ק"ג 56346-11-11 ש' נ' עמיתים קרנות הפנסיה הוותיקות

האם היתה התובעת ידועה בציבור של המנוח  לצורך תשלום גמלאות מקרן הפנסיה למרות שבן זוגה עזב את הדירה המשותפת לאחר שחלה ועבר להתגורר בבית בתו- זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות

1.מר א' כ' ז"ל (להלן- "המנוח") קיבל מהנתבעת, קרן פנסיה, קצבת זקנה מיום 1.7.1999 ועד 5.12.2009.

2. הנתבעת היא קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ומאוגדת כאגודה שיתופית.

3. הנתבעת פועלת על פי התקנון האחיד.

5.בשנת 1978 או בסמוך לכך, החלה מערכת היחסים בין התובעת למנוח, הצדדים חתמו על הסכם ממון (נספח 2 לתצהיר התובעת) והתגוררו יחדיו בדירה ברח' ...... ת', עד לחודש 3/08 (להלן "הדירה המשותפת"). הצדדים לא התחתנו כדמו"י, כיוון שהמנוח היה כ' והתובעת גרושה.

4.בחודש 2/08 חלה המנוח בסרטן. המנוח עבר טיפולים כימותרפיים ונפטר בבית החולים "שיבא" בתל השומר ביום 5.12.2009.

המחלוקת:

לטענת התובעת, היא היתה ידועה בציבור של המנוח מאז שנת 1978, לפיכך היא זכאית לקבל קצבת שארים מאת קרן הפנסיה. לטענת הקרן, התובעת לא היתה בשנותיו האחרונות של המנוח ידועה בציבור שלו ועל כן איננה זכאית לקצבה מהנתבעת.

עדויות

שמענו את עדות התובעת וכן העידו מטעמה:

שכנתהּ של התובעת, גב' מ' א';

בתהּ של התובעת, גב' א' ש';

חתנהּ של התובעת, מר א' ב'.

מטעם הנתבעת שמענו את עדות גב' א' ה'א' ה', בתו של המנוח.

הכרעה

לאחר ששמענו את העדויות הגענו לכלל מסקנה כי התובעת לא זכאית לקבל קצבת שארים, מכיוון שלא היתה ידועה בציבור של המנוח בתקופה הרלוונטית.

המסגרת הנורמטיבית

1. המנוח נפטר בשנת 2009, לכן חל על הצדדים התקנון האחיד משנת 2009.

    

2. סעיף 17א' לפרק ו' לתקנון קרן הפנסיה שכותרתו "קצבת שאיר פנסיה" קובע:

   "תנאי זכאות לקצבת שאיר פנסיונר

   א.שאיר פנסיונר שנפטר יהיה זכאי לקבל מהקרן קצבת שאיר פנסיונר, ובלבד שהגיש לקרן בקשה בכתב לקבלת קצבת שאיר פנסיונר, וצירף לה תעודת פטירה של הפנסיונר או הצהרת מוות לאימות פטירתו, מאושרת כדין, ומסמכים המוכיחים קרבתו של השאיר לפנסיונר".

    

   פרק א' לתקנון קרן הפנסיה, מגדיר מי היא "אלמנת פנסיונר":

   "אלמנת פנסיונר - בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה:

   (1)היתה לבת זוג של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה, וגרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר;

   (2)היתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר, ובלבד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת זקנה".

    

   "בת זוג" מוגדרת בתקנון:

   "בת זוג - אחת משתי אלה:

   (1)אשתו של מבוטח או פנסיונר.

   (2)מי שהוכרה כידועה בציבור כאשתו של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך".

    

   מן הכלל אל הפרט

3. מאחר שהצדדים לא היו נשואים זה לזה, על התובעת להוכיח כי אכן היתה ידועה בציבור של המנוח שנה טרם פטירתו, קרי מחודש 12/2008 (להלן- "התקופה הרלוונטית").

    

4. המבחנים שנקבעו בפסיקה על מנת לבחון האם הידועה בציבור היא כאשתו הם שניים: האם בני הזוג מנהלים מערכת זוגית אינטימית משותפת המעידה על כך שהם ביקשו לקשור גורלם זה בזה תוך מסירות ונאמנות זה לזה, שנית – האם מנהלים משק בית משותף כפועל יוצא של חיים משותפים ביחידה משפחתית, כנהוג ומקובל בין בעל לאישה (ראו לעניין זה דב"ע 37/97 - 6 ד"ר אליציה פוגל נ' מבטחים פד"ע ל"ב 372).

    

5. יצויין כי ניהול משק-בית משותף אינו בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. שיתוף או הפרדה קניינית היא שאלה נפרדת, שאינה קשורה לקביעת מעמדם כבני זוג (ראה לעניין זה ע"א 107/87 שרה אלון נ' פרידה מנדלסון פד"י מ"ג (1) 431). ניהול משק בית משותף, "פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר צרכים שאדם נזקק להם בימינו... שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הנ"ל" (ראו לעניין זה ע"א 621/69 קרול נסיס נ' קוינה יוסטר פ"ד כ"ד (1) 617, 619).

    

6. לפיכך עלינו לבחון האם חיו המנוח והתובעת כזוג וניהלו משק בית משותף.

    

   המנוח עזב את הדירה המשותפת: 

7. מעיון במסמכים שהוגשו על ידי התובעת, לא הוכח כי התובעת והמנוח התגוררו בתקופה הרלוונטית יחדיו. מחשבון הארנונה (נספח 4 לתצהיר התובעת) שצורף וכרטיס עובד של התובעת אכן עולה כי היא התגוררה ברח' ז' ש' ** בת', אולם לא הובאה כל ראיה כי המנוח התגורר עמה. נהפוך הוא, מהראיות התחוור כי השניים לא התגוררו יחדיו בדירה המשותפת בתקופה הרלוונטית.

    

8. ביום 5.2.09 הצהיר המנוח בפני עו"ד איריס שוורץ אודות מערכת יחסיו עם התובעת אשר שופך אור על מערכת יחסים זו (בשל חשיבות הדברים יובא התצהיר במלואו):

    

   "1. החל מיום 12.4.78 התחלתי לחיות עם הגב' י' ש' כידועים כציבור. 

    

   2. כבר מתחילת הקשר עם י' ש', חשתי כי עשיתי טעות וכי אינני נמצא במקום שנכון לי. יחד עם זאת הייתי מצב נפשי קשה עקב גירושיי מאשתי הראשונה אותה אהבתי מאד וכך קרה שמתוך רצון לחום ואהבה למרות שחשתי כי עשיתי טעות נותרתי עם י' ש'י' ש'. 

    

   3. כבר בתחילת הקשר הכריחה אותי י' ש' להתרחק מיילדי וממש אסרה עליי את הקשר עמם. י' ש' ממש אילצה אותי בלשון ברורה לבחור בין ילדיי לבינה. מאד חששתי מהבדידות והיתה תקופה שלאור פחדיי מי' ש' אף נותק הקשר עם ילדיי. לשמחתי ילדיי לא ויתרו בשום אופן על הקשר עימי. בשלב מאוחר יותר התחלתי לקיים קשר עם ילדיי מאחורי גבה של י' ש'. תחילה עם א' ה' בתי ורק כחלוף מס' שנים התחדש גם הקשר עם א' בני.

    

   4. מעבר לאמור, י' ש' הרחיקה אותי מכל משפחתי.

    

   5. למעשה י' ש' הטילה משטר אימה בבית כי התגוררנו. אני מאד חששתי ממנה ואפילו הפכתי לנשלט על ידה ועשיתי הכל כדי לרצות אותה ולמלא בקשותיה והכל למען שלום בית.

    

   6. אציין כי לאורך חיי עם י' ש', י' ש'י' ש' סירבה בתוקף לעשות את מלאכות הבית. כל היום ישבה וצפתה בטלוויזיה ואני נאלצתי לעשות את מלאכות הבית. כל יום אני נאלצתי אחר ששבתי מהעבודה להדיח כלים וכיום שישי אף נהגתי לנקות את כל הבית.

    

   7 אציין כי בתחילת יחסינו חתמנו על הסכם לחיי שיתוף. במציאות חיינו בהפרדה כלכלית מוחלטת. כל אחד מאיתנו התנהל מחשבון שלו בלבד וכל אחד ניהל את ענייניו הכספים לבדו. 

    

   8. עוד אציין כי במשך 15 שנים מתוך התקופה בה חיינו יחדיו ישנו בחדרים נפרדים. יפה דרשה שאני אעזוב את חדר השינה ואף סירבה לקיים עמי יחסי אישות.

    

   9. כ- 2/08 חליתי כמחלת הסרטן. בשנים האחרונות טרם חליתי יחסיי עם יפה היו מעורערים לחלוטין. לילדי לא הותירה להיכנס לדירת המגורים, רק בתאום ובהסכמה שלה ולעיתים נדירות.

   גם בשנים הללו נאלצתי מאחורי גבה של יפה לשמור על קשר עם ילדיי.

   מאז חליתי יפה התנכרה אליי באופן טוטאלי , סירבה לחלוטין לטפל בי ואף התעללה בי, בכך שצעקה עלי צעקות קשות, סירבה לתת לי תרופותיי, סירבה לבשל לי ופשוט אמללה אותי. 

   השיא היה עת דרשה ממני לעזוב את הבית בו גרנו ואף גרשה אותי מבית זה. שיא האבסורד הוא שמדובר בבית השייך לי טרם הכרתי את יפה ועמו באתי לקשר איתה.

    

   אמנם בהסכם לחיים משותפים שנחתם ביננו התחייבתי להעביר על שמה מחצית הבית, אך באותו ההסכם נרשם כי במידה ותעזוב אותי יפה הרי שהבעלות באותה מחצית תשוב אליי. היות וחליתי ועליי להתמודד עם מצבים בריאותיים קשים מאד אין לי כח נפשי נכון למועד החתימה על תצהיר זה להיאבק על זכותי להשבת המחצית בבית זה, אך אינני מוותר על זכות זו בשום פנים ואופן.

    

   10. מאז חודש 2/08 אחר שסולקתי מביתי שלי ע"י יפה , יפה התרחקה ממני מאד. תחילה באה לבקרני אחת לשבועיים וזה קרה כשלוש פעמים. אחר כך, חדלה לבקרני לחלוטין. יפה החלה להפיץ שמועה כאילו בתי א' ה' גירשה אותה מביתה, אך לא היו דברים מעולם. בתי א' ה' תמיד היתה מוכנה לקבל אותה בחפץ לב ונהגה בה בכבוד רב במהלך השנים.

    

   11. לכל טיפולי הכימותרפיה שעברתי באה איתי בתי א' ה'. לצערי יפה לא טרחה לבוא ולו פעם אחת. יפה גם לא באה מעולם לכל התייעצות רפואית שעברתי ו/או לכל אשפוז יום בו שהיתי; למעט ביקור אחד קצר (כשאושפזתי) ולמעשה מי שטיפל בי מאז חליתי ועד עתה ממש סביב השעון הם א' ה' בתי ומשפחתה.

    

   אציין כי מאד כואב לי יחסה המנוכר של יפה כלפיי , כיום כאשר אני אדם חולה ואף ניסיתי לאור בדידותי להתקרב אליה (למרות שא' ה' בתי ומשפחתה עושים הכל כדי שלא אהיה, בודד, אך בת ונכדים אינם תחליף לאשה). אף באופן מגוחך, נתנה לי יפה אישור מס' פעמים לבוא ללון בביתי שלי בו היא גרה, אך מרגע שנכנסתי לא חדלה לריב עמי, לא הכינה לי דבר. לא טיפלה בי ומצבי הבריאותי רק הורע שם. גם כשבאתי חיכתה כבר לרגע שאלך.

    

   12. לאורך כל השנים יפה היתה אשת מדון וגם כשחליתי המשיכה להיות כזו ואף נהגה לנהל עמי ויכוחים טלפונים מעת לעת, זאת מבלי להתחשב כלל במצבי הבריאותי, אציין כי בכל שיחות הטלפון עם יפה, היא תולה בי אשמות ותוקפת אותי, זאת תוך חוסר התחשבות מוחלט בכך שאני חולה סרטן. יפה תמיד היתה סבורה כי כולם נגדה, לרבות 5 ילדיה משני בעלים שונים עמם יחסיה רצופים ניתוקים וכעסים.

    

   13. למעשה נכון להיום לא נותר כי כל אמון ביפה, אשר זנחה אותי בהיותי חולה ואף מתנכלת ומתנכרת לי , תוך שסילקה אותי מביתי שלי. האנשים היקרים לי מכל ואשר דואגים לי דאגה אמיתית הם א' ה' בתי, ילדיה וחתני וגם א' בני ואשתו א' ה', אשר עושים ימים כלילות כדי לטפל בי טיפול מסור סביב השעון. א' ה' בתי ממש הקפיאה את חייה שלה למעני. א' ה' חדלה לעבוד ולהתפרנס, בחברת סלקום, שם עבדה, עד לזמן שעברתי לביתה וזאת עקב מחלתי.

   א' ה' מטפלת בי כאילו חיתה אחות רפואית צמודה. כל היום וכל הלילה לא משה ממני ופנויה לספק את כל צרכיי. א' ה' בתי מתנהגת כמלאך. מכינה לי כוס תה כשאני זקוק גם באמצע הלילה, מלבישה אותי, מחזיקה בידי כאות תמיכה בי, מוציאה אותי לטייל ולנשום אויר צח, מכינה לי מאכלים אהובים, דואגת לניקיוני ועושה כל מה שרק אפשר והרבה מעבר לכך, למען רווחתי ותחושתי הטובה.

    

   בימים בהם מצבי הבריאותי מתדרדר ובעיות נשימה קשות תוקפות אותי, נוהגת א' ה' בתי לישון על כיסא ליידי כל הלילה. אציין כי אני ישן בחדר של ענבר נכדתי שהיא בכתה י"ב וענבר נאלצה לעבור לישון בסלון. לצערי עקב מחלתי נכדתי ענבר איבדה מפרטיותה. ואף נאלצת להביא פחות חברים הביתה שכן אין לה היכן לארחם. בחדר בו אני ישן, יש בלוני חמצן, מכשיר אינהלציה וקופסא שמכילה עזרים למקרה של טיפול רפואי. בתי א' ה' מקפידה מאד על הניקיון של חדר זה אשר נשטף כל יום ומוחלפים בו מצעים בתדירות מאד גבוהה.

    

   14 . אציין כי גם בפן הכלכלי, מעבר לכך שא' ה' מטפלת בל כמטפלת צמודה מהרמה הגבוהה ביותר וחדלה לעבוד ולהתפרנס למעני, א' ה' דואגת לכל מחסורי , אף כי לה עצמה חובות רבים ויש לה ילדים קטנים אותה צריכה לפרנס. כל הוצאות הסעתי וכל המזון שאני צורך, כל הוצאות הבית שאני מייצר, הוצאה מכל מין וסוג שיש לי משלמת א' ה'.

    

   15 . את תצהירי זה עשיתי מתוך חשש עמוק שיפה, אחר שאלך לעולמי תנסה להתנכל למשפחתי וחשוב לי עוד בעודי בחיים לתעד את מציאות חיי זאת נוכח היותי אדם מנוסה בחיים ונוכח ניסיוני והיכרותי עם יפה.

    

   16. אציין גם כי ביום 17.1.07 ערכתי צוואה כה ציוויתי את כל רכושי מכל מין וסוג לבתי א' ה'. ליפה לא ציוויתי דבר כצוואה זו ואני עומד גם מאחורי צוואתי זו היום וכפרט נוכח השתלשלות העניינים כפי שתיארתי בתצהירי זה."

    

9. המנוח הצהיר הצהרתו זו בפני עורכת הדין שוורץ בדעה צלולה, כפי שמעידה חוות דעתו של הפסיכיאטר מיום 28.2.09. המנוח צפה פני העתיד, כי התובעת תעלה טענות הסותרות את המציאות ולכן פנה לפסיכיאטר ולכן הצהיר בפני עו"ד. אכן בתצהיר בכתב שנותן התצהיר לא נחקר עליו, משקלו נמוך, אולם כפי שיפורט בהמשך תצהיר זה מתיישב עם העדויות שנשמעו בפנינו, בדבר נטישת התובעת את בן זוגה לאחר שחלה.

    

10. ביום 17.1.07 חתם המנוח על צוואה ובצוואתו הוריש את כל רכושו לבתו, א' ה'א' ה'. המנוח לא הוריש דבר לתובעת. באותה עת התגורר עדיין המנוח עם התובעת ובטרם גילוי מחלתו. משקלה הראייתי של צוואה בתביעות לגמלאות נמוך אולם הצוואה בצירוף ראיות אחרות שהוצגו בתיק מעידות על מערכת היחסים הרעועה בין התובעת למנוח ועל כך עוד בהמשך.

     

11. אין מחלוקת כי כחודש לאחר שחלה המנוח עזב הוא את ביתם המשותף ועבר להתגורר בבית בתו (3/08). איננו נכנסות לשאלה האם התובעת גירשה את המנוח או המנוח בחר לעזוב מרצונו, אולם ברי שהמנוח עבר להתגורר בבית בתו (סעיף 13 להתנגדות לבקשה למתן צו קיום צוואה בבית המשפט לענייני משפחה).

     

12. בתו של המנוח טיפלה במסירות באביה תוך הקרבה אישית, שכן הפסיקה לעבוד על מנת לטפל באביה (3/08 – 5/09) ושבה לעבוד (5/09) במשרה חלקית על מנת שלא לאבד את מקום עבודתה (ס' 29 לתצהיר א' ה'). א' ה' ובני משפחתה, חמישה במספר, התגוררו יחד עם המנוח בדירה קטנה:

     

    "מעבר להתמודדות הנפשית הקשה של כל בני המשפחה עם מחלתו של המנוח נאלצו להתמודד עם קשיים טכניים שכן, משפחת הנתבעת מונה 5 נפשות ויחד עם המנוח ז"ל מנו 6 נפשות אשר התגוררו בדירה ובה 3 חדרי שינה בלבד בקומה שלישית ללא מעלית, דבר אשר הקשה על המנוח אשר סבל מסרטן ריאות והתמודד עם קשיי נשימה, יש לציין כי ביתה בת ה-16 של הנתבעת נאלצה להתגורר בסלון הדירה על מנת שלמנוח יהיו התנאים הטובים ביותר בהתחשב במצבו הבריאותי. לעניין הפסקת עבודתה של הנתבעת ראה סעיף 30 לעיל.

    הנתבעת הציעה מספר פעמים למנוח לחזור לביתו לקבל עזרה חיצונית בנוסף לכך שתבקרו באופן יומיומי אולם אופציה זו לא הייתה קיימת עבורו שכן, התובעת דאגה להבהיר, כי איננה מוכנה לקבלו חזרה לביתו בשום פנים ואופן. ביקור שאמור היה להיות בן ימים ספורים על מנת שהמנוח יתחזק הפך למגורים קבועים. בעת בה חזרה הנתבעת לעבודה, נדרש היה סיוע תחת הנתבעת אולם התובעת סירבה לקחת חלק במאמץ ובני משפחת הנתבעת הם שסייעו בעת היעדרה של הנתבעת."

     

13. לכן ברי כי בתו של המנוח נקלעה למצב שבו התגורר אביה עמה ובוודאי שלא היא גרמה לכך, כפי שהמנוח היטיב לתאר את המצב במילותיו שלו בתצהירו (סעיף 19).

     

14. סבורות אנו כי המנוח לא התכוון מלכתחילה לעבור ולהתגורר עם בתו.

    (עדות א' ה' בעמ' 33 לפרוטוקול שורות 9-6)

     

    בתו של המנוח חפצה שהמנוח יחזור לביתו אולם המנוח סירב, לאחר שהבין שהתובעת לא תטפל בו.

    (עדות א' ה' בעמ' 29 לפרוטוקול שורות 21-15)

     

15. התובעת ניסתה להסביר את מעברו של התובע לבית בתו.

    (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 3-1 לעדות התובעת)

     

    "... בשל כך, ילדיו של בעלי המנוח מנישואיו הקודמים החליטו לעזור והציעו להסיע את אביהם המנוח לטיפולים הכימותרפיים בבתי החולים השונים וכן הציעו כי לאחר טיפולים כימותרפיים ישהה אביהם המנוח אצל בתו, גברת א' ה'א' ה', בהרצליה, וכאשר ירגיש טוב יותר יחזירו את בעלי המנוח לדירת המגורים בת'.."

    (ס' 25 לתצהיר התובעת)

     

16. ובסיכומיה העלתה סיבה אחרת.

    (ס' 12 לסיכומי התובעת) (ההדגשה לא במקור – א' ג' כ').

     

17. גרסאות אלו אין להן תימוכין. התובעת הצהירה כי התניידה במוניות ונהגה להגיע לבית הבת במונית. גרסתה של התובעת איננה מתיישבת עם השכל הישר ונסביר. מדוע היה על המנוח לעבור להתגורר עם בתו מהיום הראשון לטיפולים הכימותרפיים רק לצורך התניידות לבית החולים, מדוע לא יכלו המנוח והתובעת להגיע לטיפולים הכימותרפיים במוניות, כפי שהתניידה התובעת לגרסתה, מביתה לבית בתו של המנוח. ההסבר לכך הוא שהתובעת לא חפצה לטפל במנוח וזנחה אותו עם גילוי המחלה.

     

18. התובעת לא נהגה עם המנוח כמנהג בת זוג: לא ליוותה אותו לטיפולי כימותרפיה, אלא רק נסעה אל בית בתו לבקרו וגם לעיתים רחוקות (ס' 12 לתצהיר המנוח).

     

19. בתו של המנוח היטיבה לתאר את השתלשלות מערכת היחסים של המנוח עם התובעת. עדותה הייתה מהיימנה בעינינו:

    "לשאלתך מה הסיבה שהמנוח עזב את דירתו ברח' ש' ז' ** ת' – אני משיבה שהוא חלה במחלה מאוד קשה, המצב הרפואי שלו היה מאוד לא טוב, והמצב בינו לבין יפה היה מאוד גרוע ומעורער והיה ביניהם ריב מאוד קשה בנוכחות שלי ושל בעלי, זה היה כמה ימים אחרי שהוא קיבל את הידיעה על המחלה, היינו איתו במפגש כמובן עם הרופאה שהודיעה לו אחרי שהוא עבר סידרה של בדיקות, ובאותו מעמד היה ביניהם.. אבא היה מאוד שבור, מאוד בכה באותו יום והיא כעסה עליו, צעקה עליו וקיללה אותו, גירשה אותו מהבית שלו" 

    (עדות גב' א' ה'א' ה', עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 10-15).

     

20. העולה מהאמור, כי מערכת היחסים בין התובעת למנוח הייתה רעועה וכשהחל המנוח לקבל טיפולים כימותרפיים, סירבה התובעת לטפל בו ולא הייתה מוכנה לקבלו לביתם. לכן המנוח עבר להתגורר בבית בתו.

     

    האם התגורר המנוח לסירוגין בדירת בתו ובדירה המשותפת?

21. בתצהירה ניסתה התובעת להציג כי בתקופת המחלה התגורר המנוח בביתם המשותף וגם בבית בתו והיה מגיע לביתה לתקופות משתנות של ימים אחדים ועד שבועיים ימים, אולם מהעדויות התחוור כי גרסה זו רחוקה מן האמת:

    "...בין הטיפולים ובמהלך כשנה וחצי שהמחלה קיננה בגופו וכשהיה חש בטוב, שב בעלי המנוח לדירת המגורים שבת' לתקופות משתנות של ימים אחדים ועד לשבועיים, בהתאם למצב בריאותו..."

    (סעיף 31 לתצהיר התובעת)

     

    "...ולא היתה לאף אחד מאתנו כל כוונה להיפרד ועובדה לכך כי גם כאשר ילדיו של המנוח החליטו להעביר את המנוח לדירתה של א' ה' כי היא תוכל להסיע אותו לבית החולים לצורך קבלת הטיפולים הרפואיים הרי שהמנוח לא עזב את דירתנו המשותפת איתי, הוא היה מתגורר בשני בתים והכל בשל אילוצים בגלל מצבו הרפואי והטיפולים הרפואיים שלהם נזקק מדי שבוע... המנוח היה מגיעה לדירתנו המשותפת, שמרנו על קשר טלפוני מדי יום" (סעיף 13 ו-14 לתצהיר המשלים של התובעת).

     

22. אולם גרסתה קרסה נוכח גרסותיהן השונות שלה ושל שכנתהּ בחקירות הנגדיות:

     

    התובעת העידה כי המנוח נהג לבקרה באמצע השבוע:

    "ש. מתי היו הימים האלה? באמצע השבוע, בסופ"ש?

    ת. לא רשמתי. באמצע השבוע." 

    (עמ' 21 שורות 2-1 לעדות התובעת)

     

    ואילו שכנתה העידה כי הביקורים היו בסופי שבוע.

    (עמ' 25 לפרוטוקול שורות 15-13 לעדות א' ש')

     

23. על מנת לבסס את גרסתה שהמנוח התגורר גם בביתם המשותף, טענה התובעת כי בעת שהתגורר המנוח בביתה הגיעו ילדיו של המנוח לביקור בביתם המשותף.

    (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 12-11 לעדות התובעת)

     

    בניגוד לעדותה של א' ש', בתהּ של התובעת:

    "היא הייתה מבשלת גם לנכדים את האוכל המיוחד, וגם לו הייתה מבשלת את הבישולים המיוחדים שלו. הם היו בחגים ובשבתות איתו?"

    עמ' 26 לפרוטוקול שורה 14 לעדות א' ש') (ההדגשה לא במקור – א' ג' כ').

     

    גם שכנתה של התובעת לא ידעה להצביע באלו שנים באו ילדיו של המנוח לבקר את הצדדים ולהתארח.

    מ' א', עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 24-28)

    כל שידעה להעיד הוא על שאירע לפני 20 שנה.

    (עדות מ' א'מ' א'מ' א', עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 1)

     

    מעדותה של השכנה התחוור כי כלל לא היתה בבית המנוח והתובעת לאחר שהמנוח חלה.

    (עדות מ' א'מ' א'מ' א', עמ' 13 לפרוטוקול שורות 21-25)

     

24. לכן ברי כי ילדיו של המנוח לא חגגו עם המנוח בחגים והמנוח לא הגיע לדירה המשותפת אלא לעיתים רחוקות בלבד, ולא כפי שניסתה התובעת לצייר בפנינו.

     

25. אין עסקינן כאן באשפוז ממושך של המנוח בבית חולים או במצב רפואי שמנע מבני הזוג להתגורר יחדיו, אלא התרשמנו כי בשל רצונו של המנוח או בשל דרישתה של התובעת לא התגורר המנוח עם התובעת והגעתו לביתם המשותף מספר פעמים, אם בכלל, אין בכך כדי להעיד על מגורים משותפים.

     

    האם ביקרה התובעת את המנוח בדירת בתו?

26. התובעת טענה כי נסעה אל המנוח כל ערב שבת לבית בתו ולא לנה שם בשל היעדר מקום לינה בעבורה ובשבת היתה שבה עם ילדיה ונכדיה לבית הבת.

     

27. א' ב', חתנה של התובעת, העיד כי התובעת ביקרה את המנוח בבית בתו מידי שבוע (ס' 18 לתצהיר א' ב'), אולם בהגינותו העיד כי לא ראה זאת במו עיניו.

    (עמ' 24 לפרוטוקול שורות 4-3 לעדות א' ב')

     

28. התובעת לא הוכיחה כי שמרה לפחות על קשר טלפוני רציף עם המנוח שכן יכלה בנקל לצרף פירוט שיחות טלפון שלה אל המנוח אולם לא עשתה כן.

     

29. זאת ועוד, מתמונות שהוצגו (נספח 3 לתצהיר התובעת), בהן נראים המנוח והתובעת מבלים יחדיו בחו"ל, אין הן רלוונטיות כיוון שאלה תמונות מלפני שנים רבות ולא נוגעות לתקופה הרלוונטית. לא הוצגה ולו תמונה אחת של השנים האחרונות לחייו של המנוח.

     

30. מעדותה של התובעת עלה כי אף לא סעדה את המנוח בתקופת מחלתו ולמצער לא הוכיחה אחרת.

    (עדות התובעת בעמ' 8 לפרוטוקול, שורות 25-28)

     

31. המנוח בעצמו הצהיר לעניין זה (ס' 11 לתצהיר המנוח) שהתובעת לא טרחה לבקר אותו בבית בתו או בבית החולים למעט פעם אחת בלבד.

     

32. התובעת לא טרחה להביא תצהיר מאת עד כי אכן סעדה את המנוח בבית החולים.

     

33. בעת שהותו בהוספיס הגיעה התובעת לבית החולים פעמים בודדות או למצער לא הוכח על ידה אחרת. התובעת יכלה בנקל להעיד מי מהצוות הרפואי של בית החולים באשר לתדירות ביקוריה בבית החולים, אולם לא עשתה כן.

     

    בעל דין הנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו ניתן להסיק מכך כי לו הובאה הראיה, היה בה כדי לפעול כנגדו (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' - יוסף לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ - סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ - טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595). מהימנעות התובעת למסור ראיות אלו לבית הדין, מסיקות אנו כי מסירת ראיות אלו היה בהן כדי להזיק לתובעת או שראיות אלו אינן באמתחתה והתובעת לא יכלה ליצור יש מאין.

     

34. התנהגותה של התובעת לאחר מות המנוח היוותה המשך ישיר ליחסה של התובעת אל המנוח. בתצהירה (סעיף 36) העידה התובעת כי ישבה שבעה יחד עם ילדיו של המנוח.

    ואילו בתצהירה לבית המשפט לענייני משפחה בסעיף 19, נכתב: .....

     

35. כשנתבקשה להסביר את הסתירה, ניסתה ליישב את הסתירה, יאמר שלא בהצלחה יתרה. (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 1-3).

     

36. ביקוריה של התובעת בבית החולים היו פעם בשבוע או פעם בשבועיים, ולא יותר, ובאותה תדירות ביקרה התובעת את המנוח בבית בתו. התנהגות התובעת במהלך מחלתו של התובע ועד פטירתו מעידה כי בין התובעת למנוח לא היה כל קשר רגשי ומשפחתי והתובעת בחרה לנתק את גורלה מגורלו של בן זוגה עם גילוי המחלה.

     

    ניהול משק בית משותף:

37. בתחילת ההליך התובעת לא הראתה במסמכים כי הם חיו חיי שיתוף כלכליים.

    (עדות התובעת בעמ' 8 לפרוטוקול, שורות 18-20).

     

38. בעדותה של א' ה' אכן עלה כי המנוח שילם את הוצאות הבית והמנוח אומנם העביר כספים לתובעת במהלך הפירוד ביניהם.

    (עמ' 30 שורות 33-22 וכן עמ' 31 שורות 11-1 לעדות א' ה')

     

    אולם המנוח הסביר זאת בתצהירו כי בשל מחלתו לא היו לו כוחות נפש להיאבק משפטית כנגד התובעת ולהפסיק לשלם את ההוצאות (ס' 9 לתצהיר המנוח).

     

39. זאת ועוד, העברות כספים אלו נעשו על פי התחייבות של המנוח בהסכם משנת 1978 והדירה בה התגוררה התובעת הייתה רשומה על שמו של המנוח, לפיכך ברי כי המנוח נשא בכל הוצאות הבית. אכן על פי ההסכם התחייב המנוח לשלם לתובעת מזונות במהלך חייהם המשותפים אולם משעסקינן בשאלת זכאותה של התובעת לקצבה, הרי שהתובעת לא הוכיחה כי הייתה סמוכה לשולחנו של המנוח. לא זו אף זו, התובעת לא הזדרזה בהגשת התביעה לנתבעת והמתינה כשנתיים, דבר המעיד כי התובעת הצליחה לפרנס את עצמה.

     

40. מצאנו מקום לציין כי אין כל נפקות משפטית להסכם פשרה בין התובעת לא' ה' בבית המשפט לענייני משפחה, שבו הוסכם כי התובעת תוכר כבת זוגו של המנוח (סעיף ח' להסכם הפשרה מיום 11.3.13.), שכן יש לבחון את המצב העובדתי בין התובעת למנוח לאשורו. אין זה מעלה או מוריד כי א' ה' הסכימה שהתובעת היתה בת זוגו של המנוח.

     

41. אולם גם אם היינו קובעות כי התובעת והמנוח חיו חיים של שיתוף כלכלי, אין בכך די על פי הפסיקה, זאת נוכח מסקנתנו כי הם לא חיו כזוג וללא קשר אינטימי, רגשי או משפחתי.

     

    סוף דבר:

42. התובעת נטשה את המנוח עם גילוי מחלתו וכמעט שלא התעניינה בו, לא בדרך של ביקורים קבועים ואף לא בדרך של קשר טלפוני ובוודאי שלא טיפלה בו כאשר חלה והיה על ערש דווי.

     

43. מצאנו מקום לציין כי התובעת מסרה למוסד לביטוח לאומי כי התגוררה עם המנוח ברציפות משנת 1978 ועד ליום מותו (נספח 6 לתצהיר התובעת). מהראיות בפנינו עלה כי עובדה זו היא איננה נכונה, לפיכך פסק-דין זה יועבר למל"ל.

     

44. התביעה נדחית. בהתחשב במהות התביעה, אין, כמקובל, צו להוצאות.

     

    ניתן היום, ‏ט"ו תמוז תשע"ה (‏02 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    גב' חנה קפלניקוב , נציג ציבור (עובדים)		ד"ר אריאלה גילצר-כץ, שופטת

     

     

    ק. שולי הרפז / אסף כהן