן ההפטר החלוט.

לשם השלמת הדברים יאמר, כי המנוח הותיר אחריו צוואה מיום 18.6.14 (אשר קוימה בהחלטת הרשמת לענייני ירושה מיום 4.4.22), ובה ציווה את כל רכושו לאשתו - אם החייבת. בסעיף ג' לצוואה הובהר מפורשות, כי בגדרי הרכוש האמור באים אף כספי ביטוח החיים. יחד עם זאת, לא נטען, כי דבר הצוואה הודע לחברת הביטוח, ולפיכך הנחת המוצא לדיון היא, שהצוואה לא הובאה לידיעת חברת הביטוח טרם הפטירה.

המבקשות מנמקות בקשתן בשני נימוקים: האחד, עת פנתה אל הנאמנת בבקשה להקדמת הפירעון, ואף עת פנתה אל הנאמנת בבקשה שזו תפנה אל בית המשפט לשם קבלת ההפטר החלוט, לאחר הקדמת הפירעון, לא ידעה החייבת, כי היא מוטבת בפוליסה. בשים לב לכך שהחייבת פרעה את הסכומים אותם היה עליה לפרוע עוד קודם לפטירת אביה, היא הייתה זכאית לקבלת הפטר חלוט קודם לפטירת אביה. בנסיבות אלו, אף אם יקבע (בניגוד לעמדת החייבת), שמתוקף היותה מוטבת בפוליסה היא זכאית לתגמולי הפוליסה הרי, שסכום כסף זה אינו מוקנה לנאמנת. האחר, יש לפעול בהתאם לצוואת המנוח, חלף בהתאם לרישום המוטבים בפוליסה, אשר בוצע בידי המנוח עשרים שנים קודם לעשיית הצוואה.

הנאמנת מבקשת לדחות את בקשת החייבת ועיקר טענותיה הן, כי החייבת לא פעלה בתום לב, עת לא גילתה את דבר פטירת אביה, קודם להגשת הבקשה למתן הפטר חלוט. ההפטר מתגבש עם מתן צו ההפטר החלוט ולא במועד מוקדם יותר. כמו כן, ככל שהמנוח לא הודיע בחייו לחברת הביטוח על שינוי מוטבי הפוליסה, הזכות לקבלת תגמולי ביטוח החיים עומדת למוטבי הפוליסה, ובכללם החייבת, להבדיל מלזוכים על פי הצוואה. הכנ"ר תומך בעמדת הנאמנת.

דיון והכרעה

דין הבקשה להתקבל. מסקנה זו עומדת בעינה בין אם אניח, כי החייבת נהגה בתום לב ובין אם לא, שכן לטעמי הזכות לקבלת תגמולי הפוליסה נתונה לאם החייבת - הזוכה על פי הצוואה, ולא לחייבת.

בהתאם להוראת סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (להלן - "חוק הירושה") סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, אינם באים בגדר עיזבון המנוח, אלא אם הותנה אחרת. הוראה זו יש לקרוא יחד עם הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, לפיה בעל הפוליסה זכאי להודיע לחברת הביטוח על שינוי זהות הזכאים לקבלת תגמולים לפי הפוליסה, אף באמצעות צוואה שהודעה עליה ניתנה לחברת הביטוח. דברים אלו יפים אף פרטנית במקרה דנן עת אין חולק, כי תנאי הפוליסה מאפשרים מתן הודעה על שינוי מוטבים באמצעות צוואה (סעיף 28 לתגובת הנאמנת מיום 27.11.22).

בפסיקת בתי המשפט התגלעה מחלוקת האם הודעה בדבר שינוי מוטבים, הניתנת בצוואה, צריכה להינתן עוד בחיי המנוח, טרם קרות האירוע הביטוחי - הוא פטירת המנוח - או שמא ניתן להודיע לחברת הביטוח על שינוי המוטב, באמצעות צוואה, אף לאחר הפטירה. לגישה התומכת במתן הודעה אף לאחר פטירה ראו: ע"א 236/84 יפה נ' שוורץ, פ"ד מה(5) 13 (1991); ע"מ (י-ם) 1030/06 פלונית נ' בנק הפועלים (2006); ע"א 233/98 כץ נ' מקפת, פ"ד נד(5) 493 (2000). לגישה התומכת במתן הודעה אך טרם הפטירה ראו: ע"א 3807/90 פישר נ' תמר, פ"ד מז(5) 104 (1993); ע"א 5027/90 מילשטיין נ' אקוה, פ"ד מז(3) 560 (1993).

גישת הראשונים נודעה כתפיסה "הירושתית" ואילו זו של האחרונים נודעה כתפיסה "החוזית-כלכלית". הגיונה של התפיסה הירושתית בכיבוד רצון המנוח. לשיקול זה משקל רב, עת באים לבחון את חלוקת רכושו של אדם לאחר פטירתו. עיקר הגיונה של התפיסה החוזית כלכלית בקביעת מנגנון פשוט וברור לתשלום לזכאי, ללא צורך בנקיטת הליכי קיום צוואה או צו ירושה. מנגנון זה אף נודע בכינוי "צוואת האיש העני". כן מעדיפה התפיסה החוזית כלכלית שיקולים מערכתיים והגנה על חברת הביטוח, בכדי שזו לא תעמוד מול דרישות תשלום סותרות של טוענים שונים לזכויות בירושת המנוח.

אף שדומה, כי בעבר משלה בכיפה הגישה החוזית כלכלית, כיום נוטים בתי המשפט לתפיסה הירושתית. ולמצער לתפיסה ירושתית מרוככת משהו, לפיה ניתן להודיע על שינוי מוטבים באמצעות צוואה הנמסרת לאחר הפטירה, אך קודם לחלוקת סכומי הכסף בגין הפוליסה. ראו לדוגמא: ת"ע (חיפה) 33540-02-13 עיזבון המנוח צ.א. נ' ר.א. (12.5.2015); תמ"ש (ת"א) 10421-06-12 ד"ר י.נ. נ' עיזבון המנוחה ט. (15.11.2012); בר"ע (חיפה) 1649/07 ע.ר. נ' עיזבון המנוחה מ.א. ז"ל (31.7.2007); ק"ג (ת"א) 42515-12-16 בן אליהו נ' תגמולים של העובדים בעירית תל אביב (27.2.2018); עמ"ש (ת"א) 39687-04-16 עיזבון המנוחה פ' נ' פ.ד. (17.12.2017). בהתאם לתפיסה הירושתית הנוהגת יש לקבוע, כי תגמולי הפוליסה שייכים לאם החייבת.

יוער, כי הקשיים אותם ביקשה התפיסה החוזית כלכלית לפתור אינם מונעים את יישום התפיסה הירושתית, ולמצער את התפיסה הירושתית המרוככת. זאת עת אף התפיסה הירושתית אינה מונעת מחברת הביטוח לשלם למוטב הרשום, מיד עת מוצגת אסמכתא בדבר פטירת בעל הפוליסה, ללא צורך בהמתנה לצו קיום צוואה. ככל שלימים יסתבר שקיימת צוואה, אשר לא הייתה ידועה לחברת הביטוח, בידי הזוכה על פי הצוואה (ככל שאינו המוטב לו שולם התגמול) לפנות ולהיפרע מהמוטב, אך לא מחברת הביטוח.

למעשה בכך מסתיים הדיון, עת נקבע שהפוליסה אינה מצמיחה לחייבת כל נכס - וממילא נכסי אם החייבת אינם מוקנים לנאמנת. למעלה מן הצורך אומר, כי טענתה האחרת של החייבת אינה מקובלת עלי, וזאת ממספר טעמים, כפי שיובהר להלן.

בסעיף 10 לצו ההפטר החלוט נכתב, כי: "אם קיימים נכסים השייכים לחייבת והניתנים למימוש או נכסים עליהם לא דיווחה החייבת במהלך הליכי פשיטת הרגל (לרבות כספים בחב' ביטוח או במוסדות פיננסיים אחרים, זכויות להחזרי מס, ירושה וכד'), ימומשו הם לטובת קופת פשיטת הרגל, בנוסף לתוכנית הפירעון או המתווה להפטר שאושרו לחייבת, ואף לאחר קבלת הפטר, אלא אם נקבע אחרת בהחלטות קודמות". זכות החייבת לקבלת תגמולי הפוליסה התגבשה בעת פטירת המנוח, קודם למתן צו ההפטר החלוט, ומשכך אף לפי לשון צו ההפטר החלוט מוקנית זכות זו לקופת פשיטת הרגל.

"קו פרשת המים" בין נכסים המוקנים לקופת פשיטת הרגל לבין אלו שלא הוא מועד ההפטר החלוט, להבדיל ממועד ההפטר המותנה. הליך פשיטת הרגל מסתיים עת ניתן ההפטר החלוט. נכסים להם הייתה החייבת זכאית קודם למתן ההפטר החלוט מוקנים לנאמנת, בעוד שזכות החייבת בנכסים, אשר נוצרה לאחר ההפטר החלוט, אינה מוקנית לנאמנת. אכן ההפטר המותנה מהווה אבן דרך משמעותית בהליך פשיטת הרגל, אך אין בו לחסום מפני הבאת או החרגת נכסים מגדרי קופת פשיטת הרגל, עת לאחר ההפטר המותנה חל שינוי נסיבות המצדיק זאת. ראו: ע"א 8488/18 משקל נ' בצלאל (17.6.2019). אין בבחירת החייבת - על דעת הנאמנת - להקדים את ביצוע תכנית הפירעון, כדי להוביל למסקנה, לפיה יש לראותה כמי שקיבלה הפטר חלוט מיד עם הקדמת הפירעון כאמור, ועוד קודם להפטר החלוט בפועל. ראו: פש"ר (חיפה) 43403-07-17 ממן נ' שפירא (19.6.22).

בכך אף מתייתר הצורך לדון בטענת החייבת בדבר התרשלות הנאמנת, שהתעכבה כנטען בהגשת הבקשה למתן הפטר חלוט, אף שהחייבת פרעה את מלוא יתרת תכנית הפירעון חמישה ימים קודם לפטירת המנוח. אף אם היה נקבע שהנאמנת התרשלה וגרמה לחייבת נזק (ומובן שאין אלו פני הדברים במקרה דנן) התרופה אינה גריעה מקופת פשיטת הרגל.

אשר על כן הבקשה מתקבלת בזה, עת הנני מצהיר כי תגמולי הפוליסה שייכים לאם החייבת, ולפיכך אינם מוקנים לנאמנת.

ניתנה היום, ה' טבת תשפ"ג, 29 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.