עניינה של תובענה זו שבפניי, בבקשתה של המבקשת כי יינתן פסק דין הצהרתי שלפיו היא הבעלים של הדירה כהגדרתה להלן.
רקע עובדתי
1. המבקשת, סימי ממאן, ילידת 1/9/91 (להלן: "
המבקשת"), היא אחותו של גיא ממאן (להלן: "
גיא"), רועי ממאן ורביטל חדד (שני אחיה ואחותה של המבקשת ייקראו להלן ביחד: "
האחים"), ובתם של המשיבה 3, אלגרה ממאן (להלן: "
אלגרה" או "
האם") ושל שרלו ממאן ז"ל שנפטר ביום 18/12/99 (להלן: "
האב").
בזמנו רכשו האב והאם דירה ברחוב חב"ד 7 בנתניה במקרקעין הידועים כגוש 8273 חלקה 195/4 (להלן: "
הדירה") וביום 19/12/96 נרשמה לטובתם הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין על זכויות הבעלים דאז (ראו: נסח רישום "היסטורי" שצורף כנספח יד לתשובת הבנק לתובענה).
לאחר מות האב הגישו האם והאחים בקשה למתן צו ירושה, כאשר לבקשה צורפו תצהירים מאת כל אחד משלושת האחים, שלפיהם הסתלקו האחים מחלקם בעיזבון לטובת האם. (תצהירי ההסתלקות הוגשו וסומנו נ/1-נ/3).
משכך, ניתן צו ירושה ביום 19/11/01 או בסמוך לכך, שלפיו האם היא היורשת היחידה של המנוח (להלן: "
הבקשה למתן צו ירושה" ו"
צו הירושה", לפי העניין; צורפו כנספח ב לתובענה, כאשר יצוין כי הצו שהוצג אינו נושא תאריך).
המבקשת שהיתה קטינה בעת מתן צו הירושה ועודנה קטינה, לא נזכרה בבקשה למתן צו ירושה ולא חתמה מצידה על תצהיר הסתלקות מחלקה בעיזבון.
2. ביום 10/3/02 נרשמה הדירה בלשכת רישום המקרקעין, בשלמותה על שמה של האם.
יוער כי הגם שאת חלקו של האב בדירה (מחצית) קיבלה האם בירושה, בנסח רישום המקרקעין צוין כי מדובר בזכויות שהועברו על שמה בעסקת "מכר", ולא נזכר כי מחצית הזכויות הועברו על שמה בירושה כאמור.
נראה שכך, לנוכח העובדה שהגם שבעקבות רכישת הדירה נרשמה הערת אזהרה לטובת האב והאם גם יחד, רישום העברת הבעלות בוצע לראשונה לאחר פטירת האב.
לבקשת האם, ובהסתמכו על נסח רישום הדירה והיותה של האם הבעלים הרשום בה - המשיב 1, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (לעיל ולהלן: "
הבנק") נתן לאם הלוואה בסכום של 620,000 ש"ח כנגד רישום משכנתא על הדירה לטובת הבנק (להלן: "
ההלוואה הראשונה" ו"
המשכנתא הראשונה", לפי העניין; שטר המשכנתא הראשונה צורף כנספח א לתשובת הבנק).
המשכנתא הראשונה נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 3/6/02.
3. ביום 11/9/02 התקשר המשיב 2, יונתן יקובוביץ' (להלן: "
יקובוביץ' ") עם האם, בחוזה מכר שלפיו רכש ממנה את הדירה בסכום של 285,000 דולר (להלן: "
חוזה המכר", צורף כנספח ד לתובענה).
לצורך מימון רכישת הדירה, פנה יקובוביץ' לבנק בבקשה לקבלת הלוואה.
על יסוד חוזה המכר ונסח רישום הדירה שהוצגו בפני הבנק, ביום 21/11/02 נחתם הסכם הלוואה בין הבנק לבין יקובוביץ' שלפיו הבנק העמיד לרשות יקובוביץ' הלוואה בסכום של 820,000 ש"ח (להלן: "
הסכם ההלוואה" ו"
ההלוואה השניה", לפי העניין; הסכם ההלוואה צורף כנספח ב לתשובת הבנק). ההלוואה ליקובוביץ' ניתנה לו לאחר שאלגרה חתמה על התחייבות לרישום משכנתא חדשה (להלן: "
ההתחייבות" ו"
המשכנתא החדשה" לפי העניין) ולאחר שיקובוביץ' הציג בפני הבנק אישור חתום בידי אלגרה, שלפיו שילם לה זה מכבר על חשבון מחיר הדירה, סכום של 519,000 ש"ח, וכן בקשה לרישום הערת אזהרה לזכות הבנק, אף היא בחתימתה של אלגרה, המאומתת בידי עורך דין (ההתחייבות, האישור והבקשה צורפו כנספחים ג, ד/1, ד/3 לתשובת הבנק).
בחוזה המכר צוין כי תשלום התמורה יתבצע בין היתר על ידי סילוק ההלוואה הראשונה לטובת הבנק. ואמנם החלק הארי של סכום ההלוואה השניה שימש לסילוק ההלוואה הראשונה, ובהתאם הוציא הבנק שיק לפקודתו שלו על סך 627,300 ש"ח (צילום השיק צורף כנספח ה לתובענה).
יתרת סכום ההלוואה השניה שולמה בשני שיקים לפקודת אלגרה (צילום השיקים צורף כנספח ו לתובענה).
כנגד מתן ההלוואה השניה מושכנו גם זכויותיו החוזיות של יקובוביץ' בדירה, והמשכון נרשם אצל רשם המשכונות ביום 13/11/02 (הודעת המשכון ואישור על רישום משכון צורפו כנספחים ז ו-ח לתשובת הבנק; להלן: "
שטר המשכון").
ביום 14/1/03 חתם הבנק על בקשה לביטול המשכנתא הראשונה, תוך שהוא מתנה בגוף הבקשה כי ביטול רישום המשכנתא הראשונה מותנה "בתנאי מפורש שבאותו מעמד תירשם משכנתא ראשונה (המשכנתא החדשה כהגדרתה לעיל - ע.ב.) בסך 820,000 ש"ח ע"ש יקובוביץ' יונתן לזכותנו על החלקה הנ"ל בהתאם לשטר המשכנתא המצ"ב" (הבקשה לביטול המשכנתא הראשונה ושטר המשכנתא החדשה, צורפו כנספחים ה ו-ו לתשובת הבנק).