דמ"ש
בית דין אזורי לעבודה נצרת
|
33225-05-11
02/07/2013
|
בפני השופט:
ורד שפר
|
- נגד - |
התובע:
סרגיי צוריף
|
הנתבע:
קבוצת ש. ניר בע"מ ח.פ. 511540460
|
פסק-דין |
פסק דין
1.הנתבעת הינה חברה לאספקת שירותי ניקיון אבטחה ושמירה, והתובע עבד בשירותה בתקופה שהחל מחודש אפריל 2004 ועד לחודש מאי 2005, כאשר במהלך כל התקופה האמורה הוצב כעובד ניקיון במאפיית אורנים.
(במהלך אותה תקופה הופקו בגין התובע למשך חודשים ספורים תלושי שכר ע"י חברה אחרת, אולם הנתבעת נטלה על עצמה התחייבויותיה של אותה חברה).
2.בתביעה שבפנינו, אשר הוגשה ביום 18/05/11, נטען כי התובע פוטר מעבודתו על אתר, ועל כן נתבעו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.
עוד נטען, כי התובע לא קיבל את השכר בהתאם לשעות עבודתו, ונתבעו הפרשי שכר בסך של 11,698 ₪.
כמו כן, נתבעו פדיון חופשה בגין מלוא תקופת העבודה וכן דמי חגים ודמי הבראה.
3.הנתבעת, בכתב הגנתה, טענה כי נוכח חלוף הזמן ממועדי קיום וסיום יחסי העבודה, התיישנה התביעה לפדיון חופשה, וכן כל תביעה המתייחסת לפרק הזמן שקדם ליום 18/05/2004.
בנוסף, טענה כי לאור השהוי הכבד בהגשת התביעה, נגרם לה נזק ראייתי משמעותי.
עוד טענה, כי התובע הוא זה שהתפטר מעבודתו, ועל כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים או תמורת הודעה מוקדמת.
בכל הנוגע לדמי ההבראה אשר נתבעו, טענה כי יש לחשבם לפי היקף המשרה בו עבד התובע, שעמד על 75% משרה, ואת הזכאות לדמי חגים יש לקחת בחשבון בכפוף לעמידת התובע בתנאי הזכאות שבדין, ובכך שעבד בימים שלפני ואחרי החג.
4.כעולה מהאמור לעיל, השאלות העיקריות בהן עלינו להכריע הן כדלקמן –
א.מה היה היקף עבודתו בפועל של התובע, והאם קיבל את מלוא שכר העבודה לו היה זכאי בגין עבודה בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית.
ב.האם התובע הוכיח שפוטר, ובמידה וכן מהם התשלומים להם היה זכאי בהקשר זה.
ג.מה היה שיעור דמי החגים ודמי ההבראה להם היה זכאי התובע.
5.שמענו את עדותו של התובע, ואת עדותו של מר איציק אמויאל, שהיה מנהל אזור הצפון בנתבעת עוד בתקופה מושא התביעה.
כמו כן הוצגו בפנינו תלושי השכר שהופקו בגין התובע, ודו"חות נוכחות שהציג התובע, ואשר עוד נדרש לנפקותם.
6.אשר להיקף העבודה בפועל, והזכאות לתוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות ובימי המנוחה השבועית –
א.הוצגו בפנינו תלושי השכר של התובע, והתובע הציג דו"חות נוכחות ממוחשבים, שהופקו בגינו ע"י מאפיית אורנים, שאצלה הוצב לעבודה.
הנתבעת, מצידה, טענה כי מעולם לא חישבה שכרם של עובדיה לפי דיווחי הנוכחות של המשתמש אצלו הוצבו העובדים, אלא לפי רישומי העובדים שקיבלו אישורם של המפקחים עליהם, והפנתה לטענה שבשל חלוף הזמן מאז עבד התובע, אין להלין עליה על כך שלא נשמרו אצלה דו"חות אלה.
יחד עם זאת, עיון באותם דו"חות ממוחשבים מראה כי בעיקרם המכריע סך כל שעות העבודה העולה מהן – הוא בדיוק אותו היקף שעות שצוין בתלושי השכר.