צ'צ'שוילי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 13.3.2012. הווועדה דנה בעניינו של המערער בעקבות פסק דין מיום 23.2.2013, העניקה למערער 5% בגין ההגבלה המזערית בכתף, והפעילה את תקנה 15 במלואה.

2.במסגרת הדיון המוקדם נרשמו טענות הצדדים בערעור.

3.המערער טוען, באמצעות ב"כ, כי נקבעה לו דרגת נכות בשיעור של 10% בתחום הנכות הכללית בגין הליקוי בכתף ובמרפק יד ימין, ובגין אותה פגימה עצמה קבעה הוועדה שהחלטתה הינה מושא ערעור זה נכות בשיעור של 5% בלבד. שתי הוועדות הסתמכו על אותם ממצאים רפואיים – בדיקת מיפוי עצמות מיום 17.2.2011. משכך אין בנימוקי נימוק מספיק חסטיה מקביעת הוועדה הקודמת באותו עניין.

4.מנגד טוען המשיב כי אין קשר בין קביעת דרגת נכות במסלול אחד לאחר, אלא כאשר המערער מביא סוגיה זו לפני הוועדה מיוזמתו. המערער לא עשה כן. לפיכך יש לדחות את טענותיו בעניין זה. מוסיף המשיב כי הוועדה התכנסה לדון בעניינו של המערער מכוח פסק דין, וההנחיה שניתנה לוועדה אינה כוללת להפניה לדרגת הנכות שנקבעה במסלול הנכות הכללית.

5.המערער נפגע בתאונת עבודה ביום 22.2.2010 בכתף ובמרפק ימין. ביום 28.8.2011 עמד המערער בפני ועדה רפואית מדרג ראשון, וזו קבעה כי לו, בין היתר, הגבלה בעמוד השדרה הצווארי בשיעור של 10%. ביום 23.2.2012 ניתן פסק דין בעניינו של המערער, אשר קבע כי יש להחזיר את עניינו לוועדה הרפואית לעררים כדי שתדון בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין פגיעת המערער בכתף. הוועדה מצאה כי אמנם קיים קשר סיבתי כאמור, והעניקה למערער נכות בשיעור של 5% בגין ליקוי זה. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין כפי שנדרשה לעשות, בחנה את השאלה האם יש קשר סיבתי בין הליקוי שממנו סובל המערער לבין התאונה, והגיעה למסקנה כי אכן כך הדבר. שיקוליה של הוועדה בבחינת נושא זה אינם זהים לאלה הנשקלים על ידי וועדה המעריכה את נכותו של המבוטח במסלול הנכות הכללית. שם נבחנים ליקוייו של המערער, ואילו בוועדה לעררים שהחלטה נדונה כאן נשקלת השאלה האם הליקויים שמהם סובל המערער מקורם בתאונה מיום 22.2.2010. מטעם זה אין מקום להשוואה בין שני המסלולים. כאמור בחנה הוועדה את השאלה אם קיים קשר סיבתי בין פגיעת המערער לבין התאונה, ובהתאם לכך קבעה את אחוזי נכותו הקשורים לתאונה. הוועדה לא התבקשה להשוות בין אחוזי הנכות שהוענקו למערער בשתי הוועדות, ומשכך גם לא דנה בכך, ולא נימקה את החלטתה.

לפיכך אין כל טעות שבחוק בהחלטת הוועדה, ועל כן דין הערעור להידחות.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ג, 18 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.