התובע שוכר חנות בקניון ביבנה, בה הוא מוכר תשמישי קדושה. הנתבע, לטענתו, הוא מבעלי הקניון.
לטענת התובע, בהזדמנויות שונות, הוציא הנתבע דיבתו רעה ועוול כלפיו, בין היתר, בכך שקילל אותו בתוך חנותו, איים עליו והרחיק קונים מחנותו, חיבל בזדון בחנותו וברכושו, והתנהל כלפיו באופן שגרם לו נזקים ניכרים.
בכתב התביעה מתוארים לא פחות משישה מקרים שהתרחשו בין החודשים מאי עד ספטמבר 2018, במהלכם הגיע הנתבע לחנות התובע, ובנוכחות קונים, צעק כלפיו כי הוא "מוכר חזיר", "גזלן", "נוכל", "נוצרי" (נזכיר – התובע אדם דתי המוכר בחנותו תשמישי קדושה), הרתיע קונים בצעקות וניסה להניאם מלרכוש בחנות התUבע, וכיוצ"ב. אחד המקרים היה ביום 9.9.2018, ערב ראש השנה, שעה שהחנות הייתה מלאה בקונים.
נוסף על כך, נטען בכתב התביעה כי ביום 17.4.2018 הגיע הנתבע לחנות התובע, שבר את מצלמת האבטחה, קרע את שלטי הפרסום בחנות, שבר את הויטרינה וגנב את תכולתה. התנהלות זו גרמה לתובע נזקים ישירים בשל הצורך לתקן את הנזקים שגרם התובע, בסך 15,047 ₪.
תביעת התובע נתמכה בתמונות, סרטונים ואסמכתאות להוצאות הכספיות האמורות.
בכתב ההגנה טען הנתבע כי פעל כמתחייב ממנו ובמסגרת אחריותו כראש וועד הקניון, שעה שהנתבע הוא שהשתלט על שטח ציבורי בקניון באופן בריוני ואלים. לטענת הנתבע, התובע פלש לשטח ציבורי השייך לכלל בעלי החנויות, ואף גרם הפרעת הגישה ליציאות החירום.
לגופם של דברים, הנתבע הכחיש ששבר את מצלמות האבטחה של התובע וטען כי רק ניתק את המצלמות הפונות לשטח המשותף. ביחס לויטרינה טען הנתבע כי מעולם לא גנב את תכולת הויטרינות או שבר אותן, וכי מדובר בויטרינות אותן מיקם התובע בשטח הציבורי של הקניון, עליו השתלט בברוטליות, ואשר מפריעות לעוברים ושבים, ואף מסכנות חיים.
ביחס לאירועים במהלכם, לטענת התובע, קילל הנתבע את התובע ואיים עליו בפני קונים, הבהיר הנתבע, כי הגיע לחנות במסגרת תפקידו כראש הוועד על מנת לבקש מן הנתבע שיפנה סחורה וחפצים שהניח בשטחים הציבוריים בקניון באופן המפריע לעוברים ושבים, והתובע הוא שנהג כלפיו באלימות מילולית, תוך שהוא מכנה אותו "גנב", "שקרן" ו"אלים".