קבלת ערעור המדינה על קולת העונש למורשע בציד דורבנים בעזרת כלבים

עו"ד עדתו:

חוזרים בנו  מן הבקשה לגזור מאסר מותנה מאחר ולא ביקשנו בבימ"ש השלום. בכפוף לכך, חוזר על הודעת הערעור שאינה ארוכה, וזאת מן הסיבה שהרשות לא נוהגת לערער על עונשים שהם קלים. כאשר יש עונש שהוא למעשה לא הרתעתי  כמו במקרה שלנו ומעודד את מי שעובר את העבירות, מוגש ערעור.

אם מוגשים לבימ,ש קמא שורה של פסקי דין כאשר הנמוכים שבהם הם 5,000 ש"ח, וברובם מדובר באנשים שאין להם הרשעות קודמות ומובהר שבמקרה זה ישנה הרשעה קודמת. ביהמ,ש מוצא לנכון לגזור קנס של 1,500 ש"ח ואין מנוס מהגשת ערעור.

הנסיבות במקרה זה חמורות במיוחד. לא מדובר בסתם הרשעה קודמת אלא במקרה הנוכחי שבו נתפסו הנאשמים הוא מקרה שקרה 20 יום לאחר שהם נתפסו בארוע ציד זהה לפני כן. אמנם נוהגים לחשוב שמי שאמור להרתיע הוא רק ביהמ"ש ופסיקותיו, לא כך הוא מאחר ופקחי הרשות הם חלק מאותה חוליה שמביאה בסופו של דבר את העבריינים לדין, וגם אם אדם נתפס בשעת הציד עצמו ועדין לא הוגש נגדו כתב אישום ולא נגזר דינו, עדיין אנו מצפים ממנו שהוא יתנהג אחרת ומי שכבר נתפס בשעת המעשה ונגבתה ממנו הודעה והיה ברור לו שיועמד לדין, יוצא אחרי

20 יום ומבצע את אותו מעשה, קשה לי להבין אלו נסיבות ביהמ,ש יכול לומר עליהן את המלים "בהתחשב בנסיבות המקרה". 

הנאשם הודה כאשר הגענו להליך ההוכחות, לאחר שביהמ"ש גזר את דינו של חברו ואפילו אמר לנאשם שאם יודה זה מה שהוא יקבל. גם לענין אורח חיים נורמטיבי - איך יכול להיות נורמטיבי כאשר הוא יוצא שוב לאחר שנתפס.

בנסיבות אלה אין מנוס מלהעלות את הקנס בצורה הולמת וגם את גובה ההתחייבות.

המשיב:

לגבי המקרה השני שנתפסתי, אני לא נשפטתי ואחרי 20 יום שוב ביצעתי. זה ביצעתי ואחר כך שוב נתפסתי. הם תפסו אותי בכביש ראשי כשהייתי בדרך הביתה. אמרתי לפקח שהייתי בים והוא מצא דורבן באוטו שלי. זה אוטו של עבודה והרבה אנשים מתעסקים ברכב הזה וזה הגיוני שימצאו שני דורבנים ברכב שלי.

מה שאמרתי בביהמ"ש זה שאני אדם מבחינה כספית המצב שלי קשה מאוד. היום אני עובד במקום עבודה אחר, בשמירה ואני משתכר כ-3500 ש"ח. יש משכנתא וחובות לעיריה ולאחרים. כל פעם אני רק מסתבך בזה.  

אין לי מה להוסיף.

פסק דין

בפנינו ערעורה של המדינה על קולת העונש שנגזר על המשיב בבימ"ש השלום בחיפה (כב' השופט זיאד פלאח).

בבימ"ש קמא הועמד המשיב לדין בגין עבירות של  ציד חיית בר מוגנת בניגוד לסעיף 2 ו-14(ב) לחוק הגנת חיית הבר, תשט"ו-1955 (להלן - החוק) וציד ללא רשיון, בניגוד לסעיף 2 ו-14(ב) לאותו חוק, ציד באמצעות כלבים בניגוד לתקנה 6(ב) לתקנות הגנת חיית הבר, תשל"ו-1976 וסעיף 14(א) לחוק וכן ציד בלילה בניגוד לתקנה 5(א) לאותן תקנות וסעיף 15(א) לחוק האמור, ובנוסף לכך החזקת חיית בר מוגנת בניגוד לסעיף 8(א) ו-14(א) לחוק האמור.

בכתב האישום שהוגש כנגד המשיב נטען כי ביום 8.4.06, סמוך לשעה 05.20 בכביש מס' 70 באזור צומת שפיה נמצאו המשיב שלפנינו וחברו, שהואשם ביחד עמו, ברכב כשברשותם חמישה כלבי ציד, ארבע מקלות ופנס, כולם אמצעים המשמשים לציד דורבנים. הנאשמים היו במקום, כך נטען, במטרה לצוד דורבנים. ברכב האמור נמצאו שני קוצי דורבן ועל שניים מן המקלות שנמצאו ברכב נמצא דם דורבן אשר ניצוד על ידי הנאשמים.

עוד נאמר בכתב האישום כי דורבן הינו חיית בר מוגנת וכי לשני הנאשמים לא היו רשיונות ציד ולא היה היתר למעשיהם.

המשיב הודה בפני ביהמ"ש קמא בעובדות כתב האישום והורשע על פי הודאתו. ביהמ"ש קמא גזר על המשיב קנס בסך 1,500 ש"ח או 5 ימי מאסר תמורתם ופרס את הקנס ל-10 תשלומים. כן חייב ביהמ"ש את המשיב לחתום על התחייבות בסך 2,000 ש"ח להמנע מביצוע עבירה דומה תוך שנה ממועד גזר הדין.  

המאשימה מערערת על קולת העונש וטוענת כי עונש זה לא זו בלבד שאין בו כדי להרתיע נאשמים בפוטנציה אלא נהפוך הוא, יש בו אף לעודד עבריינים לבצע עבירות כאלה משום שהעונש קל מאוד מאוד.

המשיב טוען כי מצבו הכלכלי קשה, כי גם את עונש הקנס שהוטל עליו אין הוא יכול לשלם ועל שום כך, כך אמר, אין לו מה להוסיף.

אף אנו סבורים, כמו בא כוחה המלומד של המאשימה, כי העונש שהוטל על ידי בימ"ש קמא הינו קל במידה ניכרת המצדיקה את התערבותנו.