ח׳ ק׳ ואח׳ נ׳ פסגות קופות גמל ופנסיה בע״מ

האם התובעים, שהינם יורשיו של מר ב׳ ד׳ ז"ל (להלן –המנוח), זכאים לכספים הצבורים בקופת הגמל שנצברו לזכות המנוח בקופה אצל הנתבעת 1 או שמא, הנתבעת 2 אלמנת המנוח, הגב' פ׳ צ׳, שהיא והמנוח התגרשו וחתמו על הסכם גירושין בשנת 2000 היא זו שזכאית לכספים אלו כמי שרשומה כמוטבת יחידה אצל הנתבעת – זו השאלה העומדת להכרעתנו בהליך זה.

להלן התשתית העובדתית כעולה מחומר הראיות :

המנוח, מר ב׳ ד׳ ז"ל (להלן : המנוח) היה עמית בקופת הגמל וצבר כספים ( להלן: כספי הפיקדון ).

התובעים הם אחותו ואחיו של המנוח והם היורשים היחידים של המנוח, לפי צו ירושה של המנוח. ר' נספח ד' לכתב התביעה המתוקן.

במועד הצטרפות המנוח לקופה, מינה כמוטבת יחידה את אשתו דאז, הגברת פ׳ צ׳ – דריקר . ר' נספח א' לכתב ההגנה.

הנתבעת 1 הינה חברה מנהלת של קופות גמל כהגדרת מונח זה בחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל), התשס"ה-2005, אשר מנהלת, בין היתר, קופת גמל " פסגות גדיש". פעילות קופת הגמל בניהול הנתבעת מוסדרת על ידי הוראות ההסדר התחיקתי החלות על חברות מנהלות של קופת גמל, לרבות בהתאם להוראות חוק קופות גמל, תקנות מס הכנסה ( כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד- 1964( להלן: תקנות מס הכנסה), להוראות של פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) ולהוראות תקנות קופת הגמל.

בשנת 1975 המנוח וגב' פ׳ צ׳ נישאו. אולם בשנת 1982 בני הזוג נפרדו. לא נולדו להם ילדים.

בשנת 2000 ערכו השנים הסכם גירושין עליו חתמו ביום 8.6.2000. הסכם הגירושין אושר על ידי בית הדין הרבני האיזורי בת"א-יפו , אשר העניק לו תוקף של פסק דין. ר' נספח א' לכתב התביעה המתוקן.

בהסכם הגירושים נקבע כי: "כל צד יישאר בעליו של כל הרכוש ושל כל הכספים והזכויות הרשומים על שמו ולצד השני לא יהא בהם כל חלק". ר' סעיף 10 להסכם הגירושין.

בשנת 2008 המנוח הלך לעולמו.

התובעים פנו לנתבעת 1 מספר פעמים בדרישה לקבל את הכספים המופקדים בקופה. אולם הנתבעת 1 דחתה את בקשתם בשל העובדה שהם לא רשומים כמוטבים על ידי המנוח.

מכאן התביעה שמונחת בפנינו.

ביום 21.2.22 התקיים דיון מקדמי בפני כב' הרשמת סימה קרמר ובמהלכו ניתנה החלטה לפיה יש לצרף את הגב' פ׳ צ׳ כצד נדרש להליך. כפועל יוצא מכך הוגש כתב תביעה מתוקן. חרף האמור לא הוגשה כל תגובה מטעם הגב' פ׳ צ׳. יצוין כי ביום 7.5.21 ניתנה החלטה לפיה בית הדין התיר ביצוע תחליף המצאה לגב' צ׳ באמצעות פרסום מודעה בשני עיתונים יומיים בתפוצה ארצית והדבקת ההחלטה בנדון במען הרשום. עוד צויין במסגרת החלטה זו כי "על הצד הנדרש להגיש עמדתו לתיק תוך 30 יום ממועד ביצוע ההמצאה שאם לא כן, ייחשב כמי שאינו מעוניין להיות צד להליך זה ..". בהתאם להחלטה זו הודיע ב"כ התובעים כי אכן החלטת בית הדין בוצעה והעביר אסמכתאות לכך . ר' הודעת עדכון מיום 1.6.21.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות התובעים

חיי הנישואים של המנוח ושל גב' פ׳ צ׳ לא נמשכו הרבה זמן, ולאחר כ-7 שנים ממועד נישואיהם, בשנת 1982 נפרדו בני הזוג, התגוררו בנפרד ושעה שלא היו להם ילדים משותפים, ניתקו את הקשר ביניהם לגמרי. בשנת 2000 לאחר שנקטו בהליכים משפטיים אחד כנגד השני, ערכו השניים הסכם גירושין וחתמו עליו ביום 8.6.2000. הסכם זה נחתם ואושר על ידי בית הדין הרבני האזורי שהעניק לו תוקף של פסק דין. בהסכם הגירושין נקבע מפורשות כי כל צד יישאר הבעלים של כל הכספים ושל כל הזכויות הרשומות על שמו ולצד השני לא יהיה בהם כל חלק.

לטענת התובעים הסכם הגירושין שינה וביטל את האמור בטופס המוטבים. רצון המנוח היה ללא כל ספק כי לגב' פ׳ צ׳ לא יהיה כל חלק בכספי הפיקדון. משכך יש לקבוע כי טופס המוטבים בוטל וצו הירושה של המנוח תקף ומחייב. טופס המוטבים, שונה ותוקן ובוטל באמצעות הסכם הגירושין של המנוח ומשכך הזכות לכספים נשוא התביעה היא של התובעים לפי צו הירושה.

נוכח הוראת סעיף 36 ב' לחוק החוזים ( חלק כללי), תשל"ג-1973 ונוכח הסיפא של סעיף 147 לחוק הירושה , העמית המנוח רשאי היה לשנות באמצעות הודעה למשיבה , את המוטבים בקופת הגמל ורשאי היה לבטל את הקביעה כי הגב' פ׳ צ׳ מוטבת.

טרם פטירתו של המנוח בשיחה שערך עם התובע 2, אמר המנוח כי הוא רוצה להעביר את הפיקדון על שם התובעים אולם דבר זה לא יצא לפועל. יש לכבד את רצונו של המנוח לא להוריש את הכספים הצבורים לזכותו בקרן הפנסיה לגרושתו, וזאת כפי שבא לידי ביטוי מפורש בהסכם הגירושין שלו שקיבל תוקף של פסק דין ומהווה צוואה בפני רשות, בהתאם לסעיף 22 לחוק הירושה. עוד נטען כי הסכם הגירושין מהווה הודעה בהתאם לסעיף 36 ב' לחוק החוזים.

עוד נטען כי תקנון הנתבעת 1 מאפשר לקבל הוראת מוטבים בדרכים נוספות ועולה בקנה אחד עם הפסיקה המקלה בנדון ומאפשר שינוי טופס מוטבים על ידי צוואה לאחר פטירת המנוח ויש להחיל את אותם כללים נוכח הסכם הגירושין, שמהווה את רצונו של המנוח תוך הסכמת וחתימת הגב' פנו על הסכם זה.

עוד נטען כי סעיף 32 לתקנון קובע כיצד על הקופה לפעול כאשר לא קיימת הוראת מינוי מוטבים או במקרה בו לא ניתן לבצע הוראת מוטבים יש לפעול בהתאם לצו הירושה.

עוד טוענים התובעים כי הנתבעת 1 לא הוכיחה כלל כי ניסתה לפנות לגב' פ׳ צ׳ בנדון .

תמצית טענות הנתבעת 1

על כספים שיש לשלם מחשבון עמית מנוח בקופת גמל חלה הוראת סעיף 147 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965. סעיף 147 מוציא מתחולת העיזבון כספים וזכויות. בין אלה מצויים גם כספים בקופת גמל. נפסק כי כספים בקופת הגמל יסודם בהסדר בין המיטיב, יוצר המשאבים לבין קופת הגמל ולפיו יקבע המיטיב מוטב שיהא זכאי לכספים הנצברים על שמו בקופת הגמל, לאחר פטירת המיטיב ובכפוף לתנאי ההסדר. בהעדר התנייה מפורשת לעניין זה מצד המיטיב לא יכללו כספים אלה בין נכסי העיזבון, אף על פי שגם הם, כיתר נכסי המוריש, עוברים עם מותו. לכן חלוקתם של כספים אלה אינה נעשית בהתאם לדיני הירושה והם אינם מתחלקים בין היורשים, אלא משולמים למוטב בהתאם להוראה שנתן המיטיב בחייו. משכך ובהתאם להוראות התקנון, על הנתבעת לשלם את הכספים למוטב שמינה המנוח בהתאם לכתב המוטבים שמסר המנוח ולא שינה אותו.

לטענת הנתבעת 1 הסכם הגירושין אינו מהוה הוראת מוטבים בהתאם לקבוע בתקנון שכן הוראות מוטבים הן הוראות שהתקבלו בחברה אצלה לפני פטירתו שבהן ציין מי יקבל לאחר פטירתו את הסכומים, כאשר הסכם הגירושין לא התקבל אצל הנתבעת טרם פטירת העמית המנוח וכן הסכם הגירושין אינו קובע כלל הוראות ביחס לזכאים לקבל לאחר פטירת העמית המנוח את הכספים.

הסכם הגירושין אינו מהווה הוראת מוטבים ולא בכדי התובעים פעלו להנפקת צו ירושה. הסכם הגירושין עוסק במערך היחסים שבין העמית המנוח לגרושתו בלבד ואינו חל כלפי צדדים שלישיים ולכן אינו הוראת מוטבים ואינו מבטל את הוראת המוטבים.

בשל העובדה כי בהוראת המוטבים לא צוין מספר תעודת זהות של המוטבת, הנתבעת פעלה כנדרש ממנה בקשר עם איתור מוטבים לכתובת העמית המנוח כדי לאתר את המוטבת.

במקרה דנן אין צוואה ובכל מקרה בהעדר קביעה מפורשת בצוואה הנוגעת לכספים בקופות גמל, הרי שהערכאה השיפוטית נדרשת לבחון ולקבוע מה היה אומד דעתו של המנוח.

הנתבעת הדגישה כי אין לה כל עניין או אינטרס בכספים הקיימים בחשבון העמית המנוח והיא פועלת בהתאם להוראות ההסדר התחיקתי החל עליה ובהתאם לכל החלטה שתינתן על ידי בית הדין בכפוף להעברת המסמכים הרלוונטיים לנתבעת לשם משיכת הכספים על ידי התובעים, ככל ויקבע שהם זכאים לכך.

דיון והכרעה

סעיף 147 לחוק הירושה קובע כי:

"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון".

הפסיקה הכירה באפשרות ליתן תוקף להוראה ספציפית בצוואה תוקף מחייב אולם הבהירה כי אופן ניסוח התניה בדבר העברת כספים לעיזבון חייבת להיות ברורה וחד משמעית כפי שנפסק בע"א 3807/90 מירי פישר נ' תמר קופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד מז(5) 104, שבו נקבע:

"סעיף 147 - שהוא בגדר הוראת החוק המרכזית הקובעת מעמדם המשפטי של כספים שבידי קופת תגמולים, קובע כלל ולצידו יוצא מן הכלל. הכלל הוא שכספים שבקופת תגמולים אינם בכלל העזבון, קרי הם אינם מתחלקים לפי דיני הירושה, אלא משולמים לפי ההוראה שנתן המוריש, בחייו, לקופה האמורה, במסמך ההצטרפות לקופה או בדרך אחרת. היוצא מן הכלל הוא שבעל החשבון יכול להתנות שהכספים מגיעים לעזבון. ההתניה - המכלילה את כספי הקופה בעזבונו של בעל החשבון, יכולה להיכלל במסמך ההצטרפות. נוסחה של ההתניה הוא כי בעל החשבון מורה לקופה למסור כספיו בקופה, עם מותו, לידי העזבון".

ובהמשך נקבע שם:

לשם הסרת ספק, שהמדיניות המשפטית הרצויה צריכה להיות שהתניות וביטולי הוראות לפי סעיפים 147 ו -36(ב) הנ"ל, מן הנכון שיהיו בנוסח ברור וחד משמעי, כדי למנוע ספקות, תהיות, ואי הבנות ואף תביעות בעקבות תשלומי כפל בלתי מוצדקים".

כמו כן, נפסק גם ,שההתניה אמורה להיות חלק אינטגרלי מן ההסדר החוזי היוצר את יחסי הביטוח או את הזכות לקיצבה, או לתגמולים, דהיינו הסדר שנערך בין הגורם המבטח לבין האדם שערך עימו את הסדר הביטוח, הקיצבה או התגמולים [ר' ע"א 5027/90 ד"ר חיים מילשטיין -שמעון אנקוה, פ"ד מז (3) 560].

בית המשפט העליון קבע, כי סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) מאפשר לאדם ליצור חוזה לטובת צד שלישי, וכזוהי ההוראה למינוי מוטבים הניתנת על ידי אדם בעת פתיחת חשבון בקופת גמל (ר' רע"א 8622/13 המוסד לביטוח לאומי – רחלה שחר [פורסם בנבו] (2016)).

בהמשך פסק הדין התייחס בית המשפט העליון ליחס בין סעיף 147 לחוק הירושה להוראת מינוי מוטבים, וכך קבע:

"סעיף 147 לחוק הירושה מבטא את חופש הדיספוזיציה שמעניק המחוקק למוריש. לחופש זה סייגים. כך למשל קובע המחוקק דין קוגנטי באשר למזונות מן העיזבון (סעיף 148 לחוק הירושה); באשר לעדיפותם של נושים על פני יורשי העיזבון (סעיף 100 לחוק הירושה); ובאשר ליכולתו של אדם להוריש נכסים לאחר מותו שלא על פי צוואה (סעיף 8 לחוק הירושה). אולם, ביחס ליצירת הסדרי גמל וביטוח חיים, מוקנה למוריש חופש רחב ונקודתי. רחב – בהענקת שיקול דעת למוריש; נקודתי – שכן המוטב הוא אדם מוגדר וספציפי שנקבע בחיי המיטיב. זכות המוטבים בהסדרים אלה היא זכות "משוריינת", שכפופה אך לשינויים של המיטיב עצמו, ושגוברת על זכותם של נושי העיזבון".

גם עיון בסעיף 14 לתקנון קופת הגמל מעלה כמצוטט:

" 14. כספי עמית שנפטר אינם בכלל נכסי העיזבון: אין בהוראות סעיף 12 לעיל משום הכללת הסכומים העומדים לזכותו של העמית הנפטר בחשבונו בקופה כחלק מעזבונו"

סעיף 12 לתקנון קובע:

" לאחר פטירת עמית, תשלם החברה המנהלת את כספי התגמולים שהצטברו לזכותו מהפקדותיו או מהפקדותיו ומהפקדות המעביד לקופה, כולל רווחים, וכן סכומים שישולמו ע"י חברת הביטוח במקרה בו היה העמית מבוטח באופן כדלהלן: 12.1. נתן עמית לחברה המנהלת הוראה בכתב שהתקבלו בחברה אצלה לפני פטירתו שבהן ציין מי יקבל לאחר פטירתו את הסכומים שיעמדו לזכותו בחשבונו בקופה ( להלן: הוראת המוטבים"), תבצע החברה המנהלת את הוראת המוטבים".

לאחר ששקלנו את הטענות, העדויות והראיות, מצאנו כי הסכם הגירושין אינו מקיים את התנאים הנדרשים לשם החלת החריג הקבוע בסעיף 147 לחוק הירושה, לפיו הכספים בקופת הגמל הינם חלק מהעיזבון , מהטעמים הבאים:

ראשית, אכן התובעים הציגו הסכם גירושין שבו נכתב : "כל צד יישאר בעליו של כל הרכוש ושל כל הכספים והזכויות הרשומים על שמו ולצד השני לא יהא בהם כל חלק" ר' סעיף 10 להסכם הגירושין.

עם זאת , עיון בהסכם הגירושין מעלה כי אין בו כל אזכור ספציפי לפיו המנוח מבקש להעביר את הכספים נשוא התביעה לתובעים או כי הוא מבקש לשנות את הוראת המוטבים שנתן.

הסעיף המפורט בהסכם הגירושין, נוסח באופן כללי ולא באופן ברור וחד משמעי, אין בו כל אזכור לכספים נשוא התובענה, אין בו כל אזכור לכך שהתובעים זכאים לכספים אלו , אין כל אזכור לשינוי הוראת המוטבים בנוגע לכספים שבנדון.

אכן בהתאם לסיפא של סעיף 147 לחוק, אין מניעה לכך שהמנוח, יקבע ויתנה במסגרת צוואה שכספי התגמולים יהיו לחלק מהעיזבון. אולם במקרה דנן לא הוצגה צוואה ולא שוכנענו כי יש לראות בהסכם הגירושין כחלופה לצוואה, שעה שאין בהסכם כל פירוט ברור וחד משמעי בנוגע לכספים שבנדון ושעה שמסמך זה כלל לא הועבר בזמן אמת לנתבעת ואף לא נחתם בפני עדים.

ערים אנו לפסיקה שהובאה בתיק ק"ג 42515-12-16 בק"ג 42515-12-16 גב"א - תגמולים של העובדים בעיריית תל אביב (27.2.18) של חברתי סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק, כמצוטט:" "יתר על כן, מצאתי להוסיף כי משעה שהמחוקק קבע בסעיף 36 (ב) לחוק החוזים, כי בהוראות צוואה יכול מבוטח לשנות את ההוראות שניתנו לחברת הביטוח בדבר זהות המוטבים בקרות מקרה הביטוח, הרי שיש לשאול עצמנו מהי הצוואה אליה ניתן להתייחס כצוואה מחייבת, תקפה.

צוואה תהא בת תוקף רק משעה שניתן לגביה צו קיום צוואה. צו קיום צוואה יכול להינתן רק לאחר פטירתו של המצווה.צוואתו האחרונה של אדם היא שתהא הצוואה בת התוקף ובטרם פטירת המצווה לא ניתן לדעת בוודאות מהי צוואתו האחרונה, שכן הוא רשאי בכל עת לשנות או לבטל אותה.בשעה שזה הוא המצב בדיני הירושה, הרי שהמסמך היחיד אליו ניתן להתייחס כצוואה מחייבת, כנזכר בהוראות סעיף 36 (ב) לחוק החוזים, הוא הצוואה לגביה ניתן צו קיום ע"י הערכאה המוסמכת. משעה שצו קיום צוואה אינו יכול להינתן, אלא לאחר פטירתו של אדם, הרי ש"הודעה בדבר צוואה" המועברת לאחר פטירת המנוח, יכולה להתייחס אך ורק לצוואה שקוימה באמצעות צו קיום לאחר פטירתו של אדם .כל "צוואה" אחרת שהועברה קודם לפטירת המבוטח, על ידו, לידיעת חברת הביטוח, כמוה ככל הודעה שרשאי המבוטח להעביר בחייו ואילו הצוואה שניתן לגביה צו קיום צוואה, תהא הצוואה האחרונה, המחייבת, לאחריה לא ניתן לקבל עוד הוראות שינוי בדבר רשימת המוטבים" ...

עם זאת, שעה שבעניינו לא הוצגה צוואה ובוודאי לא צו קיום צוואה ושעה שאין בהסכם גירושין כל הוראה ברורה וחד משמעית לענין שינוי המוטבים בכספים נשוא התביעה, לא שוכנענו כי יש רלוונטיות לפסיקה זו.

שנית, ערים אנו לסעיף 17 לתצהירו של התובע 2 שם הצהיר:

" 17. טרם פטירתו של ב׳, ב׳ אמר לי כי הוא רוצה להעביר את הפיקדון עצל המשיבה על השם שלי ושל חנה, אולם, מבחינה פורמאלית , דבר זה לא יצא לפועל".

עם זאת, התובע 2 לא נחקר על תצהירו וכן ב"כ של התובע 2 הבהיר כי אינו עומד על חקירתו.

נציין, כי גם אם נקבל את סעיף 17 לתצהירו של התובע 2, הרי שניתן ללמוד ממנו כי גם לגישתו של התובע 2 הוכח כי המנוח ידע על כך שהוא רשם את הגב' פ׳ כמוטבת יחידה בכספים נשוא התביעה. אולם למרות ידיעה זו, הרי שבהסכם הגירושין לא היתה כל התייחסות ספציפית לכספים אלו כלל. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת התובעים לפיה רצון המנוח היה להעביר את הכספים שבנדון אליהם, תוך שינוי כתב המוטבים, שעה שלא הוצגה כל הוראה בנדון לא בהסכם הגירושין ולא בכל מסמך אחר. משכך לא שוכנענו כי הסכם הגירושין שינה או ביטל את האמור בטופס המוטבים.

יתר על כן גם עיון בעדותה של התובעת 1, גב' ח׳ ק׳, מעלה כי אישרה כי היה ברור לכולם שיש הוראת מוטבים וכי גם המנוח ידע שיש הוראת מוטבים (ר' עמ' 3 שורות 37-39). חרף האמור, הדבר לא מצא את ביטוי בהסכם הגירושין וכן אף לא הוצג כל מכתב בדבר רצונו של המנוח לשנות את הוראת המוטבים וכן המנוח לא הוציא צוואה כלל בה יכול היה לכתוב את רצונו בנדון. קרי הגם שהמנוח ידע על קיומה של הוראת מוטבים בה רשם המנוח את גב' פ׳ צ׳ כמוטבת יחידה , בחר המנוח שלא לשנות את מינוי המוטבת ולא להתייחס לכך כלל במסגרת הסכם הגירושין או במסגרת מסמך אחר בכתב.

שלישית, לא הוכח כי הסכם הגירושין הועבר לנתבעת או ליורשים. מחומר הראיות עולה כי הסכם הגירושין לא התקבל אצל הנתבעת 1 טרם פטירת המנוח, זאת מעבר לעובדה כי בהסכם הגירושין אין כל הנחיה או הוראה כלשהי בנוגע לכספים נשוא התביעה דנן. משכך הסכם הגירושין לא יכול להוות הוראת מוטבים או שינוי או ביטול הוראת מוטבים, שעה שלא הופנה לצד ג' כלשהו ואין בו כל התייחסות ספציפית בנדון.

רביעית, ערים אנו לטענת התובעים כי לפי סעיף 36(ב) לחוק החוזים הם בגדר המוטבים לפי הוראות הצוואה ולפיכך הם הזכאים לכספים שבקרן.

סעיף 36 (ב) לחוק החוזים קובע כי נושה רשאי לבטל זכותו של מוטב ולהעמיד במקומו מוטב אחר וכדלקמן:

"(ב)בחיוב שיש לקיימו עקב מותו של אדם - על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה - רשאי הנושה, בהודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב, לבטל את זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, אף אחרי שנודע למוטב על זכותו."

על פי סעיף זה, לנושה הרשות לקבוע מיהו המוטב שיזכה בזכות זו, לבטל את זכותו של המוטב המקורי ולהעמיד תחתיו מוטב אחר . עם זאת, בכדי שהשינוי יחייב נדרשים להתקיים התנאים הבאים: הודעה במועד לקרן הפנסיה על הצוואה והיעדר קיומה של "התניה נוגדת" בתקנון קרן הפנסיה השוללת את תחולתו של סעיף 36 (ב) לחוק החוזים (ר' בג"ץ 2673/06 אביבה שאוה-שוע נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' (21.4.2009) והאסמכתאות המאוזכרות שם (להלן – פרשת אביבה שאוה-שוע)).

הטעמים לכך, כפי שפורטו על ידי בית המשפט העליון, הם שמירה על התכלית הסוציאלית של קופות הפנסיה ושיקולים אקטואריים לפיהם אין להרשות לחבר בקרן להגדיל באופן חד-צדדי את חבותה של הקרן תוך סטייה מקביעת הזכאים המצויים בתקנות. עוד כפי שהובהר בפרשת אביבה שאוה-שוע, יש להבחין בין שינוי מוטבים "פנימי", דהיינו שינוי בין זכאים על פי תקנון קרן הפנסיה המופיעים ברשימת המוטבים של קרן הפנסיה (אישה וידועה בציבור), שינוי זה אפשרי לפי הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים לבין שינוי מוטבים "חיצוני", דהיינו שינוי בדרך של הכנסת אדם שאינו מופיע ברשימת המוטבים של קרן הפנסיה, שינוי זה הנוגד את תקנון הקרן אינו שינוי אפשרי. בפרשת אריאל הובהר כי כיוון שמצויים אנו במישור הלבר-עיזבוני, המוסדר במישור החוזי, הרי שעקרון כיבוד רצון המת אינו חזות הכל אלא נמצא במתח אל מול מגבלות שונות, ובענייננו מגבלות התקנון (ר' ע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ ( 9.8.2010).

בענייננו, לא שוכנענו כי אכן מתקיימים התנאים לתחולתו של סעיף 36 (ב) לחוק החוזים. המנוח לא הודיע לקרן על שינוי המוטבים בחייו ו/או מסר לה העתק מהסכם הגירושין. יתר על כן, קיימת הוראה נוגדת בתקנון הקרן ולפיה המוטבת הרשומה, היא נכתבה על ידי המנוח כזכאית לכספים הצבורים על שמו בקרן וזכאותה עדיפה על פני זכאות התובעים שהינם יורשיו של המנוח.

יתר על כן, בענייננו, מדובר בשינוי מוטבים "חיצוני" שאינו אפשרי בהתקיים התניה נוגדת בתקנון הקרן, במיוחד שמצב שאין צוואה ומנגד הסכם הגירושין כלל אינו קובע את הזכאות לכספים הצבורים בקרן על שמו של המנוח.

יפים לעניינו גם הפסיקה אליה הפנתה התובעת בסיכומיה שלטעמינו תומכת דווקא בעמדת הנתבעת בתיק ע"ע 1636/04 עמליה אבנר עמרני נ' משיבה פורמלית (26.6.05):

" הוראה מקבילה קיימת בסעיף 36(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן- חוק החוזים). סעיף זה מצוי בפרק העוסק בחוזה לטובת אדם שלישי ....הוראה זו קובעת כי הנושה (לענייננו- בעל החשבון בקופת הגמל, הוא המנוח) רשאי לבטל את זכותו של מי שרשם בקופה כמוטב (הוא בענייננו, המוסד לילדים "עלומים") בהודעה לחייב (הקופה) או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב (לקופה).בבענייננו, לא ניתנה כל הודעה לקופת הגמל על שינוי המוטב וספק אם מן הצוואה עולה כוונה ברורה לשנות את המוטב בקופה. בכל מקרה, גם אם כללה הצוואה הוראה בדבר שינוי המוטב, הרי בעקבות עריכת הצוואה לא ניתנה כל הודעה לחייב (הקופה) על שינוי המוטב ובכך לא התקיים התנאי הקבוע בסעיף 36(ב) לחוק החוזים. אולם לא רק זאת. משעה שהמנוח נפטר בלא שנערך שינוי שם של המוטב, התגבשה זכותו של המוטב (המשיבה) והלכה היא כי, במצב כזה, אין לשנות את זהות המוטבים בפוליסה (ר' ע"א 3408/90 מילשטיין - אקווה, פ"ד מז(3) 560, ע"א 3807/90 מירי פישר - "תמר", קופת תגמולים מרכזית ליד בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח', פ"ד מז(5) 104, 109).ו"

חמישית, עיון בהוראות התקנון של הנתבעת 1 מעלה כי גם בהתאם להוראות התקנון הרי שכדי לקבל את טענות התובעים היה עליהם להציג הוראה בכתב שנמסרה לנתבעת 1 לפני פטירת המנוח בה הוא מציין מי יקבל לאחר פטירתו את הסכומים שיעדו לזכותו בחשבונו בקופה.

סעיף 14 לתקנון קופת הגמל מעלה כמצוטט:" 14. כספי עמית שנפטר אינם בכלל נכסי העיזבון: אין בהוראות סעיף 12 לעיל משום הכללת הסכומים העומדים לזכותו של העמית הנפטר בחשבונו בקופה כחלק מעזבונו.

סעיף 12 לתקנון קובע:" לאחר פטירת עמית, תשלם החברה המנהלת את כספי התגמולים שהצטברו לזכותו מהפקדותיו או מהפקדותיו ומהפקדות המעביד לקופה, כולל רווחים, וכן סכומים שישולמו ע"י חברת הביטוח במקרה בו היה העמית מבוטח באופן כדלהלן: 12.1. נתן עמית לחברה המנהלת הוראה בכתב שהתקבלו בחברה אצלה לפני פטירתו שבהן ציין מי יקבל לאחר פטירתו את הסכומים שיעמדו לזכותו בחשבונו בקופה ( להלן: הוראת המוטבים"), תבצע החברה המנהלת את הוראת המוטבים".

שעה שהמסמך היחיד שהוצג מקנה לגב' פנו את הזכויות ושעה שלא הוצג כל מסמך הנוקב בשמות התובעים, הרי שלא שוכנענו כי יש לקבל את התביעה שעה שהתובעים אף לא הרימו את הנטל להוכיח בדבר רצון המנוח בנסיבות תיק זה.

שישית, ערים אנו לטענת התובעים כי יש לראות בהסכם הגירושין כצוואה כאמור בסעיף 36 ב' לחוק החוזים. תוך שהתובעים מפנים לתמ"ש 1494-01-20 שבו לטענתם בית המשפט נתן למסמך שכותרתו "הסכם שותפות" תוקף של צוואה. עם זאת, לא שוכנענו כי יש לקבל טענה זו שעה שכלל לא נטענה במסגרת כתב התביעה. מעבר לאמור, לא שוכנענו כי ניתן להסיק מנוסח הסכם הגירושין כי מדובר בצוואה ובוודאי שלא ניתן לעשות כן בנוגע לזכויות נשוא תיק זה, שעה שכלל אין כל אזכור לגביהם בהסכם הגירושין ומשכך גם לא שוכנענו כי יש לראות בהסכם הגירושין כצוואה בפני רשות בהתאם לסעיף 22 לחוק הירושה שעה שאין כל אזכור בהסכם הגירושין או בפסק הדין אזכור לכספים נשוא תיק זה.

ערים אנו לטענת התובעים לפיה המצהירה מטעמה הצהירה והעידה כי הנתבעת 2 אישרה בבית המשפט כי אין לה זכויות מעבר לאמור, אולם לא שוכנענו כי הוכח כי היא היתה מודעת לזכויות שיש לה כמוטבת יחידה בכספים נשוא תיק זה ומשכך לא שוכנענו כי הויתור הוכח או כי יש ליתן לו תוקף מחייב. כמו כן ערים אנו לטענת התובעים בכל הנוגע לסעיף 8 לתקנון לפיו ניתן לזכות מוטב בטופס של פסגות או בכל "דרך אחרת". עם זאת עיון בסעיף 8 לתקנון מעלה כי נוסחו הינו מוכפף להנחת דעת הנתבעת ובהתאם להסדר החוקי כעולה מנוסח הסעיף המלא:" עמית שמינה או ימנה מוטבים לעניין זכויות הנובעות מחברותו בקופה, יהיה חייב להודיע לחברה המנהלת את שמות המוטבים וכן כל פרט אחר כפי שיידרש בהתאם להוראות ההסדר החוקי, בין בטופס שיומצא לו ע"י החברה או בדרך אחרת להנחת דעת החברה ובהתאם להסדר החוקי".

זה המקום לציין כי גם בהסכם הגירושין אין כל התייחסות לשינוי מוטבים או לכספים נשוא תיק זה . משכך לא שוכנענו כי הדבר פועל לטובת התובעים.

כמו כן ערים אנו לטענת התובעים בדבר סעיף 12.4 לתקנון. אולם לא שוכנענו כי יש לקבל את פרשנות התובעים בנדון שעה שעיון בסעיף 12.4 לתקנון מעלה כי הוא עוסק במצב בו אין הוראת מוטבים או במצב שלא ניתן לבצע את הוראת המוטבים כאשר בכל מקרה סעיף זה מותנה בשיקול דעת בלעדי של הנתבעת, כמצוטט:" 12.4 לא נתן העמית הוראת מוטבים, או אם לפי שיקול דעתה הגמור והמוחלט של החברה המנהלת לא ניתן יהיה לבצע את הוראת מוטבים שנתן העמית, או אם לפי שיקול דעתה הגמור והמוחלט של החברה המנהלת ביצוע הוראות המוטבים כרוך בקשיים לחברה המנהלת, לתשלום החברה המנהלת את הסכומים העומדים לזכות העמית בקופה בהתאם לאמור בסעיפים 12.4.1 ו12.4.2 להלן, כפי שיהיה המקרה:.... 12.4.2 ...הזכאים לקבל מהחברה המנהלת את הסכומים העומדים לזכות העמית בקופה, יהיו אותם היורשים המצויינים בצו הירושה".

אולם במקרה דנן יש הוראת מוטבים ובכל מקרה יישום הסעיף תלוי בשיקול דעת גמור ומוחלט של הנתבעת, לא שוכנענו כי יש באמור בסעיף זה כדי להוביל לקבלת התביעה.

אשר על כן, התביעה נדחית. הזכאות לכספים של המנוח הצבורים בקרן הינה של אלמנת המנוח, הנתבעת 2 והקרן רשאית לשלם לה את הכספים.

לא שוכנענו כי בנסיבות תיק זה יש לחייב בהוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ג, (18 אוקטובר 2022),  בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.