מונחות לפני שלוש תובענות העוסקות בעיזבונו של מר י.א. (להלן: "המנוח") אשר הותיר אחריו מסמך הנחזה להיות צוואה בכתב יד : (ת"ע 56695-10-22 בקשה למתן צו קיום צוואה) (ת"ע 56698-10-22 – התנגדות לצוואה) ;; (ת"ע 56693-10-22 בקשה לתיקון צו ירושה, כך שיחול רק על הנכסים שלא כלולים בצוואה.
כללי
- המנוח נפטר ביום __________
- המנוח הותיר אחריו אישה – הגב' ש.א. וארבעה ילדים (התובע - מר צ. א.; הנתבעת – הגב' ה. ח. ; הגב' ע. ע. והגב' ד.כ.).
- המנוח היה בעלים של חנות ל ______ ________ומחסן הצמוד לו הידועים כגוש _______ חלקה ____תתי חלקה __ו ___ בהתאמה (להלן: "החנות" ו "המחסן" או ביחד "החנות").
- התובע עבד עם המנוח בחנות מגיל צעיר וממשיך לעבוד בו עד היום. בשלב מסוים התובע נרשם כבעלי 1/4 מהזכויות בחנות.
- ביום 21.2.22 ניתן צו ירושה לעיזבון המנוח, לפיו הגב' ש. א. יורשת 4/8 (כבת זוג) וכ"א מהילדים יורש 1/8. לאחר קבלת צו הירושה רשמו היורשים את זכויותיהם בחנות ובמחסן במרשם המקרקעין.
- ביום 4.9.22 הוגשה בקשה לקיום המסמך הנחזה להיות צוואה בכתב יד שהותיר המנוח.
- ביום 21.11.22 מונה מר א.ב. (להלן: "המומחה לכתב יד") כמומחה מטעם ביהמ"ש לצורך מתן חוות דעת בעניין זיהוי כתב היד במסמך.
- ביום 25.6.23 מונה פרופ' ש. נ. (להלן: "פרופ' נ. ") כמומחה מטעם ביהמ"ש לצורך מתן חוות דעת רפואית בעניין מצבו הקוגניטיבי והרפואי של המנוח במועד עריכת הצוואה.
- בימים 24.6.24 ו 30.9.24 התקיימו דיוני קדם משפט. ביום 29.10.24 התקיים דיון הוכחות שבסיומו סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
המסמך הנחזה להיות צוואה
- לטענת התובע, המנוח ערך צוואה בכתב יד שכותרתו " צוואה מאבא לבן" הנושא את התאריך 11.14. ונחתמה ע"י המנוח.
- במסמך, המנוח מצווה לתובע את זכויותיו בחנות, מחסן ואת הדירה ברח' _____מס' x ואת כל מה שיש בתוכו:
" אני י.א....מצווה לבן שלי צ. א....את החנות ואת הדירה שלי מחסן שנמצא רח' מס' ___ שכונת ________ ואת כל מה שיש בפנים ".
- מעתה ההתייחסות לחנות ולמחסן תהיה כאל מקשה אחת "החנות".
מינוי אפוטרופוס למנוח (א"פ 37662-06-14):
- ביום 19.6.14 הוגשה בקשה ע"י ילדי המנוח למינוי הגב' ש. כאפוטרופוס לגוף ורכוש למנוח.
- בנימוק לבקשה נכתב כי סיבת המינוי היא הצורך של המנוח לעבור ניתוח קטרקט בעיניים.
- לבקשה צורפה חוות דעת של ד"ר ר. ה. ר – מהמכון לרפואה גריאטרית (להלן: " ד"ר ה."), מתאריך 18.5.14 .
- ביום 21.9.14 הוגש תסקיר עו"ס לעניין הבקשה למינוי אפוטרופוס (להלן: "התסקיר למינוי אפוטרופוס 2014").
- העו"ס ציינה בתסקיר כי נפגשה עם המנוח בביתו ביום 12.8.14 (כשלושה חודשים לפני עריכת הצוואה) ועם יתר בני המשפחה.
- בתסקיר צוין כי המנוח לא ביקר בחנות מזה כשנתיים, אינו רואה בעין אחת וזקוק בדחיפות לעבור ניתוח קטרקט. עוד צוין כי המנוח נמצא בדרך כלל בביתו וישן רוב שעות היום בשל מחלתו, הגב' ש. שומרת עליו ולוקחת אותו לבית הכנסת, פעם אחת יצא בלא שהבחינה והלך לאיבוד ונמצא לבסוף בעזרת המשטרה.
- בתסקיר הומלץ למנות למנוח אפוטרופוס לגוף ולרכוש. כאשר הגב' ש. והגב' ד. ימונו כאפוטרופסות לגוף והגב' ש. והתובע ימונו כאפוטרופסים לרכוש.
- ביום 19.10.14 מונו הגב' ש. א. והגב' ד. כ כאפוטרופסות לגוף למנוח במינוי קבוע. נדרשו השלמות בטרם ימונה למנוח אפוטרופוס לרכוש.
- ביום 26.1.15 ולעניין מינוי אפוטרופוס לרכוש, התבקש התובע ע"י ב"כ היועמ"ש להשלים מידע לעניין אופן ניהול החנות וההכנסות ממנה, אך אלה לא נעשו.
מינ אפוטרופוס לרכוש למנוח (א"פ 31528-02-18 )
- ביום 14.2.18 הוגשה בקשה למינוי הגב' ד. כ. והתובע כאפוטרופסים לרכוש למנוח.
- ביום 10.4.18 הוגש תסקיר עו"ס בעניין (להלן: " תסקיר למינוי אפוטרופוס 2018 "), בו צוין כי " י. חולה דמנציה כבר כמעט 5 שנים, וכן מתקשה בתפקוד פיזי ברוב פעולות יומיום, ומרותק לביתו...בביקורי בית התרשמתי כי י. איננו מתמצא בזמן או מקום אך מזהה את בני משפחתו."
- בתסקיר הומלץ למנות את הגב' ד.כ והתובע כאפוטרופסים לרכוש למנוח.
- ביום 25.4.18 מונו הגב' ד.כ והתובע כאפוטרופסים לרכוש של המנוח במינוי קבוע.
טענות התובע
- לטענת התובע, מגיל צעיר הוא עבד בחנות עם המנוח שעל אף מצבו הבריאותי היה ממשיך להגיע לחנות עד כשלוש שנים לפני פטירתו.
- המנוח אמר לתובע ולשאר בני המשפחה ומכריו שהוא מייעד את החנות לתובע. באחד הימים המנוח קרא לתובע מהחנות למחסן ומסר לו את הצוואה, כאשר באותו זמן התובע לא הבין את מעמדו המשפטי של המסמך.
- לאחר פטירת המנוח, הוא לא חיפש את הצוואה במיוחד, מכיוון שלא העלה על דעתו שיערערו על רצונו של המנוח להעניק לו את החנות. משהנתבעת לא הסכימה לחתום על מסמכים שיאפשרו לו להמשיך בניהול החנות חיפש את הצוואה שנתן לו המנוח.
- האם הגב' ש. והאחיות הגב' ע. והגב' ד. (שאר ילדי המנוח) תמכו בעמדתו ובגרסתו של התובע .
טענות הנתבעת
- לטענת הנתבעת, לאחר פטירת המנוח הצדדים עסקו בחלוקת עיזבונו. התובע היה הגורם הפעיל כאשר לדבריו המנוח לא הותיר צוואה. התובע ביקש לבצע פעולות כיוון שהיו קשיים בחנות ואי לכך ביקש שכולם יחתמו על תצהירי הסתלקות לטובת האם הגב' ש.
- הצדדים המשיכו לפעול על מנת לערוך הסכם לחלוקת עיזבון המנוח.
- הצוואה שהוגשה היא מזויפת ויש למוסרה לבדיקת מומחה לכתב יד לצורך זיהוי כתב היד.
- המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה במועד שנערכה.
- התובע השתהה בהגשת הבקשה לקיום הצוואה ויש להעביר את נטל הראיה אליו.
דיון והכרעה
לאחר קיום מספר דיונים, עיון בטענות הצדדים ובמכלול החומר המונח לפני ביהמ"ש, נחה דעתי כי דין ההתנגדות להידחות וכי יש ליתן צו קיום לצוואת המנוח, הכול מן הנימוקים המפורטים להלן.
האם המסמך שערך המנוח הוא בגדר "צוואה"?
- התובע הגיש מסמך שכותרתו "צוואה מאב לבן", המסמך נושא הוראות בכתב יד לגבי מה יעשה בחלק מרכושו של המנוח וכולל תאריך וחתימה.
- ס' 18 לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), קובע כי אחת מצורות הצוואה היא צוואה בכתב יד : "צוואה נעשית בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל-פה."
- סעיף 19 לחוק קובע כי מרכיבי צוואה בכתב יד הם, כתב ידו של המצווה, תאריך וחתימה: " צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו ".
- לאור האמור, ולאור העובדה כי המסמך כולו נכתב ע"י המנוח (כפי שיפורט בהמשך), המסמך שהוגש הוא בגדר צוואה כדין וייקרא להלן : "הצוואה".
היקף הרכוש הכלול בצוואה
- במסגרת דיון שהתקיים ביום 24.6.24 , הסכימו הצדדים כי דירת המגורים של המנוח והגב' ש. א. שברח' xxxxxxx ב_______ אינה נכללת בגדר הצוואה והזכויות בה שייכות שווה בשווה למנוח ולגב' ש.א. (ר' עמ' 2 ש' 1-4 לפרו' הדיון).
- לאור האמור, הנכס היחיד הכלול בצוואה הוא החנות שברח' xxxxxx ב__________.
תיחום טענות ההתנגדות
- ביום 9.3.23 הוגשה חוות הדעת של המומחה לכתב יד.
- בחוות הדעת נקבע כי נמצא זהות בתכונות הכתיבה בין כתב היד והחתימה בצוואה לדוגמאות ע"ש המנוח שהתקבלו לבדיקה. לדעת המומחה לכתב יד הצוואה נכתבה ונחתמה בידי המנוח ולא נמצאו בהם סימנים אופייניים לחיקוי או זיוף.
- במסגרת דיון שהתקיים ביום 30.9.24 , הסכימו הצדדים כי הטענה היחידה הנמצאת במחלוקת היא שאלת כשירותו של המנוח לערוך את הצוואה בעת שנערכה (ר' עמ' 2 ש' 19-21 לפרו' הדיון).
- כמו כן, לאור העובדה כי המומחה לכתב יד לא הוזמן להיחקר על חוות דעתו , אשר קבעה כי הצוואה נכתבה ונחתמה על ידי המנוח, מצאתי כי יש לאמץ את ממצאי חוות הדעת (ר' עמ"ש (מחוזי חיפה) 42104-02-21 ע' פ' נ' ג' מ'(נבו 1.6.2021)).
- לאור האמור, אין חולק כי הצוואה נכתבה בכתב ידו של המנוח ולא מדובר בזיוף. השאלה היחידה שנותרה במחלוקת היא שאלת כשירות המנוח במועד עריכת הצוואה.
רצון המנוח
- מן המפורסמות הן שעיקרון העל בדיני הירושה הוא כיבוד רצון המצווה :
"הגשמת העיקרון של כיבוד רצון המצווה. זוהי מדיניות משפטית ראויה שיש להגשימה. היא עוברת כחוט השני בדיני הירושה. היא משמשת קו מנחה לפירושן של הוראות שונות בחוק הירושה (ראה: ע"א 201/74 [ 10 ], בעמ' 206 ; ע"א 869/75 [ 11 ], בעמ' 102 ; ד"נ 40/80 [ 12 ]"
ע"א 245/85 יהודית אנגלמן נ' מרטה קליין, מג(1) 772 (1989)
"התכלית העולה מהוראות חוק הירושה, היא השאיפה לכבד את רצון המצווה לאחר מותו – יהא רצונו אשר יהא. תפיסה זו קשורה בקשר הדוק למימוש האוטונומיה של הפרט ולזכות הקניין החוקתית של המצווה"
בע"מ 7884/23 פלוני נ' פלונית (10.9.2024)
- שוכנעתי כי רצונו של המנוח היה שזכויותיו בחנות ובמחסן יעברו לתובע, כפי שיפורט להלן.
- רצון המנוח כי שהובא בתסקיר למינ אפוטרופוס בשנת 2018
- בתסקיר העו"ס שהיא גורם אובייקטיבי לכל הדעות ואשר לא זומנה לעדות צוין כי התובע (שהוא בנו היחיד של המנוח) עבד עם המנוח בחנות מגיל צעיר, והחנות ניתנה לו לפרנסתו עוד כשהמנוח היה צלול וכל בני המשפחה מסכימים על כך " י. בעבר ניהל חנות קטנה למוצרי xxxx בשכונת xxxx ב_______ בנו צ. הבן היחיד במשפחה צורף לעסק מגיל מאד צעיר, ובעצם הוא עובד שם מגיל 14, בשלב כלשהו הניהול עבר לידיו ובעצם החנות ניתנה לו לפרנסתו עוד כשי. היה צלול. על כך מסכימים כל בני המשפחה".
- מהתסקיר עולה כי רצונו של המנוח היה שהחנות תעבור לידי התובע וכל בני המשפחה הסכימו על כך.
- עדויות בני המשפחה בקשר לרצון המנוח
- התובע העיד כי רצונו של המנוח היה שהחנות תעבור לבעלותו (ר' עמ' 54 ש' 11-24 לפרו' הדיון מיום 29.10.24 (להלן: " הפרו' ")). מצאתי את עדותו של התובע מהימנה בכללותה לרבות בעניין זה.
- הגב' ש.א. וחתנו של המנוח מר מ.ע (בעלה של הגב' ע.ע ), העידו גם הם שרצונו של המנוח היה שהחנות תעבור לתובע (ר' עמ' 60 ש' 20-27, עמ' 61 ש' 1 ו עמ' 64 ש' 10-13 לפרו' בהתאמה). מצאתי גם את עדותם מהימנה.
- הנתבעת העידה כי, אף שהתובע עבד עם המנוח בחנות, מעולם לא שמעה על כך שהמנוח ייעד לתובע את החנות (ר' עמ' 39 ש' 4-16 לפרו'). מצאתי לדחות את טענה זו של הנתבעת שכן בתסקיר שצוין לעיל נכתב במפורש ש"כל בני המשפחה" הסכימו כי החנות ניתנה לתובע ע"י המנוח ללא החרגה של מאן דהוא . מכאן שגם הנתבעת הסכימה לכך. יצוין גם כי הנתבעת ,שהתרשמתי שביקשה בחקירתה הנגדית להרחיק עצמה מכל העניין ,לא העידה פוזיטיבית ששמעה אחרת אלא העידה רק שלא שמעה ואמרה במפורש בעדותה כי אין היא טוענת כי שאר בני המשפחה "משקרים" לגבי רצון המנוח.(ר' עמ'39 ש'21-22 לפרו')
- לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי רצונו של המנוח היה שהחנות תועבר לידי התובע.
נסיבות עריכת הצוואה
- צוואת המנוח היא "צוואה בכתב יד".
- לטענת התובע, התאריך הרשום על גבי הצוואה הוא אותו מועד בו המנוח נתן לו את הצוואה (ר' ס' 7 לתצע"ר התובע). הנתבעת לא חלקה על כך ומכאן שמצאתי לקבל טענה זאת.
- עולה מכאן כי העדות היחידה מזמן אמת המפרטת לגבי נסיבות עריכת הצוואה היא של התובע. להלן עדותו של התובע בעניין:
כבוד השופט הבכיר איתי כץ : אני רוצה גם, עכשיו, אם אתה , אתה התייחסת לזה בתצהיר, אבל בוא תספר לנו במילים שלך. מה היו הנסיבות של עריכת הצוואה לגרסתך?
צ. צ. מ. א. : הצוואה עצמה, יום אחד הייתי בח... יום אחד, הייתי בחנות, אנשים באים, הולכים, הבן שלי גם היה באותו הזדמנות ואז אבא זכרונו לברכה קרא לי אמר לי "בוא רגע". ניגשתי אליו למחסן...
כבוד השופט הבכיר איתי כץ : הוא ישב במחסן?
צ. צ. מ. א.: הוא לא ישב, הוא עמד שמה, אין מקום לשבת, זה פחים וצבעים. הוא עמד שמה, ככה הניח את ה... על כמה פחי צבע , ואני לא יודע אם הוא סיים לכתוב את זה באותו רגע או שהוא רק הסתכל לראות אם יש משהו לתקן, אמר לי "קח שיהיה לך את זה".
כבוד השופט הבכיר איתי כץ : מה זה? מה זה היה המסמך הזה?
צ. צ. מ. א.: זה צוואה, מה ש...
כבוד השופט הבכיר איתי כץ : זה מחברת? זה נראה לי דף...
צ. צ. מ. א.: לא, לא, לא, לא, הוא הביא לי את זה כדף, הוא הביא לי... הוא לא תלש את זה מאף מקום, הוא הביא לי את זה כדף.
כבוד השופט הבכיר איתי כץ : זה דף חשבון כזה.
צ. צ. מ. א.: כנראה.
עורך דין אהרון שטכלברג : כן, ככה זה נראה.
כבוד השופט הבכיר איתי כץ : ככה זה נראה. אז , אתה אומר זה לא חלק ממחברת, זה...
צ. צ. מ. א.: יכול להיות שזה היה חלק ממחברת שהוא תלש, אני לא ראיתי. לי הוא הביא את זה כדף.
כבוד השופט הבכיר איתי כץ : טוב אז בוא, בוא נחזור לנסיבות של הזהו. אז הוא עמד שם, נתן לך את ה... את הדף, ומה הוא אמר.
צ. צ. מ. א.: "קח שיהיה לך", משהו כזה. וניסיתי כזה מבושה, מחוסר נעימות, להגיד לו "בשביל מה?" ודברים כאלה, אבל בסדר זה...
- בתסקיר למינוי אפוטרופוס משנת 2014 נכתב כי המנוח לא ביקר בחנות מזה כשנתיים (דהיינו משנת 2012): " בשנתיים האחרונות י. לא ביקר בחנות כלל". עולה מכאן כי המנוח לא יכול היה לכאורה להיות בחנות במועד בו נערכה הצוואה (יום 12.11.14).
- כאשר נשאל התובע על הסתירה בין התסקיר לבין עדותו, הסביר כי בני המשפחה "הקצינו" ו "הגזימו" בתיאור מצבו של המנוח לעו"ס וזאת בכדי להיות זכאים לקבלת עזרה מהרשויות (ר' עמ' 52 ש' 21-25 , עמ' 53 ש' 1-8 , עמ' 56 ש' 17-27 , עמ' 57 ש' 1-5 לפרו').
- כאמור לעיל, מצאתי את עדותו של התובע מהימנה ובין היתר את הסברו לגבי הסתירה בין התסקיר לעדותו לגבי המצאותו של המנוח בחנות במועד עריכת הצוואה.
כשירות המנוח במועד עריכת הצוואה
- ככלל, נטל ההוכחה להוכיח חוסר כשירות לערוך צוואה הוא על הטוען לכך (ר' ע"א 11324/04 רבקה מנשה נ' אלישע מרכוס (נבו 04.06.2007)).
- ביום 16.1.23 נדחתה בקשת הנתבעת להעברת נטל ההוכחה לתובע , והוחלט כי הנטל להוכחת אי כשירות המנוח מוטל על כתפי הנתבעת.
- לא מצאתי כי הנתבעת הוכיחה שהמנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה בעת שנערכה (יום 12.11.14) כפי שיפורט להלן.
- ס' 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 , קובע את "חזקת הכשירות", של אדם לערוך פעולות משפטיות זולת אם הוגבל לכך:
כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט.
- ס' 26 לחוק הירושה קובע מי אינו כשיר לערוך צוואה:
צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה.
חוות דעת המומחה הרפואי פרופ' נ באשר לכשירות המנוח
- ביום 17.12.23 הוגשה חוות הדעת של פרופ' נ.
- להלן עיקרי הממצאים עליהם התבססה חוות הדעת ממועדים הסמוכים לעריכת הצוואה:
- המנוח סבל מדמנציה ודיכאון החל משנת 2006.
- ביום 18.5.14 נבדק המנוח ע"י ד"ר ה. וצוין כי אינו מתמצא בזמן, הזיכרון פגוע באופן משמעותי והוא אינו מסוגל לדאוג לענייניו ויש למנות לו אפוטרופוס לגוף ורכוש.
- בדיקות גריאטריות:
ביום 16.11.14 ערך המנוח מבחן MMSE (מבחן מיני מנטל) שתוצאותיו היו 15/30.
ביום 31.8.15 בבדיקה גריאטרית צוין כי לאחרונה חלה הידרדרות משמעותית במצבו של המנוח ומבחן הMMSE היה 5/30 והמנוח זקוק לעזרה בתפקוד יומיומי והשגחה צמודה.
הערכה סיעודית
- ביום 21.8.14 צוין בהערכה סיעודית כי המנוח מתמצא בזמן ובמקום, מבין אך לא מדבר, אדיש ומסוגר בעצמו וזקוק לעזרה בחלק מתפקודי היום יום.
- ביום 18.8.15 צוין בהערכה סיעודית כי המנוח מתמצא בזמן ובמקום, מדבר ויוצר קשר עם הסביבה וזקוק לעזרה מלאה בחלק מתפקודי היום יום.
תסקיר למינ אפוטרופוס
- פרופ' נ התבסס בחוות דעתו על התסקירים למינוי אפוטרופוס שנערכו לגבי המנוח (שנערכו בשנים 2014 ו 2018).
מסקנותיו של פרופ' נ:
- לטענת פרופ' נ הבדיקות הגריאטריות שנערכו למנוח בשנת 2014 מעלות כי בחודש נובמבר 2014 (החודש בו נערכה הצוואה) המנוח סבל מדמנציה בדרגה בינונית –קשה. עם זאת, ההערכות הסיעודיות שנערכו בשנת 2014 הראו שהמנוח מתמצא במקום ובזמן.
- לטענת פרופ' נ הסתירה בין הבדיקות הגריאטריות להערכות הסיעודיות הן שכיחות במקרים כאלו והתיעוד הרפואי גובר על התיעוד הסיעודי. החל משנת 2006 החלה ירידה קוגניטיבית אצל המנוח ובסבירות גבוהה יותר המנוח לא היה כשיר לבצע פעולות משפטיות במועד עריכת הצוואה.
- מצאתי שלא לקבל את מסקנות פרופ' נ בחוות דעתו מן הטעמים הבאים:
- חסרונותיה של חוות דעת רפואית בעניין כשירות המצווה
- על חסרונותיה של חוות דעת רפואית הנוגעת לכשירות המצווה, ר' ת"ע (משפחה תל אביב-יפו) 64848-02-20 פלוני נ' אלמוני(נבו 13.3.2022):
"לצורך הוכחת הטענה בדבר חוסר הכושר להבחין בטיבה של צוואה ניתן להסתייע בחוות דעת רפואית באשר למצבו של המצווה בעת שעשה את הצוואה שקיומה מתבקש.
עם זאת יש לזכור, כי חוות הדעת הרפואית ניתנת, על דרך הכלל, על ידי מומחה, אשר לא ראה את המנוח, ובמרבית המקרים אף לא הכירו באופן אישי. חוות דעת זו נסמכת על מסמכים רפואיים של המצווה, וכל כולה אינה אלא בבחינת "ניתוח לאחר המוות".
לפיכך, על חוות הדעת להיות מדויקת ככל שניתן ומבוססת, לא רק על התרשומות המפרטות את האבחנות הרפואיות אודות המנוח אלא על בחינה וניתוח של תוצאות הבדיקות הרפואיות שביסוד האבחנות הללו בפרט מקום שיכול ויהיו לאבחנות הסברים אחדים – בבחינת אבחנה מבדלת – ולא אבחנה אחת ברורה וחד משמעית. [....]
משום החיסרון האמור, רשאי בית משפט, במקרים המתאימים, להסתייע בחומר ראיות אחר, נכון למועד עשיית הצוואה – כגון עדויותיהם של מי שהכירו את המצווה במועדים הרלבנטיים, לרבות רופאים שטיפלו בו במישרין במועדים אלה – ולהעדיפן על חוות דעת רפואיות. לעיתים עדות מהימנה של עורך הצוואה או העדים לעשייתה, עדיפים על חוות דעתו של המומחה, כך שחוות דעת זו אינה בבחינת "כזה ראה וקדש (ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנה 'בית אהרון וישראל', פ"ד נד(2) 215 שבו העדיף בית המשפט את עדות הנוטריון שערך את הצוואה; ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' בינשטוק, שם ואח')." ראו: עמ"ש 55336-12-14 ר' ז' נ' ר' א' סעיפים 5-6 לפסק דינו של כב' הש' שוחט (6.3.16), סעיף 6 לפסק הדין."
- מצאתי כי עיקרה של חוות הדעת התבסס על מסמכים אשר לא פירטו לאשורו את מצבו של המנוח באותו מועד.
- פרופ' נ העיד כי עיקר משקלה של חוות הדעת מונח על התיעוד הרפואי משנת 2014 (עמוד 5 ש' 3-11 לפרו') וכן הסתמכות על העובדה שמונה אפוטרופוס למנוח באותה שנה (עמ' 9 ש' 17-23 לפרו').
- כאמור לעיל, מצאתי לקבל את עדותו של התובע כי בני משפחתו של המנוח "הגזימו והקצינו" בנוגע למצבו של המנוח כאשר פגשו את העו"ס לצורך הכנת התסקיר למינוי אפוטרופוס בשנת 2014.
- חיזוק "להגזמה" זו ניתן למצוא בבדיקה שנערכה למנוח ביום 18.5.14 אצל ד"ר ה. (שחוות דעתו הוגשה יחד עם הבקשה למינוי אפוטרופוס בשנת 2014) שתוארה לעיל ובה נכתבו הממצאים הבאים לגבי המנוח " דמנציה מתאימה למחלת אלצהיימר. אינו מתמצא בזמן, אינו מתעניין במה שמתרחש סביבו. זכרון שלו פגוע באופן משמעותי ". עוד נכתב כי המנוח אינו מסוגל להביע את דעתו בעניין מינוי אפוטרופוס וכי יש להכריזו כעל "פסול דין" עם זאת הוא מסוגל להופיע בבית משפט.
- בסתירה לבדיקה אצל ד"ר ה. וכחודשיים לאחר מכן (חודש 7/2014), הוצג בפני ביהמ"ש סרטון של המנוח מיום 3.7.14 בטקס נישואין של נכדו (בנה של הגב' ד.) בו הוא מברך את אחת הברכות בחופה. ההתרשמות מצפייה בסרטון היא שמצבו של המנוח אינו חמור כפי שתואר בחוות הדעת של ד"ר ה. הצפייה בסרטון מחזקת את המסקנה כי בני המשפחה "הגזימו והקצינו" את מצבו של המנוח בכדי לקבל עזרה מהרשויות.
- מצבו של המנוח במועד עריכת הצוואה
- פסילת צוואה מחוסר כשירות תיעשה רק כאשר ישנן ראיות חד משמעיות ליום עריכת/חתימת הצוואה וניתן לקבוע בבירור שהמצווה לא היה כשיר, במקום של ספק נקיים את הצוואה ולא נבטלה:
"הכרזה על בטלותה של צוואה הינה מעשה חמור וכבד משקל - לכאורה נוגדת היא את דבריו האחרונים של המנוח - ועד שנהיה רשאים להסיק כי פלוני לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, נדרוש ראיות ספציפיות יותר וחד-משמעיות יותר - וליום עריכת הצוואה דווקא."
ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום, מט(1) 318 (1995)
"נקפיד הקפד היטב ולא נפסול צוואה בשל היעדר כשרות, אלא אם נוכל לקבוע בבירור כי לא רצונו החופשי של הצווה הוא שהכתיב לו את דברו האחרון. רק אם נשתכנע כי דעתו של המצווה טולטלה בחוזקה בידי מחשבות-שווא ובכוחם של תעתועי הזיה, נורה על ביטולה של צוואה, ובמקום של ספק נקיים צוואה ולא נבטלה."
ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, מח(3) 705 (1994)
- בעניינינו, לא מצאתי כי קיימות ראיות חד משמעיות לאי כשירותו של המנוח במועד עריכת הצוואה.
- חוות הדעת של פרופ' נ אינה אלא "ניתוח שלאחר המוות" בלבד (וזאת בנוסף למסמכים עליהן התבססה כמפורט לעיל).
- לטענת הנתבעת מצבו של המנוח "הידרדר", אך לא ידעה להצביע על נקודת זמן בה חלה אותה "הידרדרות" אשר גרמה למנוח להפסיק ללכת לחנות ולהישאר בבית (ר' עמ' 43 ש' 17, עמ' 46 ש
3, עמ' 47 ש' 1-5, 25-26, עמ' 48 ש' 1-12 לפרו').
- כמו כן, עצם מינוי אפוטרופוס למנוח (שלא הוכרז פסול דין ואיננו קטין), איננה שוללת את כשרותו המשפטית (ר' רע"א 6397/04 אלעבסי נ' עמותת א.ל.ע.ד. אל עיר דוד; ע"א 3354/18 פלונית נ' פלונית (23.3.2020)).
- לאור האמור, לא הוצגו בפני ראיות חד משמעיות לאי כשירות המנוח במועד עריכת הצוואה.
- עדותו של התובע ממועד עריכת הצוואה
- עדויות של אנשים מזמן אמת יכולות לגבור על חוות דעת המומחה הרפואי לעניין כשירות המצווה :
"לרוב ישמשו אותנו חוות דעת רפואית או עדות רפואית לצורך קביעת מצבו של המנוח עובר לחתימתו על הצוואה ואולם ברי כי על בית המשפט להיסמך אף על עדויות של אנשים אשר הכירו או ראו את המנוח בעת עריכת הצוואה ויכלו להתרשם ממנו באופן בלתי אמצעי, יתר על כן עדויות יקבלו עדיפות כאשר התיעוד הרפואי חסר ואין בו להאיר עד תום את מצבו הרפואי של המצווה."
עמ"ש (מחוזי מרכז) 60984-12-16 פלונית נ' אלמונית (29.03.2018)
- התובע העיד לגבי נסיבות עריכת הצוואה (אשר פורט בהרחבה לעיל). מעדותו ניתן ללמוד לגבי כשירות המנוח במועד עריכת הצוואה.
- המדובר בצוואה בכתב יד שתוכנה קצר מאוד ועל פניו נראית פשוטה. היקף הרכוש המוזכר בה הוא נכס אחד בלבד (החנות) אותו המנוח היה מעוניין להוריש לתובע (כמפורט לעיל).
- מצאתי כי היות והצוואה נראית "פשוטה" ולא "מורכבת" ורק היוותה אסמכתא לרצונו של המנוח ליתן את החנות לתובע ,רצון עליו שב וחזר כל העת בפני בני משפחתו, יש בכך להוות אינדיקציה נוספת שנטל ההוכחה הגבוה ממילא להוכיח אי כשירות לא הוכח.
סיכום עניין הכשירות
- לאור המפורט לעיל: עדותו של התובע אשר התרשם ממצבו של המנוח במועד עריכת הצוואה; חסרונותיה המובנים של חוות דעת רפואית לעניין כשירותו של מצווה ובעניינינו, גם מתן משקל משמעותי למסמכים אשר נראה כי "הגזימו" במצבו של המנוח בשנת 2014 ; צורתה ותוכנה של הצוואה אשר על פניה נראית "פשוטה" ואשר היוותה חזרה על רצונו של המנוח אותו הביע באופן נחרץ וברור בעבר באוזני משפחתו. לא הוכח בפני כי המנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה במועד שערך אותה.
סיכום
- לאור האמור, דין בקשת התובע לקיום צוואת המנוח מיום 12.11.14 להתקבל ודין ההתנגדות לבקשה לקיום צוואה שהגישה הנתבעת להידחות.
- התובע יגיש נוסח צו קיום צוואה לפי טופס 5 לתקנות הירושה, תשנ"ח-1998 לחתימתי בתוך 10 ימים.
- בהתאמה מצאתי לקבל את בקשת התובע לתיקון צו הירושה שניתן התובע יגיש נוסח צו ירושה מתוקן לחתימה הכולל בתוכה את ההערה הבאה "צו הירושה יחול רק לגבי הנכסים שאינם כלולים בצוואת המנוח מיום 12.11.14".
- לאור התוצאה שהגעתי אליה הנתבעת תישא בשכ"ט ב"כ התובע בסך 25,000 ₪ . לא ישולם סכום זה בתוך 30 יום מהיום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין כחוק לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.
ניתן היום, י"א חשוון תשפ"ה, 12 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.