פש"ר 7217-09-15 רועי ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

מבוא

1. בפני בקשת חברת 'פלאפון תקשורת בע"מ' (להלן: "המבקשת") כי אורה על ביטול הליכי פשיטת הרגל של החייב בתיק דנן, מן הטעם כי חובותיו נוצרו בחוסר תום לב.

    

   רקע עובדתי וטענות הצדדים בקציר האומר 

2. ביום 22.10.2015 ניתן כנגד החייב צו כינוס לנכסיו, לבקשתו.

3. עובר להליכי פשיטת הרגל עבד החייב אצל המבקשת כנציג שירות טלפוני. במהלך התקופה בה עבד אצל המבקשת, ביצע החייב שורת עבירות של גניבת מכשירי סלולר מהמבקשת, באמצעות הזמנות פיקטיביות של מכשירי סלולר על שם לקוחות החברה, תוך חיוב לקוחות אלו בהזמנות שביצע. כעולה מהבקשה, בדרך זו גנב החייב 62 מכשירי סלולר, בסך כולל של 264,366 ₪, כאשר המבקשת הצליחה לעצור העברתם של 20 מכשירים נוספים לידי החייב.

4. ביום 15.07.2014 הורשע החייב בביצוע העבירות הנ"ל במסגרת ת"פ 56997-05-13, ונגזרו עליו 12 חודשי מאסר. בנוסף, הגישה המבקשת כנגד החייב תביעה כספית בתיק ס"ע 49802-01-12 בבית הדין האזורי לעבודה, בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעשי החייב. ביום 18.06.2013 חויב החייב לשלם למבקשת את הסך של 264,366 ₪ בהסכמת הצדדים.

5. לטענת המבקשת, משאין מחלוקת כי מדובר בחוב שנוצר בחוסר תום לב, הרי שיש להורות על ביטול ההליך.

6. החייב בתגובתו התנגד לביטול ההליך. לטענתו, היות ולחובתו 8 חובות נוספים, לשמונה גורמים שונים, הרי שאין להורות על ביטול ההליך רק בשל החוב למבקשת. עוד נטען כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של החייב, אשר ביצע את העבירות בשל התמכרותו להימורים, כי נוכח ריצוי המאסר הרי שהחייב שילם את חובו לחברה, וכי כיום עובר החייב תהליך של שיקום מהתמכרותו להימורים בפיקוח הרשות לשיקום האסיר, ואף מטופל בטיפול פרטני פסיכו-סוציאלי.

   בנוסף נטען כי כיום הפסיקה נוהגת לפרש בצורה רחבה את עניין תום הלב, וכי עצם ההרשעה בפלילים אינה שולל את האפשרות להכריז על החייב כעל פושט רגל.

7. המנהל המיוחד בתגובתו תמך בבקשת המבקשת, כאשר לדידו היה והחוב למבקשת קטן ביחס לשאר חובות החייב, יש להחריג את החוב כלפי הנושה, אולם לא לבטל את ההליך. עוד סבר המנהל המיוחד כי נוכח חוסר תום ליבו של החייב ביצירת החובות, נראה כי בבוא העת יש לסיים את ההליך בדרך של הסדר נושים.

8. הכנ"ר בתגובתו עמד על כך שיש לנתח את נסיבות המקרה לאור קביעותיו של בית המשפט העליון במסגרת ע"א 3376-11 שרגא רוזנברג נ' הכונס הרשמי ואח' (פורסם בנבו) (להלן: "עניין רוזנברג"), תוך שיש לאבחן את נסיבותיו החמורות של המקרה דנן מנסיבות המקרה בעניין רוזנברג, אבחנה אשר מובילה למסקנה כי אכן יש לבטל את הליך פשיטת הרגל. לדעת הכנ"ר, בשים לב לעובדה כי החוב העיקרי למבקשת נוצר בהסכמת החייב במסגרת התביעה האזרחית, כי מדובר בעבירות שהן מטבען נוצרו בחוסר תום לב ובכוונה, כי לא מדובר במעשה פלילי על רקע התגרות אלא בשורה של בעבירות מרמה וגניבה, וכי החוב בגין המעשה הפלילי מהווה נתח משמעותי מכלל תביעות החוב (כעולה מתגובת הכנ"ר היקף הנשייה למבקשת עומד על כ-60% מסך תביעות החוב שהוגשו (טרם בדיקתם), והיה ותביעת החוב של המבקשת תיבדק ותאושר על הסך המקורי של פסק הדין בבית הדין לעבודה, היקף הנשייה של המבקשת יעמוד על 48.5% (מכלל תביעות החוב שהוגשו), ומכאן שיש הצדק לבטל את ההליך כולו.

    

    

    

   דיון והכרעה

   המסגרת  הנורמטיבית

9. סמכותו של בית המשפט של פשיטת רגל לבטל הליכים או להחריג חובות מהליך פשיטת הרגל מעוגנת בסעיפים שונים בפקודת פשיטת הרגל נוסח חדש, התש"ם -1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל").

   סעיף 18 לפקודת פשיטת הרגל קובע כהאי לישנא:

   18ה.  (א)  בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

   (1)   להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

   (2)   לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו;

    

   סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל קובע כך:

   (א)צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:

   (1)חוב המגיע לפי התחייבות להימנע מעבירה או חוב המגיע למדינה בשל קנס;

   (2)חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור;

   (3)חבות לפי פסק דין לחובתו בתובענת מזונות, להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות, במידה שהורה ובתנאים שהורה”

   1. בהקשר זה ניתן לראות כי במסגרת הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו - 2016 (הצעות חוק הממשלה – 1027, פורסם ברשומות ביום 2.3.16) אשר נדונה בימים אלו בכנסת, אימץ המחוקק את מגמת בית המשפט העליון במסגרת ע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן (פורסם בנבו, ניתן ביום 11.1.15)) ( להלן : " ענין שיכמן ") וקבע מפורשות כי צו ההפטר לא יחול, פרט למעשי מרמה, גם על מעשים פליליים נוספים- עבירות גניבה ועבירות מין או אלימות חמורה. וכך נקבע בהצעת החוק:

      175 (א) ההפטר לא יחול על חובות עבר אלה:

      1. תשלום עונשי;

      2. חוב שנוצר בדרך מרמה או הנובע מעבירת גניבה או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א – 2001;

          

      3. ...

          

         בדברי ההסבר לסעיף 175 (א) להצעת החוק נכתב:

         "חוב שנוצר בדרך מרמה, או חוב הנובע מעבירת גניבה, או מעבירת מין או אלימות חמורה כהגדרתה בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א 2001- - הטעם לאי–מתן הפטר מחוב שנוצר בדרך מרמה, הוא שלא יהיה זה צודק לפטור את היחיד מחבות שנוצרה במרמה, שאחרת יצא חוטא נשכר. חוב זה הוכר כחוב שאינו בר–הפטר גם לפי פקודת פשיטת הרגל. החוק המוצע מבקש לכלול בסעיף זה עבירות חמורות נוספות שלא מוצדק לפטור את החייב מחובות שנוצרו בשלהן בשל העדפת האינטרס הציבורי. בעניין זה עוקבת ההצעה אחרי המגמה הקיימת בפסיקה (ראו לדוגמה: ע"א 3083/13 פלונית נ' שיכמן ) 11.01.2015 ));"

         הפסיקה הנוהגת

10. במסגרת ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר פ"ד מח(1) 45 (17.11.93) (להלן: "עניין בנבנישתי"), דן בית המשפט העליון בבקשת חייב למתן צו כינוס, כאשר חובותיו נוצרו בנסיבות פליליות. בית המשפט העליון ערך הבחנה בין התכליות השונות העומדות בבסיס דיני פשיטת הרגל לבין התכליות הכליליות העומדות בבסיס כל חוק בבחינת "עקרונות היסוד של השיטה", שכאשר בבואו לדון בבקשות מסוג זה, על בית המשפט לערוך איזון בין התכליות השונות. כך, בעוד שתכליות דיני פשיטת הרגל הינם הגנה על נושים (כינוס נכסי החייב וחלוקת דיבידנד בין כל הנושים) ושיקום החייב, כאשר חוסר תום לב בהקשר זה יתפרש כניצול לרעה של ההליך, וכדוגמת זלזול בנושים והקמת עסקי שווא, הרי שבין התכליות הכלליות של כל דבר חקיקה עומדת תקנת הציבור, הכוללת בחובה גם שמירה על שלטון החוק ואת העיקרון של "בל יצא חוטא נשכר".

11. באיזון שיש לערוך בין התכליות השונות שבבסיס מקרה כגון דא, קבע בית המשפט העליון כי יש לבחון את מידת החומרה ואי החוקיות העומדות על הפרק, כאשר הגנת דיני פשיטת הרגל תישלל במקרים בהם אי החוקיות עולה כדי פגיעה מהותית בשלום הציבור. בהקשר זה ניתן לבחון את השאלה (בין היתר) האם מדובר בעבירה פלילית; היסוד הנפשי בעבירה והאם החייב הורשע בה; עבירה קבועה לעומת חד פעמית; מוסריות העסק והיקף פעילותו, ועוצמת הקשר בין אי החוקיות לבין יצירת החובות.

12. במרוצת הזמן התווספו שיקולים נוספים לרשימת השיקולים שהובאה בפסק הדין בעניין בנבנישתי. כך למשל במסגרת עניין רוזנברג התווספו לרשימת השיקולים גם עניין חלוף הזמן מביצוע העבירה ושינויים לטובה בהתנהלות החייב, כמו גם העובדה כי אי הכרזת החייב מהווה הלכה למעשה סנקציה נוספת כנגדו, מעבר לאלו שהושתו עליו בהליכים השונים בגין פעילותו.

    בנסיבות עניין רוזנברג דובר על אדם שפצע שלושה אנשים באמצעות ירי, לאחר שהללו התגרו בו. בית המשפט קבע כי יש לאפשר את המשך הליכי פשיטת הרגל בגין תרומת המשיבים לאירוע; היותו אירוע חד פעמי; העובדה שהמערער נשא בעונש מאסר בפועל ובקנס כספי, ועניין כושר השתכרותו.

    ( ר' גם : ע"א 2758/12 סמבל נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, ניתן ביום 9.10.12)).

     

    מן הכלל אל הפרט

13. בפתח הדברים מצאתי לבחון ראשית דבר , האם נכון לקיים דיון בביטול הליך פשיטת הרגל מפאת חוסר תום לב ביצירת החובות כבר כעת, משצו הכינוס ניתן לפני פחות משנה, ואף בטרם נתקיים אף דיון בשאלת הכרזתו של החייב. זאת, לאור הפסיקה המקובלת כי ככלל, נכון לדון בשאלת תום ליבו של חייב בפשיטת הרגל והשלכתה על סוגיית ביטול ההליך, רק בשלב ההכרזה, לאחר שניתנה שהות לכנ"ר לבחון את תום ליבו של החייב, ולבצע את הבדיקות הנדרשות לשם כך ( ר ' לעניין זה את שנקבע במסגרת ע"א 307-12 בלום נ' הכנ"ר (פורסם בנבו, 14.08.12) (להלן: "עניין בלום")). עם זאת, נכון בעיני לדון בסוגיה שהתעוררה בנושא כבר בשלב בו אנו מצויים, בשים לב כי עסקינן בחייב שהורשע בהליך פלילי ואף ריצה תקופת מאסר לא מבוטלת, בגין מעשים של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף, גניבה בידי עובד והפרת אמונים בתאגיד (ר' גזר הדין שניתן במסגרת ת.פ. (ת"א) 56997-05-13 מדינת ישראל נ' צדקה (פורסם בנבו, 15.7.14)). משאין חולק על כך שהחוב למבקשת נוצר בחוסר תום לב מובהק בגין מעשי המרמה הפליליים שביצע החייב, הרי שדומה כי אין משמעות להמתנה עד לדיון שנקבע בעניינו של החייב בתיק, שכן להבדיל מעניין בלום, שם סוגיית תום ליבו של החייב לא לובנה לחלוטין במעמד הבקשה לביטול ההליך, אין במקרה שלפני בדיקות וחקירות שיש בידי הכנ"ר לבצע בעניין החוב למבקשת. מכל מקום, תשומת הלב כי הכנ"ר עצמו הצטרף לטיעוני המבקשת בדבר ביטול ההליך (ר' גם לעניין זה את קביעת בית המשפט העליון במסגרת עניין בלום, פס' 20 סיפא, וכן ר' את שנקבע בעניין רוזנברג).

    בשולי עניין זה ראוי גם להעיר כי בתקופה בה נכתב פסק הדין בעניין בלום, הופרד שלב הכרזת החייב משלב ההפטר, כאשר בדיון הראשון בתיק פשיטת הרגל נדון לרוב עניין הכרזת החייב בלבד. ברם, התיק שלפני הינו "תיק רפורמה", קרי, בהתאם לרפורמה שהוכרזה במשרדי הכנ"ר במהלך חודש ספטמבר 2013, דיון בעניינו של החייב מתקיים 18 חודשים ממועד צו הכינוס, כאשר במסגרת דיון זה נדונה, מלבד שאלת הכרזת החייב כפשוט רגל, גם תוכנית פירעון ( הפטר מותנה ) , שהיה והחייב יעמוד בה, יוכרז הוא כפשוט רגל כעבור זמן קצוב, כאשר לעיתים מדובר בפרקי זמן קצרים. בדיון זה ניתן אף להכריז על הפטרם לאלתר של חייבים מסוימים בהתאם לנסיבות החייב. בנסיבות אלו, כאשר עסקינן בתיקים הנדונים לפי מתווה הרפורמה, סבורני כי יש מקום לבחון מחדש את הקביעה כי עניין תום הלב ייבחן בשלב הדיון בהכרזה, אולם, נוכח האמור לעיל, אין צורך להידרש לעניין זה בנסיבות התיק שלפני.

14. נפנה אפוא לבחינת הנסיבות במקרה שלפני בהתאם לרשימת השיקולים שהתווה בית המשפט העליון בעניין בנבנישתי ובפסיקה מאוחרת יותר. למותר לציין כי מדובר ברשימה פתוחה, אשר מהווה את המתווה בדרכו צועדים בתי המשפט השונים עד היום ( ר' לעניין זה גם עניין שיכמן ).

15. בענייננו, הרי שבכל הנוגע לתכליות העומדות בדיני פשיטת הרגל, דומה כי עיקרן של תכליות אלו מתקיימות בעניינו של החייב דנן, שכן כעולה מהחומר שבפני החייב ככלל עומד במילוי חובותיו בהליך, לרבות צו התשלומים (למעט חוב פיגורים קטן) והגשת דוחות חודשיים לבעל התפקיד. כמו כן, לא נטען כי בקשתו לפשיטת רגל נועדה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל או כי פעל בחוסר הגינות בהפעלת זכויותיו. בהקשר זה יצוין כי לא עלתה בפני הטענה, על ידי מי מהצדדים, כי יתר חובותיו של החייב נוצרו בחוסר תום לב כזה או אחר.

16. מנגד, בכל הנוגע לתכליות העומדות בבסיס כל חוק, אין ולא יכול להיות חולק כי עסקינן במעשה פלילי חמור – החייב הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, גניבה בידי עובד ומרמה והפרת אמונים בתאגיד, כאשר בגזר הדין צוין כי כל עבירה נעברה מספר רב של פעמים (ר' גזר הדין שניתן במסגרת ת.פ. (ת"א) 56997-05-13 מדינת ישראל נ' צדקה (פורסם בנבו, 15.7.14)). על עבירות אלו כתב בית המשפט בגזר הדין את הדברים הבאים:

    "העבירה של גניבה ביד עובד, שהיא העיקרית במסכת זו, חמורה היא במיוחד בין עבירות הרכוש. חומרתה היתרה נובעת מקלות הפגיעה ברכושו של מעסיק, על –ידי עובד המצוי בענייניו ושולט ברכושו או בחלקו, והסיכוי הנמוך-יחסית של גילוי, כששני אלה מחייבים קו ענישתי מרתיע וברו. מלבד הפגיעה בקניינו של המעסיק נלווים למעשים אלו תו מיוחד של מעילה באמון, הפוגעת פי כמה מפגיעתו של זר."

17. זאת ועוד, אף אם אדרש לשיקולים שיש בהם להקל עם החייב, עליהם עמד בית המשפט בעניין רוזנברג, הרי שצודק הכנ"ר כי אין בשיקולים אלו משום תרופה לחייב בנסיבות המעשה הפלילי שביצע. בניגוד לנסיבות בעניין רוזנברג, הרי שעסקינן בעבירות מרמה וגניבה שבוצעו מספר רב של פעמים באופן שיטתי עד אשר החייב נתפס ואשר בוצעו באופן מתוכנן מראש, ללא "אשם תורם" של המבקשת, כאשר במסגרת ההליך הפלילי חויב החייב בקנס על הצד הנמוך- 10,000 ₪ בלבד (אשר לא הובהר לי מטענות הצדדים האם שולם). כמו כן, עבירות הגניבה והמרמה בוצעו לפני כחמש שנים בלבד. לא בכדי הבהיר בית המשפט העליון במסגרת עניין שיכמן, כי יש ליתן את הדעת על הנסיבות המיוחדות שעמדו בבסיס ההכרעה בעניין רוזנברג: " עם זאת, ניכר וברור כי דוּבּר שם בעניין יוצא דופן וחריג, הן במישור המעשה, הן במישור העושה, הן במישור קורבן העבירה ועוד. תוצאתה של פרשת רוזנברג היתה תחומה ומדודה לנסיבותיה המיוחדות, ואילו קו המחשבה ודרך הניתוח העומדים בבסיסה תומכים דווקא בהכרעה שונה בענייננו".

18. חרף כל האמור לעיל, לא מצאתי לבטל את הליך פשיטת הרגל בעניינו של החייב, וזאת לאור השיקול של חלקו היחסי של החוב למבקשת, אל מול יתר החובות האחרים, כאשר למעשה החוב כלפי המבקשת לא יופטר בסופו של יום, אף אם החייב יזכה לקבל הפטר מחובותיו, וזאת לאור סעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל, הקובע כי הפטר שיינתן לחייב, לא יכלול הפטר מחובות שנוצרו בגין מרמה, ור' לעניין זה את קביעותיו של בית המשפט העליון בעניין שיכמן.

19. ודוק, החוב למבקשת אומנם מהווה על פניו את החוב הגדול ביותר מבין חובותיו של החייב, אולם, בהסתכלות כללית, הרי שהחוב כלפי המבקשת נע בין 50%-60% מכלל הנשייה בחייב. בנסיבות אלו, כאשר כלפי המחצית השנייה של חובות החייב לא הועלו טענות של חוסר תום בהליך, אף לא מצד בעלי התפקיד, סבורני כי ראוי ליתן לחייב הזדמנות לקבל את יומו בהליך פשיטת הרגל ולו כנגד חובות אלו, ור' לעניין זה את דבריו של בית המשפט העליון במסגרת עניין שיכמן, פס' 20:

    " לאור כל האמור לעיל, מתבקש לכאורה לקבוע, כי בסיס חובו של שיכמן כלפי המערערת נעוץ במעשים נפשעים, הנוגדים באופן מהותי את תקנת הציבור, ולפיכך אין באפשרותו לחסות בצלו של הליך פשיטת הרגל. אף על-פי כן, חובותיו של שיכמן אינם עשויים מקשה אחת. סבורני, כי היחס שבין חובו ה'פגום' כלפי המערערת לבין מכלול חובותיו ה'רגילים', הוא השיקול אשר יש בו כדי להכריע את הכף בנסיבות העניין (לקו מחשבה זה, התומך ב'מיפוי' החובות השונים, ראו, למשל: ע"א 307/12 בלום נ' כונס הנכסים הרשמי, [פורסם בנבו] פסקה 22 (14.8.2012))".

20. זאת, בשים לב כי כפי שעמדתי על כך לעיל, דומה כי החייב ככלל ממלא את חיוביו בהליך, וכן נראה כי הפניה להליכי פשיטת הרגל לא נבעה מתוך רצון לנצל את ההליך לרעה, בפרט כאשר לטענת החייב, הוא מצוי כיום בהליכי שיקום מהתמכרותו להימורים, הן בטיפול בהכוונת הרשות לשיקום האסיר, והן בטיפול פרטני פסיכו-סוציאלי.

21. עוד ר' לעניין זה: פשר (ת"א) 38123-10-13 אליזבט טורונצ'יק נ' עמיר שדמי (פורסם בנבו, 17.02.2016), שם נדונה סוגיה הדומה לעניינו, כאשר בין יתר השיקולים שעמדו בפני בית המשפט דשם, נלקחה בחשבון העובדה כי לחייב נושים נוספים לבד מהמבקשת, וזאת על אף שחלקה של המבקשת באחוז הנשייה הכלל עמד מעל 50%.

22. ברם אולם , במקביל להותרת הליך פשיטת הרגל על כנו, מוצא אני לקבל את המלצת המנהל המיוחד, כי יש להורות על החרגת חוב החייב כלפי המבקשת.

    לית מאן דפליג כי החוב הכספי כלפי המבקשת נוצר בגין מעשי המרמה של החייב, וזאת לאור קביעותיו העובדתיות של בית המשפט בהליך הפלילי שהתנהל כנגד החייב (אשר עליו התבססה התביעה בהליך האזרחי), כאשר כפי שפורט לעיל, החייב הורשע, במסגרת הסדר טיעון דיוני, בעבירות של מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועוד. לפיכך בהתאם להוראות סעיף 69(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל, הקובעת כי צו הפטר לא יפטור "חוב או חבות שנוצרו במרמה שפושט הרגל היה שותף לה או שהשיג ויתור עליהם במרמה כאמור", נדמה שלא נותר לי אלא לקבוע כי היה והחייב אכן יקבל הפטר מחובותיו, לא יחול הפטר זה על החוב למבקשת.

    קביעה זו עולה אף בקנה אחד עם הצעת חוק חדלות הפירעון עליה עמדתי לעיל, אשר הרחיבה את אי תחולת ההפטר במעשי מרמה, גם למעשים פליליים נוספים, לרבות גניבה.

    כאן המקום להעיר כי בניגוד להפטר מחוב מזונות לפי סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל, הרי שבכל הנוגע לחובות שנוצרו במרמה, נראה כי אין לבית המשפט שיקול דעת האם להחיל את ההפטר את חובות אלו. ראו' לעניין זה את שנקבע לאחרונה במסגרת פש"ר (ת"א) 10656-05-10 רון סבו נ' עו"ד רון שחר, המנהל המיוחד לנכסי החייב (פורסם בנבו, 22.03.2016).

23. סוף דבר , בכפוף לכל האמור ובמיוחד בסע' 22 לעיל  , לא מצאתי לקבל את בקשת המבקשת לביטול הליך פשיטת הרגל.

24. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

     

    ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ו, 19 יולי 2016, בהעדר הצדדים.