קבלה חלקית של תביעה להפחתת מזונות בשל מצב כלכלי

לפני תביעה שהוגשה על ידי התובע (להלן גם: "האב") נגד הנתבעת (להלן גם: "האם") ובה עתר לקבוע את מזונות 4 ילדי הצדדים בין 0 ל- 500 ₪ לכל אחד מהקטינים.

הצדדים נישאובשנת 1997 . הצדדים התגרשו בשנת 2013.

לצדדים ארבעה ילדים משותפים: ***בגיר, ***בת כ-19 חיילת, *** בן 17 בכיתה י"א, ו*** בת 13 בכיתה ח'.

ביום 22.11.2012 הגיעו הצדדים להסכם שקיבל תוקף של פסק דין (תמ"ש 6272-11-11). במסגרת ההסכם הגיעו הצדדים להסכמה שלובה בנושא הרכוש והמזונות. נקבע כי ביהמ"ש יפסוק את המזונות ומאחר והמדור נלקח בחשבון במסגרת ההתחשבנות הכללית אין צורך בפסיקת מדור. הוסכם בין היתר כי התובע יעביר לנתבעת אגב גירושין את מלוא זכויותיו בדירה המשותפת, האישה תיקח על עצמה חוב משותף בבנק לאומי, הצדדים יישאו בחלקים שווים בחלק מחובות אחרים וכן כי האישה תעביר לאיש סך של 650,000 ₪ עבור איזון המשאבים.

לאחר ההסכמה שאושרה, פסק ביהמ"ש (להלן: "פסק הדין למזונות") כי סכום המזונות לכל אחד מהקטינים יעמוד על סך של 1,625 ₪. בנוסף נפסק כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות חינוך ורפואה. במסגרת פסק הדין למזונות נקבע כי הכנסתה של האם היא 13,365 ₪ נטו לחודש. לגבי האב נקבע כי הכנסתו הממוצעת היא 14,000 ₪ וכי הוא אף יכול למצות את כושר השתכרותו:

"6. הנתבע הצהיר בדיון היום כי מתחילת השנה הכנסתו הממוצעת נטו היא 14,000 ₪. לדבריו, בממוצע של 3 שנים הכנסתו נטו היא כ-11,767 ₪ נטו לחודש כאמור בדו"ח יועץ המס *** מיום 20/11/12.

7. הנתבע טוען כי הוא מתקשה לעבוד באופן מלא לאור מצבו הנפשי. הנתבע הגיש מסמך מפסיכיאטר שלפיו הוא נמצא במצב דיכאוני. הנתבע לא הגיש חוות דעת מרופא תעסוקתי. בעדותו הוא אמר שהוא עובד לפחות 3 פעמים בשבוע באופן מלא כיום.

8. הנתבע הוא *** בעל ניסיון. במהלך השנים הוא השתכר שכר גבוה יותר. 

9. מהחקירה עולה כי הנתבע עובד כיום באופן עצמאי.

10. לאור כישורי הנתבע, עליו למצות את פוטנציאל ההכנסה ואני סבור כי הוא לא ממצה אותה במלואה והוא יכול להשתכר עוד כמה אלפי ₪ לחודש.

11. מאחר והנתבע עובד אצל לקוחות או בביתו, הוצאותיו לא רבות. הנתבע אישר כי ב-4 חודשים הראשונים של שנת 2012 הוא השתכר ברוטו כ-119,000 ₪. הנתבע טען כי מדובר בתקופה שבה היו לו עבודות רבות. גם אם במהלך השנה מס' לקוחותיו לא יהיה כך שיספק לו עבודה מלאה, נתון זה מהווה אינדיקציה לפוטנציאל ההכנסה של הנתבע."

יצויין כי לאחר שניתן פסק הדין למזונות אשר ניתן במעמד הצדדים הודיע הנתבע לבית המשפט כי לאור פסק הדין למזונות הוא מבקש לחזור בו מההסכם שאושר לפני כן בדיון. בקשתו זו של הנתבע נדחתה וביהמ"ש הורה כדלקמן:

"1. בית המשפט שאל את הנתבע כמה פעמים לפני שנתן תוקף להסכמה האם הנתבע מסכים לכך והוא השיב בחיוב.

2. הנתבע ידע, וזו הייתה חלק מההסכמה לפיה בית המשפט יפסוק את המזונות.

3. אין שום עילה לחזור מההסכם שקיבל תוקף של פס"ד לאחר שהייתה הסכמה מפורשת כי בית המשפט יפסוק את המזונות על פי דין.

4. ככל שהנתבע סבור כי בית המשפט טעה בסכום המזונות שנפסקו הוא רשאי להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי.

5. הסכמה שקיבלה תוקף של פס"ד, אינה "תכנית כבקשתך". הצדדים ניהלו מו"מ בהפסקה וחזרו עם הודעה מוסכמת."

התובע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 1765-02-13) בנוגע לפסק הדין למזונות. הצדדים הגיעו להסכמות בבית המשפט המחוזי ביום 14.10.2013 כי בכל הקשור להוצאות החינוך השתתפותו של האב תהיה לאחר מענק החינוך שתקבל האם. שאר החיובים בפסק הדין למזונות לרבות החיוב השוטף נותרו על כנם.

ביום 3.4.2015 הגיעו הצדדים להסכמות כי המזונות יעמדו על סך של 1,625 ₪ (כפי שנקבע בפסק הדין למזונות), המחציות יוגבלו ל- 1,000 ₪ בלבד לחודש. הנתבעת צירפה את ההסכם שנחתם בין הצדדים כנספח 3 לכתב ההגנה. יצויין כי בהסכם שצורף (אך לא אושר) נקבע כי החל מחודש 4/15 ישלם התובע סך של 7,500 ₪ לחודש עבור מזונות הקטינים (1,875 ₪ לקטין) וכולל את כל המחציות הנוספות למעט הוצאות רפואיות חריגות מסוימות שהוגדרו בהסכם. עוד צויין בסעיף 22 להסכם כי ככל והתובע לא יעמוד בו יחזרו דמי המזונות להיות כפי שנקבעו בפסק הדין למזונות.

לטענת התובע הוא עמד בהסכם מספר שנים עד לחודש 1/2020. לטענתו, מחודש 8/2020 הוא משלם סך של 2,000 ₪ לחודש עבור מזונות הקטינים.

בחודש 1/2020 פתחה הנתבעת מחדש את תיק ההוצל"פ מזונות לאור אי תשלום המזונות על ידי התובע.

ביום 12.9.2021 הגיש התובע את התביעה הנוכחית בה הוא עותר לביטול או הפחתת המזונות. במסגרת התביעה טוען התובע כי כילה את כל הכספים שקיבל במסגרת ההסכם שאושר בפסק דין ואין לו יכולת לעמוד בסכום המזונות שנפסק. לטענתו, הוא משלם שכירות של 3,000 ₪ ויש לו הכנסה של 6,000 ₪. כמו כן, שיש לו חובות בהוצל"פ בסך של 75,000 ₪. בנוסף, טוען התובע, כי מצבו הבריאותי בכי רע והוא מאובחן עם בעיות נפשיות, תשישות כרונית ובעל קשיים תפקודיים מרובים וקושי ומוגבלות ביכולתו לעבוד. לטענתו של התובע, במועד שבו נפסקו המזונות הוא השתכר כ- 12,000 ₪ נטו וכיום משתכר 6,700 ₪ נטו (סעיף 8 לכתב התביעה). בנוסף, מעבר למצב הכלכלי ולמצב הבריאותי טוען התובע כי נישא מחדש ועל כן, נישואיו החדשים וחיובים כלפי אשתו החדשה מהווים שינוי נסיבות מהותי המחייב הפחתת מזונות. כמו-כן, טוען התובע להטבה במצבה הכלכלי של הנתבעת. לטענתו, היא משתכרת כ- 30,000 ₪ נטו לחודש. (סעיף 12 לכתב התביעה).

ביום 15.12.2021 הגישה הנתבעת את כתב ההגנה. במסגרת כתב ההגנה עתרה הנתבעת לדחיית התביעה. לטענתה, אין שינוי נסיבות ובפרט לא שינוי נסיבות קיצוני ביחס למצב שהיה עת ניתן פסק הדין למזונות. הנתבעת מדגישה כי התובע אינו בקשר עם ילדי הצדדים דבר אשר מטיל עליה עלות כלכלית נגזרת נוספת. כמו-כן, היא מציינת כי התובע עשה דין עצמי ולא נשא במזונות הקטינים תקופות ארוכות. כמו-כן, מציינת כי התובע לא גילה באופן מלא את הנכסים והזכויות שעל שמו. היא מכחישה את הטענות לגבי מצבה הכלכלי והכנסותיה.

ביום 8.12.2021 (בקשה 3) נדחתה בקשתו של התובע להפחתת מזונות ועצירת הליכי הוצל"פ:

ביום 4.5.2022 לאחר שמיעת הצדדים בקדם, נקבע התיק להוכחות וניתנו הוראות על הגשת תצהירים. כמו-כן, נקבע כי בתום דיון ההוכחות יישמעו סיכומים בעל פה.

ביום 29.1.2023 התקיים דיון הוכחות בו נשמעו חקירות וסיכומים בעל פה. לאחר הגשת הפרוטוקול המתומלל ניתן פסק הדן כעת.

דיון והכרעה

כתב התביעה להפחתת מזונות שהגיש התובע מבוסס על מספר טענות: טענה לגבי מצבו הכלכלי גם בשל מצבו הבריאותי, נישואיו לאישה חדשה וחיוביו כלפיה, הטבה במצבה הכלכלי של הנתבעת. כמו כן יש לדון גם בטענת ההגנה של הנתבעת כי לא מתקיימים זמני שהות בין התובע לקטינים.

פסיקת בתי המשפט קבעה לאורך השנים, כי פסק דין למזונות איננו יוצר מעשה בית דין וניתן לשוב ולדון בו במידה שאירע שינוי נסיבות מהותי, בהשוואה למועד פסק הדין הקודם.

ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו(3), 187, 188-189.

כעולה מהפסיקה, יש מקום לשינוי המזונות בעטיו של שינוי נסיבות מהותי בלבד (להבדיל מכל שינוי נסיבות שהוא). השינוי צריך להיות שינוי נסיבות מהותי ממועד פסק הדין הקודם, והנטל להוכיחו הינו על מבקש השינוי:

"מי שמבקש להוכיח גידול בצרכים ושינוי מהותי בהם, כאשר בעבר ניתן פסק-דין בהסכמה, מתחייב על ידי כך בהוכחתו של המצב ששרר בעבר בעת שהגיעו הצדדים להסכמה ובהצבעה על השינוי שחל מאז, אשר אף אותו יש, כמובן, להוכיח. הווה אומר, בית המשפט אינו פועל בחלל ריק, בו פתוח הכול לבדיקה מחדש מראשיתו, וכאילו לא היו קיימות נסיבות, אשר את שינוין מבקשים להוכיח.

המצב בעבר הוא בגדר נקודת מוצא מחייבת, והבהרתו היא בגדר חובתו של מי שטוען להתהוותו של שינוי. כל פירוש אחר יוליך לכך, שצדדים לא יסכימו לעולם להגיע לפשרה או להסכמה, המוליכה לפסק-דין שבהסכמה, פן יהיה פירוש הדבר, כי לא הושג כביכול מאומה, וכי ניתן יהיה לפנות ולבקש למחרת היום, כי ייערך לראשונה "דיון לגופו של ענין בצרכיו והרגליו של התובע". (ההדגשות בקו- הוספו).

ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו(3), 187, 189.

ראו עוד: בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים סעיף 17 לפסק הדין של כב' השופט עמית (7.2.2013).

נטל ההוכחה בתביעה הינו על התובע אשר עליו להוכיח את התקיימות כל הרכיבים הנטענים על ידו:

"על המבקש להפחית מזונות, לפעול בתום לב ולגלות את מלוא האינפורמציה והמסמכים הנוגעים לטענותיו שאירע שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הפחתת המזונות.

בפסק דין שניתן על ידנו לאחרונה בעמ"ש (ת"א) 33956-02-20 פלוני נ' פלונית (8.10.2020)‏ ציינתי כי‏:

"על מי שמבקש להפחית מזונות, חלה חובה מוגברת לפעול בתום לב ולהציג את מלוא רכושו והכנסותיו. כפי שנקבע בעמ"ש 53288-03-18 פלוני נ' פלונית (13.11.18): "התנאי של שינוי נסיבות מהותי הוא תנאי הכרחי בכדי לקבל תובענה לשינוי סכום מזונות פסוק, אך לא תנאי מספיק. בנוסף יש צורך בבחינת תום לב של מגיש התובענה (האיש או האישה) בהגשת התובענה. תום הלב, כך לטעמי, ייבחן, בין היתר, בשאלות הבאות: האם מגיש התובענה "משחק בקלפים גלויים" בכל הקשור למצבו הכלכלי בכלל והכנסתו בפרט... במצב דברים זה, נתון לבית המשפט שיקול הדעת שלא להורות על שינוי סכום המזונות הפסוק, אפילו גדל שכרה של המשיבה בשיעור משמעותי. כאמור יש לבחון במצב דברים זה את התנהלות מגיש התובענה לשינוי סכום המזונות הפסוק, ב"משקפי" תום הלב ומכלול יחסי בני הזוג".

כפי שציין חברי כב' אב"ד השופט שוחט בתמ"ש (ת"א) 107782/00 ח.א נ' מ.ח (17.5.06): "מי שתובע הפחתת מזונות צריך לבוא בידיים נקיות ולפרוש בפני בית המשפט את כל הכנסותיו בגילוי לב"....בבע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני (13.6.07) התייחס כב' השופט רובינשטיין לשיקול הדעת המסור לבית המשפט בבואו לדון מחדש בשאלת המזונות ובפסקה ו' נקבע כי: "במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות. בהקשר זה נקבע, כי על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב. כבר נפסק כי לחיוב המזונות היבט חוזי..., הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.. "."

ראו גם: עמ"ש (חי') 45821-03-20 פלונית נ' פלוני (12.11.20) פסקאות 12 ו-18. " (ההדגשות בקו – הוספו).

ראו: עמ"ש 17590-01-20 ר' נ' ר' (3.12.2020) סעיף 3 לפסק דינו של כב' השופט שילה.

הטענות אותן יש לבחון במסגרת התביעה מתייחסות לנושאים לגביהם טוען התובע כי התקיים שינוי נסיבות מהותי:

• מצבו הכלכלי של התובע גם בהיבט מצבו הבריאותי.

• נישואיו של התובע לאישה חדשה.

• הטבה במצבה הכלכלי של הנתבעת.

   

  כמו-כן, יש לדון בטענתה של הנתבעת כי לא מתקיימים זמני שהות בין התובע לקטינים כבעלת משמעות כלכלית עבורה בדיון במזונות.

   

  טענת התובע לגבי מצבו הכלכלי

   

בכתב התביעה טען התובע כי הכנסתו הינה 6,000 ₪ והוא משלם שכירות של 3,000 ₪ (סעיף 7 לכתב התביעה) וכן טען כי יש לו חובות של 75,000 ₪ וחובות רבים (סעיף 7 לכתב התביעה). בהמשך כתב התביעה טען התובע כי הינו *** בהשכלתו וכי במועד שבו נפסקו המזונות השתכר כ- 12,000 ₪ נטו, משנת 2015 השתכר כ- 9,000 ₪ נטו ובשנים האחרונות נפגעה קשות ההשתכרות שלו ועומדת על סך של 6,700 ₪ נטו (סעיף 8 לכתב התביעה).

התובע לא התייחס לכך שבפסק הדין למזונות נפסק כי הוא הצהיר בבימ"ש בדיון כי מתחילת הכנסתו הממוצעת נטו היא 14,000 ₪. וכן נפסק בפסק הדין למזונות שיכולותיו עוד גבוהות מכך.

לטענת התובע בכתב התביעה הסיבה לירידה בכושר ההשתכרות שלו נעוצה במחלות ובעיות רפואיות כגון: עייפות כרונית, חוסר ריכוז ודיכאון.

התובע צירף לכתב התביעה את הנספחים הבאים, שיפורטו וינותחו להלן:

בנספח א' – צירף התובע אישור של מומחה נוירולוגי מיום 21.12.2020, שם צויין כי יש לו ישנוניות יתר או תשישות גופנית מנטלית על רקע נפשי או תסמונת עייפות כרונית. התובע הופנה לבדיקת שינה.

בנספח ב' - צירף התובע תשובת יועץ מומחה בפסיכיאטריה מיום 4.8.2020, בה צוין כי מזה 16 שנה סובל ממצבים של חולשה, ישנוניות, עייפות שמופיעים באופן פתאומי ורצון לישון כל הזמן. צויין כי בבדיקה ללא סימנים פסיכוטיים או אפקטיביים מג'ורים. התובע הופנה לבדיקת שינה ובירור נוירולוגי. התובע לא התייחס כלל לעובדה שגם לפי האישור שהוא עצמו צירף אין מדובר בשינוי נסיבות אלא במצב נמשך של שנים.

בנספח ג' – צירף התובע תשובת יועצת מומחית בנוירולוגיה אשר ציינה כי כ- 10 שנים סובל ממיגרנות, עייפות קיצונית במשך היום, נרדם במצבים לא מתאימים. כמו-כן, סובל מהפרעות קשב. קיימת פגיעה ביכולתו לעבוד, לדבריו מפטרים אותו שוב ושוב מעבודות וכתוצאה מכך נפגע כלכלי. הוא הופנה למומחה להפרעות שינה. התובע לא התייחס כלל לעובדה שגם לפי האישור שהוא עצמו צירף אין מדובר בשינוי נסיבות אלא במצב נמשך של שנים.

בנספח ד' – צירף התובע אישור שאמור להיות אבחון פסיכיאטרי אולם הוא בלתי קריא.

בנספח ו' - צירף התובע חוות דעת מומחה מרפואה תעסוקתית המתייחס ליום 21.8.2013. במסגרת חוות דעת זו אשר ניתנה לפני ההכרעה בערעור במחוזי ביום 14.10.2013 צויין כי יש ירידה ביכולת התפקודית בשיעור של 30% והוא הזדקק לתוספת של כ- 30% בכדי לבצע אותו היקף עבודה שהיה מבצע תוך 8 שעות עבודה.

בנספח ח' – צירף התובע הארכה תפקודי קשב מפסיכולוג קליני מומחה מיום 24.1.2013. במסגרת חוות דעת זו צויין כי התובע נמצא בכל הקשור לתפקודי קשב ברמה גבולית וקצב התגובה הכללי הוא איטי יחסית. גם בכל הנוגע לתפקודי חשיבה ניהוליים הם נמצאו גבוליים אצל התובע והזיכרון בעבודה נמצא לא תקין. עם זאת, צויין כי התובע בתפקודי הלמידה והזיכרון נמצא בעל יכולת תקינה. התפקודים הרגשיים בחלקם היו גבוליים, בחלקם לא תקינים ובחלקם תקינים. בכל הנוגע למצבו הרגשי המדד נמצא לא תקים עם ביטויים של חרדה ודיכאון.

בנספח י"ח לכתב התביעה צירף אישור מודפס לא חתום מיום 12.6.2012 ממטפל ברפואה סינית אשר מציין כי התובע מתלונן על חרדה ודיכאון.

יודגש כי אין מקום לקבל את נספחים ו' ו-ח' וי"ח כראיות לשינוי נסיבות מהותי. ראיות אלו היו בידיו של התובע טרם נדון הערעור בבימ"ש המחוזי והוכרע, ועל כן לא ניתן לראות בהן חלק מהטענה לשינוי נסיבות מהותי.

בנספח ז' – צורף אישור מרופא משפחה מיום 9.9.2020 בו צויין כי מזה כ- 10 שנים סובל ממיגרנות, עייפות קיצונית במשך היום, נרדם במצבים לא מתאימים. צוין כי לאחרונה מצב רוח ירוד ויישן הרבה שעות, מתקשה לתפקד בעבודה, פוטר מעבודות שונות. נמצא במצוקה נפשית וכלכלית עקב כך. במעקב נוירולוגי ופסיכיאטרי. התובע לא התייחס כלל לעובדה שגם לפי האישור שהוא עצמו צירף אין מדובר בשינוי נסיבות אלא במצב נמשך של שנים.

בנספח 3 – לתצהיר עדות ראשית צורף אישור מרופא משפחה מיום 27.12.2021 שם צויין כי האישור נועד לביטוח הלאומי וכי התובע מתלונן כי אינו מסוגל לעבוד עקב עייפות כרונית ומצב דיכאוני והוא נמצא במעקב נוירולוגי ופסיכיאטרי. יצויין כי התובע לא צירף כל פנייה למל"ל. חזקה עליו לפי טענותיו כי היה עותר לקבלת קצבת אבטחת הכנסה, אבטלה, או גם קצבת נכות. הוא לא הוכיח כי מסמך זה כלל הוגש למל"ל.

כמו כן, מפנה התובע לעדותה של הנתבעת במסגרת תיק המזונות שלטענתו מאשרת את בעיותיו הרפואיות. בחקירתה של הנתבעת היא נשאלה על עניין זה והשיבה: "אני לא ממש רואה את התובע ואני לא יודעת להגיד שום דבר אין לי שום דבר חכם להגיד אני באמת אין לי שום יכולת להגיד אני יודעת שלפי מה שקראתי מה שהוא כתב שהוא לא מרגיש טוב ולא חש בטוב זה דברים שהם לא חודשים זה דברים שהיו עוד בדיון הראשון שלנו בשנת 2013 גם אז הוא טען את אותן הטענות בזמן שאני יודעת שהוא עבד מאוד יפה והרוויח מאוד יפה אז אני לא יכולה להגיד שום דבר[...]" (ראו: פרוט' מיום 29.1.23 עמ' 22 שורות 5-11).

לטענת הנתבעת טענותיו של התובע לגבי בעיות בריאותיות ועייפות כרונית היו ידועות עוד ניתן פסק הדין למזונות וכן בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי. הנתבעת מפנה לטענות התובע בהודעת הערעור לבית המשפט המחוזי (נספח 4 לכתב ההגנה). על כן, לטענתה כל הבעיות הרפואיות שהיו קיימות בעת מתן פסק הדין למזונות אינן מהוות שינוי נסיבות כלל.

בהודעת הערעור שהגיש התובע לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 1765-02-13) (אשר צורפה כנספח 4 לכתב ההגנה של הנתבעת) ומציין בין השאר כי הוא נקלע למשבר נפשי עמוק (סעיף 9 לערעור). בהמשך ציין בסעיפים 44 – 50 לכתב הערעור כי חלה התדרדרות במצבו הבריאותי וביכולת השתכרותו. לטענתו, קיימת בעיה ביכולת עבודתו והתפקוד הרגשי שלו אינו תקין. הוא מדגיש כי פוטנציאל ההשתכרות שלו הוא שלילי. עוד ציין כי אין באפשרותו להגדיל את הכנסותיו.

בתצהיר עדות ראשית טען הנתבע בסעיף 12 כי עקב מצבו הבריאותי התדרדרה הכנסתו החודשית ולטענתו המזונות השוטפים שולמו מהסך של 650,000 ₪ ששילמה לו הנתבעת עבור חלקו בדירה המשותפת במסגרת ההסכם בין הצדדים. יצויין כי התובע לא הביא ולו ראיה אחת לתמוך בטענה זו. הוא לא צירף אישור על כך שהכספים שימשו לתשלום מזונות ולא אישור מהבנק ממנו ניתן להתרשם כי החיסכון כבר איננו עוד.

בסעיף 13 לתצהיר עדות ראשית טען הנתבע ללא ציון מועדים כי בשלב שעבד הכנסתו עמדה על סך של 6,000 ₪ לחודש מתוכם שילם 2,000 ₪ למזונות, 3,000 ₪ שכ"ד ו- 1,000 ₪ נותרו למחייתו.

התובע לא יישב את הסתירה בין סעיף 12 ל- 13 בתצהיר עדות ראשית כאשר באחד מהם טען שהמזונות השוטפים שולמו מהסכום ששולם לו על פי ההסכם, ובשני טען כי המזונות שולמו מהשתכרותו השוטפת. סתירה זו מעיבה כל מהימנותו.

כמו כן, התובע לא צירף כל אסמכתא על תשלום שכירות. בהמשך טען כי הוא דר רחוב. לטענת הנתבעת בנם של הצדדים ביקר את התובע במהלך ההליכים המשפטיים בדירה ב**** וכי התובע מתגורר לסירוגין ב**** ובדירה עם אשתו החדשהב*****. יתרה מכך, הייתה סתירה בין המועדים שטען התובע בהליך זה כי עבר (וצירף תלושי משכורת) לבין המועדים שטען בפני הרווחה כי אינו עובד והוא דר רחוב.

בנספח י"א לכתב התביעה צורף דיווח של האגף לשירותים חברתיים ב**** מיום 23.7.2020 אשר בו צוין כי התובע מטופל על ידי היחידה לדרי רחוב מיום 28.6.2020. בדו"ח זה צוין כי התובע הצהיר בלשכת הרווחה כי אינו עובד החל מחודש 7/2019, מעולם לא היה יציב תעסוקתית, אין לו כסף לשכור דירה ומאפריל גר ברחוב ויישן בסמוך לאחד מבתי הכנסתב****. על פי הדו"ח זה לטענתו של התובע הוא מתקיים מהלוואות, תרומות ונדבות. בדו"ח המודפס שצורף צויין כי התובע אישר לעו"ס כי הוא אינו משלם מזונות והקשר עם ילדיו רופף וכולל שיחות טלפון מעטות ומפגשים נדירים. בדו"ח צויין כי לטענתו בחודש 3/2020 הוא פונה מדירתו השכורה כי לא הצליח לשלם שכ"ד ומאז מתגורר ברחוב.

בנספח 4 לתצהיר עדות ראשית צורף מכתב מהלשכה לשירותים חברתיים ב**** מיום 16.1.2022 להוסטל *** על מנת למצוא לו קורת גג ומערכת שתסייע לו לשקם את עצמו. בהמשך צירף גם התכתבות עם עובדת רווחה עם בקשה לבגדים ואוכל. הוא לא פירט מעבר לכך מה אירע מאז.

יצויין כי התובע יכול היה להביא את העובדת הסוציאלית אשר מטפלת בו ב*** אשר יכולה הייתה להעיד במצב אמת על מצבו, אולם נמנע לעשות כן.

לטענת התובע בשנת 2012 שכרו עמד על סך של 12,000 ₪ בחודש. לאחר מכן, בשנת 2015 הופחת שכרו לסך של 9,000 ₪ ובהמשך ירד שכרו לסך של 6,700 ₪. לטענת התובע, מאז חודש 11/2021 הוא אינו עובד כלל כיוון שאינו מסוגל לעבוד מבחינה רפואית ונפשית. (סעיף 18 לתצהיר עדות ראשית). מועדים אלה והנתונים בהם עומדים בסתירה למה שנקבע בפסק הדין למזונות. הם עומדים גם בסתירה למה שהתובע עצמו צירף בתביעה ובתצהיר לגבי השתכרותו ולגבי המועדים בהם הפסיק לעבוד והפך לדר רחוב. בפני לשכת הרווחה הצהיר התובע נתונים שסותרים את תלושי השכר שהמציא בהליך זה.

הנתבעת נשאלה בחקירתה על השתכרותו וציינה כי בעת פסק הדין למזונות התובע הרוויח כ-15,000 ₪ (ראו: פרוט' מיום 29.1.23 עמ' 22 שורות 27-28). ובהמשך ציינה: "להפך אחרי שהוא התפטר מהעבודה שלו הוא היה שכיר כשהוא התפטר הוא אמר שהוא רוצה להתפטר כי נמאס לו להיות עבד של חברות הוא לא רוצה לראות מדבקה עם שם על האוטו יותר והוא רוצה להיות שכיר להיות עצמאי וכשהוא היה עצמאי הוא הרוויח היה לו פרויקטים והוא הרוויח סכומים יפים" (עמ' 23 שורות 1-5).

בנספח י"ב לכתב התביעה צירף התובע תלושי שכר לחודשים 7/2020-7/2021 (חסר תלוש שכר של חודש 2/2021 ללא הסבר) מהם עולה כי ממוצע השתכרותו הוא 6,832 ₪ נטו לחודש. בנספח א' לתצהיר עדות ראשית צורפו אותם תלושים. לא צורפו מעבר לכך ראיות או נתונים עדכניים.

בפני לשכת הרווחה טען התובע כי מחודש 7/2019 אינו עובד ויש לו קשיי תעסוקה ומחודש 3/2020 הוא דר רחוב, בעוד שעל פי תלושי המשכורת שהוא צירף יש תלושים המעידים על עבודתו עד לחודש 7/2021. התובע לא יישב סתירה זו.

בנספח י"ג לכתב התביעה צירף התובע מכתב הפסקת עבודה מחברת ** מיום 8.8.2018. במכתב צויין שהעסקתו הופסקה. כמו כן, צויין כי התובע מאשר כי קיבל את כל התשלומים שמגיעים לו בגין הפרוייקט. יצויין כי התובע לא צירף ולא פירט מה הסכומים שקיבל.

בנספח י"ד לכתב התביעה צירף התובע מכתב מחברת *** בע"מ על הפסקת ההתקשרות עמו מחודש 7/2019. עוד צויין כי ההתקשרות הסתיימה לאחר תשלום כלל התשלומים. יצויין כי התובע לא צירף ולא פירט מה הסכומים שקיבל.

בנספח ט"ו לכתב התביעה צירף התובע מכתב מ**** בע"מ מיום 3.5.2021 כי החברה מעמידה לתובע הלוואה על סך של 9,000 ₪ שתקוזז ממשכורתו.

בנספח ט"ז לכתב התביעה צירף התובע טופס למס הכנסה לטענתו לסגירת העסק מיום 31.12.2019. צויין כי הוא נקלע לקשיים כלכליים ולא הצליח לייצר פרנסה. יודגש כי אין חותמת של מס הכנסה על קבלת מסמך זה או אישור אחר המתייחס לכך. כמו כן, הכתובת שהופיעה למגוריו של התובע הייתה בבית מגורים ב****. לא צויין במסמך זה כי יש בעיות דיור.

בנספח ט"ז לכתב התביעה צירף התובע דיווח למל"ל שם צויין כי כתובת המגורים שלו הינה שוב ב****, וכי הוא הפסיק לעבוד כעצמאי ביום 31.12.2019.

התובע צירף לתצהיר עדות ראשית בנספח 2 חוו"ד רופא תעסוקה על ירידה של 30% בהשתכרותו. עם זאת הוא עמעם את העובדה שמסמך זה ניתן עוד ביום 21.8.2013 (וצורף כנספח ו' לכתב התביעה) קרי מדובר בראיה שהייתה בידיו של התובע טרם נדון הערעור בבימ"ש המחוזי והוכרע, ועל כן לא ניתן לראות בהן חלק מהטענה לשינוי נסיבות מהותי.

התובע אישר כי למרות טענותיו על מצב רפואי ותפקודי אין לו קצבת נכות מהמל"ל וגם לא זכר האם הגיש בקשה לקצבת נכות, וציין כי ברווחה אמרו שיסייע ו לו בכך (ראו: פרוט' מיום 29.1.23 עמ' 8 שורות 18-24). גם כאשר נשאל האם קיבל דמי אבטלה לא ידע לתת פרטים מסודרים: "אני יודע שעזרו לי ברווחה לקבל את הדמי אבטלה ואחרי זה הם אמרו לי שלקחו את זה מהביטוח הלאומי מישהו עשה לי הוצאה לפועל אולי אתם אני לא יודע אז לא קיבלתי שקל." (עמ' 8 שורות 31-34).

לטענת התובע, יש לו גם חובות, חשבון הבנק שלו מעוקל ואין לו אפשרות לנהל את חייו באופן רגיל (סעיף 26 לתצהיר עדות ראשית). בנספח ח' לתצהיר עדות ראשית צירף התובע החלטה מיום 4.9.2022 בהוצל"פ על מימוש עיקול צד ג' מקופת הפנסיה במסגרת תיק הוצל"פ מזונות. אולם, אין כל פירוט מה הסכום הממומש. כמו כן, צירף הודעה על מימוש עיקול מיום 18.8.2021 מבנק אוצר החייל לגבי תיק הוצל"פ. גם כאן, אין פירוט מה הסכום הממומש. בהמשך צירף דף חשבון מתיק ההוצל"פ מזונות ממנו עולה כי החוב בתיק הוא כ- 23,000 ₪. כמו-כן, צירף דרישה לתשלום חוב מחודש 12/2021 בגין ארנונה ומים בכתובת ****. כמו-כן, צירף התובע מסמך הודעות לא רשמי שלטענתו מהבנק המעיד על חוב. לא צויין גובה החוב הכולל.

הנתבעת ציינה כי במסגרת תיק ההוצאה לפועל מזונות עוקלו ומומשו זכויות של התובע בשל אי תשלום המזונות, אולם לא ידעה להגיד מאיזה גורמים בדיוק (ראו: פרוט' מיום 29.1.23 עמ' 21 שורות 26-35). הנטל אינו על הנתבעת להגיד מה היא מצבת נכסיו של התובע על פי מאמצי הגבייה בהוצאה לפועל בשל אי תשלום מזונות.

הנתבעת מציינת כי התובע לא הזכיר נכסים וזכויות נוספות שיש לו ולא הציג את פירוטם. כך היא מפנה לכך שלא ציין קרן השתלמות וביטוח מנהלים (סעיף 27(ב) לכתב ההגנה). התובע אכן לא ציין דבר לגבי נכסים וזכויות נוספות.

כמו כן מדגישה הנתבעת שיש לקחת בחשבון את גילאי הילדים כך שבפועל התשלום המלא הוא עבור שני ילדים בלבד (בן אחד בגיר ובת אחת בצבא והסכום לגביה ממילא הופחת כבר), ועומד על סך של 3,250 ₪ לחודש בלבד ולא כפי שמציג התובע.

בנוסף, מדגישה הנתבעת כי יש לקחת בחשבון כי התובע הפחית על דעת עצמו וקבע עובדות בשטח לגבי תשלום המזונות, תוך שלא נשא בתשלום המזונות תקופות ארוכות והגיש את ההליך רק בדיעבד. וכן למרות שהצדדים הגיעו להסכם של הפחתה מסויימת גם בו לא עמד.

במהלך הדיון ניתן היה להתרשם שיש רגעים בהם התובע מתקשה להיות נוכח בדיון. הוא עצם את עיניו והיה שקוע. עם זאת למרות התרשמות זו גם ממצב זה ככל שנאמרו דברים שרצה להגיב להם, היה מתעורר מיד וכותב הערות לב"כ או מגיב להן וגילה מעורבות ובקיאות רבה.

התובע לא גילה באופן מספק את מצבו הכלכלי לאשורו –

• התובע לא צירף דפי חשבונות בנק כלל.

• התובע לא צירף אישור ממנו ניתן ללמוד כי הכספים שקיבל ממכירת הדירה במסגרת ההסכם נגמרו ולא כי שילם באמצעותם את המזונות.

• התובע לא צירף ולו מסמך אחד מהמקומות בהם עבד אילו תנאים קיבל עם סיום עבודתו.

• התובע לא צירף כל אישור לפניה למל"ל לקבלת דמי אבטלה/ הבטחת הכנסה / קצבת נכות, למרות טענותיו על מצבו הכלכלי והבריאותי.

• כמו כן מבחינה רכושית התובע לא הציג את מצבת נכסיו בעת פסק הדין למזונות ומצבת נכסיו נכון למועד הגשת התביעה.

• התובע לא פירט לאשורם את החובות הנטענים על ידו לא הוצגו בצורה מספקת עם אסמכתאות מתאימות.

   

לאחר בחינת מצבו הכלכלי של האב והראיות שהביא ומתן משקל משמעותי גם לראיות שלא הביא ולהעדר הגילוי המשמעותי של מצבו הכלכלי, שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה אולם באופן חלקי בלבד.

עם זאת יובהר כי אין עילה לביטול תשלום המזונות והאב לא הוכיח זאת ולו במקצת. בפרט לא בהתייחס לגילאי הקטינים ולעובדה כי האב לא מקיים עימם זמני שהות כלל.

טענת התובע לגבי הטבה במצבה הכלכלי של הנתבעת

בכתב התביעה טוען התובע בסעיף 12 כי למיטב ידיעתו הנתבעת משתכרת סך של כ- 30,000 ₪ נטו לחודש עם הטבות בעבודתה בבנק ---. לטענתו, הנתבעת מתגוררת בדירה בבעלותה ולטענתו מאז הגיעו הצדדים להסכם שווי הדירה עלה משמעותית. לטענת התובע, לו היה ההסכם נערך היום היה מגיע לו עוד 1,000,000 ₪ עבור הדירה.

לטענת הנתבעת טענותיו של התובע לגבי מצבה הכלכלי אינן נכונות. הנתבעת לטענתה משתכרת סך של 12,000 ₪ נטו לחודש ומלבד דירת המגורים שהוסדרה בהסכם בין הצדדים וזכויות סוציאליות אין לה רכוש וזכויות נוספות.

הנתבעת צירפה לכתב ההגנה תלושי שכר לחודשים אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר 2021 (נספח 5 לכתב ההגנה). בדיקת הממוצע שנערכה על ידי ביהמ"ש מעלה כי ממוצע משכורתה של הנתבעת בתלושים אלו הוא בסך של 10,992 נטו לחודש.

לתצהיר עדות ראשית של הנתבעת היא צירפה 12 תלושי שכר לחודשים ינואר 2022 עד ינואר 2023.

לטענת הנתבעת בחקירתה הנטו שלה הוא בין 11,000 ל-13,000 ₪ נטו (ראו: פרוט' מיום 29.1.23 עמ' 12 שורה 21). הנתבעת נשאלה לגבי בונוס שקיבלה והסבירה כי מדובר בבונוס שנתי ולטענתה הוא חד פעמי (עמ' 12 שורות 24-29).

מאחר והבונוס הוא חלק מתנאי עבודתה של הנתבעת הוא נכלל על ידי בבדיקת ממוצע הכנסותיה של הנתבעת במסגרת תלושי השכר שהמציאה.

בדיקת ממוצע תלושי השכר שנערכה על ידי ביהמ"ש מעלה כי ממוצע משכורתה של הנתבעת הוא: 14,152 נטו לחודש.

בפסק הדין למזונות נקבע כי הכנסתה של הנתבעת היא 13,365 ₪ נטו לחודש. מדובר בפסק דין שניתן ביום 22.11.2012 – העליה בשכר נכון לממוצע שחושב כעת (סך של 14,152 ₪) היא של 787 ₪ בנטו. לא רק שאין מדובר בעליה בהכנסתה של האם אלא שבהתחשב בכך שחלפו למעלה מ-10 שנים מפסק הדין למזונות, מדובר אף בשחיקה בשכרה של הנתבעת. אין מדובר בכל מקרה בשינוי נסיבות מהותי במצבה הכלכלי כנטען על ידי התובע.

יצויין עוד כי הנתבעת ציינה כי מצבה הבריאותי אינו בכי טוב וכי היא מנצלת יותר ימי חופש ממה שיש לה במקום העבודה היא ציינה: "אני לא בריאה ב-100% יש לי 8 גידולים בראש ויש ימים שאני קמה ואני לא יכולה ללכת לעבודה, מעט מאוד ימים כאלה אני מרשה לעצמי לא לעשות את זה כי יש לי 4 ילדים לגדל ולפרנס לכלכל ולדאוג לכלכל ולדאוג לרווחה הנפשית שלהם והכלכלית שלהם אז יש מעט מאוד ימים כאלה שאני מרשה לעצמי להישאר במיטה אבל זה ימים שאני צריכה לעשות את זה" (ראו: פרוט' מיום 29.1.23 עמ' 8 שורות 18-24).

התובע לא הביא ראיות כלל לטענותיו לגבי הטבה במצבה הכלכלי של הנתבעת.

אשר על כן אני דוחה את הטענה כי חל שינוי נסיבות מהותי הקשור למצבה הכלכלי של הנתבעת.

טענת התובע לגבי נישואיו לאישה חדשה

לטענת התובע בכתב התביעה ביום 13.11.2020 הוא נישא מחדש. לטענתו, אשתו הגישה נגדו תביעת גירושין ועתיד נישואיו אינו ידוע. לטענת התובע, חיוביו כלפי אשתו החדשה מהווים שינוי נסיבות מהותי (ראו סעיף 11 לכתב התביעה).

התובע צירף לכתב התביעה בנספח י"ז תביעה לגירושין שהגישה אשתו החדשה.

והנה – בחינת המועד הנטען לנישואין אל מול הנספח של תביעת הגירושין מעלה כי המועד הנטען לתביעת הגירושין הוא 18.6.2020 – קרי 5 חודשים לפני מועד הנישואים הנטען. התובע לא יישב סתירה זו, והיא פוגמת במהימנותו.

יש לזכור כי הפסיקה דרשה כי השינוי יהיה מהותי, ואין מקום לאפשר שינוי חדשות לבקרים בשל שינוי מצב משפחתי, וכפי שציין כב' השופט הנדל לאחרונה: "נכון להכיר, בהקשר זה, כי עסקינן אף בזכויות ילדים, ודרכו של עולם כי חיי המשפחה עשויים להשתנות."

ראו: בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.1.2021) סעיף 10 לפסק דינו של כב' השופט הנדל.

התובע לא צירף כל ראיה לתמיכה בטענה זו. הוא לא הביא את אישתו לעדות ולא כל מסמך אמין מזמן אמת שיכול לתמוך בטענה זו.

הפסיקה קבעה כי נישואים נוספים ואף הולדת ילדים נוספים אינם מהווים עילה לשינוי נסיבות מהותי.

אשר על כן אני דוחה את הטענה להפחתת המזונות בשל נישואי התובע.

טענת הנתבעת כי התובע לא מקיים זמני שהות עם הקטינים ועל כן הנטל הכלכלי עליה עלה

לטענת הנתבעת בכתב ההגנה התובע רואה את הילדים אחת לתקופה באופן שאינו קבוע למספר שעות בודדות בלבד. על כן, כל האחריות והנטל הכלכלי נופל על כתפיה של הנתבעת בלבד. היא גם נדרשת לקבל עזרה כלכלית מבני המשפחה (סעיף 18 לכתב ההגנה).

התובע לא ידע להשיב בחקירה מה הם גילאי הילדים (ראו: פרוט' 29.1.23 מיום עמ' 5 שורה 33, עמ' 6). התובע אישר בחקירה כי אינו בקשר עם הקטינים ולא נפגש עימם (עמ' 8 שורות 6-14).

התובע לא התייחס כלל לעובדת העדר הקשר עם הילדים והעובדה כי העדרו מחייהם מטילה בפועל נטל כלכלי נוסף ומשמעותי על כתפי הנתבעת.

התובע לא התייחס כלל להפחתה בפועל שכבר קרתה לאור התבגרות שניים מילדי הצדדים.

אשר על כן טענה זו של הנתבעת הינה מוצדקת והיא מהווה שיקול משמעותי בשיעור ההפחתה של המזונות אותו יש לפסוק.

סיכום

בסיכומי הנתבע הוא חזר ועתר כי המזונות יבוטלו לשנים שנותרו לתשלום המזונות וזאת על מנת שיוכל לפתוח דף חדש בחייו (ראו: פרוט' מיום 29.1.23 עמ' 31 שורות 21-29).

בכל הנוגע לבת שהינה חיילת אין מקום להעתר לעתירה לביטול או הפחתה מכל הנימוקים לעיל והתביעה לגביה נדחית.

בכל הנוגע ל**** ו**** – יש מקום להפחתה מסויימת לאור האמור לעיל. בפסק הדין למזונות נקבעו המזונות בסך של 1,625 ₪ לכל אחד מהקטינים (מדור כאמור הוסדר בהסכם) לא כולל מחציות. סברתי מתוך ראיה כוללת של כלל הראיות והטענות – אלה המושכות לכיוון הפחתה מסויימת ואלה התומכות באי הפחתה כלל – כי יש מקום להפחתה בשיעור של 35% מסכום המזונות כך שיעמוד על סך של 1,056 לכ"א מהקטינים. גם בתקופות שהתובע הסכים לשלם הוא הסכים לשלם סכום זה בקירוב.

אופן ומועד ההפחתה – התובע עשה דין עצמי והפסיק לשלם את המזונות. מאחר וסברתי כי יש מקום להפחתה אולם לא ביטול ולאור כך שהיו עיקולים שמומשו כבר בגין חובות המזונות – סברתי שהן מחובת תום הלב בשל התנהגות התובע והן בשל הכלל שאין מורים על השבת סכומים ששולמו למזונות כי ההפחתה תהיה החל מחודש 9/2021 אולם באופן הבא: סכומים ששולמו מחודש זה בהתייחס לתקופה החל מחודש 9/2021 לא יוחזרו לנתבע. התובעת תפחית את החוב בהוצאה לפועל על פי סכום של 1,056 לכ"א מהקטינים מחודש 9/2021 ככל שלא שולם. לכך יש להוסיף כי החובות בהוצאה לפועל הם עבור המזונות השוטפים בלבד ולא על המחציות אותן התובע אינו משלם כלל והנתבעת לא הגדילה בגינם את החוב בהוצאה לפועל.

הוצאות ההליך – לאור התוצאה אליה הגעתי, אין חיוב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, ט' אדר תשפ"ג, 02 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.

פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 1.1.2024.