עו"ד רז מנגל ורו"ח אריאל אלפסי - בתפקידם כמפרקי חברת ע.מאיר יזמות ובניה בע"מ (בפירוק)
-
בפניי בקשה שהוגשה על-ידי קבוצת פרפקט א.נ.י.ה בע"מ, כ.א.ל פרפקט מימון בע"מ ומר יוסי צבר (להלן: "פרפקט"), וכן על-ידי מר עזרא חקשורי ועזרא חקשורי השקעות נדל"ן בע"מ (להלן: "חקשורי" וביחד "המבקשים") ועניינה מתן צו כינוס לנכסיו של מר מאיר עקיבא (להלן: "עקיבא" ו"הבקשה").
-
לטענת המבקשים, למר עקיבא חוב כספי כלפיהם כמפורט בבקשה, ובנוסף לכך הוא ביצע מעשי פשיטת רגל כמפורט בהוראת סעיף 5(1) ו-(2) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה").
-
לבקשה זו קדמה בקשה שהוגשה על-ידי פרפקט למתן צו כינוס כנגד מר עקיבא לפני כשנה (פש"ר 62709-10-18), ואשר נמחקה בהחלטתי מיום 27.12.2018 (להלן: "הבקשה הקודמת למתן צו כינוס").
-
בנוסף לשני הליכים אלה, מתנהלים גם הליכי פירוק בעניינה של חברת ע. מאיר יזמות ובניה בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה") אשר בבעלות מר עקיבא (פר"ק 31027-05-18) (להלן: "הליכי הפירוק"), ובמסגרתם ניתן ביום 5.12.2019 צו לפירוקה של החברה ועו"ד רז מנגל ורו"ח אריאל אלפסי מונו כמפרקים לה (להלן: "המפרקים").
-
בהמשך לכך, עתרו המפרקים בבקשה להצטרף לבקשה שבפניי.
-
המפרקים מצידם ציינו כי יש להיעתר לבקשה שכן מדוח שהוגש על-ידי רו"ח אלפסי במסגרת הליכי הפירוק (עת שימש כמשקיף בחברה עובר למתן צו הפירוק) (להלן: "דוח המשקיף") ניתן ללמוד על עירוב נכסים בין מר עקיבא לבין החברה באופן התומך במתן הצו:
מסקירת התנהלות קבוצת עקיבא (ובפרט בעל המניות) [מר עקיבא – א.ל.ע.], כפי שמתוארת בדוח זה, עולה בבירור, כי הקבוצה מתנהלת ללא הפרדה ראויה בין הגורמים השונים. בכלל זה ראינו, כי כספים שאמורים היו להגיע לחברה ייעודית הגיעו בפועל לחברה או לכיסו של בעל המניות. לאור הממצאים הללו, השזורים כחוט השני בדו"ח, סבור המשקיף כי חל ערבוב נכסים בין בעל המניות, החברה והחברות הקשורות [ההדגשה במקור – א.ל.ע].
-
עוד צוין על-ידם כי ביום 20.5.2019, בעקבות ממצאי דוח המשקיף, ניתן צו למינוי מפרק זמני לחברה, בגדרו אף ניתן צו לאיסור דיספוזיציה לנכסיו של מר עקיבא, ובהמשך ניתן צו לפירוקה של החברה וערעור שהוגש על ההחלטה למתן צו פירוק זמני נדחה בהחלטת בית-המשפט העליון מיום 26.9.2019 (ע"א 4210/19).
-
מכתבי הטענות שהוגשו במסגרת הבקשה הנוכחית עולה כי בין הצדדים מחלוקות רבות ברם, להלן יובאו עיקרי הדברים הרלוונטיים בלבד.
-
החברה שבבעלות מר עקיבא עסקה עובר לפירוקה בתחום הבנייה וההתחדשות העירונית (תמ"א 38), ובמסגרת זו פעלה לגיוס מימון לפרויקטים ממשקיעים שונים.
-
על משקיעים אלה נמנה גם חקשורי, אשר העמיד לטובת החברה ומר עקיבא הלוואות בהיקף של 4.7 מיליון ₪ לטובת אחד הפרויקטים, שטרם נפרעו וחלף המועד לפירעונן. בנוסף, במסגרת הלוואות נוספות שהועמדו על-ידו לטובת פרויקט אחר נותרה יתרת חוב כלפיו בשיעור של כ-1.7 מיליון ₪ שאף היא טרם נפרעה. חקשורי טען כי מר עקיבא עזב את המשרדים ששימשו אותו במשך שנים בניהול עסקיו, כי לאחרונה נותק הקשר עימו, וכי הוא מתחמק מנושיו ומבקש לסכל נקיטת הליכי גבייה נגדו.
-
אף פרפקט טען כי מר עקיבא חב כלפיו כספים מכוח שטר חוב עליו חתם על סך של 150,000 ₪ וכי השטר הוגש לביצוע במסגרת הליכי הוצאה לפועל והתנגדות שהוגשה על-ידי עקיבא באיחור טרם התבררה (להלן: "שטר החוב"). עוד בעניין זה נטען, כי חרף ניסיונות פרפקט לתפוס את נכסיו של מר עקיבא, עיקול שהוטל על כלל חשבונות הבנק שבבעלותו במסגרת הליכי הוצאה לפועל הניב רק כמה מאות ₪ בודדים.
לטענת פרפקט, לא זו בלבד שעקיבא חב כלפיו את סכום השטר, וטענותיו נגד ביצועו דינן להידחות, אלא שהוא אף ביצע מעשה פשיטת רגל, כך שאין עוד להמתין להכרעה בהתנגדות שהוגשה על-ידו (באיחור) ויש ליתן צו כינוס בעניינו באופן מיידי. את טענתו זו סמך פרפקט על ממצאי דוח המשקיף והחלטת בית-המשפט בהליכי הפירוק מיום 20.5.2019 אשר אימץ את ממצאיו, מהם עולה התנהלות חריגה הן של החברה והן של מר עקיבא בנוגע לכספי המשקיעים. בהקשר זה ביקש פרפקט לראות בממצאי הדוח שאושר בהחלטת בית-המשפט מיום 20.5.2019 כמעשה פשיטת רגל בהתאם להוראת סעיף 5(1) לפקודה. בנוסף, ביקש בא-כוח פרפקט להפנות להחלטת כב' הרשמת רגב מיום 31.1.2019 במסגרת הליכי הוצאה לפועל שהתנהלו בעניינו של מר עקיבא ברשות האכיפה והגבייה ממנה עולה כי עקיבא מסתתר ומסתיר את כתובתו, ובכך מתחמק מנושיו (להלן: "החלטת כב' הרשמת רגב").
החלטה זו ניתנה במסגרת בקשה שהוגשה על-ידי מר עקיבא לקבוע כי מסירה שבוצעה ביום 26.6.2018 אינה מהווה מסירה כדין לידיו וכי יש להורות על ביטול כל ההליכים שננקטו בעקבות מסירה זו.
עוד יצוין כי אף חקשורי הוסיף בטענותיו כי מר עקיבא מתחמק מנושיו (סעיף י"ב לבקשה).
-
מר עקיבא הגיש התנגדות לבקשה אשר נתמכה בתצהיר מטעמו.
במסגרת התנגדותו טען עקיבא כי הבקשה הינה חלק מקנוניה במסגרתה מנסים המבקשים להשתלט על עסקיו.
לגופו של ענין, טען עקיבא כי יש בפיו טענות כנגד החובות הנטענים, וכי קיימת לגביהם מחלוקת כנה, ומכל מקום, לא ניתן נגדו עד כה ולו פסק-דין חלוט אחד.
עקיבא אף הכחיש את החוב לפרפקט, וטען כי הגיש התנגדות לביצוע השטר (בתיק מס' 517831-06-18) במסגרתה העלה את טענות ההגנה שלו וכי הליכי הגבייה במסגרת תיק ההוצאה לפועל עוכבו בהחלטה מיום 10.2.2019 (ת"ט 20888-02-19).
עוד טען מר עקיבא כי אין בקביעות המשפטיות בנוגע לחברה כדי להשליך על עניינו באופן אישי ובפרט על ההליך כאן וזאת בשל עקרון האישיות המשפטית הנפרדת.
באשר לטענות חקשורי ומשקיעים נוספים בדבר קיומו של חוב, טען מר עקיבא כי אלה לא הגישו נגדו ולו תביעה אחת ודי בכך כדי ללמד על טענותיהם, ולגופו של עניין, הכחיש קיומו של חוב כלפי חקשורי.
לצד זאת טען מר עקיבא כי הוא פעל וממשיך לפעול לפירעון חובותיו לנושיו השונים, וכל עוד לא ניתן צו כינוס לנכסיו, הרי שאין לראות בתשלומים ששילם לנושים השונים כדי להוות העדפת נושים אסורה.
-
הבקשה נקבעה לדיון בפניי ליום 16.12.2019.
לדיון התייצבו מר עקיבא, המבקשים, עו"ד מנגל, וכן צדדים נוספים שטענו לקיומם של חובות נוספים, ביניהם גם מר בן אדרי (אשר עתר להצטרף להליך במסגרת בקשה מס' 8 בתיק) (להלן: "אדרי"). אדרי טען כי לזכותו חוב בסך של 300 אלף ₪ בגין הלוואה שהעמיד לטובת מר עקיבא ואשר מועד פירעונה חלף עוד ביום 31.12.2018.
במהלך הדיון בפניי טענו צדדים שונים כי מר עקיבא חייב להם כספים בהיקף מצטבר של למעלה מ-7 מיליון ₪ הנובעים מפעילותו בחברה.
עקיבא מצידו טען כי גם לגבי חובות נטענים אלה קיימת מחלוקת כנה ומכאן שלא מתקיימים התנאים הקבועים בפקודה ובפרט לעניין דרישת מעשה פשיטת רגל, ועל כן יש לדחות את הבקשה למתן צו כינוס בענייננו.
-
בהמשך הדיון ולאור טענות חוזרות של המבקשים כי מר עקיבא מתחמק מנושיו וכי לא ניתן לאתר אותו בכתובת מגוריו ובמקום עסקיו, נחקר מר עקיבא על תצהירו, ונשאל, בין היתר, על מקום מגוריו. מפאת חשיבות העניין יובאו דבריו של מר עקיבא כלשונם:
מר עקיבא מוזהר כחוק לשאלת ביהמ"ש:
ש: איפה אתה גר?
ת: אני גר ברח' שלוה 43 הרצליה. אני עתיד בשבוע הקרוב לעזוב באופן סופי.
ש: יש טענה שאי אפשר למצוא אותך בכתובת הזו?
ת: ראשית זה לא נכון. זה לא נכון. אני גר שם עם אשתי וילדי.
ש: לא(ן) אתה אמור לעזוב?
ת: בעיר הרצליה.
ש: לאן?
ת: לא סגור, אבל לרח' הזמר העברי.
ש: למה אתה עוזב?
ת: שיקול אישי.
ש: איזה מספר רח' הזמר העברי?
ת: 67.
ש: הוגשה תביעה לפינוי נגדך?
ת: כן. סיימנו בפשרה, נשארתי לאחר מועד העזיבה הראשון שלי נשאר כחודש וחצי בהסכמה משותפת.
ש: איך אתה משלם את דמי השכירות שלך?
ת: אשתי והבן הגדול שלי עוזרים לי.
ש: משלמים מחשבונות שלהם?
ת: בן היתר.
ש: כמה דמי השכירות?
ת: 38,000 ₪ לחודש. אני לא חייב שילמתי הכל.
...
(פרוטוקול הדיון מיום 16.12.2019, בעמ' 7-6) (ההדגשות אינן במקור – א.ל.ע).
-
בהמשך הדיון טען בא-כוחם של פרפקט, כי שוחח עם משכיר הנכס ברחוב שלווה 43א' הרצליה, בו טען מר עקיבא כי הוא מתגורר (להלן: "הנכס"), אלא שלטענת המשכיר ניתן צו לפינויו של מר עקיבא עוד בחודש ספטמבר השנה וכעת מתגורר בנכס שגריר אנגולה.
-
במענה לכך השיב בא-כוח החייב כי "...קיבלנו הודעה מבעל הנכס כתוב באופן חד משמעי שעקיבא לא חייב כסף. בעל הנכס ביקש ממנו שישאר. לא היה לו שוכר חלופי. אני לא יודע אם שגריר אנגולה נמצא שם...".
-
בנסיבות אלה, הוריתי בהחלטתי כדלקמן:
אני סבורה כי ככל שיוכח בפני שהמשיב אינו מתגורר בדירה שהצהיר כי הוא מתגורר בה היום, די יהיה בכך כדי ליתן צו הכינוס וזאת ללא קשר האם הדירה מושכרת לשגריר אנגולה או לא. אני מסמיכה את עו"ד ורדי ו/או עו"ד קדם וכן את עו"ד רז מנגל המפרק לנסוע כעת לביתו של המשיב ביחד עם המשיב בכתובת השלווה 43 א הרצליה.
...
השעה 13:07.
אני מורה לנציג חקירות של הכנ"ר וכן לעו"ד קדם וכן למר טל כהן (מתמחה של עו"ד מנגל) לנסוע כעת לביתו של החייב ברח' שלווה 43 א הרצליה, לערוך פרוטוקול מדויק המשקף את מצב המגורים בדירה והאם החייב מתגורר שם. נציג החקירות של הכנ"ר יגיע באופן עצמאי למקום.
הדיון יתחדש ביום 23.12.19 שעה 11:30.
עד למועד זה יוגש דוח על ידי עו"ד מנגל באישורו של הכנ"ר וכן למועד הבא יתייצב נציג חקירות של הכנ"ר שיהיה נוכח היום בביקור. ככל שהמשיב לא מתגורר במקום יש לראות בהחלטה זו כמתן צו למי שמתגורר בדירה לאפשר כניסתם של נציג החקירות של הכנ"ר ויתר הצדדים לדירה.
-
יום למחרת הביקור בנכס הוגשו לתיק בית-המשפט שני מסמכים: האחד, נושא כותרת "הודעה דחופה מטעם המשיב לעניין בית מגוריו" הוגש בשעה 12:01 על-ידי מר עקיבא ונתמך בתצהיר מטעמו, והשני, דוח של עו"ד מנגל בנוגע למקום מגוריו של מר עקיבא, אשר הוגש בשעה 12:39 (להלן: "דוח הביקור").
-
אף שמר עקיבא לא התבקש למסור הודעה מטעמו, ואף שהודעתו לא הוגשה במענה לדוח הביקור, הודעתו הוגשה, לשיטתו, על מנת להבהיר את הדברים שנאמרו על-ידו בנוגע למגוריו בחקירתו. בהודעה טען מר עקיבא כי החל במעבר לבית מגוריו החדש ברחוב הזמר העברי 67 שבהרצליה כאשר חלק מהציוד עדיין נותר בנכס (ברחוב שלווה – א.ל.ע), כי הוא עתיד לעבור בימים הקרובים כפי שהעיד בדיון; וכי רק לאחרונה נכנס לנכס שוכר חלופי וזאת ללא ידיעתו של מר עקיבא, כאשר הוא ובני משפחתו עברו להתגורר בבית מלון עד שתושלם העברת כל הציוד לביתם החדש. בהקשר זה ביקש מר עקיבא להבהיר כי זו הייתה כוונתו עת נחקר בדיון בנוגע למקום מגוריו, היינו כי הוא עתיד לעבור לביתו החדש השבוע בעוד שרכושו עדיין מצוי בנכס.
מר עקיבא ביקש שלא לפרט ארוכות אודות עניין המעבר לביתו החדש וזאת כדי למנוע פגיעה בילדיו ומשפחתו. לטענתו, חקשורי, המתגורר בסמוך אליו "... מפרסם כל ידיעה חדשה בנוגע למשיב ובני משפחתו, על מנת להכפיש את שמו של המשיב, והדבר פוגע קשה במשפחתו" (פסקה 8 להודעה). עוד ציין כי בעת חקירתו היה שרוי במצב נפשי קשה, מאחר וימים ספורים עובר למועד הדיון ניתן צו לפירוק החברה שהייתה מפעל חייו, והביע התנצלות בפני בית-המשפט והצדדים על אי ההבנה שנוצרה בעניין.
באשר לאי התייצבותו בעת הביקור בנכס, טען מר עקיבא כי התכוון להגיע לנכס על מנת להראות לצדדים כי רכושו עוד נמצא שם "... שכן כאמור עוד יש לו שלט לחנייה ומפתחות תיבת הדואר..." (פסקה 11 להודעה), אולם הובהל מיד לאחר הדיון עם רעייתו לחדר הלידה בבית החולים הדסה שבירושלים בשל לידת נכדו.
-
במקביל הוגש כאמור דוח ביקור ממנו עולה כי בסיום הדיון יצאו לביקור בנכס מתמחה ממשרדו של עו"ד מנגל, עו"ד קדם (בא-כוח פרפקט) ועו"ד מיקי וינגרטן מטעם הכונס הרשמי וכי מר עקיבא לא הצטרף לביקור ואף לא ציין כי ייעדר מהביקור ומדוע נעדר. עוד צוין בדוח כי אף בא-כוחו של עקיבא לא נכח בביקור.
על-פי הנטען בדוח הביקור, בסביבות השעה 13:55 התייצבו הצדדים בפתח הנכס וביקשו להיכנס, ולא היה כל מענה. עו"ד וינגרטן טלפנה איפוא לבא-כוחו של מר עקיבא על מנת שיסייע באיתור מרשו לצורך הכניסה לנכס. על-פי הנטען, בא-כוחו של מר עקיבא מסר כי איננו יודע היכן מרשו, וכי יתכן שרעייתו של מר עקיבא נמצאת בנכס. בהמשך, טלפנה עו"ד וינגרטן לרעייתו של מר עקיבא שאישרה כי המשפחה אכן מתגוררת בנכס, אולם מסרה כי היא בדרכה לירושלים.
בסביבות השעה 14:15 הגיע לנכס רכב בעל לוחית רישוי קונסולרית ממנו יצאו שניים, ואחד מהם הציג עצמו כשגריר אנגולה בישראל. על-פי הנטען בדוח הביקור, השגריר ציין בפני הנוכחים כי הוא מתגורר בנכס מזה כחודש ימים וכי לא קיים בנכס רכוש ששייך לשוכר הקודם. בתוך כך הציע השגריר כי הנוכחים יכנסו לנכס על מנת להיווכח כי הוא אכן מתגורר בו ולא אדם אחר.
הנוכחים נכנסו לנכס, ותיעדו את הביקור בנכס בפרוטוקול ובסרטון ובין היתר ציינו כי בכניסה לבית ניצב עץ אשוח ובלטו בנכס סממני חג מולד נוספים.
הדיון מיום 23.12.2019
-
בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם.
בא-כוחו של עקיבא ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות ולהורות על דחיית הבקשה אשר קבלתה תביא ל"גזר דין מוות" מבחינה כלכלית עבור מרשו.
באשר לשטר החוב אשר נמשך לטובת פרפקט, ציין בא-כוחו של מר עקיבא כי דחיית הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות אין די בה כדי לשלול את הסיכוי שבסופו של יום תתקבל ההתנגדות על טענותיו של מר עקיבא ביחס לחוב.
-
עו"ד מנגל טען כי יש למצות את מלוא חומרת הדין עם מר עקיבא לאחר שהצהיר מפורשות כי מתגורר בנכס עם אשתו וילדיו, שעה שבפועל התברר כי איננו גר שם.
-
בהמשך, נחלקו הצדדים ביניהם גם בנוגע לזהות בעל התפקיד שימונה ככל שיינתן צו כינוס בעניינו של מר עקיבא.
בא-כוחו של עקיבא טען כי אין למנות את המפרקים כמנהלים מיוחדים בעניינו, שכן אלו מצויים בניגוד עניינים, ואילו בא-כוח פרפקט טען כי יש למנותם מטעמי יעילות שעה שהם מצויים בפרטי בפרטים של עסקיו של מר עקיבא, וכן בשל העובדה כי בית-המשפט הדן בהליכי הפירוק של החברה ממילא מינה אותם ככונסי נכסים על זכויותיו של מר עקיבא בפרויקטים השונים.
-
הכונס הרשמי מצידו תמך בבקשה למתן צו הכינוס למר עקיבא ועתר למינוי המפרקים כמנהלים מיוחדים לנכסיו. הכונס הרשמי הוסיף כי ניתן למצוא תמיכה לאמור בדוח ובבקשה בהחלטת כב' הרשמת רגב מיום 31.1.2019 אליה הפנה פרפקט בבקשה, ממנה עולה כי נושא כתובתו של מר עקיבא עולה בהקשרים שונים ובהליכים שונים, כך בהקשר לביצוע המסירה, וכך אף בנוגע להתחמקותו נושיו, ולצורך קיומו של מעשה פשיטת הרגל.
מסגרת נורמטיבית
-
המסגרת הנורמטיבית בענייננו מוסדרת בסעיף 5(2)(ב) לפקודה שכותרתו "מעשה פשיטת רגל" וכן בהוראת סעיף 7 לפקודה הדן בעילות לבקשת נושה.
סעיף 5(2)(ב) מורה:
מעשה פשיטת רגל הוא לחייב, אם עשה או נעשתה לו אחת מאלה:
...
(2) בכוונה להתחמק מנושיו או לדחותם הוא עשה אחת מאלה:
...
(ב) עזב את בית מגוריו, או הוקיר רגליו ממקום עסקיו או מגוריו הרגיל, או התחמק ממקום אחר שבו מצוי נושה;
ואילו סעיף 7 מורה:
לא יוכל נושה להגיש בקשת פשיטת רגל נגד חייב אלא אם נתקיימו כל אלה:
(1) החוב שחב החייב לנושה המבקש, ואם היו המבקשים שני נושים או יותר – סך כל החובות שהוא חב להם, אינו פחות מ-87,564 שקלים חדשים; בית המשפט רשאי, לבקשת נושה ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לאשר הגשת בקשת פשיטת רגל בשל חוב ששיעורו נמוך מסך זה;
(2) החוב הוא סכום קצוב בכסף שיש לשלמו מיד או בזמן עתיד קבוע;
(3) מעשה פשיטת הרגל שעליו מסתמכת הבקשה אירע תוך שלושה חדשים לפני הגשתה;
(4) מקום מושבו של החייב הוא בישראל, או שתוך שנה לפני הגשת הבקשה גר כרגיל בישראל או היה לו בית מגורים או מקום עסקים או שניהל עסקים בישראל בעצמו או על ידי מורשה או מנהל או היה חבר בחבר-בני-אדם או בשותפות שניהלו עסקים בישראל על ידי שותף או שותפים או מורשה או מנהל.
-
הרף הראייתי הדרוש להוכחת קיומו של חוב שעה שזה מצוי במחלוקת ובהתחשב בכך שבקשת הנושה למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל אינה מבוססת על מעשה פשיטת רגל מסוג אי עמידה בדרישות התראת פשיטת הרגל נדון בע"א 7375/15 מוחמד נביל כיאל נ' ג'מאל יאסין בע"מ (27.11.2016) (להלן: "עניין נביל כיאל"). וכך נקבע על-ידי כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות:
על פי סעיף 2 לפקודה, נדרש קיומם של שני תנאים מצטברים לשם ביסוס עילה לפשיטת רגל, האחד – קיומו של "חייב", והשני – "מעשה פשיטת רגל", כמשמעו בסעיף 5 לפקודה (עניין דראל, בפסקה י"ז; לוין וגרוניס, בעמ' 47). כאשר נושה הוא המבקש את הצו לכינוס נכסי החייב, נפסק כי "דרך המלך" היא הגשת התראה על פשיטת רגל לחייב לאחר קבלת פסק דין חלוט ... וככל שהחייב לא ממלא את הדרישות האמורות בה בתוך שבעה ימים, הרי הוא עושה מעשה פשיטת רגל לפי סעיף 5(6) לפקודה ... בכל הנוגע לשיקים שחוללו באי פרעון, כבענייננו, קובעת הפקודה בסעיף 3(2) כי פסק דין חלוט בהקשר זה משמעו בין היתר "שטר חוב ושיק שהוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ולא הגיש החייב התנגדות לביצועם או שהתנגדותו נדחתה בפסק דין חלוט או בהחלטה חלוטה". לצד זאת, הפקודה מאפשרת הגשת בקשה למתן צו כינוס גם כאשר הנושה לא שלח התראה על פשיטת רגל, אם עשה החייב אחד ממעשי פשיטת הרגל הקבועים בסעיפים 5(1)-5(5) לפקודה. ויודגש: שני המסלולים הללו, שבהם יכול לנקוט נושה בהליך פשיטת רגל – פנייה להליכי הוצאה לפועל ובהמשך הגשת התראה על פשיטת רגל, או הגשת בקשה המתבססת על סעיפים 5(1)-5(5) לפקודה כמפורט לעיל - הינם חלופיים, כעולה מלשון החוק וכן מן ההלכה הפסוקה; (עניין דראל, פסקה כ' לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין), ובכל אחד מהם על הנושה לעמוד בתנאים המצטברים המנויים בסעיף 7, קרי: החוב אינו נמוך מ-87,400.55 ש"ח; סכום החוב קצוב; מעשה פשיטת הרגל בוצע עד שלושה חודשים טרם הגשת הבקשה לצו כינוס; ומקום מושבו של החייב בישראל.
במקרה שלפנינו בחרה המשיבה, וטעמיה עימה, שלא להגיש את השיקים שחוללו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, אלא לפנות ישירות לבית המשפט בבקשה לצו כינוס בטענות שפורטו לעיל. טענה מרכזית שהעלה המערער נגד הבקשה היא הטענה כי אין לו חוב למשיבה, ולחלופין הוא טוען כי חוב זה נמוך מ-87,400.55 ש"ח הקבוע בפקודה כסכום החוב המינימלי הדרוש למתן צו כינוס. אין חולק כי קיומו של חוב הוא תנאי הכרחי למתן צו כינוס. הוא מהווה 'לבנת יסוד' במסד המשפטי הדרוש על מנת להקים לנושה עילה בהליך פשיטת רגל. לפיכך, יש לבחון תחילה האם הונח במקרה דנן בסיס מספיק לדבר קיומו של חוב, בו כופר המערער, כאמור.
סעיף 16(א) לפקודה קובע לעניין זה כך:
16(א) התייצב החייב לדיון בבקשה וכפר שהוא חייב חוב לנושה, בכלל או בסכום שיש בו להצדיק הגשת הבקשה נגדו, רשאי בית המשפט, במקום לדחות את הבקשה, לעכב את כל ההליכים בה לזמן הדרוש למשפט בדבר החוב, ורשאי הוא לדרוש שתינתן ערובה לתשלום כל חוב שיוכח נגד החייב לזכות המבקש במהלך המשפטי הרגיל והוצאות הוכחתו.
מלשון הסעיף עולה אם כן כי משעה שהחייב כופר בחוב, יכול בית המשפט לדחות את הבקשה לצו כינוס, אם לא שוכנע בקיום החוב, או לעכב את ההליכים בבקשה עד לבירור החוב (למותר לציין כי לבית המשפט נתונה גם הסמכות לדחות את טענת החייב אם מצא כי אין בה ממש). בהקשר זה נפסק כי דחיית הבקשה לצו כינוס או עיכוב ההליכים בה, יש לה מקום אם שוכנע בית המשפט כי קיומו של החוב הנטען לא הוכח ברמה הנדרשת וכי קיימת "מחלוקת כנה" לגביו ... עוד נפסק כי ההחלטה האם לדחות את הבקשה לצו כינוס או לעכב את ההליכים בה מקום שנמצא כי קיימת "מחלוקת כנה" לגבי החוב, מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט... לעניין הרף הראייתי הנדרש להוכחת חוב, נקבע כי בשלב הבקשה לצו כינוס די בכך שהמבקש יציג ראיות לכאורה לקיום החוב ואין צורך בפסק דין חלוט (רע"א 2164/00 ייני נ' י.א.ת.א. התייעלות בע"מ [פורסם בנבו] (29.6.2000)), ולהשלמת התמונה יצוין כי גם אם עיכב בית המשפט את ההליכים בבקשה לצו כינוס לפי סעיף 16(א) לפקודה, יש לו האפשרות ליתן צו כינוס על סמך בקשה של נושה אחר אם מצא לנכון לעשות כן בנסיבות העניין (סעיף 16(ב) לפקודה)
(עניין נביל כיאל, בעמ' 8-7) (ההדגשות אינן במקור – א.ל.ע.).
-
באשר למעשה פשיטת הרגל, מנתה הפקודה מספר מקרים אשר בקרות אחד מהם יחשב החייב כמי שביצע מעשה פשיטת רגל שמכוחו ניתן לנקוט נגדו בהליכי חדלות פירעון. בענייננו, עסקינן בהוראת סעיף 5(2) לפקודה העוסקת בכוונת החייב להתחמק מנושיו, אשר אף היא מונה מקרים המסייעים בפרשנות כוונת ההתחמקות וזאת כגון: יציאה מהארץ, עזיבת בית מגורים, הימנעות מהופעה במקום מגורים, ממקום עבודה או ממקום בו מצויים נושים וכן התבודדות של החייב.
-
כפי שנפסק לא אחת, שאלת קיומו של יסוד הכוונה להתחמק טעונה הוכחה שכן היא שאלה עובדתית, ברם, אין מניעה כי זו תלמד מראיות נסיבתיות (ראו והשוו: ע"א 668/83 ליאו זיגמן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מא(1) 662 (1987), בעמ' 664; ת"א (מחוזי-ת"א) 2250/90 פנפורד (ישראל) בע"מ נ' יוסי מאיה, תשנ"ג(3) 133 (1993), בעמ' 140; פש"ר (מחוזי-מרכז) 42331-01-14 יוסף רז נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (4.1.2015), בעמ' 7; פש"ר (מחוזי-ת"א) 4672-04-17 חדוד יעוץ בע"מ נ' דניאל ליבאי (30.4.2017), בפסקה 19; שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010), בעמ' 406).
מן הכלל אל הפרט
-
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות ולאור הצהרות מר עקיבא בדיון מיום 16.12.2019 ודוח הביקור שהוגש לאחריו, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.
-
תחילה יפורטו הטעמים הנוגעים למעשה פשיטת הרגל בעניינו של מר עקיבא, ובהמשך תעשה התייחסות לשאלת קיומו של החוב ובתוך כך לטענתו באשר למחלוקת כנה בדבר קיומו.
מעשה פשיטת רגל
-
כאמור, במסגרת הדיון מיום 16.12.2019 נחקר מר עקיבא על תצהירו, וכאשר נשאל על מקום מגוריו השיב כדלקמן:
ש: איפה אתה גר?
ת: אני גר ברח' שלוה 43 הרצליה. אני עתיד בשבוע הקרוב לעזוב באופן סופי.
ש: יש טענה שאי אפשר למצוא אותך בכתובת הזו?
ת: ראשית זה לא נכון. זה לא נכון. אני גר שם עם אשתי וילדי.
ש: לא(ן) אתה אמור לעזוב?
ת: בעיר הרצליה.
ש: לאן?
ת: לא סגור, אבל לרח' הזמר העברי.
-
כפי שעולה מדוח הביקור בנכס, הרי שחרף הצהרותיו של מר עקיבא בפניי בנוגע למקום מגוריו, התברר כי אינו מתגורר בנכס ברחוב שלוה 43 בהרצליה וכי בנכס זה מתגורר שגריר אנגולה. לדידי, וכפי שקבעתי בסיום הדיון מיום 16.12.2019, די בכך כדי להוכיח את כוונת מר עקיבא להתחמק מנושיו כדרישת הוראת סעיף 5(2)(ב) לפקודה ולבסס את מעשה פשיטת הרגל שבגינו יינתן צו לכינוס נכסיו.
-
מר עקיבא לא התכחש לממצאי דוח הביקור ולמעשה כל שביקש בדיון מיום 23.12.2019 הוא להסתמך על האמור בהודעתו בנוגע לבית מגוריו מיום 17.12.2019 וכן ביקש בית-המשפט יתחשב בנסיבותיו האישיות.
בהקשר זה יצוין כי בקשתו של מר עקיבא להסתמך על הודעתו מיום 17.12.2019 הינה בבחינת הוספת חטא שכן הודעתו זו אוחזת תירוצים מתירוצים שונים שכל תכליתה הינה ניסיון לתקן את הגרסה שמסר בפניי בנוגע למקום מגוריו. ודוקו. בדיון מיום 16.12.2019 השיב מר עקיבא בצורה מפורשת ובלתי משתמעת לשתי פנים לשאלת בית-המשפט בנוגע למקום מגוריו ולטענה כי לא ניתן לאתרו בכתבות ברחוב שלוה 43, הרצליה: "ראשית זה לא נכון. זה לא נכון. אני גר שם עם אשתי וילדי". לאחר מכן, ובטרם הוגש דוח הביקור, ניסה מר עקיבא להסביר את הדברים שנאמרו על-ידו באולם. לשיטתו, וחרף הדברים שנזכרו בפרוטוקול הדיון מיום 16.12.2019, כוונתו היתה כי כל שנותר לו בנכס הוא ציוד והוא עתיד לעבור לבית מגוריו החדש ברחוב הזמר העברי בקרוב.
אני סבורה כי יש לדחות טענות אלו, המהוות ניסיון לתיקון גרסה העובדתית. הצהרותיו של מר עקיבא בנוגע למקום מגוריו בדיון ברורות כשמש ואין הן זקוקות להבהרות והסברים. עיון בדבריו של מר עקיבא בדיון מעלה כי הוא דבק בגרסה לפיה הוא מתגורר בנכס, זאת לאחר שנשאל על מקום מגוריו ואף אומת עם הטענה כי לא ניתן לאתרו בכתובת הנכס. יתרה מכך, לדבריו, המעבר לדירה ברחוב הזמר העברי "לא סגור". חרף הצהרות ברורות אלו, ובטרם יתברר בפני בית-המשפט כי גרסתו רחוקה מהאמת, מיהר מר עקיבא להגיש הודעה דחופה מטעמו בנוגע למקום מגוריו, במסגרתה מסר כאמור גרסה עובדתית חדשה, ממנה עולה כי המעבר שעד לפני רגע הוגדר על-ידו כ"לא סגור" הפך עובדה מוגמרת בשטח וכל שנותר לו הוא להעביר את רכושו שעדיין נותר בנכס.
יצוין כי אף לעניין רכושו של מר עקיבא יש להעדיף את הדברים שהובאו בהודעתו של עו"ד מנגל ממנה עולה כי השגריר ציין בפני הנוכחים בביקור כי אין בנכס כל רכוש של השוכר הקודם, כך שאף טענה זו אינה ראויה להישמע, וממילא – ואף לו היתה נכונה - אין בה כדי ללמד על מגוריו של מר עקיבא בנכס.
-
לא-זו-אף-זו. במסגרת הודעתו ובדרך אגב, ציין מר עקיבא כי מתגורר כעת עם משפחתו בבית מלון עד אשר יושלם מעבר הדירה ולצד זאת ביקש שלא לפרט ארוכות אודות עניין המעבר לביתו החדש, זאת כדי למנוע פגיעה בילדיו ובמשפחתו. לדבריו של מר עקיבא, חקשורי שגר בסמוך אליו "... מפרסם כל ידיעה חדשה בנוגע למשיב ובני משפחתו, על מנת להכפיש את שמו של המשיב, והדבר פוגע קשה במשפחתו" (פסקה 8 להודעה).
הנה כי כן, גם דברים אלה עומדים בסתירה להצהרות מר עקיבא בדיון מיום 16.12.2019, ויתרה מכך, משמעות הדברים הינה כי מר עקיבא ממשיך להסתיר את מקום מגוריו הנוכחי, בטענה כי אחד מנושיו (שהחוב כלפיו מוכחש) רודף אותו, ובכך יש כדי להוות מעשה פשיטת רגל נוסף המבוסס על התחמקות מנושים כפי שנקבע בסעיף 5(2)(ב) לפקודה המצדיק מתן צו לכינוס נכסיו.
-
זאת ועוד. יש לדחות את "התנצלותו" של מר עקיבא בהודעתו. מבלי להתייחס לאירועים אשר לטענתו השפיעו על מצבו, ספק בעיניי אם יש בהם כדי להשליך על מענה לשאלה פשוטה בנוגע למקום מגוריו.
-
לכך יש להוסיף כי כפי שהוכח בפניי, אין זו הפעם הראשונה בה מר עקיבא מסתיר את האמת בנוגע למקום מגוריו ועסקו. בהקשר אפנה להחלטת כב' הרשמת רגב מיום 31.1.2019 שניתנה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, בה נקבע כי מר עקיבא נוהג למסור כתובות שאינן עדכניות תוך הסתרת מענו האמיתי והכל במטרה לחמוק מנושיו.
החלטה זו ניתנה במסגרת בקשה שהוגשה על-ידי מר עקיבא לקבוע כי מסירה שבוצעה ביום 26.6.2018 אינה מהווה מסירה כדין לידיו ויש להורות על ביטול כל ההליכים שננקטו בעקבות קליטת המסירה.
כב' הרשמת רגב דחתה את הבקשה בציינה בין היתר, כי תיק ההוצאה לפועל נפתח לביצוע שטר ביום 26.6.2018 וכי השטר נחתם לכאורה בחתימת החייב (מר עקיבא) תוך ציון תעודת הזהות של החייב וכתובתו ברחוב החרושת 25, באזור התעשייה רעננה.
-
עוד נקבע בהחלטתה כך:
טענות החייב כי מסירה כדין הינה מסירה אשר יש לבצעה במענו של החייב נטענו שלא בתום לב שעה שאין מחלוקת למעשה כי אינו מתגורר בכתובתו העדכנית במשרד הפנים, שם כתובתו מצוינת ברחוב הקדמה 80 בהרצליה, בעוד החייב מתגורר בכתובת אחרת, ברחוב השלווה בהרצליה.
גם הכתובת המתנוססת על גבי השטר שהוגש לביצוע אינה כתובת עדכנית של החייב או של עסקו, כפי שעולה מדו"ח רשם החברות אשר הוגש לעיוני ועדכני ליום 9.1.19.
מעיון בדו"ח רשם החברות הנ"ל עולה כי כתובת עסקו של החייב, ע. מאיר יזמות ובנייה בע"מ הינה ברחוב מדינת היהודים 25, בהרצליה, שם בוצעה המסירה בתיק שלפניי בעוד כתובתו של החייב, הוא בעל המניות והדירקטור בעסק, הינה ברחוב החרושת 25 ברעננה.
טענת ב"כ החייב כי היה על הזוכה לפעול לביצוע מסירה תחילה בכתובת מגורי החייב, אין לה מקום שעה שהחייב אינו מסר את כתובתו העדכנית, לא במסגרת חתימתו על השטר נשוא בקשת הביצוע ולא עדכן כתובתו במשרד הפנים, כמתחייב.
....
לאור האמור, שעה שהחייב מסר את כתובת העסק אשר אינה עדכנית עוד, במסגרת השטר נשוא בקשת הביצוע, הואיל ולא טרח לעדכן את כתובתו במשרד הפנים ככתובתו העדכנית, והואיל והאזהרה בתיק נמסרה הלכה למעשה בכתובת עסקו העדכנית על פי דו"ח רשם החברות, הרי שאני קובעת כי האזהרה נמסרה לידי החייב.
החייב אינו יכול להסתתר ולהסתיר את כתובתו ולטעון טענות כי היה על הזוכה לפעול לאיתור כתובתו העדכנית כאשר כל העת כתובת עסקו היא העדכנית היחידה למעשה אליה מבוצעות מסירות.
-
מכאן עולה כאמור כי כתובתו של מר עקיבא הינו עניין העולה בהקשרים שונים ובהליכים שונים, כך בהקשר לביצוע המסירה, וכך אף בנוגע להתחמקותו נושיו, ואף לצורך קיומו של מעשה פשיטת הרגל.
-
הגם שבהתאם להוראות הפסיקה, ניתן להוכיח את כוונת ההתחמקות באמצעות ראיות נסיבתיות, הרי שהחלטת כב' הרשמת רגב מיום 31.1.2019 בצירוף הצהרות מר עקיבא בדיון בפני מיום 16.12.2019 בסתירה לדוח הביקור, מהוות ראיות ישירות לכך שמר עקיבא פועל בשיטתיות להכשלת נושיו בניסיון לאתרו.
-
הצהרות סותרות אלה של מר עקיבא כפי שהובאו על-ידו בערכאות השונות עולות לכדי אותם מקרים חריגים במסגרתם נתפס בעל דין בקלקלתו עת בחר להעדיף בנקודות זמן שונות גרסאות חלופיות הרחוקות מהאמת ואשר משרתות את כוונתו להתחמק מנושיו, וזאת בנושאים אשר מצויים בלב המחלוקת שבין הצדדים, היינו מקום מגוריו לצורך איתורו על-ידי נושיו.
-
בע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (1.5.2019) (להלן: "עניין חיון") דן בית-המשפט העליון (כב' השופט א' שטיין) במשמעות המשפטית שבמתן עדות כוזבת ובחזקה הראייתית שנוצרת מעדות זו. וכך נקבע:
שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. דחיית התביעה בשל שקרים אלו היתה – ועודנה – תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצדורה וראיות. מדובר בכללים ידועים ומושרשים, אך הפעלתם נתונה במידה רבה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ומסיבה זו – כך נראה לי – היא לא יצרה עדיין נורמות כלליות ותקדימים מחייבים.
כאן המקום להציג כללים אלו ולעמוד על טיבם, ראשון ראשון, ואחרון אחרון.
27. מבין כללים אלו, הכלל הבסיסי והעתיק ביותר הוא חזקה ראייתית הקובעת כי מי שמשקר ביודעין בדבר אחד, משקר בכל עדותו: Falsus in Uno, Falsus in Omnibus. חזקה זו מהווה חלק מהמשפט המקובל האנגלי שמשמש מסד לדיני הראיות הנהוגים במקומותינו. היא עברה גלגולים שונים ורוככה במרוצת השנים. מעמדה כחזקה חלוטה שאינה ניתנת לסתירה ניטל ממנה זה מכבר, וכיום היא משמשת חזקה שבשיקול הדעת, שהפעלתה תלויה בשום שכל של הערכאה הדיונית...
28. הפעלתה של חזקה זו (להלן: חזקת השקר) במקרהו של בעל דין אשר מוסר ביודעין עדות שקרית בנושא מרכזי להתדיינות, המצוי בליבת המחלוקת, הינה ברורה ומובנת מאליה. ברוב רובם של מקרים כאלה, אם נכריע את הדין לחובתו של בעל דין ששיקר – וזאת, אף מבלי לנתח ראיות אחרות – לא נטעה. הסתמכות על חזקת השקר יכול שתובילנו להחלטה לא נכונה במקרים חריגים שבחריגים (אם לא נאמר זניחים). המשאבים השיפוטיים שאותם יש להשקיע כדי לאתר את המקרים הללו ולהגיע לחקר האמת גם בהם, יהיו כרוכים בעלויות מוגזמות מבחינה חברתית. עלויות אלו תהיינה גבוהות יותר מהמחיר של טעות בקביעת עובדות באותם מקרים חריגים שבחריגים. אשר על כן, הפעלתה השיטתית של חזקת השקר תמזער את העלות החברתית הכוללת של טעויות ושל האמצעים השיפוטיים שנועדו למנען – תוצאה רצויה לכל הדעות, שכל מערכת משפטית צריכה לשאוף להגיע אליה (ראו טליה פישר ואלכס שטיין, "דיני ראיות", הגישה הכלכלית למשפט 1103, 1106-1105 (בעריכת אוריאל פרוקצ'יה, 2012)).
...
...חזקת השקר נועדה לקרב את בית המשפט לגילוי האמת, אך היא עושה יותר מכך. מטרתה האחרת היא לבטל את התמריץ של בעל דין למסור לבית המשפט גרסת שקר שמיטיבה עם עצמו ועל ידי כך לנצל לרעה את ההליך השיפוטי...
...
34. יתרה מכך: בית המשפט יהא חייב להפעיל את ההוראה של סעיף 54 לפקודת הראיות גם ביחס לעדותו היחידה של בעל דין שנמצאו בה סממנים של שקר, ואין צורך שיקבע כי בעל הדין שיקר במפגיע. זאת, משום שסממנים של שקר הם היפוכם מסממנים של אמת; ועל כן לא ניתן יהיה למצוא תימוכין לעדות שבה נמצאו סממנים של שקר באופן שיספק את דרישותיו של סעיף 54 הנ"ל. בנסיבות אלו, טוב יעשה בית המשפט אם ייתן פסק דין לחובתו של אותו בעל הדין בהסתמך על סממני השקר הללו, ועליהם בלבד.
(עניין חיון, בפסקאות 27, 28, 31 ו-34) [ההדגשות אינו במקור – א.ל.ע.]
-
עוד נקבע בעניין חיון, כי לעדות שנמצאה בלתי מהימנה אף השלכות דיוניות שכן:
הכלל השלישי והאחרון הוא איסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. מקורו של איסור זה הוא סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ... אשר מחיל את חובת תום-הלב והחובה לנהוג ב"דרך מקובלת" על כל פעולה משפטית, לרבות פנייה לערכאות וניהול התדיינות בבית משפט, בבוררות או בפורום אחר ... כלל זה אוסר על בעל דין לפתוח בהליך משפטי בהתבסס על טענה שקרית והסתרה מכוונת של עובדות מטריאליות, כאלה או אחרות. כמו כן אוסר הוא על בעל דין לנסות ולעוות את הדין על ידי מתן עדות שקרית ביודעין. איסורים כאמור יש לאכוף בנחישות, ביד קשה, ובאופן שירתיע בעלי דין מפני מתן עדות שקר ומעשים פסולים אחרים אשר מהווים שימוש לרעה בהליכי משפט. התרופה הנכונה נגד מסירת עדות שקר על ידי בעל דין – כאשר העדות מתייחסת לעניין מהותי להתדיינות ונמסרת ביודעין מתוך כוונה להטות את תוצאת המשפט – היא מתן פסק דין לחובת השקרן (בנוסף לענישה פלילית ופסיקת הוצאות, עניינים שאינם עומדים לדיון כאן).
(עניין חיון, בפסקה 35) [ההדגשה אינו במקור – א.ל.ע.].
-
הנה כי כן, משמצאנו כי מר עקיבא כשל במסירת עדות אמת בנוגע למקום מגוריו הן במסגרת הדיון שבפניי מיום 16.12.2019 והן במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, כקבוע בהחלטת כב' הרשמת רגב מיום 31.1.2019, ואף בהודעתו מיום 17.12.2019 המשיך להסתיר את כתובת מגוריו העדכנית - נושא אשר מצוי בלב המחלוקת בענייננו - אשר על כן, במקרה דנן קמה החזקה הראייתית הקבועה בעניין חיון.
במצב דברים זה, ובהתאם לקבוע בעניין חיון, יש לעצור את הדיון בנקודה זו, להיעתר לבקשה וליתן צו לכינוס נכסיו של מר עקיבא. זאת, מבלי להידרש ליתר טענותיו וראיותיו שכן חזקה היא כי לא יהיה בהן כדי לקרבנו לאמת.
-
עם זאת ומעבר לדרוש, אני סבורה כי מר עקיבא אף לא הצליח להוכיח כי בינו לבין המבקשים מחלוקת כנה בנוגע לעצם קיומו של החוב, ולמעשה המבקשים עמדו ברף הראייתי הדרוש להוכחת קיומו של חוב שמגיע להם.
יובהר כי בשים לב לקבוע בעניין חיון, ועל מנת שלא לכלות את המשאבים השיפוטיים בעניין זה שלא לצורך, תעשה התייחסות קצרה לסוגית החוב שבמחלוקת.
קיומו של חוב
-
כאמור לעיל, לטענת מר עקיבא, אף לא אחד מהמבקשים אוחז בפסק-דין חלוט כנגדו, ובכך יש ראיה להיעדר קיומו של חוב כלפי מי מהם.
בהקשר זה יוזכר כי בהתאם לפסיקת בית-המשפט העליון בעניין נביל כיאל די בכך שהמבקשים יוכיחו קיומן של ראיות לכאורה לעצם קיום החוב ואין צורך בפסק-דין חלוט, משכך יש לדחות טענה זו של מר עקיבא.
-
באשר לחוב כלפי פרפקט הרי שזה נסמך על שטר חוב שהוגש לביצוע ומר עקיבא הגיש התנגדות באיחור לביצועו. לטענת מר עקיבא קיימת מחלוקת כנה בין הצדדים בכל הנוגע לביצועו של שטר החוב וכי יש בפיו טענות כבדות משקל כנגד החוב לו טוענת פרפקט. מאחר ומחלוקות אלו עתידות להתברר בחודש ינואר 2020 בבית-המשפט השלום הדן בהתנגדות (ת"ט 20888-02-19), אזי שלשיטתו של מר עקיבא יש להמתין עד למיצוי ההליכים שם בטרם יקבע כי חב לפרפקט כספים.
עם זאת, וחרף טענותיו, מר עקיבא לא מצא לנכון לפרט במסגרת תגובתו לבקשה הנוכחית מהן אותן טענות כבדות משקל שיש בפיו, ועל כן לא הניח תשתית לטענה כי אכן מחלוקת כנה בין הצדדים בנוגע לקיומו של החוב. בנסיבות אלה, די אפוא בעצם קיומו של שטר החוב עליו חתום מר עקיבא כדי להוות ראיה לכאורה לקיומו של חוב כפי שנקבע בעניין נביל כיאל.
-
לכך יש להוסיף כי בדוח המשקיף כבר הובאו ממצאים, מהם ניתן ללמוד - ולו אף ברמה ראייתית לכאורית - כי למר עקיבא חובות לחקשורי וזאת לאור התחייבויותיו במסגרת הסכמי ההלוואה שנחתמו בין הצדדים. בהתאם לממצאים שבדוח המשקיף, מר עקיבא מכר את חלקו בפרויקט לחקשורי, אולם מסרב להנפיק לו קבלה על מכירת המניות, ובינתיים נדרש חקשורי לשלם מכיסו הוצאות רבות להמשך ביצוע הפרויקט ואין צפי להכנסות ממנו. עוד הובאו בדוח ממצאים נוספים המעידים על עירוב נכסים של מר עקיבא והחברה שבבעלותו המצויה תחת צו פירוק, ואשר יש בהם כדי לתמוך במתן צו לכינוס נכסיו של מר עקיבא ולמצער לתמוך בקיומו של חוב לחשקורי.
-
טעמים נוספים לקיומם של ראיות לכאורה ניתן אף למצוא בהחלטת בית-המשפט בהליכי הפירוק מיום 5.12.2010, במסגרתם ניתן צו פירוק קבוע לחברה. במסגרת ההחלטה דן בית-המשפט בקיומו של חוב בסך של 300,000 ₪ לאדרי, שם נקבע:
מבחינה תזרימית, החוב לעו"ד בן אדרי, שאין חולק שהגיע מועד פירעונו, לא שולם. טענת עקיבא כי הגיש תביעה כנגד בן אדרי, שבאופן תמוה עומדת ע"ס 300,000 ₪, סכום זהה לסכום שבן אדרי דורש מהחברה, אינה יכולה להועיל מאחר והתביעה הנגדית הוגשה על ידי עקיבא באופן אישי ולא על ידי החברה, כך שאין בה לקזז את חוב החברה, בכל מקרה.
-
לא נעלמו מעיניי טענותיו של מר עקיבא הכופרות הן בקיומו של חוב כלפי חקשורי והן כלפי אדרי וכי יש בהן, לגישתו, כדי להעיד על מחלוקת כנה בנוגע לקיומם של חובות אלה. ברם יובהר, כי אף אם יש למר עקיבא טענות כלפי צדדים אלו, אני סבורה כי, למצער, יש לדוח המשקיף ולפסיקות בית-המשפט בהליכי הפירוק כדי להוסיף משקל ראייתי, ולו ברמה הלכאורית, המחזק את הצורך במתן צו הכינוס בעניינו.
עולה אפוא כי חובותיו של מר עקיבא עולים על סך של 87,564 ₪ (כנדרש בסעיף 7 לפקודה); וכי חובותיו, לכל הפחות כלפי לפרפקט, הינם חובות קצובים שהגיע המועד לשלמם. בהקשר זה יצוין כי כפי שנפסק זה מכבר: "...בקשה לצו כינוס המוגשת על ידי מספר נושים, די בכך שקיים חוב בסכום קצוב לזכות אחד מן המבקשים (ובלבד שהסכום אינו פחות מן הסך המינימאלי)" (ראו: רע"א 11696/05 משה בן צור ו- 63 אחרים נ' מנשה מזרחי (1.3.2006), בפסקה 9), ומעשה פשיטת הרגל שביצע אירע אך לאחרונה, ומכל מקום לא בתקופה העולה על שלושה חודשים.
בנוגע לתנאי הדורש כי מקום מושבו של מר עקיבא הינו בישראל, יצוין כי חרף העובדה ששאלת מגוריו של מר עקיבא נותרה עדיין בסימן שאלה, בענייננו אין חולק כי הוא מתגורר בישראל ולכל הפחות ניהל עסקים בישראל בתקופה של שנה בטרם הוגשה הבקשה.
סוף דבר
-
אשר על כן, דין הבקשה להתקבל.
-
ניתן בזאת צו לכינוס נכסיו של מאיר עקיבא ת"ז XXXXXXXXX (להלן: "החייב").
-
הכונס הרשמי מתמנה להיות כונס הנכסים של החייב.
-
כל ההליכים המשפטיים, לרבות הליכי הוצאה לפועל המתנהלים כנגד החייב, יעוכבו. בנוסף, יבוטלו המגבלות שהוטלו במסגרת תיקים אלו, ובין היתר מגבלות על חידוש רישיון נהיגה.
-
על החייב להמציא את הצו לכל תיקי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו וזאת תוך 21 יום מהיום.
-
החייב ישלם תשלום חודשי לקופת הכונס הרשמי בסך 500 ₪, החל מיום 1.1.2020 ומדי ראשון לכל חודש שלאחריו.
-
על החייב להגיש דו"ח לכונס הרשמי על מצב נכסיו, הכנסותיו והוצאותיו על-פי דין וזאת החל מיום 15.1.2020 ואילך. התשלום הינו זמני ועד לבקשה/החלטה אחרת שתינתן לאחר חקירת החייב ובדיקת יכולותיו.
-
בנוסף יגיש החייב לכונס הרשמי דו"ח חודשי על הכנסותיו והוצאותיו במועדים שיקבעו על-ידי הכונס הרשמי.
-
החייב יצרף דפי חשבון לדיווחים החודשיים.
-
מוצא בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד החייב.
-
החייב יתייצב במשרדי הכונס הרשמי בכל עת שיידרש לכך, לצורך חקירה.
-
עו"ד רז מנגל ורו"ח אריאל אלפסי מתמנים בזאת כמנהלים מיוחדים לנכסי החייב בכפוף להפקדת התחייבות עצמית בסך 100,000 ₪ כל אחד וכן בכפוף להצהרה בדבר היעדר זיקה אישית בתיק זה (להלן: "המנהלים המיוחדים").
-
בעוד 3 חודשים מהיום יגישו המנהלים המיוחדים דו"ח בעניינו של החייב, ובו בין היתר, המלצות לקידום התיק.
כמו כן, ובשים לב לצו איסור הדיספוזיציה שניתן בהחלטתי מיום 19.12.2019 על חשבונות רעייתו ובנו של החייב, אני מורה למנהלים המיוחדים להגיש דו"ח ממצאי בדיקה והמלצות בנוגע לחשבונות אלו וזאת לאחר חקירת רעייתו ובנו של החייב. דו"ח זה יוגש עד ליום 1.2.2020.
-
נקבע לדיון בהכרזה ליום 9.7.2020 שעה 09:30.
-
יש לבצע פרסומים כדין בעניין צו הכינוס.
-
לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת בא-כוח החייב לעיכוב ביצוע החלטה זו לצורך הגשת ערעור.
המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, א' טבת תש"פ, 29 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.
